תזכורת:
1. מדור זה אינו מעודד הורדות. מטרתו לעסוק בתכנים בלבד. דיונים על הורדות / סוגי קבצים / לינקים או כל דבר אחר הקשור בהורדת פרקים מהאינטרנט - יימחקו לאלתר. הדיונים היחידים שיתאפשרו בתגובות הן על איכות הפרקים עצמם.
2.
3. בתמונות לא יופיעו ספוילרים.
4. אזהרות הספוילרים בתגובות חייבות להיעשות בצורה ברורה, תוך ציון הסדרה עליה אתם מעוניינים לדבר ומספר הפרק בו אתם עוסקים. תגובות שמכילות את הסימון (או את המילה) "ספוילר" בלבד - יימחקו לאלתר.

מדור זה עוסק בתכנים ששודרו בארה"ב בין יום ראשון, 19/11/06 ליום שישי, 24/11/06.





דקסטר, עונה 1, פרק 8 (שודר ביום א', 19/11/06)
כבר הרבה זמן לא חוויתי כזאת טלטלה נפשית כמו שקרה לי כשצפיתי בדקה האחרונה של הפרק. מדהים, פשוט מדהים. דקות ארוכות אחרי סיום הפרק פשוט לא הצלחתי להירגע. אז נכון, היו אנשים שהעלו את התיאוריה שהרופא הוא "רוצח משאית הקרח", וגם אני בשלבים שונים במהלך הפרקים האחרונים אמרתי לעצמי שאוטוטו יבוא הגילוי, אבל הצורה בה "סיפרו" לנו על כך, קצת אחרי סצנת הסקס/אהבה בינו לבין אחותו של דקסטר, שממש הצליחה לעשות אותי מאושר על כך שהיא מצאה אהבת אמת, פשוט גרמה אצלי לאפקט אדיר של "וואו" שהפכה את חווית הצפייה בפרק הזה לאחת מחוויות הצפייה הגדולות ביותר בזמן האחרון. הסדרה הזאת לא מפסיקה להדהים אותי, לרגש אותי ולהסעיר אותי, וזה עוד מבלי להזכיר את המפגשים עם הפסיכולוג שקרא את דקסטר כמו ספר פתוח. זו סדרה פשוט מושלמת. ציון: 10.

איך פגשתי את אמא, עונה 2, פרק 9 (שודר ביום ב', 20/11/06)
"איך פגשתי" היא לא בדיוק סיטקום מהזן הישן, אבל היא גם לא קומדיה-דור-שלישי סטייל "סקרבס" או "ארסטד". היא נמצאת לה אי שם באמצע, עושה את הדברים היחודיים לה ועושה את זה עם המון קסם. מזה כמה פרקים אני מרגיש שהעונה הנוכחית טובה משמעותית מהעונה הראשונה, שגם היא, אגב, לא רעה במיוחד, והפרק ששודר השבוע מדגים זאת בצורה מצוינת: זה פשוט היה אחד הפרקים היותר מצחיקים בסדרה, בעיקר בזכות שני אירועים עיקריים: הראשון, ה"תעלומה" הראשית של הפרק - מדוע רובין מסרבת ללכת לקניון? והשני, התערבות הסטירות בין מרשל לבארני. מבחינתה של ה"תעלומה" הרי שהיא היתה עשויה - כולה - בצורה נהדרת. החל בניחושים, דרך השקר של רובין וכלה בסיבה האמיתית לסירוב שלה - הקליפ ההזוי והמופרע לחלוטין שעשתה כשהיתה טינאייג'רית. זה היה פשוט נפלא. אחרי הפרק הזה אין לי יותר ספק - "איך פגשתי" היא הקומדיה המוצלחת ביותר שרצה על המסך. כן, אפילו יותר מ"ארל". ציון: 10.

