תזכורת:
1. מדור זה אינו מעודד הורדות. מטרתו לעסוק בתכנים בלבד. דיונים על הורדות / סוגי קבצים / לינקים או כל דבר אחר הקשור בהורדת פרקים מהאינטרנט - יימחקו לאלתר. הדיונים היחידים שיתאפשרו בתגובות הן על איכות הפרקים עצמם.
2.
3. בתמונות לא יופיעו ספוילרים.
4. אזהרות הספוילרים בתגובות חייבות להיעשות בצורה ברורה, תוך ציון הסדרה עליה אתם מעוניינים לדבר ומספר הפרק בו אתם עוסקים. תגובות שמכילות את הסימון (או את המילה) "ספוילר" בלבד - יימחקו לאלתר.

מדור זה עוסק בתכנים ששודרו בארה"ב בין יום ראשון, 26/11/06 ליום שישי, 1/12/06.





משפחת סימפסון, עונה 18, פרק 7 (שודר ביום א', 26/11/06)
אחד הדברים הכי מוזרים (אבל למעשה גם הכי הגיוניים) בעונה הנוכחית של "משפחת סימפסון", לפחות בינתיים, הוא חוסר האחידות שלה. לצד מספר פרקים משמימים העונה, ניצב לו פרק כמו זה הנוכחי שהיה פשוט נפלא. החל בסיפור שלו - הומר הופך למוכר גלידה, דבר שכל כך מתאים לו, דרך הבדיחות הנהדרות שבו (כמעט כל משפט שם היה בדיחה מצחיקה), וכלה בפארודיה על מייקל ג'קסון (הומר המתלבש, אחד הקטעים החזקים ביותר בעונה הנוכחית עד כה. פשוט קטע היסטרי לחלוטין). נכון שאחרי 18 עונות, קשה לדרוש מהרמה להיות כל כך טובה לכל האורך, אבל שלפחות תתקרב. כמה מהפרקים הקודמים כמעט גרמו לי לשכוח שמדובר בסדרה של חיי. הפרק הנוכחי הזכיר לי את זה. כיף. ציון: 10.



גיבורים, עונה 1, פרק 10 (שודר ביום ב', 27/11/06)
כל יועץ אסטרטגי מתחיל יודע, שכשמוצר כלשהו זוכה לפופולאריות גדולה בשלב מוקדם לאחר יציאתו לשוק, העצה הטובה ביותר שאפשר לתת לאנשים שעומדים מאחוריו היא לא לקחת סיכונים מיותרים, כי מכאן אפשר רק לרדת. כנראה שהיוצרים של "גיבורים" לא שכרו יועץ כזה, כי למרות שהסדרה שלהם זוכה לפופולאריות מפתיעה, הם החליטו להציב לעצמם השבוע את אחד האתגרים הגדולים שיכולים לעמוד לכל סדרה באשר היא, לא כל שכן לסדרה שזו עונתה הראשונה - מבחן "פרק הפלאשבק" (הידוע גם כ"מבחן האנחנו-רוצים-להיות-אבודים-לשבוע"). אלא שהפרק דווקא עמד במשימה בכבוד, משיג את המטרה העיקרית שלו - הוא סיפק תובנה חדשה ומעניינת לגבי כל אחת מהדמויות. למדנו איך גילה אביה של קלייר על הכוחות שלה ועל הכוחות של האחרים, איך הוא נפגש עם עדן, למה מאט השוטר לא עבר את המבחן שלו, מי זאת ג'סיקה ולמה היא כל כך נחושה להגן על ניקי (מצד אחד זה היה קצת אנטי קליימקס לגלות שהיתה אחות תאומה, מצד שני, זה נותן לעסק פן פסיכולוגי מורכב עוד יותר), גילינו מה בדיוק קרה בתאונה שבה נפגעה אשתו של ניית'ן ולמה הוא מרגיש רגשות אשם, למדנו על הקשר של המשפחה שלהם עם המאפיונר ההוא ועל טיב היחסים המתוחים משהו בין שני האחים. אבל שני דברים היו מוצלחים במיוחד בפרק הזה - האחד, הגילוי של הירו שלמרות היכולת שלו לשוב אחורה בזמן, לפעמים פשוט אי אפשר להציל את הנערה, אבל אפשר לתת לה כמה רגעים של אושר ולהפגין כלפיה אהבה אמיתית. זה היה רגע פשוט מקסים. השני היה הגילוי המרתק על מיהו סיילר, מה הקשר שלו לאבא של מוהינדר וכיצד הוא השיג את כוחותיו (ומאיפה גנב את השם הזה). זה הרגיש ממש כמו בקומיקס ובסרטים בהם מגלים כיצד הארכי-נבל הוא בעצם אדם מן היישוב שמגלה את הצד האפל והכוחות המסתוריים, וזה היה עשוי מצוין. ציון: 9.5 (איתן גשם).

