10. פרק מצוין ב"נמלטים". לינקולן מתייאש מהמרדף אחר המזומנים ומחליט לפנות לאפיק מסוכן לא פחות - איחוד עם בנו, אל.ג'יי, שבמפתיע הוחלט לשחררו ממעצר. טווינר, שלמרות כסילותו נשלח שוב ושוב ע"י החבורה למשימות סינג'ור שונות ומשונות, נתפס, מחליט להלשין, אך מוביל את הסוכן מהון דווקא לכתובתה של דברה, בטוויסט צפוי אך משעשע. שרה, שצרותיה צרורות גם ככה, נאלצת עכשיו גם לקבור את אביה ששלח ידו בנפשו, לא לפני שמפתח מסתורי (המפתח לפתרון התעלומה? התסריטאים לא נחים לרגע!) נופל לזרועותיה. ובחזרה לחבורה - מאמצי החפירה במחסן נושאים פרי ומצבור המזומנים שנתגלה גורם לששון ושמחה, שנקטעים מיידית בהלך מעורר הערכה של פרננדו סוקרה. יופי לו. בחמישה מיליון דולרים הוא יכול לקנות לעצמו איזו אישה בשם מריקרוז ולהפסיק להציק לעולם. הפרק נחתם במהלך סתום של מהון, המלמד על נועזות מעוררת הערכה של היוצרים: מהון עוצר את רכבו בצד ויורה למוות בטווינר. האופן שבו מתוארת המערכת השלטונית והשיפוטית ב"נמלטים" תקדימית ומעוררת פלצות. הנשיאה - הלוקה באכזרית מזוויעה וברקבון מוסרי מתקדם - מורה על הוצאות להורג, מקיפה עצמה בסוכני צללים מושחתים הטווים מזימות מזעזעות ומכפיפים את זרועות השלטון לטובת בעלי שררה וממון. אני מתקשה להיזכר מתי בפעם האחרונה מוצר אמריקאי בידורי מיינסטרימי כלל בחובו כל כך הרבה גורמים שלטוניים נלוזים, מתועבים ודוחים, המפברקים רציחות, מנווטים משפטים וקוטלים אזרחים ללא חשבון. והנה, מתברר שגם הסוכן ההגון מהון אינו אלא רוצח שפל. לא רק בארזים נפלה שלהבת, גם אזובי הקיר מתקלפים. נפלא! (okok4)

ושתי דעות נוספות ומנוגדות אחת לשניה פורסמו בתנועת הצופים, 9/10/06.

עוד 10. "אברווד". חלק מהקסם בסדרה מצוי דווקא בדברים שלא נאמרים - בסצנת הפתיחה, למשל, כשאפרם ואביו לא מסוגלים לדבר על מה שקרה בשנה שעברה בזמן האודישן לג'וליארד, או אנדי שלא מסוגל לענות בכנות לשאלתה של נינה "עולה בדעתך סיבה למה שאני לא אעשה את הקפיצה הזאת?", או נינה שלא אומרת לג'ייק מה היא באמת מרגישה. סופו של הפרק מציג לנו שתיקה מסוג אחר, כזו של אשמה, כשברייט לא מסוגל לספר להאנה שהוא הלך "לסחוב שולחן" עם בחורה אחרת. עוד אירועים ששווים אזכור: ברייט מתריע בפני אפרם באמצעות "קוד אדום"; הקטע הקצרצר על הטוסטר והרצינות הגמורה שבה אפרם אמר את הדברים; קייל מספר לאמו, ובכלל הקשר המיוחד שיש בינו לבין אפרם, במיוחד אחרי הצורה בה קייל התחיל את דרכו בסדרה, כנודניק מעצבן עם פה גדול; אפרם חסר הביטחון משאיר למדיסון התנצלות בתא הקולי. איזה יופי של פרק.

