מדי פעם קורה שהשבוע הטלוויזיוני החולף לא ממש מסתדר עם הפורמט של הממיר. השבוע החולף היה כזה, ולכן חלק מהציונים ה"רגילים" לא יופיעו בטור הזה.

10. החלק השני של "מישהו לרוץ איתו" לא רק שהצליח לעמוד בסטדנרטים הגבוהים שהציב החלק הראשון, הוא אפילו הצליח להתעלות עליו. לנצח אנצור בליבי את הביצוע הקסום ל"שוב" ("חזרת פתאום, הנה אתה בבית"), ואת שאר הביצועים של השחקנית הצעירה והנהדרת הזאת (אם כי, אני מוכרח לציין שדווקא את הביצוע ל"התקווה" לא כל כך חיבבתי - במפתיע דווקא בגלל השירה שלה, אותה אהבתי כאמור בשירים האחרים, ולא בגלל העיבוד המיוחד, שאיתו לא היתה לי בעיה). אבל לא רק השירים המרגשים הפכו את הסרט הזה לכל כך טוב, גם הסיפור עצמו שהיה פשוט סוחף ומקסים, וגם שאר השחקנים (כן, אפילו אסף) שעשו עבודה מצוינת והפכו את מיני הסדרה המקורית הזאת לאחת ההפקות הישראליות היותר מוצלחות של השנים האחרונות. מברוק.

9. "סקרבס" ממשיכה להעניק לצופיה מדי פעם פרק אחד נשגב, שמאפיל באיכותו על שאר הפרקים. כזה היה הפרק של השבוע עם שלושת החולים שנזקקו להשתלות. כל הסיפור הזה על החולה המעצבנת שמתה, מה שמביא ישועה בלתי צפויה לשלושת החולים, רק כדי שהכל יירד לטמיון זמן קצר לאחר מכן היה מקסים ומענג. הרגע בו ד"ר קוקס שואל את ג'יי די במרירות אם גם לחולה "שלו" לא היתה ברירה, שאלה שאת התשובה לה הוא למעשה כבר יודע, והדמעות אותן הוא פשוט לא מצליח לעצור, מוכיחות לנו שוב שלמרות שזה בדרך כלל לא נראה ככה, גם לד"ר קוקס יש רגשות, וגם עבורו מדובר בעבודה שוחקת, שמדי פעם מותירה אותו פגוע, מקולף מהמסכות הציניות אותן הוא כל כך אוהב. ובכל זאת, משהו שלא אהבתי בפרק: טוד, מבחינתי, הוא אחת הדמויות היותר מעצבנות בטלוויזיה. אני מכיר הרבה אנשים שחושבים שהוא דמות מעולה ומצחיקה. אני אישית לא מצליח למצוא בו שום דבר מצחיק. אני בהחלט יכול להבין איך כל אותם אנשים שאוהבים את טוד, אהבו את הסיפור שלו בפרק (המזימה שלו להתחזות להומו). אישית, הסיפור הזה לא עשה לי כלום, המזימה של טוד היתה שקופה לגמרי, והטמטום בו התנהגו גם אליוט וגם קרלה, היה אולי אופייני-משהו לשתי הדמויות הללו, אבל ממש לא אמין.

8.5. "העשב של השכן" פתחה עונה בפרק משובח. ההתחלה התאפיינה בשלוש סצנות (ננסי מסתובבת בדירתו של פיטר, שיין משוטט בבית, ננסי יוצאת מהבית של פיטר) שהצליחו להלביש עליהן שלושה קטעים מוזיקליים שהתאימו לסצנות הללו כמו כפפה ליד (שני קטעים אינסטרומנטלים שישבו בול על שתי הסצנות הראשונות, ובסצנה השלישית חזרו המילים: "What the fuck was I thinking") וזה היה פשוט מרשים. מעבר לזה, היה מרענן לראות את יעל "לזיין בשכל" הופמן (מיטל דוהן בתפקיד מקסים) ומשעשע לחלוטין לראות את אנדי יורד על ברכיו ומתחנן בפניה. כל הקטע עם סיליה, הרמזור וההחלטה שלה לרוץ לבחירות לתפקיד חברת מועצה היה עשוי נהדר, אבל השיא היה הסצנה עם ארוחת הערב המשפחתית שננסי כל כך מתעקשת עליה, רק כדי שבאופן אירוני לחלוטין היא תצטרך לעזוב אותה באמצעה בגלל שריפת המאפייה. איזה כיף שחזרתם, משפחת בוטווין המורחבת.