בנות גילמור, עונה 7, פרק 9 (שודר ביום ג', 28/11/06)
Way To go, Luke! תראה לה מה זה! אה, כן. סליחה. לא יכולתי להתאפק, זה היה כל כך מתבקש, אבל עוד נגיע לזה. עוד פרק עמוס באירועים, ולא פחות מכך בדמויות (כמעט כל דמות שרק אפשר לחשוב עליה הופיעה בפרק הזה, למעט ליין וחבריה) - והיה טוב. במיוחד אהבתי את העובדה שהיוצרים שוב מצאו דרך מקורית לבסס פרק סביב "פסטיבל בעיירה" - ושוב הזכירו לנו שאפשר להציג את העיירה כצבעונית ומשונה, אבל באופן חביב ולא מזיק או באופן מאוס (כפי שהוצגה פעמים רבות מדי בעונות האחרונות). אמילי הייתה נפלאה כהרגלה, ואהבתי במיוחד איך שהיא למדה להפוך את המנהג של לורליי שלא להודיע לה על אירוסין/נישואין לכלי ניגוח גם בפן ההומוריסטי ולא רק הרגשי/פולני. היה ענק. הסיפור של כריסטופר וקשיי ההתאקלמות שלו בסטארס הולו היה הגיוני ומתבקש. בסה"כ כל העיירה כבר ראתה את לורליי מתחתנת עם לוק ופתאום היא מביאה איזה בחור עשיר שלא שייך - היי, קצת קשה לצפות מהם שהם יחבבו אותו מיד. המהלך של לורליי שציוותה אותו עם ג'קסון היה שטני אך נבון, רק חבל שלשני אלה אין הרבה על מה לדבר. מכל מקום, כריס הוא באמת בחור Likebale, אבל יש לו נטייה קלה לנסות להתחבב בכל מחיר (גם במחיר של הרבה דולרים), והמהלך שלו עם התשלום הגבוה היה התגלמות הביטוי "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות" - זה מאד מתאים לו, אבל מאד לא מתאים לאנשי העיירה. סדק ראשון באידיליה שלו ושל לורליי? ימים יגידו. הסיפור של רורי ומרטי הרגיש קצת סתמי. שוב, אפשר היה לזהות את התכונה המעצבנת של רורי (ובמחשבה נוספת על אירועי הפרק - האם ייתכן שירשה את התכונה הזו מכריס?...) - היא לא מסוגלת לסבול את העובדה שמישהו לא מחבב אותה או לא נחמד אליה. אהבתי את העצה של לורליי אליה - ללכת ולדבר איתו באופן הכי טבעי בעולם. פשוט גאוני, הא? ומי היה מאמין - זה עבד. אבל המשפט של מרטי על יופיה של רורי (על אף שהיא באמת נראתה נפלא מתמיד בסצינה הזו) הרגיש מאולץ - לאן הם הולכים עם זה? האם הכיוון הוא שהיא תהיה בדילמה אם לספר ללוסי על הקשר ביניהם? בכל מקרה, לא נראה שהיא חושבת בכלל לעזוב את לוגן בשבילו, כך שזה נראה קו עלילה מיותר. ונעבור ללוק - הגיע הזמן בן אדם! אחרי עונה וחצי לפחות שהפכו את הדמות לרכיכה, אחרי שהאנה הזאת הפכה אותו לשק החבטות שלו ודאגה להזכיר כל הזמן שהיא האמא ושרק היא קובעת כי היא לא היה באזור במשך כל השנים, פתאום הוא נזכר שבעצם היא זאת שלא סיפרה לו כלום ומנעה ממנו להיות שם ושגם לו יש זכויות. הללויה, בן אדם. אז נכון שאפריל מעצבנת, ובאופן אישי לא רק שלא הייתי נלחם בשבילה, אלא הייתי דואג באופן אישי שיסדרו לה כרטיס טיסה לעיראק, אבל טוב לראות שהרוח חזרה למפרשיו של האיש עם כובע הבייסבול ההפוך. האם עכשיו הוא גם ייזכר להילחם על לורליי? יש לי הרגשה שזה הכיוון שהם הולכים אליו. ציון: 9 (איתן גשם).