10 נוסף. "עמוק באדמה". אתה יושב וצופה לך בשלווה בפרק - הילדים המאומצים של קית' ודיוויד עוברים את שלב ה"מעשי קונדס" ועוברים לדברים גדולים מעט יותר, כמו לגנוב מכונית; רות חוזרת לזרועותיו של היירם; קלייר פוגשת את חברי העבר שלה ובדרך פוצחת - כנראה - ברומן חדש; נייט בוגד בברנדה עם מגי - הכל פחות או יותר תקין ורגיל למדי, ואז מגיעה סצנת הסיום של הפרק - Numb arm - טורפת את כל הפרקים ומותירה אותך פעור-פה והמום.

10 אחרון להפעם. השבוע ב"פילדלפיה זורחת" קיבלנו פרק מחריד! וב"מחריד" אני כמובן מתכוון ל"מעולה". בעוד צ'רלי מקבל עבודות שירות בתעבורה לאחר ששרף בניין בעודו שיכור, שאר החבורה מקבלת בתור עונש עבודות שירות במרכז ספורט קהילתי ועושה הכל חוץ מלהועיל. קטעים מעולים בפרק: מאק מלמד את הילדים לרמות, Take a lap, ההתערבויות של פרנק, Take a lap, המהמרים הויאטנמים, Take a lap, המשחק עצמו. Take a lap... ללא ספק מדובר בפרק הכי טוב בעונה עד כה, אם לא בסדרה בכלל (עידו f. כהן).

9.5. "החיים על מאדים". בזכות סצנת החקירה עם הרשמקול. ולא ששאר הפרק לא היה מגניב בדיוק כמו הפרקים הקודמים.

9. כל נתוני הפתיחה מצביעים נגד "החברים של נאור": ההעתקה הבוטה מ"סיינפלד", נאור ציון שכבר בניינטיז לא היה יותר מדי מצחיק כטאלנט הראשי והעובדה המצערת ששום סדרה קומית ישראלית לא הצליחה להצחיק מאז... מאז מה בעצם? עם שק החששות והדיעות הקדומות הללו ניגשתי לפרק השבוע ופשוט לא הפסקתי לצחוק. הרעיון הבסיסי הטוב וההזוי במידה, השחקנים שלא מאכזבים, הדיאלוגים האמינים בצורה מפתיעה. גם מבחינה טכנית הסדרה מפתיעה לטובה - זה לא "סקרבס", אבל גם לא "פאזל". צילומי החוץ בתל אביב נראו מצוין. וכמובן ה-הברקה של הפרק: החזרתו מהנפטלין של אורי גבריאל, שחקן ענק שנעלם מהנוף בתפקיד אורח מדויק ומבדר. שרק ישמרו על יציבות, החברים (Munch).

וגם: "החברים של נאור" נפתחה בערוץ 10, ונאור ציון מופיע בקטע סטנדאפ (כן, יש מבטא רוסי, אין מה לדאוג). אחר כך אנחנו פוגשים את החברים שלו: אחת חברה, אחד נמוך ולוזר ואחד בעל שיער מוזר. הפרק כולו נסב סביב נושא הידידים. "החברים של נאור", לפי פרק הפתיחה שלה, היא סיינפלד הישראלית. כמו סיינפלד, היא לא מחלקת פאנצ'ים בקצב. כמו סיינפלד, יש בה רמה לא מועטה של מיזנטרופיות. ולפי פרק הפתיחה שלה, היא בכלל לא רעה (שלמקו GRAS).

וגם: הסיטקום של נאור.

עוד 9. פרק יפה מאוד של "אהבה גדולה" קיבלנו השבוע, כאשר האהבה השוויונית של ביל לנשותיו סוף סוף נשברת והוא מגלה שאת ניקי ומרג'ין הוא אוהב, אבל את ברב הוא אוהב יותר. הרומן הסודי שפרח בין חפוזים באוטו וחדרי מלון היה משעשע ומרגש בו זמנית, במיוחד הסצנה בה ביל וברב מגלים מחדש מה הם אוהבים אחד בשנייה לצלילי "I want to know what love is" של "Foreigner". המשך הפרק והגילוי של שתי הנשים האחרות טלטל את העריסה העדינה בה יושבת המשפחה. בו בזמן הקהילה ממשיכה לרדוף את המשפחה והפעם באמצעות אלבי שנשלח לאיים על ביל באופן אישי. נראה שהטבעת מתהדקת סביב המשפחה והנפילה לא תאחר לבוא (עידו f. כהן).