גיבורים, עונה 1, פרק 9 (שודר ביום ב', 20/11/06)
לפרק הזה חיכינו הרבה זמן והוא לא הכזיב. אמנם העימות עם סיילר היה קצת אנטי-קליימטי, אבל האירועים מסביב היו מרתקים וחשפו הרבה דברים מעניינים. נתחיל דווקא מהפחות טוב - מוהינדר היה משעמם כרגיל, אבל מרגע שהחליט סוף סוף שהוא הולך אחר דרכי אביו (למה הוא היה צריך שני פרקים, חמישה חלומות וילד נודניק בשביל להבין את הברור מאליו?) וראה את שמות ה"גיבורים", זה כבר נראה יותר מעניין. עכשיו רק שיקריב את חייו למענם, והכל יבוא על מקומו בשלום. פיטר היה במיטבו בפרק הזה. אהבתי מאוד את המשפט שלו "כשאני לבד, אני לא שווה כלום" - מטאפורה נאה. הוא הוכיח אומץ רב כשהגן על קלייר בגופו בלי לדעת מה יוליד יום, והכימיה שלו איתה היתה מעניינת. ניית'ן לעומתו הותיר אותי די אמביוולנטי - למה הוא כיסה את הציור בצבע? האם באמת מתוך פקפוק או דווקא מתוך אמונה וחשש כן לחיי אחיו? מעניין. הסיפור של ניקי/ג'סיקה היה טוב. במיוחד בסוף עם הירייה. לכמה זמן תיכנס הג'סיקה בגוף של ניקי, והאם היכולת של DL לעבור דרך גופים תסייע לו לחמוק איכשהו מכדור הרובה? אבל עיקר האקשן היה אצל קלייר. היא היתה כזאת חמודה בפרק הזה! בכלל, הדמות שלה הפכה לחביבה עליי במיוחד (ומשחק מצוין של היידן פאנטייר שמגלמת אותה) - האינטראקציה שלה עם זאק (שנרמז באופן ברור שהוא הומוסקסואל ומרגיש דחוי כמוה), עם אבא שלה ועם פיטר, הבריחה שלה מהחלון שמתאימה מאוד לנערה מורדת בת גילה ויחסי החברות / שנאה שלה עם המעודדת השניה היו פשוט מרתקים וכתובים היטב. היה ברור שהנוכחות של קלייר ליד פיטר תציל אותו ממוות, אבל זה עדיין היה עשוי יפה. מה שלא היה ברור זה איך אבא של קלייר - שאמור להיות איש ביטחון חשאי או משהו - נותן לה לברוח ככה מהחלון. אחרי מהלך כזה מה הפלא ששמו עליו עין לתפקיד בכיר במשטרת ישראל? אבל כאן המקום להקשות ולשאול שאלה אחרת: האם הסלוגן "להציל את המעודדת - להציל את העולם" בכלל כיוון אל קלייר? ומה אם יתברר שהיה צריך להציל דווקא את המעודדת השנייה, זאת שמתה? יש לי הרגשה שעוד נגלה שזו היתה כוונת המשורר מלכתחילה. עדן הייתה קריפית לגמרי בפרק הזה! האם היא באמת התגברה על סיילר בכזאת קלות? והאם היא והברנש הגדול השני משתפים פעולה עם אבא של קלייר או שיש להם אג'נדה משלהם? אז מה, הירו חזר חצי שנה אחורה? מגניב! עושה רושם שהפרק הבא יעסוק באירועים שקרו לכל הדמויות לפני שישה חודשים. אז מה, עכשיו נראה את ה"גיבורים" הופכים ל"אבודים"? נו, שוין. ציון: 9.5 (איתן גשם).