Friday Night Lights, עונה 1, פרק 8 (שודר ביום ג', 28/11/06)
לא תמיד קל "לתפוס" את הסדרות המוצלחות מיד עם שידורן, בטח אם מדובר בסדרה שעיקר עיסוקה הוא במשחק הפוטבול. לעיתים לוקח לזה זמן לחלחל, אבל נכון להיום "אורות ליל שישי" היא אחת הסדרות הטובות ביותר שעלו בעונה החדשה בארה"ב. קחו לדוגמא את הפרק ששודר השבוע. הוא היה עמוס ברגעים מוצלחים: משחק הפוטבול לנכים, המאמן טיילור וג'ייסון על כסאות הגלגלים, איסוף הכספים לבריאן בכנסייה, הסיום של הפרק כשללא מילים שני האחים חולקים ביניהם רגע אינטימי אחרי שבילי מגלה שג'ייסון גילה על טים ששכב עם חברתו - לא היה רגע אחד משעמם בפרק. קו העלילה על בריאן שכמעט גונב את הכסף מהקופה היה מעט שחוק, אבל סיום הסיפור הזה - שמאט עוצר אותו בזמן - מנע מקו העלילה הזה להפוך לקלישאתי. מאוד אהבתי גם את חוסר האונים של צמד ההורים שמנסה לשמור על התמימות של הילדה שלהם כשהיא מקבלת הצעה מאחד מחברי הקבוצה (מאט) לצאת איתו. אחד הדברים שהכי מרשימים אותי בסדרה הזאת הוא היכולת שלה לרתק אותך למסך כמעט בכל רגע נתון בכל אחד מהפרקים, וזאת באמצעות רגעים קטנים ונהדרים. כיף של סדרה. ציון: 9.



האוס, עונה 3, פרק 9 (שודר ביום ג', 28/11/06)
דרמה חזקה מעולם לא היתה חסרה ב"האוס", אבל פרק השבוע הביא את הדרמה לשיאים חדשים. מה שהיה מוצלח במיוחד בפרק הזה היתה ההתמקדות שלו בשתיים מן הדמויות החשובות שאיכשהו נותרו בצל בפרקים האחרונים: צ'ייס וקאדי. כמה מרנין היה לראות את צ'ייס מציל את היום, ובמיוחד היה נחמד לראות איך לאורך כל הסצנה הוא היה פשוט "האוס" - התלבש כמוהו, התנהג כמוהו, וגילה את הפתרון באופן מקרי לחלוטין - כמו האוס. חבל רק שרגעי התהילה שלו בדרך כללו אגרוף לפרצוף, עלבונות מכוערים מצד שני חבריו וניצול ציני מצד שוטר מתוסכל אך ערמומי. מה הפלא שנמאס לו ושהוא החליט שהוא "לא יחכה יותר"? אבל למה הוא התכוון? לא ברור. האם ווילסון חשב שהוא הולך להסגיר את האוס ורץ לעשות את זה בעצמו כדי לשלוט על העניין או שמא צ'ייס התכוון שהוא לא יחכה יותר ל"אישורו" של האוס והוא עומד להיות עצמאי? לא ברור, וזה מה שאני אוהב בסדרה הזו - הדו-משמעיות שטמונה בכל כך הרבה רגעים שלה ומותירה אותנו תוהים למה התכוון המשורר. וקאדי. היא היתה לא פחות חשובה מצ'ייס הפעם. המעורבות שלה היתה