9 נוסף. השבוע שודר בערוץ יס דוקו חלקו השלישי והמסכם במסעו של רוברט מק'ניל בחיפושו אחר הניב האמריקני האמיתי ("לדבר אמריקאית"). בשלושת פרקי הסדרה תר מק'ניל את הארץ לאורכה ולרוחבה כאשר הוא מתחקה אחר ניבים שונים שהתפתחו עם האומה במהלך השנים. החל מהניבים התקניים של המיד-ווסט, דרך שלל המבטאים הטקסנים החריפים או הניב האפרו אמריקני שהתפתח יחד עם התרבות וכלה בשפת המחשבים וסדרות הטלוויזיה שהתחילה את חייה בקליפורניה. בסרט המרתק הזה לא רק זכינו לגלות את התרבויות השונות בארה"ב אלא גם זכינו, בעיקר בזכות הפרק השלישי, לחזות בכוחה של הטלוויזיה כמקדמת תרבות. הטענה הרווחת של הסרט טוענת כי הטלוויזיה גורמת להיווצרותה של שפה חדשה, שמסוגלת להגיע לכל מקום בו אפשר להציב אנטנה עם קליטה טובה (אני מניח שזה מוציא את אונ' בן גוריון מחוץ למשוואה). וכך למעשה נראים מוקדי התרבות וההשפעה העיקריים בחיינו, בדיוק כמו ה-Slayer Slang. ושוב קיבלנו הוכחה שיס דוקו הוא אחד הערוצים הכי טובים בטלוויזיה (עידו f. כהן).

8. "סקס, רובים ופרברים" עלתה השבוע ב-yes. מדובר ב"עקרות בית נואשות" פוגשות את "הסופרנוס" (או משהו כזה, לפחות מבחינת האלימות) וכבר מהפתיחה ניכר כי מדובר בסדרה מגניבה למדי. קרב הנשים בביתה של ג'ויס היווה סוג של הצהרת כוונות בנוגע למקומות אליהם הסדרה מתכוונת ללכת; סצנת הפיצוץ היתה הזויה להפליא וחביבה למדי; והסצנה בסופר (4 לירות?) הוכיחה לי סופית שמדובר בתענוג. אז מה, עוברים לליטל סטמפינגטון?

7. הפרק השני של "בלייד" הציג שיפור מסוים מהפרק שעבר בשל הפיכתה של קריסטה לערפד והעובדה שבלייד לא מצליח להציל אותה לפני שהיא מחסלת את השוטר. גם המפגש של בלייד עם הערפד החזק יותר, פריץ, שקיבל סוג של חיסון, היה מעניין. אהבתי גם את ההסבר של מרקוס מדוע הוא לא מתכוון לנשוך אותה. היה מגניב למדי שקריסטה עפה לה לקראת סיום הפרק. נחמד.

6. העונה השניה של "בוסטון ליגל" הגיעה לסיומה בפרק אופייני לחלוטין לסדרה, אבל עם שתי סצנות ששוות אזכור. הראשונה - מרלין ודניס רצות במסדרונות החברה כשמוזיקה של סרטוני cartoons מלווה אותן ברקע, רק כדי שדניס תיפול לזרועותיה של הצעת הנישואין של מייקל ג'יי פוקס. והשניה היא סצנת הסיום שבה שותים דני ואלן לחיי העונה הבאה. "אותו יום?", שואל האחד. "כך אני מקווה", עונה לו השני. עוד משהו ראוי לציון: אלן שור מוודא שלג'רי ריאן יש את המספר שלו, אלא שלג'רי יהיו תוכניות לשנה הבאה - סדרת עורכי דין אחרת, "שארק".

אין 5.

