תזכורת:
1. מדור זה אינו מעודד הורדות. מטרתו לעסוק בתכנים בלבד. דיונים על הורדות / סוגי קבצים / לינקים או כל דבר אחר הקשור בהורדת פרקים מהאינטרנט - יימחקו לאלתר. הדיונים היחידים שיתאפשרו בתגובות הן על איכות הפרקים עצמם.
2.
3. בתמונות לא יופיעו ספוילרים.
4. אזהרות הספוילרים בתגובות חייבות להיעשות בצורה ברורה, תוך ציון הסדרה עליה אתם מעוניינים לדבר ומספר הפרק בו אתם עוסקים. תגובות שמכילות את הסימון (או את המילה) "ספוילר" בלבד - יימחקו לאלתר.

מדור זה עוסק בתכנים ששודרו בארה"ב בין יום ראשון, 29/10/06 ליום שישי, 3/11/06.





דקסטר, עונה 1, פרק 5 (שודר ביום א', 29/10/06)
אחד הדברים שהופכים את "דקסטר" לכל כך מוצלחת הוא היכולת שלה לשמור על רמה אחידה לגמרי כמעט לכל אורכה. הפרק הנוכחי עסק בחיפושיו של דקסטר אחר דרך לשמור על היחסים המוזרים שלו עם ריטה. מאוד מעניין שאחרי מספר כישלונות, כמו הניסיון שלו לגמול לה באותה הדרך שבה היא עינגה אותו באחד הפרקים הקודמים בעיתוי לא ממש מוצלח, הפיתרון הגיע אליו דווקא באמצעות אותו זוג אוהבים אותם הוא יהרוג רגעים ספורים לאחר מכן - "החלומות שלנו זהים". כמה דקות לאחר מכן, נוצר הרושם כאילו דקסטר אפילו מוצא את החלום המשותף שלו עם ריטה. בגזרת התקדמות העלילה - שני דברים חשובים: מציאת טביעת האצבעות החלקית והעין המסתורית שעקבה אחר דקסטר מתא המטען. לאן זה יתפתח? האם הדמות לה שייכת אותה העין היא זו שתביא בעתיד למפלתו של הרוצח חסר הלב אך המוסרי שלנו? אני כבר לא יכול להמתין לתשובה. ציון: 10. לכל אורך הסדרה, כאמור.



אבודים, עונה 3, פרק 5 (שודר ביום ד, 1/11/06. זהירות! ספוילר כבד במיוחד למי שטרם צפה)
יש רגעים בסדרות אהובות עליי במיוחד, בהם אני אומר לעצמי במהלך הצפייה "וואו", ואז שוב "וואו" בסוף הצפייה. כזה היה הפרק הנוכחי של "אבודים". זה לא רק חזרתו של העשן השחור, מותו של אקו או האיש שתום-העין (אמא'לה!). זה הכל ביחד. הסצנה של אקו שמחסל את אלו שמנסים לפגוע בו באחד הפלאשבקים, העובדה שהוא מסרב להתנצל על מעשיו, ומה שזה גורם לעשן השחור לעולל לו (וואו!), והדברים שהוא אומר ללוק. אהבתי מאוד גם את סצנת המסר הכפול שג'ק מקבל מהסרט של ג'ולייט. זה לא רק הצורה שבה זה נעשה, זו גם הדילמה שתעמוד עכשיו בפני ג'ק. וכך, למרות העובדה שאנחנו עדיין לא מקבלים כמעט אף תשובה לאף שאלה, הפרק הזה פשוט עשה לי את זה. וזאת אחת הסיבות שאני עדיין אוהב את "אבודים" וחושב שהיא אחת הסדרות הטובות ביותר שמשודרות כרגע באמריקה. ציון: 10.