גדולה, החל מהעמידה העיקשת שלה שלא לאפשר להאוס לקבל את הכדורים שלו, דרך המינוי המפתיע לאפוטרופוסית על הילדה החמודה ועד הקושי שלה להתמודד עם הטיפול בילדה בעת המצוקה. אבל שיא השיאים היה, כמובן, הסצנה שלה עם ווילסון והשבירה המנטלית שלה בעקבות הדברים הגועליים שאמר לה האוס. זו היתה סצנה יפה במיוחד שכן היא השיגה שתי מטרות: היא הציגה בפנינו את הפחדים והחששות האותנטיים של קאדי מהאמהות ומחוסר היכולת שלה להתמודד עם העניין, ובה בעת היא הבהירה לצופים שהאוס עובר כבר את הגבול בהתנהגות שלו, כי הוא באמת מתחיל לפגוע באנשים, ולא סתם באנשים, אלא בקאדי - זו שסופגת ממנו כל כך הרבה עלבונות על בסיס יומי ונותרת אדישה, וזאת שבאמת באמת אי אפשר לשנוא. איך אפשר לשנוא את קאדי? גם הסיפור של הילדה ושני ההורים הגרושים שלא מפסיקים לריב השיג שתי מטרות: האחת, ליצור את הסיטואציה שתביא את קאדי למצב שבו היא בגדר "אמא", והשנייה, להשתמש באותם הורים שעסוקים בריבים בינם לבין עצמם על מנת להציג את הרופאים כמי שעסוקים גם הם בעניינים אחרים ולא בשלומה של הילדה - האוס עם הכדורים שלו, וצ'ייס, ווילסון וקאמרון עם החשבונות המוקפאים שלהם והתהייה מי ילשין לטריטר. ואכן, אלמלא ההברקה של צ'ייס היתה הילדה החמודה נותרת נכה אך לא מבריאה כלל. הבה נקווה שהם למדו את הלקח שלהם. אשר לטריטר - שוב, הדרכים שבהם הוא עושה שימוש כדי להשיג את מטרותיו פשוט אינן מציאותיות ואינן הגיוניות, וזה צורם מאוד. גם כל הרעיון ששוטר יבזבז את כל זמנו בחיפוש אחר חומר של רופא אחד קצת הזוי. ולמרות זאת, לפחות בסצנה שלו עם קאדי, טריטר דיבר בהיגיון ונראה פתאום קצת יותר רציונלי ומגוון. אין ספק שהדמות שלו משיגה את המטרות שהיא נועדה להשיג - לגרום להאוס להתמודד עם הבעיה שלו וליצור מתחים בינו לבין הדמויות הקרובות אליו. חבל רק שהדמות מרגישה קצת מאולצת, אבל לפחות בפרק הזה היא הרגישה קצת יותר קוהרנטית וזה כבר טוב (מה גם שדייויד מורס עושה עבודה מצוינת בגילומו). עכשיו נותר רק לגלות האם ווילסון באמת עומד להלשין והאם האוס יבין סוף סוף שיש לו בעיה, כי אם צ'ייס מצליח לפתור את התעלומה ולא הוא (בלי לפגוע, כמובן, ביכולות החשיבה של צ'ייס שהן היצירתיות ביותר מבין השלושה) זה כבר באמת אמור להיות סימן שהמכונה לא מתפקדת כמו שצריך. ציון: 9 (איתן גשם).