בנות גילמור, עונה 7, פרק 8 (שודר ביום ג', 21/11/06)
הרבה זמן לא היה פרק עם כל כך הרבה אירועים חשובים ומעניינים ב"גילמור" כמו הפרק של השבוע. רורי גילתה על הנישואים של הוריה, הספיקה לעשות קולות של "שמחה בשמחתכם" ואח"כ להטיח בפני אמה מה היא באמת חושבת על המהלך הפזיז, ובהמשך הפרק הספיקה לפגוש אנשים שהיא לא סובלת, להתיידד עם עורך עיתון, לכתוב טור לעיתון, לרדת על כל האנשים האלה שהיא לא סובלת, לריב עם לוגן, להתייסר, להיות צדקנית, להתבכיין, לקלוט שלוגן צודק, לחזור אליו על הברכיים, להתבכיין, להיות צדקנית, וכמובן, לדבר על זה הרבה. גם לורליי הייתה עמוסה למדי - היא הספיקה להתקשר לרורי בסביבות 17,864 פעמים, להחליף שנינויות עם כריסטופר, להיכנס להיסטריה, לריב עם רורי, לנסות להתפייס איתה, להיכנס להיסטריה, לגלות לכריסטופר את האמת על דעתה של רורי עליהם, לעזור ללוק עם הבת שלו, לפגוע ברגשותיו בלי כוונה, להיכנס להיסטריה ולחזור הביתה בשלום, וכמובן - לדבר על זה הרבה. הקונפליקט בין לורליי לרורי היה עשוי היטב ומתבקש, לאור יחסה של רורי לזוגיות של לורליי וכריס בשנים האחרונות. גם הריב שלה עם לוגן היה במקום - במיוחד ההערה של לוגן על הצביעות של רורי וה"משחק הכפול" שהיא משחקת שעולה כבר על העצבים. טוב שהיא שמעה את זה ממנו, זה גרם לה להוריד קצת את האף ולהבין שהיא לא שונה מהאחרים. הסיפור של לוק ואפריל התחיל משעמם נורא, אבל בהמשך קיבל תפנית ובסוף כבר היה ברור מה הייתה המטרה שלו. הסצינה של לוק ולורליי בבית החולים הייתה טובה מאד - במיוחד הדרך בה לוק גילה על הנישואים הטריים של לורליי והעלבון שכרוך בכך, כשכל זה בא דווקא אחרי שלורליי הפגינה חברות אמיתית כלפיו. אפשר להניח שזה הפך את העניין לאפילו כואב עוד יותר. פרק מצוין, כן ירבו. ציון: 9 (איתן גשם).

האוס, עונה 3, פרק 8 (שודר ביום ג', 21/11/06)
היו לא מעט דברים טובים בפרק הזה - בראש ובראשונה העימות הדרמטי והעצמתי בין האוס לווילסון. החברות ביניהם אמנם נטועה חזק באדמה, אבל מתחת לאותה אדמה גועשים יצרים וכעסים לא קטנים, וזה מעניין מאוד לראות אותם יוצאים החוצה לאט לאט. סצנת הסיום שבה האוס חולף על פני ווילסון שמחכה לאוטובוס בלי להציע לו אפילו טרמפ היתה מרתקת במיוחד. גם הסיפור של החולה היה עשוי היטב, במיוחד הגילוי על הפחד שלו לטפל באחיו והניצול של המחלה כתירוץ לברוח מהאחריות. מעניין גם לראות מה עובר על פורמן - ממתי הוא הפך מקוץ בתחת למלאך הטוב שמאמין באנשים ובכוונותיהם הטהורות? צ'ייס עמד על שלו מול האוס ולא נתן לו את המרשם - כל הכבוד לו. אם היה מישהו מועד לפורענות מבין השלושה, זה הוא. קאדי שוב יצאה מלכה. איך היא הבינה שאם לא תיתן להאוס את המרשם זה יוכיח שהוא לא היה צריך אותו מלכתחילה - סחתיקה, קאד! במיוחד אהבתי את כאב הכתף של האוס שבעצם היה ביטוי פסיכולוגי לרגשות האשם שלו, ובעיקר את הבחירה בכתף כמקור הכאב - אותו חלק בגוף שמסמל יותר מכל את המושג "חברות". ובכל זאת, כל מה שהיה קשור בטריטר (שאפילו לא הופיע בפרק, אבל הנוכחות שלו הורגשה היטב) היה בעייתי מאד. איך לשוטר אחד יש סמכות להקפיא חשבונות בנק, להעלים מכוניות ולשלול מרופא את האפשרות לכתוב מרשמים, נשגב מבינתי. שום שופט בעולם לא היה מאשר דבר כזה. אולי היה אפשר עוד להעלים עין מחוסר ההיגיון הזועק לשמיים, אבל כאשר חלק אינהרנטי מהסיפור עצמו נעוץ בעובדה שמעשיו של האוס מנוגדים לחוק, זה בעייתי במיוחד להציג את איש החוק שמבצע שימוש במעשים שאינם יכולים להתקבל בשום מדינת חוק דמוקרטית, אפילו במשטר הנוכחי בארה"ב. חוץ מזה, די נמאס כבר מזה שהאוס שוב צודק ופורמן שוב טועה. הבנו את זה. שיפתיעו אותנו פעם, לא יקרה כלום (הניצחון הבודד של פורמן עם ההתערבות ההיא היה שולי ולא מספק). פורמן אולי נודניק מעצבן, אבל גם הוא יכול להיות צודק מדי פעם. גם תרנגול עיוור מוצא לפעמים גרגיר, וגם לנוירולוגים מומחים לעצבים (בעיקר לעצבים של הצופים!) יכול להתפלק איזה ניחוש מוצלח. מה יש? ציון: 8 (איתן גשם).