4. "לא מלאכיות", סדרה חדשה נוספת שעלתה השבוע בערוץ yes+, נפתחה בסצנה טיפשית למדי של בחורה מתה שהאחיות עושות לה מקלחת חמה כדי שהרופאים לא ישימו לב שהיא מתה כבר כמה שעות מכיוון שהן שכחו לבדוק אותה. המשך הפרק מתנהל לו בעצלתיים - לא זורם, לא מעניין, פשוט סדרה אפורה ומשעממת. וזה לא שאין בה קטעים נחמדים - קאלום שמתעורר פתאום למשל, אבל זו סדרה שלא מחדשת כמעט כלום ולא עושה את זה בצורה מספיק מעניינת. הדבר היחיד שהיה מוצלח היה הקטע עם שרה מורגן הטינאייג'רית, וגם אותו ראינו כבר באינספור סדרות בית חולים. גם הסוף היה מעניין יחסית, כשג'יימי משקר ומציל את עצמו על חשבון קייט. לא נראה לי שיהיה לי מצב רוח לצפות בפרק השני.

3. קצת חבל שחילקו את הפיילוט של "אאוריקה" לשני חלקים לא שווים באורכם - החלק הראשון היה באורך של כ-53 דקות, מה שהותיר לחלק השני בקושי חצי שעה, שחלפה מהר מדי. בפעם הבאה עדיף לחלק את זה לשני חלקים שווים או (עדיף יותר) לא לחלק בכלל (ולגמרי לא אכפת לי מי חילק את זה - AXN, החברה המפיקה או החברה שהפיצה).

2. בערוץ 10 (או ישראל 10, איך שלא קוראים לו היום) מתנהגים בצורה מחפירה. זה קרה שניות לפני הפרימיירה של "החברים של נאור", כשקטעו את המשפט של אמנון לוי שנפרד מהצופים באמצע: "אנחנו ניפגש בשבוע הבא. לי..." - כל כך קשה לתת לו לסיים להגיד "לילה טוב"?

1. וזה עוד מילא, יחסית, אבל לחתוך את פרק הפתיחה של "החברים של נאור" באמצע סצנה באמצע משפט של אחת הדמויות? ככה לא עושים טלוויזיה. פשוט לא.



בשולי הממיר
בפרק סיום העונה של "בוסטון ליגל" קפץ להתארח סטיב וולנטיין, נייג'ל מ"ג'ורדן", כדן רייס, הצלם בו יורה ג'רי ריאן.

ב"מחשבות פליליות" התארחו נסטור סרנו, אביו של ביירוז מ"24", כבלש האנובר וניק ג'יימסון, הנשיא הרוסי ב"24", כאד היל. בשבוע הבא נינה?


ממיר מן העבר
10. וואו, איזה פרק מדהים קיבלנו ב"24". זה התחיל רגוע יחסית, כשקים הגיבה בפנים קפואות לעובדה שאביה בעצם חי וששיקרו לה במשך כשנה וחצי. אבל אז השתחרר לו גז העצבים במערכת האוורור של ה-CTU וטרף את כל הקלפים, מביא את אירועי העונה הזאת לשיא חדש, כשהסוכנים החלו למות שם בסיטונות. הכל קרה כל כך מהר, כל כך אינטנסיבי, כמו שרק "24" יודעת לעשות, שכמעט לא שמנו לב שאדגר בכלל לא נמצא בחדר האטום. סצנת הסיום המצמררת תיכנס לרשימת הרגעים הגדולים בסדרה, יחד עם צליליו של השעון שנדם, פעם אחת נוספת (מתוך הממיר 4/6/06).

8.5. הפרק השבועי של "מגרש ביתי" היה כיפי במיוחד, בעיקר בזכות ערב המשימות המטורללות בחסות הדמות החדשה של טרי היל - פליקס. הרבה רעיונות מקוריים ראינו שם, וגם כאלה שהיו קצת פחות מקוריים (לברוח ממסעדה בלי לשלם, למשל). אחלה (מתוך הממיר 24/4/05).