ורוניקה מארס, עונה 3, פרק 9 (שודר ביום ג', 28/11/06)
!Right Here! Right Now - הרבה מאוד דברים היו Right בפרק הזה. מעט דברים היו Wrong, ובסה"כ הפרק עשה עבודה מצוינת בסגירת התעלומה הראשונה של העונה. הפרק נפתח באופן קצבי ומושך לצפייה - ורוניקה רצה לצלילי המוסיקה במסיבה רק כדי למצוא עצמה בסוף הסצנה מול רגליו של אדם זר. וזה מביא אותנו לחלק ה- Wrong של הפרק - ההתנהגות של ורוניקה. שוב היא מוצאת עצמה במצוקה ושוב נוהגת בטיפשות ופזיזות. אז נ-כון שלוגן אמר בתחילת הפרק שהיא שונאת לבקש עזרה. ונ-כון שגם בפרקים קודמים היא נהגה בטיפשות באופן דומה להחריד, אבל העקביות הזאת בחוסר העקביות הזה אינה הופכת את העניין ליותר אמין - למה ורוניקה לא הזעיקה עזרה לפני שהתחזתה לאותה תלמידה? טלפון לקית'? ללוגן? ומה לגבי פיז שנשאר איתה במסיבה ויכול היה לעזור? ומה פתאום היא קוראת לוואלס ופיז בחדר שלהם כשהיא יודעת שהם לא שם? היא לא היתה מסוממת באותו רגע. לפחות הפעם חל איזשהו שיפור בגזרה שלה והיא גילתה תושיה דווקא כשהיתה מסוממת - הטלפון לקית' (למה הוא לא עונה כשצריך אותו?), הפגיעה ברגל של מרסר וכמובן השריקה. אולי צריך לערפל לה את החושים כדי תתנהג באופן נורמלי? אבל למעט החלק הזה - שאר הפרק היה עשוי מצוין. בפרט הגילוי על זהות האנס הסדרתי - מרסר והשותף שלו לפשע מו (ביחד הם ידועים כצמד "M & M"). מה שהיה מוצלח במיוחד בפתרון הזה הוא השימוש שהוא עושה בעובדה שמבחינת הצופים מרסר כבר הוסר מרשימת החשודים, אבל כל הסיבות להסרה הזו (ויצרו לנו לא מעט כאלה!) הפכו ללא רלוונטיות, הן לאור הגילוי שחלק ממעשי האונס זויפו ע"י הבנות והן לאור האליבי ששיתוף הפעולה הנכלולי עם מו סיפק למרסר. גם נסיבות המפגש של מו ומרסר היו עשויות בצורה חכמה מאד - הרמזים הדקים על המעורבות שלהם בניסוי הפסיכולוגי של הכלא, האמירה של מו בעבר על כך ש"הניסוי הזה שינה אותו לגמרי" ומערכת היחסים המעוותת שלהם שמזכירה מאוד את זו של הורשק והבחור השני. מדובר ברמזים עדינים מאוד, אך מתוחכמים להפליא. גם הדרך שבה גילתה ורוניקה על כך שמרסר הוא האנס היתה עשויה באופן עדין ומרומז מאוד וזה הפך את העניין למוצלח יותר, לטעמי. אמנם היה קצת קשה להבין ברגע הראשון, אבל במבט לאחור זה היה הגיוני. הפרידה של ורוניקה ולוגן אמנם עצובה וכואבת אבל נבנתה באופן נבון ואמין לאורך העונה ונראית כבר בלתי נמנעת. המהלך של לוגן בסיום הפרק היה כל כך מדהים - להכניס את עצמו לכלא כדי שיוכל להתעמת עם שני המנוולים הללו זה מהלך שמאוד מתאים לדמות. כל כך פסיכוטי ונוגע ללב בו זמנית. פשוט נהדר! והיה מעניין לראות איך בנו את התעלומה הבאה במהלך הפרק - לאורך כל הפרק הדיקן היה מעורב מאוד, ולמעשה, הפרק יצר מספר "מניעים" לגורמים שונים לפגוע בדיקן - אותו אדם מסתורי שגרם לו לשנות את דעתו לטובת בית היוונים (יש לו מניע להעלים את הדיקן שלא יגלה על המעורבות שלו), הבנות שזועמות על ההחלטה שלו, וויביל (שהוא עבריין מוכר והיה במקום בשעת האירוע) וכמובן המרצה של ורוניקה. בקיצור, יהיה מעניין. אה, כן - ומאק הופיעה! איזה כיף! עכשיו שרק ייתנו לה גם כמה שורות טובות והכל יהיה אפילו טוב יותר! ציון: 9 (איתן גשם)

