תזכורת:
1. מדור זה אינו מעודד הורדות. מטרתו לעסוק בתכנים בלבד. דיונים על הורדות / סוגי קבצים / לינקים או כל דבר אחר הקשור בהורדת פרקים מהאינטרנט - יימחקו לאלתר. הדיונים היחידים שיתאפשרו בתגובות הן על איכות הפרקים עצמם.
2.
3. בתמונות לא יופיעו ספוילרים.
4. אזהרות הספוילרים בתגובות חייבות להיעשות בצורה ברורה, תוך ציון הסדרה עליה אתם מעוניינים לדבר ומספר הפרק בו אתם עוסקים. תגובות שמכילות את הסימון (או את המילה) "ספוילר" בלבד - יימחקו לאלתר.

מדור זה עוסק בתכנים ששודרו בארה"ב בין יום ראשון, 15/10/06 ליום שישי, 20/10/06.





גיבורים, עונה 1, פרק 4 (שודר ביום ב', 16/10/06)
לא די בכך שהסדרה לא מאכזבת מאז הפתיחה המבטיחה, אלא שהפרקים רק הולכים ומשתפרים. מה זה משתפרים? הם פשוט מעולים! הפרק הזה שפך המון אור על הדמויות, ובעיקר היה מעניין לראות את ההידרדרות המוסרית ההגיונית שבאה עם קבלת הכוחות. שלוש דמויות ביצעו מעשים בלתי מוסריים בפרק הזה. אם אצל ניקי עוד אפשר להסביר את זה באלטר-אגו המופרע שלה, אצל הירו זו סתם היכנעות ילדותית ללחץ חברתית ולקלייר אין שום תירוצים. המהלך של קלייר עם הנסיעה במכונית היה מפחיד ומרתק, ולמרות שהיה ברור מה היא עומדת לעשות, עדיין היה קשה להאמין שהיא באמת תעשה דבר כזה. וואו. ואם קלייר היתה מפחידה בפרק הזה, מה אפשר לומר על האבא שלה? מה הוא רוצה ממאט השוטר החביב ומשאר הדמויות? ומי זה הטיפוס ההוא שאיתו? שיגלו לנו כבר! הירו הראה חולשה מדאיגה בפרק הזה, אבל הקטע עם האגרוף שהירו חטף מהבריון ההוא - מעבר ללקח המוסרי שהוא העביר - היה מצחיק עד דמעות. ואם בפרקים הקודמים היתה הדמות של ניקי פחות מעניינת מהשאר, בפרק הזה למדנו עליה המון, ובפרט למדנו שגרסת ה- Badass שלה פשוט שולתת!!1. הדרך שבה היא טיפלה בבריון ההוא היתה ממש קריפית, והסקס הסוער עם ניית'ן - כן תרבנה סצנות כאלה. אבל שיא הפרק היה הסיום שלו. שוב הם הצליחו להפתיע אותנו עם משהו לגמרי לא צפוי. הירו עם חליפה, מדגמן זקן צרפתי ומדבר אנגלית שוטפת? ומהעתיד? מאיזו שנה הוא בא? מה הוא רוצה מפיטר? למה הוא בא דווקא אליו? נו, שיגיע כבר השבוע הבא, אי אפשר לחכות יותר... ציון: 10 (איתן גשם).

דקסטר, עונה 1, פרק 3 (שודר ביום א', 15/10/06)
"דקסטר" היא רכבת הרים שלוקחת אותך בגרון אל מסע מופרע ומסחרר אל המחוזות האפלים ביותר של הנפש האנושית. הפרק השלישי הצליח לעשות משהו בלתי-נתפס בעליל: הוא התעלה על שני קודמיו. החל מהסיפור הנפרד על הנער שיצא מבית הכלא לאחר שרצח בגיל 15 נער אחר וכל מה שקרה שם (הסצנה עם התנין היתה אחת הנפלאות ביותר בסדרה, הסיום של הסיפור הזה - יחד עם ההבנה של דקסטר מה באמת גרם לו לרצוח את אותו הנער - היה נהדר), ודרך הסיפור המסתעף של העלילה העונתית והדרך שבה הרוצח כנראה גרם לאותו שומר אומלל לסדר את הגופה בשער ההוקי-קרח. גם העלילה המשנית על הבחור שלוקח לריטה את המכונית היה מעניין בעיקר ברגעים בהם היה נדמה שבעוד רגע דקסטר עומד לחסל גם אותו. אבל הדבר הכי טוב בפרק היה החלק של הפלאשבקים לעבר, בהם למדנו הפעם על הרצח הראשון של דקסטר - האחות הלא ממש רחמנייה של בית החולים וההוראה המפורשת של אביו "לעצור אותה". היה מעניין גם לראות את האבא מבקש מדקסטר, באוזני אחותו הלא ממש מבינה, להקפיד לפעול על פי השיעורים שהעביר לו. והערה קטנה: שמעתי כל מיני טענות על הקריינות המוגזמת (Voice Over) בסדרה. איך אפשר להגיד את זה כשהקריינות הזאת כל כך מוצלחת? משפטים כמו "אם היה לי לב הוא היה נשבר עכשיו" הם אחת הסיבות לכך ש"דקסטר" היא מה שהיא: סדרה מבריקה. ציון: 10.