ורוניקה מארס, עונה 3, פרק 5 (שודר ביום ג', 31/10/06)
איזו עונה נהדרת יש לנו בינתיים ב"ורוניקה". לא די בכך שהפרק הנוכחי לא הכזיב, הוא היה אחד המוצלחים שבפרקי העונה. כל העלילות עבדו מצוין. עלילת שוד הקזינו עבדה בעיקר מפני ששוב הצליחו למצוא דרך יפה לגרום למעורבות אישית של ורוניקה בעניין, גם בגלל השרשרת של לילי וגם בגלל וויביל. הטוויסט המוצלח באמת לא היה הגילוי על משטרת הקמפוס אלא הדרך שבה ורוניקה הפילה את אותו טמבל בפח. נהדר. מעניין לראות שלמרות שהיא סייעה לו בכל יכולתה למצוא עבודה ולנסות לחזור לנורמליות, עדיין האינסטינקט של ורוניקה הוא לראות בוויביל כעבריין. ומה שהכי יפה בעניין הוא שזה באמת מתאים לדמות שלה, ומאוד הגיוני. מעניין לראות אם הוא יזכור לה את זה בעתיד. גם העלילה עם הדיקן וקית' היתה נחמדה. במיוחד אהבתי את קליף שהיה ממש במיטבו בפרק הזה. גם הדרך שבה קית' פתר את העניין הייתה מוצלחת. וריצ'ארד גריקו? מאיפה רוב תומאס מביא את ה-Has Beens האלה? היה משעשע לראות אותו. וואלאס מסתבך בצרות, מעניין לאן הם ייקחו את הסיפור. זה לא נראה טוב. וזה טוב. שריף לאמב היה גדול, במיוחד בחיקוי הרובוט שלו בתחנה שממש שעשע אותי. חבל רק שלא היה מספיק לוגן בפרק, הנוכחות שלו הרגישה קצת מאולצת (ואיפה פיז? הוא לא אמור להיות השותף לחדר של וואלאס? ולאן מק נעלמה?), אבל גם זה לא פגע כהוא זה באיכות הפרק, שהיה עמוס בדיאלוגים שנונים, כתיבה קולחת והרבה הרבה כיף. כמו בימים הטובים. ציון: 9.5 (איתן גשם).

גיבורים, עונה 1, פרק 6 (שודר ביום ב', 30/10/06)
עוד פרק טוב של "גיבורים", אם כי הפעם קצת פחות טוב מקודמיו. קצת יותר מדי דגש על הדמות של ניקי (מהפחות טובות בסדרה) ובעלה DL, והיעדרות תמוהה של השוטר מאט, למשל (מה קרה לו, לעזאזל?), מה גם שהטוויסט עם עדן היה אחד היותר צפויים שנראו מזה זמן רב. מצד שני, הטוויסט בו מגלה אבא של קלייר על כך שצריך "להציל את המעודדת", והגילוי שהוא שכר את ה"הורים הביולוגיים" היו מוצלחים. בכלל, הסיפור של קלייר ואבא שלה מוצלח ומעניין מאוד, והדמות שלה הצליחה להתחבב עליי. הירו שוב היה חמוד להפליא, והדרך שבה הוא לקח ללב את העובדה שהוא לא עזר לאותו אדם עלום היתה מרגשת ומקסימה. יחד עם זאת, קצת משונה שעם כל הכוחות שלו לעצור את הזמן הוא לא השתמש בהם כדי לברוח מאותם אנשים שרצו שהוא ירוויח בשבילם את הכסף, לא? האם הוא כל כך טיפש או שזה פשוט היה קצת יותר מדי נוח לתסריטאים? אבל למרות הבעיות, הפרק היה טוב, במיוחד הגילוי על הכוחות של DL, והמעברים הבלתי צפויים מניקי גרסה 1.1 לניקי גרסה 1.2 שהיו עשויים היטב ציון: 8 (איתן גשם).

קוראים לי ארל, עונה 2, פרק 6 (שודר ביום ה', 2/11/06)
אחרי פרק או שניים קצת פחות טובים מהרגיל, חזרה השבוע "ארל" בפרק מוצלח, עם הופעת אורח פגזית של מישהי שנראית כאילו נולדה להופיע בסדרה - רוזאן. כבר שכחתי עד כמה רוזאן קומיקאית מוכשרת ומגוונת. הפרק אפשר לה להביא את היכולות האלה לידי ביטוי, במיוחד במעברים בין ההתנהגות הגועלית והמרושעת ממש לקטעים שבהם היא שיחקה נזירה טובת לב. והיא באמת עשתה את זה באופן מרשים וללא מאמץ. סיום הפרק אמנם היה די צפוי, במיוחד בכל הקטע של רנדי וארל וה"אני אוהב אותך", אבל זה לא פגם בחוויית הצפיה. ורנדי שוב היה במיטבו, במיוחד בקטעים עם הצב של דארנל (שגם הוא היה חמוד ומצחיק מאוד). אחלה פרק, גם אם היו טובים ממנו. שימשיכו ככה. ציון: 8 (איתן גשם).

