תזכורת:
1. מדור זה אינו מעודד הורדות. מטרתו לעסוק בתכנים בלבד. דיונים על הורדות / סוגי קבצים / לינקים או כל דבר אחר הקשור בהורדת פרקים מהאינטרנט - יימחקו לאלתר. הדיונים היחידים שיתאפשרו בתגובות הן על איכות הפרקים עצמם.
2.
3. בתמונות לא יופיעו ספוילרים.
4. אזהרות הספוילרים בתגובות חייבות להיעשות בצורה ברורה, תוך ציון הסדרה עליה אתם מעוניינים לדבר ומספר הפרק בו אתם עוסקים. תגובות שמכילות את הסימון (או את המילה) "ספוילר" בלבד - יימחקו לאלתר.

מדור זה עוסק בתכנים ששודרו בארה"ב בין יום ראשון, 8/10/06 ליום שישי, 13/10/06.





ורוניקה מארס, עונה 3, פרק 2 (שודר ביום ג', 10/10/06)
כיף, כיף, כיף. שני הפרקים הראשונים של העונה השלישית היו עבורי פאן טהור ופיצוי הולם ומכובד עבור סוף העונה הכה מאכזב של העונה הקודמת. הפרק השני אף התעלה על קודמו. כל שלושת קווי העלילה של הפרק היו מעניינים ומוצלחים. אהבתי את העובדה שהכותבים מחלקים לורוניקה פעם בכמה פרקים איזו כאפה הגונה כדי להזכיר לה שביטחון עצמי גבוה זו תכונה טובה, אבל כדאי מאוד שהיא תתיישר ותזכור שהיא בן אדם שעושה טעויות ומניח הנחות מוטעות, כמו כולם. הפרק השיג מטרה נוספת: הוא סיפק לצופים הסבר מניח את הדעת מדוע ורוניקה לא תעבוד בעיתון של הקולג', וזהו מהלך נכון משתי סיבות: האחת, שעבודת העיתונות מיצתה את עצמה במהלך העונה הראשונה, והשניה, כדי להסביר מדוע יש לורוניקה זמן רב יותר לבלות ולחקור פרשיות. גם הסיפור על הסוהרים והאסירים היה עשוי היטב. באמצעות קו העלילה הזה הרשו לעצמם הכותבים לגעת בנושאים קצת יותר פוליטיים ולנקוט עמדה די ברורה בעניין. ההתנהגות של הצדדים, ובפרט של הסוהר האלים, הזכירה לנו באיזו קלות יכול הצד האפל של כל אחד מאתנו להיחשף בשם ההגנה על אינטרסים ביטחוניים עלומים, אבל סיום הסאגה והמהלך הערמומי של וואלאס הציגה באופן יעיל ונבון שאת מה שאי אפשר להשיג בכוח, אפשר להשיג במוח. קו העלילה של קית' היה מוצלח גם הוא ושפך לא מעט אור על אירועי הפרק הקודם. עכשיו זה נראה כאילו ויני ואן לואו עבד עם ליאם פיצפטריק והכי חשוב - התברר שקנדל היתה בחורה חכמה מאוד, ואם היא אכן התכוונה שקית' יתרום את הכסף לצדקה, הרי שמדובר באשה עם לב גדול. נהדר לגלות שדמויות בסדרה הזאת מצליחות שוב להפתיע אותנו, והפעם לחיוב. אה, כן, אם היה חסר משהו שיהפוך את הפרק למושלם בא הריקוד הכאילו-לסבי של ורוניקה במסיבה. מה כבר יכול להיות רע אחרי זה? ציון: 10 (איתן גשם, דעה הפוכה בהמשך).

איך פגשתי את אמא, עונה 2, פרק 4 (שודר ביום ב', 9/10/06)
הצחוק הגדול הראשון שלי העונה שמור ל"איך פגשתי את אימא". במחי סצנת סגירת פרק, היה לי ברור שהקומדיה הזאת עושה דבר חשוב ומהותי שהרבה אחרות לא עושות - להצחיק. ועוד על בסיס קבוע העונה. המכתב של ברני היה בידור טהור, ובאופן שכל כך התאים לדמותו. גם שאר הפרק היה מהנה למדי, בסיפורו את עלילת הריב הראשון של רובין וטד. אני חייב להודות שאת הטוויסט בחילוף הזהויות לא צפיתי, אם כי הבחנתי שטד כתוב כברני. כמו כן, דמותה של רובין ממשיכה לקבל עומק, ובנוסף להיותה חמודה וחביבה מאוד, מגלים אצלה שכבות של פחד וחששות ממערכות יחסים. חבל שהקו של לילי ומרשל לא פותח קצת יותר, אבל כנראה שלא היתה ברירה עם הסיפור המלא השני. אציין עוד לטובה את ההערות שניתנו במסיבת המחזור של החבר'ה ממשפטים. וגם - היה נחמד לקבל עוד מבט מהעתיד לזמן ההווה, עם תוכניות גורד-השחקים של טד. נראה שהם בהחלט יודעים מה הם עושים. ציון: 9.5 (ER).