המשרד, עונה 3, פרק 5 (שודר ביום ה', 19/10/06)
את הפרק הנוכחי של "המשרד" אפשר לחלק לשלושה חלקים: שני הסיפורים הראשיים שלו, והסוף שלו. כמעט כרגיל בסדרה המלבבת הזאת, היו שני הסיפורים הראשיים מוצלחים. באחד, קיבלנו את מייקל בתור לחלוקת החינם של הדונאטס, יחד עם ההתנהגות ההיפר-אקטיבית המשעשעת שלו לאחר אכילת כל התוספות האפשריות. ובשני קיבלנו טקס חניכה משעשע והזוי לחלוטין שמעביר דוויט את ריאן (הדבר שהכי הרס אותי: השאלה של דוויט לגבי "יוזמת דארמה"). אבל הדבר שהפך את הפרק מסתם מוצלח, ליצירת מופת של ממש היה הסוף המופלא שלו. ג'ים מתקשר, פאם עונה לו במקרה, ומתפתחת לה שיחה. תחילה מהוססת ואחר כך מבודחת וקולחת. ואז, טעות מקרית (פאם אומרת "אוקיי, ביי" לאנשי המשרד שחזרו) גורמת לשיחה להיקטע באחת וללב להיקרע על זוג האוהבים המקסים הזה שלנצח כנראה יישארו לחוד. כל כך נפלא. ציון: 10.

עקרות בית נואשות, עונה 3, פרק 4 (שודר ביום א', 15/10/06)
זה לא ש"עקרות בית נואשות" הפסיקה להיות אופרת סבון. המרובע הרומנטי של אידי-מייק-סוזן-הבריטי הזה, למשל, היה טלנובלי עד רמת האמנזיה של מייק. אבל הרחוב השקט של ויסטריה ליין חוזר לאיטו לרמת הביזאר והמגניבות של העונה הראשונה. זה מתחיל בגבי וקרלוס, שמפגינים מאבק גירושין קלישאי, אבל עם טוויסט משטרתי. זה ממשיך עם לינט, שמתוך אהבה לילדיה מסתבכת עמוק יותר ויותר. וזה נגמר עם ברי ואן דר הודג', ששוב נותנת לחוש המוסר שלה לפתוח לה את הפה, ולשיאו של הפרק - ברי שמסרבת להבין מה אנדרו עשה על מנת לשרוד ברחוב (ואז פשוט קופאת). אבל בסופו של דבר, מה שהכי מוצלח בפרק הוא החזרה לצוות הבסיסי, פחות או יותר, שהופיע בעונה הראשונה ונעלם במהלך העונה השנייה. אנדרו חזר, ממזר מאי פעם. האמא המעצבנת של בתו הבלתי חוקית של בעלה של לינט (אופרת סבון או לא אופרת סבון?) נעלמה, לילד למשפחת סוליס אין רמז, אפילו זכרונו של מייק חזר לתקופה הטובה ההיא. ציון: 8 (שלמקו GRAS).