תוספת קטנה: קטעים שהצחיקו אותי באופן מיוחד: קטע ההתחזות לאלוהים ("וביום השביעי - נחנו"), כל ההתעסקות של רנדי עם הצב ("להתפנות מהשיריון שלו?" ו"אני אוהב אותך מיסטר טרטל"), והניסיונות ההיסטריים שלהם לייצר ניסים (ass). אכן פרק מוצלח.

נמלטים, עונה 2, פרק 9 (שודר ביום ב', 30/10/06)
עוד פרק לא רע בכלל של "נמלטים", עם הרבה תהפוכות וקידום של העלילה. במיוחד היה נחמד לראות שסוף סוף מייקל מפסיק להתגונן ויוצא להתקפה בקרב המוחות שלו עם מאהון. השיחה הטלפונית שלהם היתה החלק החזק של הפרק. גם התגובה ההיסטרית של מאהון שהראתה שמייקל הצליח לשחק לו במוח היתה מרתקת. בליק שוב היה במיטבו, והיה כיף לראות אותו מתעלל בטי-באג. בשבוע שעבר רציתי לכתוב שאם האקסית של טי-באג נשארה בעיר אפילו יום אחד אחרי הבריחה שלו היא צריכה להיות מטומטמת גמורה, וטוב לראות שהכותבים לא נפלו בפח הזה, ונתנו לטי-באג ליפול בו. מה הקטע של לינק הזה? פרק אחד הוא ערמומי כנחש, פרק אחד הוא טיפש כמו נעל. הלו, תחליט כבר. הפעם היה תור הנעל, מסתבר. נו, מילא. למי אכפת ממנו גם ככה, הוא לא כזה חשוב. וכל הכבוד לשרה שגילתה מחשבה מקורית והרבה חכמת חיים הפעם. בכלל, זה היה פרק טוב עבור הנשים בסדרה (גם אשתו של מאהון עלתה על מייקל, בסופו של דבר). באמת הגיע הזמן. עכשיו נותר רק לחכות למפגש המיוחל בין מייקל ושרה. הצרה היא שלא רק אנחנו מחכים לזה... ציון: 7.5 (איתן גשם).

Vanished, עונה 1, פרק 8 (שודר ביום ו', 3/11/06. זהירות! ספוילר כבד במיוחד למי שטרם צפה)
אחרי פגרה של חודש, חזרה "נעלמה" אל משבצת שידור חדשה ועם שחקן ראשי חדש. קודם כל, בואו נדבר קצת על מותו המפתיע של גרהאם קלטון. מצד אחד, זה מאוד אמיץ לחסל את השחקן שמוביל גם את הסדרה וגם את חקירת ההיעלמות, ומעניין לנסות ולהבין למה קרה בכלל המאורע הזה (גם מבחינת מאחורי הקלעים של הסדרה). מצד שני, זה קצת מוזר, במיוחד לאחר ההתמקדות בעבר של קולטון. מבחינת אירועי הפרק עצמו, הרי שקיבלנו סצנה אחת נחמדה (הקטע עם מסכי הטלוויזיה כשמגלים שהרוצח של קולטון נמצא בצפון קרוליינה), סצנה אחת חזקה (בהאנגר, כשהסנאטור פוגש את אשתו), אבל גם כמה אירועים קצת משעממים (כל עניין השחרור בערבות והבת שפונה לסבה ואחר כך לאמה). סצנת פיצוץ הבית היתה צפויה, אך עם זאת צולמה בצורה יפהפיה. את העובדה שהצליחו ללכוד אותו לא צפיתי, אבל את ההתאבדות שלו דווקא כן, בפרט אחרי שראינו את זה כל כך הרבה פעמים ב"24", למשל. בגדול לא פרק רע במיוחד בסדרה הסבירה הזאת, אבל גם לא מוצלח במיוחד. ציון: 6.