סטודיו 60, עונה 1, פרק 9 (שודר ביום ב', 20/11/06)
אוקיי, עכשיו אפשר לקבוע סופית - המשלוח הקבוע של פטריות ההזיה של ארון סורקין מגיע השנה רק פעם בשבועיים. איך אני יודע? יש דרך טובה יותר להסביר את מה שקורה ל"סטודיו 60" בעונתה הראשונה - שבוע אחד פרק טוב, שבוע אחד פרק מעפן? השבוע היה תור הפרק הטוב. והוא אכן היה כזה. מרבית הסיפורים היו מעניינים, והדיאלוגים קלחו במיוחד. אהבתי את המתיחות בין ריקי ורון לבין מאט. הדרך שבה מאט גילה ששני החבר'ה האלה עובדים על פיילוט משלהם היתה חכמה ויפה, כמו גם חלון הזמנים הצר שנותר לו להחליט מה לעשות איתם. אהבתי גם את ההחלטה הסופית שלו, ובמיוחד את האינטראקציה ביניהם בשיא המתיחות, ואת הדיאלוג שלו עם רון בסוף שהיה מצוין. גם הסיפור על בעיות התקציב והדילמה שהציבה ג'ורדן בפני דני היתה מעניין. אמנם הפתרון שאליו הגיע דני היה נוח מבחינה תסריטאית ולא ממש משקף את המציאות (במציאות הוא היה נאלץ לפטר את 15 העובדים, אלא מה), אבל לפחות שמו לנו את הקונפליקט הזה שעומד למפיקים כל הזמן מול העיניים - להתמסחר בצורה בוטה ולמכור את הערכים שלהן או להודיע לאנשים עובדים שהם הולכים הביתה? אכן דילמה קשה. הסיפור של ג'ורדן והצרות שלה גם הוא מעניין. וטוב לראות אותה יורדת קצת מהאולימפוס שהיא היתה עליו בתחילת הדרך, ומבינה שכדאי לה להתאפס על עצמה ולעשות דברים שהיא לא הכי אוהבת לעשות כדי לשרוד. עושה רושם שיש כימיה טובה בינה לבין דני, אבל דומה שייקח עוד זמן עד ששני אלה יבינו שהם רוצים האחד את השניה ולהפך. אבל זה עוד יבוא. הרייט לא עצבנה נורא בפרק, אך למרבה הצער העלילה שלה שוב היתה קשורה בדת שלה ובמה שכרוך בכך. אולי די כבר, אדון סורקין? יש עוד דברים חוץ מנצרות, ג'יזס כרייסט! (אוקיי, בחירת מילים לא הכי מוצלחת) תן לדמות קצת עצמאות, אחרת היא לא תעניין אף אחד בחיים. ציון: 8 (איתן גשם).