אבודים, עונה 3, פרק 2 (שודר ביום ד', 11/10/06)
הפרק השני של העונה עלה, לטעמי, על קודמו. הוא עסק ביותר דמויות, היה מעניין יותר וסיפור הפלאשבקים של סאן וג'ין היה מעניין מאוד ועשוי היטב. מרתק במיוחד היה סויר. יכולת ההישרדות שלו מרשימה, והיכולת שלו לאסוף מידע במהירות הבזק לגבי הסובבים אותו פשוט מדהימה, אבל הכי מעניין לראות אותו ליד קייט, כמו חתלתול מאוהב, היא מסובבת אותו על האצבע הקטנה. תענוג. ג'ולייט שוב התגלתה כדמות אניגמטית שקשה שלא לרצות לגלות עליה מידע נוסף. שוב ושוב היא מצטיירת כאישה חמה ואכפתית, אלא שהדברים שסויר אמר עליה ועל היכולות שלה - וראינו שהוא בד"כ יודע מה הוא אומר - היו מצמררים ומפתיעים במיוחד. ומה הקטע שלה עם בן? מה שהיה קצת תמוה בפרק זו ההתנהגות של סעיד. איך הוא שולח את סאן לסירה מפקיר אותה כך בלי השגחה? לא מתאים למי שהצטייר כטקטיקן מוצלח ואיש פיקח מאוד עד כה, וכל העניין הזה הרגיש כאילו הוא נועד לקדם את העלילה על חשבון ההיגיון וחבל. ואם בפרק הקודם היו ארבע הדקות הראשונות מתאבן מבריק במיוחד, הפעם היו דווקא ארבע הדקות האחרונות קינוח טעים ומתוק. רק חובבי ספורט מושבעים הבינו עד כמה משעשע היה הקטע עם הרד סוקס, קבוצה שנחשבה במשך שנים ארוכות ללוזרית הגדולה של כל הספורט האמריקאי, וזכתה באליפות לראשונה אחרי 86 שנה דווקא נגד היריבה שהתעללה בה יותר מכולן במשך כל אותן שנים, ה"יאנקיס", ודווקא כשהיתה עם רגל אחת בקבר. דמיינו אתכם במצבו של ג'ק ומישהו מספר לכם ששמעון פרס זכה בבחירות אחרי שפיגר בסקרים ב-20 מנדטים, מה הייתם חושבים? הקטע האחרון התכתב באופן יפה עם האמרה הקבועה של אביו של ג'ק: "וזו הסיבה מדוע הסוקס לעולם לא יזכו באליפות" - הנה דוגמא יפה למשפט שהחל כמן בדיחה פנימית של הכותבים (הוא נאמר זמן קצר אחרי אותה זכייה היסטורית) והפך לכלי מוצלח לקידום העלילה (וכיוון שאני אוהד מתוסכל לשעבר של הסוקס, "אבודים" קיבלה ממני עוד נקודה, ולו בזכות התענוג שבצפייה המחודשת באותם רגעים בלתי נשכחים בסרט הוידאו). ציון: 9 (איתן גשם).

העשב של השכן, עונה 2, פרק 9 (שודר ביום ב', 9/10/06)
"העשב של השכן" סיפקה לנו השבוע פרק נפלא במיוחד בעונה נפלאה של סדרה נפלאה. הפרק עצמו היה עתיר באירועים שתדלקו את העלילה העונתית, ובאמת הורגש שהפרק הזה העלה את העונה הילוך. השיא, מבחינתי, היה הגילוי הקשה רגשית של ננסי לבנה סיילאס על בעלה החדש, וקריסתה בסופו, בפיצוץ הפיניאדה. עוד אירוע, שנעשה בצורה מצוינת היה שבירת המתח המיני (שהוסווה כתחרות) בין דאג לסיליה. אני רוצה לציין לטובה גם את ה"טוויסט" בפריצה לבית הייליה ג'יימס, שאני אישית לא צפיתי, והוא היה משעשע בהתאם. ואחרונה חביבה- לופיטה, העוזרת, ממשיכה בשלה להיות מבדרת בהיותה עוזרת שלא עוזרת בכלום, אך מהווה את מקור המידע בבית. הרבה דברים קרו בפרק, ועוד יש דברים רבים שצריכים להגיע. אני מחכה בקוצר רוח לפרק הבא (ולמנגינה המפתיעה שלו). ציון: 9 (ER).