סטודיו 60, עונה 1, פרק 10 (שודר ביום ב', 27/11/06)
האם זו מציאות או הזיה? האם היו לנו שבועיים רצוף של פרקים מוצלחים? בעצם, האם זה אני שהוזה או שמא סורקין? כנראה שהמשלוח הגיע מוקדם מהרגיל הפעם. אבל זה לא שמישהו מתלונן חלילה. משהו טוב עובר על הסדרה מאז שהתבשרנו על כך שצפויה לה עונה שלמה, ולא נותר אלא לקוות ש-NBC לא יצטערו על ההחלטה שקיבלו. הפרק לא היה חף מפגמים, כמובן - הרייט לא מסוגלת לספר בדיחה? מאולץ מאוד, וברור שנועד לגרום לנו לחבב את הדמות שלה, אבל אני מודה - בשלב הזה זה כבר די אבוד. מונולוג הפתיחה הרגיש כמו פרסומת חסרת בושה לתוכנית אחרת של NBC ("דיל או לא דיל") - חשבתי שסורקין "גדול יותר" מהדברים האלה. יה רייט. ומישהו באמת התגעגע לעיתונאית הזאת? כי אני לא. גם ההתפרצות של ג'ורדן בראיון עם מגזין "טיים" הרגישה קצת "אובר דה טופ". וכל הסיפור עם ההוא שמתבצר בבית בזמן התוכנית שבסוף דופק להם את המערכון היה מאולץ משהו. אבל שאר הדברים כן היו טובים - כל האווירה עם בדיחות היהודים מסביב, האזכורים של "דילברט 27" מאתר "Aint it cool" כדוגמא שעשע אותי מאוד, העובדה שג'ק סוף סוף נכנס קצת בג'ורדן (מגיע לה!), קטעי היריקות הטיפשיים אך משעשעים, העובדה שלוסי ודריוס קיבלו קצת נפח (סוף סוף איזשהו כותב ששמו אינו מאט מקבל נפח!), הגילוי על ההריון של ג'ורדן ובעיקר הדרך החביבה שבה הוא נעשה, ההתפרצות שלה על הכתב אמנם היתה מוגזמת אבל עדיין הייתה מצחיקה מאד, ומעל לכל - הדמות של התסריטאי הותיק שעבר טרגדיה ועכשיו חוזר עם פרצוף עגום כדי ללמד את החדשים איך לכתוב, והתרגיל שהוא עושה להם עם הלחץ. ממש חיבבתי את הדמות, ואת המשחק של מארק מק'קיני (שבכלל נשכר ע"י סורקין כדי לסייע בכתיבת המערכונים הפנימיים וכנראה שעשה עבודה כל כך גרועה עד שסורקין החליט לנצל את החוזה שלו כדי לשלוח אותו לשחק במקום לכתוב - והיי, מה תגידו? זה עבד! הוא היה מצוין!). ועכשיו שאלת השאלות - מי האב של העובר שברחמה של ג'ורדן? האם זה מישהו שאנו מכירים? כי יש לי איזשהו ניחוש, ואם הוא נכון - העסק הולך להיות מאוד מעניין. ציון: 8.5 (איתן גשם).

סקראבס, עונה 6, פרק 1 (שודר ביום ה', 30/11/06)
סקראבס פתחו עונה כמו שרק הם יודעים: ג'יי די לא מצליח להתמודד עם העובדה שחברתו נכנסה להיריון, לד"ר קוקס יש בעיה לשלוט בכעס ואשתו משגעת אותו, והשרת תוהה האם חייו היו יכולים להתנהל אחרת. לכל אחת מהדמויות צוות חולה שנתן ביטוי לבעיות שמטרידות אותן: ד"ר קוקס טיפל בחולה עצבני וכועס שתיאר לו את המחיר ששילם על האופי האיום שלו, לג'יי.די הייתה חולת סרטן, והשרת הסתובב עם חולה בכיסא גלגלים שבזבז את חייו בהצקה לדמות עלומה בשם ג'יי.די... אבל הטוויסט: את החולים גילמו השחקנים עצמם, וכך ראינו את השרת ואת ד"ר קוקס כאנשים זקנים וממורמרים, ואת ג'יידי כאישה ארוכת שיער וממושקפת. אישית, רק כשראיתי את השרת ירד לי האסימון, עד כדי כך האיפור היה טוב. פרק פתיחת עונה פשוט נפלא. ציון: 8 (Merlin).