8. "הבלתי משודכים" נפתחה השבוע בפרק חמוד להפליא. מדובר בקומדיה שלפרקים מזכירה את "המשרד", הן בגלל המיקום בו מתרחשת (משרד לשידוכים), והן בגלל שפע של דמויות אקסצנטריות ולא ממש נורמליות. אז כמובן שאי אפשר עדיין לערוך השוואה בין שתי הסדרות הללו, אבל בהחלט אפשר להגיד שהפתיחה של הסדרה החדשה הזאת הצליחה לעורר אצלי כמה פרצי צחוק, לסקרן אותי בנוגע להתפתחות כמה מהדמויות הללו, ואפילו לעורר בי כמה זיכרונות עמומים מ"ארסטד". כרגע, זה עדיין לא משהו מוחשי, אלא רק איזשהו סוג של Vibe, אם תרצו, אבל האופי האופטימי שלי ממתין להמשך, כדי לראות אם ה"דבר" הזה יתפתח או ייעלם.

עוד 8. שלושת הפרקים הראשונים בעונה החדשה של "בנות גילמור", להוציא מוטיב אחד שעוד נזכיר בהמשך, היו טובים מאוד. כל הקטע של לורליי המנותקת מרורי עשוי נהדר - לוק שמגלה לרורי על האירוסין, לורליי שרואה את רורי בכביש ועוצרת לדבר איתה, לורליי שמבהירה ללוק שהיא לא רוצה לקבוע תאריך לחתונה עד שהעניינים יסתדרו עם הבת שלה. אני מאוד אוהב, כמעט תמיד, את היחס של לורליי אל אמא שלה. הרבה פעמים אני מצליח להבין את המניעים של אמילי, אבל לרוב אני נמצא בצד של לורליי, וכשהיא מתנהגת אל אמה בצורה מגעילה (כמו הכניסה אל חדר השינה של הוריה), אני כמעט תמיד מזדהה איתה. עוד בגזרת הדברים הטובים בעונה החדשה: הכלב החדש שלורליי מאמצת והבדיחות החביבות להפליא שכל העסק הזה מוסיף לסדרה.

8 נוסף. הפרק השני בעונה הנוכחית של "תרגיע" היה כבר, לטעמי, מוצלח משמעותית מהפרק הראשון. הסיפורים המשתלבים זה בזה - יחס הלסביות ללארי דיוויד והכלב הגזען - יחד עם הופעתה המלבבת של רוזי אודונל, הפכו את הפרק הזה לאחד המצחיקים.

7. "אד" ממשיכה להיות הדבר הכיף הזה שאי אפשר פשוט שלא לראות כל יום. והשבוע ראוי לאזכור מיוחד טקס זריקת כדורי הבאולינג לזכרו של אותו אדם שנפטר על מסלול הבאולינג, שהיה עשוי בצורה פשוט מקסימה.

עוד 7. אני מוכרח לציין שתוכנית השבוע של "ארץ נהדרת" היתה טובה, מאוד אפילו, בעיקר כי הציגה לנו כמה דמויות חדשות ("אני, אני, אני, בוא!") וגם בגלל החיקוי המדויק והנפלא לדן שילון (ששמעתי מכמה חברים שהיה קצת חלש לטעמם). פרידמן עשה את דנשי בדיוק כפי שצריך לעשות אותו: מתנשא, לא מקשיב למרואייניו, קוטע אותם אחרי חצי משפט, ומופרך והזוי לחלוטין. מאוד מאוד אהבתי את הקטע הזה. וגם את השניה הקצרה ההיא שבה איל קיציס לא הצליח לעצור את הצחוק שלו, אירוע נדיר בממלכת "ארץ".