האו-סי, עונה 4, פרק 1 (שודר ביום ה', 2/11/06)
במהלך רוב הצפייה בפרק פתיחת העונה הרביעית של "האו-סי", חשבתי שאולי סוף סוף הסדרה הזאת מתבגרת. אולי סוף סוף נחזה בקשיים אמיתיים שניצבים בפני ריאן במסע האבל שלו לאחר המוות של מריסה. אבל סיום הפרק, בו חזרו העניינים למסלולם, הוכיח לי שהסדרה עומדת להיראות בדיוק כפי שנראתה עד כה: כמה סצנות של פאן, כמה דיאלוגים חביבים, כמה מטופשים, כמה רגעים טלנובליים והמון מוזיקה מצוינת. ההתחלה, כאמור, נראתה אחרת: ג'ולי קופר וריאן - שני האנשים שהושפעו הכי קשה מהמוות הטראגי - אך טבעי הוא שייפגשו בחדר במלון כדי לעשות ביחד דברים, אם מתחשבים בעברה של ג'ולי עם בחורים צעירים. העובדה שזה לא מה שקרה, והעובדה שג'ולי ביקשה מריאן שימצא את וולצ'ק ויעשה איתו מה שמגיע לו הפתיעה, והפכה את הרגע הזה לעוצמתי. קצת טיפשי שריאן לא רצה לקחת את המידע מג'ולי, עושה את עצמו כאילו לא אכפת לו וזורק את התמונות מיד אחר כך. העובדה שלאחר מכן הוא בכל זאת לוקח את המידע מראה שזו היה סתם הצגה. סוג של מסכה. למרות שמה שכביכול באמת שינה את הדעה שלו, זה הניצחון בקרב החוזר. אבל זה רק מעל פני השטח. במישור אחר - איזה כיף לראות את כריס פראט (ברייט מ"אברווד") בתפקיד שונה לחלוטין ומקסים לחלוטין. שתי סצנות נחמדות: הילד ששואל על הקומיקס שנכתב בעקבות הסרט "אקס-מן", והקומיקס של משפחת כהן, שהיה עשוי לא רע. כל קווי העלילה האחרים שנפתחו - הרומן של ניל, היחסים המרוחקים של סאמר וסת' שלא ממש יצליחו, כנראה, וכו' - יהוו כר לפיתולים העלילתיים הלא ממש מרגשים שיהוו חלק ניכר מהעונה הנוכחית. הציון לפרק היה יכול להיות 8, אלמלא העניינים היו נפתרים כל כך מהר, וריאן היה חוזר כאילו כלום לא קרה אל בית משפחת כהן. ציון: 6.



יריחו, עונה 1, פרק 7 (שודר ביום ד', 1/11/06)
זו כבר לא תופעה חולפת וחד-פעמית. מדובר במגמה: "יריחו" לא מצליחה לעניין. הסיפור המרכזי של הסדרה - התקפה גרעינית על ארה"ב - הוא מדהים ועוכר שלווה, אבל העובדה שאנחנו מקבלים מעט מאוד בכל פעם מהסיפור הזה הופכת את כל הסדרה הזאת לסדרה נוספת על יחסים בין דמויות (לא שזה דבר רע לכשעצמו) על רקע אותו סיפור מרכזי. וזה פשוט לא עובד. אז כן, קיבלנו עוד פירור של מידע על גורלן של ניו יורק ושל וושינגטון, מה שהיה בהחלט מעניין, אבל מצד שני - לגמרי לא אכפת לי מגורלו של האב החולה (הוא התמוטט, הוא הולך למות, הוא שוב בסדר - למי אכפת?), או מהמאבק בין האנשים ה"רעים" לאנשים הטובים והסכמים כאלה או אחרים שעורכים איתם על מנת לשרוד. אם הסדרה לא תציג שיפור ממשי בקרוב - כלומר, או קצת יותר מידע על מה שמתרחש, או קצת יותר התעסקות בעולם שאחרי אותה התקפה - לא נראה לי שיהיה לי חשק להמשיך ולצפות בה. הדמויות הראשיות פשוט לא מספיק מעניינות. ציון: 4.