Big Day, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום ג', 28/11/06)
יש רק יום אחד בחיים בו סלט הוא הדבר החשוב ביותר בעולם. מדובר ביום חתונתם של דני ואליס והרוחות סוערות. האם זה ראוי לצעוד לחופה עם שיר מסדרת טלוויזיה? (ברור!), האם השחקן ההוא שנראה קצת כמו אנג'ל יראה משהו מתישהו במהלך היום? והאם דני בכלל מתאים לאליס? זו סדרה שמתרחשת בזמן אמיתי ומתארת את יום החתונה מתחילתו ועד - אם הרייטינג יאפשר זאת - לחתונה המאושרת עצמה. יש בדיחות מוצלחות, יש כמה שקצת פחות - זו אינה הקומדיה המשעשעת ביותר בעולם, אבל בהחלט יש גרועות ממנה. השחקנים סבירים (וונדי מאליק, כרגיל, מצוינת, ואילו את מרלה סוקולוף ראיתי כבר עושה דברים קצת מעניינים יותר בקריירה שלה), הזמן המוצג למטה, משל היתה "יום גדול" (שעלתה השבוע ב-ABC) אחותה הקומית של "24", עובר בצורה מעניינת לפרקים, וכמה מדמויות המשנה יכולות להפוך את הסדרה הזאת מבינונית לסבירה. בשורה התחתונה - עובר בקושי, ואני לא ממש מחכה בקוצר רוח לפרק הבא. ציון: 6.5.



נמלטים, עונה 2, פרק 13 (שודר ביום ב', 27/11/06)
קלרמן! הוא עם הטובים? ווהו! איזה כיף! (רק חבל שהוא הולך להשתמש בהם כדי להגיע לשרה ואז לנסות לחסל את כולם, אבל היי, בואו נהנה מהרגע). בכל זאת, היה נחמד לראות את הטוויסט הזה שנבנה לאורך כל הפרק מבוצע בשלמות כזו. למרבה הצער, לא קרה הרבה מעבר לטוויסט הזה -בליק הולך לכלא? צדק פואטי אמנם, רק מה חבל שכל הקייס שבנו נגדו הוא בולשיט אחד גדול, מכיוון שאין דרך בעולם שבליק יכול היה לרצוח את גירי, בטח לא על בסיס הקלטה שהזמן שבו נערכה לא מסתדר עם המוות של גירי בכלל. ונגיד שהמשטרה, התביעה, בית המשפט ואפילו הסניגור שלו טפשים גמורים - למה הוא לא נלחם? הרי ראינו כבר קודם שהוא לא טיפש. פשוט אדיוטי. והסיפור של טי באג די מתחיל לחזור על עצמו ולעייף - שוב הוא מקסים מישהי ומשתמש בה, שוב היא מגלה עליו ברגע הגרוע מכל ושוב הוא רודף אחרי ההיא. די ברור שהוא יאבד את הכסף שלו בגלל האובססיה כלפיה, והכיוון שהפרק הולך אליו אינו מעודד. טוב, זה היה צפוי שנגלה שהקים הזה הוא בכלל פיון של מישהו אחר. הרי תמיד ההוא שמעל הפיון מתגלה בעצמו כפיון. אולי תפתיעו אותנו קצת, חברים? ובכל זאת, מה הסיפור של האיש עם הפתקים? מה, הוא לא יכול לדבר? ומה הקשר שלו לנשיאה? יהיה מעניין. אבל לא הכל היה רע בפרק - טוב היה לראות את שרה לומדת לשרוד לבדה בעולם ועושה רושם שהיא הבינה שמייקל הוא בן הברית האחרון שנותר לה. קלרמן היה קריפי נפלא כהרגלו וגם מאהון היה בסדר. בסך הכל הסדרה זקוקה לרענן את קווי העלילה, כי הם מתחילים לעייף. מרוב טוויסטים כבר לא רואים את העלילה. ציון: 5 (איתן גשם).

קוראים לי ארל, עונה 2, פרק 9 (שודר ביום ה', 30/11/06)
משהו לא טוב עובר על "ארל". שוב פרק די חלש, וזה בהחלט סימן מדאיג. כל הרעיון של הבחור הגיי היה מאד סטריאוטיפי ולא נורא מצחיק, וסיפור ההתמכרות של ארל היה די צפוי והיה ברור לאיזה כיוון הם הולכים עם זה. גם ההארה של רנדי שהוא רוצה להתוודות על אהבתו כלפי קטלינה הרגיש מאולץ, והיה ברור שאיכשהו ה"עונש" של ארל יהיה קשור אליה. דווקא הקטעים של ג'וי עם מרלי מטלין עוה"ד החרשת היו מצחיקים מאוד, וחבל שלא היוו את עיקר הפרק. הקליף האנג'ר של הפרק הרגיש אנטיקליימטי, ולמעשה די המתאים לרוח הפרק. וחבל. ציון: 5 (איתן גשם).