7 אחרון. "השמיניה" חזרה. אני מוכרח להודות שעל הרעיון שמי שירה ביואל הוא בעצם דניאל שמחופש למישהו מהשמיניה עליתי די מזמן. בערך עוד באיסטנבול, כשרוני נצפתה שם והיה לי ברור שהיא לא באמת שם. אבל אחרי שבפתיחת החצי עונה הנוכחית (והאחרונה, אגב, כמה חבל) הפכה רוני לחשודה היחידה ברצח, חשבתי שדניאל הפך - איכשהו - לרוני. לא עליתי על זה שהוא בעצם הפך לניני. בכלל, צפיתי בינתיים רק בשלושה מהפרקים החדשים, והרוב שם היה עשוי ממש מצוין - החל מהכתיבה, דרך המשחק שאיתו לעיתים יש לי מספר בעיות, וכלה ברמת המתח והעניין. כל הכבוד.



4. "העיניים של אנג'לה" שנפתחה השבוע היא לא בהכרח סדרה גרועה. פשוט יש לה קונספט דפוק. שני המשפטים הקודמים הם אולי דעתי על הסדרה, אבל הם גם סוג של פארודיה על חלק מהדיאלוגים שבסדרה, ובעיקר על הקטע שאנג'לה מסבירה על שקרנים טובים, שלא בהכרח אומרים משהו שאינו אמת, אבל כשהם משקרים, אז הם משקרים! ואם לא הבנתם, זה בסדר, גם יוצרי הסדרה לא ממש הבינו. אז נכון, בניית הסיפור של המקרה הראשי בפרק הראשון לא היתה רעה במיוחד, וגם הסיפור שכנראה יהפוך למתמשך עם הדבר ההוא שאביה ניסה להגיד לה, אבל כשחלק חשוב בפרק - המפגש שלה עם אביה הכלוא - נראה כמו פארודיה לא מצחיקה במיוחד על "שתיקת הכבשים", כשהאבא מגיח מתחת למיטה, אז כל העסק מרגיש מגוחך, לא אמין וממש ממש פאתט, ובכלל לא פיייייייי!

1. ולצד ההנאה מהעונה החדשה של הגילמוריות, אי אפשר שלא להזכיר את הדבר הכי גרוע בסדרה הזאת: טי ג'יי הנודניק, שההחלטה להגדיל משמעותית את התפקיד שלו העונה, היא כנראה ההחלטה האומללה ביותר בטלוויזיה מאז הביטול של ארסטד (שני איזכורים לארסטד באותו ממיר. אני כנראה באמת מתגעגע). אי אפשר לתאר אפילו כמה שהדמות הזאת מעיקה, והאמת היא שבעונה הקודמת, כשקיבלנו ממנו כמה קטעים מועטים, זה לא היה כל כך נורא, אבל היחס שהוא מקבל מלוקליי פשוט בלתי נתפס. בבעיטה הייתי מעיף אותו כבר מזמן, לו הייתי לורליי. או לוק.

משפט השבוע
פרגו לד"ר סטארק, "אאוריקה": "תת המודע פתוח להשפעה. בהתחלה, כשניסיתי אותו על עצמי, הוא העלה אתרים של מעריצי באפי, שזה משהו שממש לא מעניין אותי, אפילו לא בתת מודע".

שלום אסיאג מנסה להציע משפט פתיחה, "מועדון לילה": "פרח כמוך צריך דישון, מה דעתך לצאת עם זבל כמוני?"


בשולי הממיר
ב"פשע מן העבר" התארח השחקן הותיק פיטר גרייבס ("משימה בלתי אפשרית" המקורית) שהוכיח שוב את הכלל הידוע: המפורסם מבין השחקנים האורחים הוא הרוצח (assafTV).

ב"סקרבס" התארחה (שוב) ניקול סאליבן (הולי מ"מלך השכונה") כג'יל טרייסי.