גיבורים, עונה 1, פרק 3 (שודר ביום ב', 9/10/06)
הולי ש...! כמה פעמים חולפות בראשי המילים האלה במהלך הצפייה בסדרה הזאת? הרבה מאוד. גם הפרק השלישי לא אכזב, כשהדמויות לא מפסיקות לעניין והפיתולים בעלילה הופכים למרתקים מרגע לרגע. מעניין במיוחד היה הגילוי על בעלה ה"רוצח" של ניקי. האם יהיה זה מטורף להניח שהוא, בעצם, משלם מחיר בגין פשע שדווקא היא עשתה ושהוא הקריב את עצמו למענה? דמותו של מט, השוטר קורא המחשבות בינתיים ממש מגניבה. הקושי שלו להתמודד עם הרצונות של אשתו, החיבור שלו עם הילדה הקטנה, הקרב עם אותה דמות מסתורית שפשוט קמה כאילו כלום לא קרה ובמיוחד הוואקום המוחלט שהוא גילה בניסיון לקרוא את מחשבותיו של האיש המסתורי בבר - הכל היה כל כך מסעיר ועוצר נשימה. ומה נאמר על הירו? איזה איש חמוד. היחסים שלו עם החבר שלו, התיאום המדהים בין אירועי הקומיקס למעשים שלו וההתלהבות הילדותית שלו אחרי שהציל את הנערה - יו אר מיי הירו! גם הסיפור של פיטר פטרלי - הניסיונות הכושלים שלו לעוף (והילד עם הגלימה האדומה שבוהה בו בתדהמה היה פשוט היסטרי!), הוידוי המפתיע על אהבתו, הסכין שתקע בגבו אחיו (טוב, פוליטיקאי, למה הוא ציפה) והתגובה שלו, הציגו את הדמות - שעד כה היתה יחסית פחות טובה מהאחרות - באור שונה, מוצלח יותר. ולסיום, קלייר. אם בפרק הפיילוט לא חיבבתי אותה, בפרק הזה כבר ממש התחלתי להתחבר אל הדמות. הסצנות שלה עם אביה הקריפי היו מצמררות וסצינת האונס היתה עשויה היטב ומפחידה, אבל שום דבר לא הכין אותי לסצנת הסיום, שהרעיון שלה אולי לא היה כזה מפתיע, אבל הדרך שבה הוא בוצע היה פשוט מבריק ומבהיל. וואו. ציון: 9 (איתן גשם).



סטודיו 60, עונה 1, פרק 4 (שודר ביום ב', 9/10/06)
עוד פרק משובח של "סטודיו 60", כשההבדל בינו לבין הפרקים הקודמים היה העלילה החזקה שעמדה במרכזו של הפרק - תקרית זכויות היוצרים והבלבול המשעשע שמסביבה. שני דברים הפכו את הסיפור למוצלח במיוחד: האחד, העובדה שדבר כזה באמת יכול לקרות ואפשר להניח שהמחשבה על גניבת זכויות יוצרים - אפילו בטעות - טורדת את מנוחתם של הכותבים בתוכניות בידור כאלה לא אחת. השני, הפתרון המקורי שמצאה ההפקה שהתבסס על פערי השעות בין מזרח למערב, נושא משעשע לכשעצמו שהופך למעניין במיוחד כשמדובר בתוכניות המשודרות בשידור חי. גם העלילה של הרייט ומט לא היתה מעצבנת מדי הפעם, והרייט אפילו עשתה אחלה חיקוי של ג'ולייט לואיס. סחתיין. ציון: 8 (איתן גשם).

What About Brian, עונה 2, פרק 1 (שודר ביום ב', 9/10/06)
"מה בנוגע לבריאן" עלתה בחודש אפריל האחרון, כחודש לפני תום העונה הקודמת. חמשת פרקי העונה הראשונה לא זכו להצלחה ברייטינג, ולמרות זאת חודשה הסדרה לעונה נוספת, שנפתחה השבוע. הסדרה עוקבת אחרי שבעה אנשים - שני זוגות נשואים, זוג אחד לפני חתונה ועוד רווק אחד, בריאן, שכולם מנסים לסדר לו שידוך מוצלח. את העונה הראשונה והקצרה אפשר להגיד שאהבתי. היו שם דמויות נחמדות, שקל לחבב, וכמה סיפורים שאמנם כבר ראינו בעבר, אבל בוצעו כאן בצורה מוצלחת. בראשם, עמד סיפור המשולש הקלאסי: אדם ומרג'ורי שעומדים להתחתן, בעוד בריאן, החבר הטוב ביותר של אדם, מתנשק עם מרג'ורי. העונה הסתיימה בסוג מסוים של קליף-האנגר: בריאן ומרג'ורי עומדים ומתווכחים בעוד אדם עומד מבחוץ וצופה בהם, מבלי ידיעתם.