ורוניקה מארס, עונה 3, פרק 3 (שודר ביום ג', 17/10/06)
זה היה פרק חביב מאוד. לא מצוין כקודמו, אמנם, אך בהחלט מוצלח. וויביל באמת היה חסר בפרקים הקודמים, והכימיה שלו עם ורוניקה נהדרת. נחמד לראות כמה היא דואגת לו, ורוב תומאס וחבריו שוב הוכיחו ראיה לטווח ארוך: השיבוץ של וויביל כאיש התחזוקה של הדיקן יאפשר לורוניקה, באמצעותו (והוא חייב לה ובגדול), לקבל גישה לכל המפתחות ולכל המקומות אליהם היא אוהבת להגיע, בדיוק כמו עם וואלאס בעונות הראשונות. אהבתי גם את התחושה שנטעו בנו שוויביל הולך להיות העוזר של קית'. זה היה הגיוני, כי מי יודע לתפוס עבריינים טוב יותר ממי שהיה אחד כזה? אבל מצד שני, זה גם צפוי שהטמפר שלו שוב יהרוס לו הכל. העימות בין לוגן לורוניקה בא על רקע מאוד הגיוני - לוגן אוהב להיות עצמאי ותאוות המידע של ורוניקה והרצון שלה לדעת בכל רגע נתון היכן הוא נמצא עומדים בסתירה בולטת לאופי שלו. למרות זאת, התגובה שלו הרגישה קצת מאולצת ומוגזמת, ולמרות הפיוס בסיום הפרק יש תחושה חזקה שזרע הפורענות נזרע בפרק הזה ודומה שנרמז איזשהו קשר בין לוגן לבין הימורים. העלילה הבלשית המרכזית היתה מעניינת, ולמרות שניתן היה לנחש כבר מתחילת הפרק שלחברה של שחקן הפוטבול יש מניע ברור בגניבת הספר, הטוויסט בסוף לגבי ההימורים היה פחות צפוי והפך את העסק למוצלח יותר. הסיפור עם הדיקן והמכונית שלו היה חביב, אבל הרגיש קצת "נוח מדי" לתפירת כל העלילה. ציון: 8 (איתן גשם).

אבודים, עונה 3, פרק 3 (שודר ביום ד', 18/10/06)
כל פרק שעוסק בלוק יש לו פוטנציאל גדול, לטעמי, והפרק הזה לא אכזב. אמנם הפרק היה רווי באירועים מוזרים מאוד: למה הדוב חטף את אקו ולא עשה ממנו ארוחת צהריים? איך לוק, אקו ודזמונד נשארו כולם בחיים אחרי פיצוץ כזה? והכי חשוב - האם דזמונד באמת חזר מהעתיד או שסתם היה לו חיזיון? (ואפילו לא נגעתי בכל סצינת החלום-חיזיון-הספיריטואלי המוזר של לוק, שהיתה מבוימת באופן מדהים. וגם: ווהו! בון!). הסיפור של לוק ואותו בחור שראה בו, כביכול, כדמות אב, היה מעניין ונתן לנו להבין למה לוק התייאש מלהאמין בבני אדם והחל להאמין בדברים אחרים. עכשיו מתברר שלא רק אבא שלו בגד בו, גם ה"בן" שמעולם לא היה לו עשה לו את אותו דבר. המטרה העיקרית של הפרק היתה להחזיר ללוק את האמונה באי, ובכך למעשה להציל את העלילה הטיפשית בעונה השנייה על "אובדן האמונה שלו" שהיתה מאוד מאולצת לטעמי, ולהביא אותו למקום הטבעי שלו, שהוא עמדת המנהיגות שנותרה מיותמת בעקבות החטיפה של ג'ק. למרות הכל, קצת מאכזב שגם בפרק הזה לא נתנו במה לדמויות האחרות, ועושה רושם שכל העניין הזה לא מקדם בכלל את העלילה, וזה גורם לנטישה של צופים, וחבל. התחושה היא שדמות כמו קלייר, למשל, די איבדה כיוון, במיוחד אחרי שסיפור החטיפה והחזרה שלה מוצה. חשוב למצוא גם לדמויות האלה עלילות משלהן, ומהר. ציון: 7.5 (איתן גשם).