ורוניקה מארס, עונה 3, פרק 8 (שודר ביום ג', 21/11/06)
Dude! איזה פרק מבלבל! הוא הותיר אותי ברגשות לגמרי מעורבים - מצד אחד, הפרק היה עשוי מצוין, הדיאלוגים היו מעולים, האירועים היו מעניינים ומפתיעים, האווירה היתה טובה והיו הרבה רגעים מבדרים. מצד שני, כמות הרפרנסים בפרק עברה כל גבול אפשרי והעלילה היתה כל כך מהירה ופתלתלה שכבר הסתובב לי הראש. יכול להיות שקווין וויליאמסון כתב את הפרק תחת השם הבדוי "דיאן רוג'יירו"? לגבי הרפרנסים - היו כמה קצרים ומגניבים (מישהי קוראת לורוניקה "באפי", ורוניקה משווה את העוזר של המיליונר לסמית'רס) והיו כמה ארוכים ולפעמים מגניבים אך גם קצת מעיקים (לפי מה שהבנתי אחת הסצינות היתה שחזור מילה במילה של סצינה מ"ביג ליבובסקי"). חוץ מזה, גם הליהוק היה מכוון לרפרנס - פאטי הרסט הנכדה של איל העיתונות הנודע הרסט שנחטפה לפני שנים רבות שיחקה את אשת המיליונר ששמה הרסט שנחטפה. מי ששיחק את מקסוול שפילד המיליונר ב"נני" שיחק את... המיליונר, ואפילו בחירת השמות ("באד רוז" - רפרנס ל"רוזבאד" המפורסם מהסרט "האזרח קיין" שעסק בסבא של פאטי הרסט וכו'). זה נחמד כשעושים את זה פעם אחת, אבל זה התחיל להעיק כשזה בא בצרורות, מה גם שגם הרסט וגם מיסטר שפילד שחקנים איומים (אבל לפני שאני מתלונן, אולי אני בכלל צריך להגיד תודה שהם לא הביאו גם את פראן דרשר). מה שכן היה נחמד זו האינטראקציה בין ורוניקה לקית' כשהם נכנסו יחד לאחוזה, של ורוניקה ודיק בקפיטריה וכל הקטע של ורוניקה עובדת על לאמב כדי לקבל מידע וקית' עולה על הקו והורס לה הכל. זה היה היסטרי ומתבקש. למרבה הצער, נראה שהסיפור בין ורוניקה ללוגן מתקרב לסוף הטראגי הבלתי נמנע. סוף הפרק היה כואב במיוחד - הפנים של בסצנה הזו פשוט שברו את הלב. מסכן. הגיע הזמן שמישהו ילמד אותו את מילות השיר האלמותי של הזמר קוקו "את מסננת אותי". אה, ורק הערה לסיום - מישהו יכול להסביר לי מה בדיוק קרה בתעלומה המרכזית? נדמה לי שאיבדתי אותם כשהם הגיעו לקטע עם הלסביות. ציון: 7.5 (איתן גשם).

יריחו, עונה 1, פרק 10 (שודר ביום ד', 22/11/06)
הבעיה העיקרית שלי עם הסדרה הזאת היא העובדה שיוצריה זורקים לנו עצם קטנה אחת לכמה זמן ומצפים שזה יספיק לנו. הפעם ה"עצם" הזאת הגיעה אלינו בדמותם של המצנחים שהעניקו לתושבי "יריחו" סיוע באוכל, תרופות וגנרטור שעשו את העבודה, ובעצם העצימו את התעלומה האופפת את אירועי הסדרה הזאת. מה מתרחש בעולם? מי תקף את ארה"ב? וכל שאר השאלות הגדולות שעולות מאז הפרק הראשון בסדרה. אין לי בעיה עם סדרות שמגלות מעט בכל פעם (ועובדה שאני עדיין מאוהב ב"אבודים"), אבל התוכן שנותנים לנו בין גילוי אחד למשנהו חייב להיות מעניין, וב"יריחו" זה פשוט לא עובד. וואו, שוב עימות בין התושבים ה"טובים" לאלו שנמצאים עם ג'ונה (אבא של דקסטר הוא שחקן עסוק העונה); עוד התפתחות משמימה כזאת או אחרת בנישואיהם הכושלים של אריק ואפריל; שוב עיסוק בבריאות של ראש העיר ובמנהיגות שלו - זה פשוט לא מעניין. תעברו הלאה. האירוע המשמעותי הכמעט יחיד בפרק הגיע בסיומו, עם התקיפה של גרייסי. ציון: 6.