התשעה, עונה 1, פרק 3 (שודר ביום ד', 18/10/06)
שני הפרקים הראשונים בסדרה הציגו בכל פעם שתי ישויות שונות: בראשונה, זו המתארת את ההתרחשויות באותו שוד בנק טראומתי, קיבל הצופה סדרה קצבית, מרתקת ועשויה היטב, שהציגה כמה רגעים מתוך אותן 52 שעות נוראיות שעברו על כל הנוגעים בדבר. הישות השנייה היתה סדרת דרמה איטית שעקבה אחרי אותן הדמויות בימים שלאחר הטראומה ההיא. הפרק השלישי בסדרה לא היה שונה במבנהו משני הפרקים הראשונים - שוב אותה חלוקה לשתי ישויות, אלא שהפעם, היתה אותה ישות שניה מעניינת יותר וסיפורי הדמויות השונות היו ברובם מעניינים. ג'רמי הרופא שלא מסוגל להתמודד עם הסיוטים ועם ההשלכות על הפעולה שביצע בסוף הפרק הקודם; פלישיה, הנערה שמנסה להיזכר באירועים אותם הדחיקה, כועסת על מלקולם, אביה, על כך שהוא לא מוכן לספר לה מה היה שם ועל כך שהוא מסתיר ממנה את העובדה שהיא כנראה אחראית על אותה שיחת 911 שגרמה לאירועים להידרדר. בכלל, האירועים שנחשפו הפעם מהשעה הראשונה של אותה טראומה, היו מעניינים במיוחד, ועשויים היטב. היו גם כמה דברים שעבדו פחות טוב: סיפורה של עורכת הדין שעוזבת את בית המשפט כדי לדבר על ליזי שנמצאת במצוקה; ליזי עצמה שנלחצת למעשה ללא סיבה - הרי אין שום בעיה אמיתית עם ההריון שלה; ואיגן פוט (עם e) שסתם מצליח לעצבן אותי על בסיס קבוע. ועדיין, ניכר שיפור מסוים משני הפרקים הראשונים, במיוחד בזכות סצנת הסיום שהראתה את כל החבורה נרתמת כדי לעזור לפלישיה. ציון: 7.

סטודיו 60, עונה 1, פרק 5 (שודר ביום ב', 16/10/06)
פרק פחות טוב של "סטודיו 60". יותר מדי הרייט (למרות ששרה פולסון דווקא הבריקה בקטעים הקומיים של התוכנית שבתוך הסדרה) ובעיקר יותר מדי דגש על היחסים הרייט-מט, שהם פשוט לא כאלה מעניינים. הדמות של ג'ורדן חורגת כבר מכל פרופורציה. כל הרעיון שהיא מטילה "וטו" על תוכניות לא איכותיות הוא נחמד על הנייר, אבל מרגיש לא אמין בכלל (ולמי שלא מאמין, שיקרא מה הודיעה השבוע רשת NBC לגבי משבצת השידור של השעה 20:00 בעונה הבאה - אותה רשת שמשדרת את הסדרה) והדבר בעייתי שבעתיים כשמדובר בסדרה שמתיימרת - על פניה - להציג מציאות כלשהי. למעלה מכך - טריקת הטלפון של ג'ורדן בפניו של ג'ק היא פשוט התאבדות מקצועית בעולם האמיתי. קשה להאמין שזה אפשרי. עם זאת, היה נחמד לראות את המהלך של דני עם השכנוע של הכותב ההוא. והמשחק של מתיו פרי לא מפסיק להפעים אותי. לא היה לי מושג עד כמה הוא מוכשר, עד הסדרה הזאת. והערה כפולה לסיום: החלטתי להוריד לסדרה שתי נקודות על כך שהביאה את לוריין גרהאם לתפקיד אורח, אבל לא עשתה שום דבר כדי לנצל את כישוריה. למרות זאת, החלטתי להחזיר לה נקודה אחת על כך שעשתה שימוש מקסים בסטינג בהופעת האורח שלו. ציון משוקלל: 6 (איתן גשם).

קוראים לי ארל, עונה 2, פרק 5 (שודר ביום ה', 19/10/06)
תגידו, זה רק אני או שנראה שהקסם שריחף מעל הסדרה בעונתה הראשונה קצת נעלם? אז נכון, היו לנו כמה פרקים נחמדים בתחילת העונה, אבל צמד הפרקים האחרונים, ובעיקר הפרק הנוכחי, היו ממש מעצבנים. קודם כל, העובדה שארל שכב עם אמא של ראלף. שנית, כל הקטע הזה ש"אתה שכבת עם אמא שלי, אין ברירה, אני צריך להרוג אותך". כאילו, אני מבין שזה אולי נכון לדמויות, אבל נו באמת! מה זה השטויות האלה? גם ה"פיתרונות" האחרים למצב הבעייתי היו מגוחכים: הרעיון שראלף אמור לשכב עם אמא של ארל, או רעיון החתונה שהיה מגוחך להפליא (ולא במובן שגורם לך לצחוק מול המסך), ובכלל, הפרק הזה, בניגוד לפרקים רבים בסדרה, עבר כשמבט לא מאוד מרוצה נסוך על הפנים שלי. נקודות אור בודדות: עצם קיומה של הלהקה ופחות או יותר כל מילה שרנדי הוציא מהפה. ועדיין - ציון: 3.