את העונה החדשה פתחנו שישה חודשים אחרי האירועים הללו. מסתבר שבריאן עזב את שאר החבורה ויצא לחפש את עצמו אחרי שהבין שאין סיכוי לאהבה שלו למרג'ורי. הפרק הפותח את העונה נע בין רגעים מוצלחים (התאונה והעובדה שבריאן יצא ללא פגע, למשל, או קטעי הברכות, שחלקם היו מרגשים, וחלקם משעשעים, ובכלל כל קטע האזיקים) לקצת פחות מוצלחים (אדם מספר לבריאן שמרג'ורי סיפרה לו הכל, ואז בריאן מדבר על ה"נשיקה" ומסתבר לשניהם שהיא לא באמת סיפרה הכל - ראינו את זה כבר בכל כך הרבה מקומות. גם לא אהבתי ש"דחפו" לנו בכוח ובחוסר-חן דמות חדשה, שבאופן "מפתיע" היא שחורה). מה שכן, החלקים המוצלחים היו רבים יותר, ובסיכום הכללי ניתן בהחלט לומר שפרק פתיחת העונה היה מוצלח, בעיקר בזכות דברים כמו הופעת האורח של אמנדה פורמן (מייגן מ"פליסיטי"), קטע ה"היי ג'ימי" שקיבל משמעות נוספת, הקטע עם השריפה שהיה נחמד בזכות זה שהראו לנו רק את תחילתו ואת סופו, וסיומו של הפרק שפתח את התקווה המיוחלת להזדמנות נוספת. ציון: 8.

בנות גילמור, עונה 7, פרק 3 (שודר ביום ג', 10/10/06)
הפרק של השבוע היה מעט פחות טוב מקודמו, לטעמי, אבל נושא אחד בלט ובוצע באופן יפה ומרגש וזו ההתבוננות של לורליי על דמותה של אותה ילדה חמודה ש"עושה כל הזמן דווקא" וההבנה שלה שהדחייה שלה את כריסטופר מונעת מהצורך הכפייתי שלה להראות לאמילי שהיא לא הבוס שלה, ושזו פשוט התנהגות טיפשית, כי היא צריכה לעשות מה שטוב לה. אפשר לנחש שנראה את הילדה הזאת והקשר שלה עם לורליי בהמשך. גם הילדה השנייה (המנומסת) היתה חמודה להפליא, אבל זה היה גם קצת מבחיל לראות מה עשו ממנה. אמילי הייתה ענקית כתמיד (המעברים שהיא עושה בשנייה אחת מנופת צופים מתוקה לטון הכעוס והאנטיפתי שלה הם פשוט זהב טהור) והג'וב החדש שלה ייתן תעסוקה רבה לדמות ובוודאי ייצור עוד קונפליקטים מבורכים שלה עם לורליי. כן ירבו. פאריס הייתה שוב במיטבה. דומה שההיעלמות של דויל עושה לדמות רק טוב ומגרסה מרוככת ומעצבנת חזרנו לקבל את פאריס הישנה והבועטת של פעם. רק רורי עצבנה באופן בלתי נסבל. מתקשרת לחבר שלה באמצע הלילה כי היא לא יודעת לקרוא SMS מצ'וקמק (למה יש לי הרגשה שזה קו עלילה שלא יכול היה לעבור בסדרה ישראלית?...)? הלו, תירגעי גברת, לא כל העולם סובב סביבך. ואיך לוגן מצא את העניין הזה כמחרמן במקום לטרוק לה את הטלפון ושלוח אותה לעזאזל, נשגב מבינתי. ציון: 7 (איתן גשם).

Rock 30, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום ד', 11/10/06)
אז מה יש לנו כאן? סדרה חדשה על הנעשה מאחורי הקלעים של SNL, עם התייחסויות עוקצניות וביקורתיות לשואוביזנס, ולא מעט בדיחות פנימיות על התעשייה ובכלל? רגע, לא היינו בסרט הזה כבר - או יותר נכון בסדרה הזאת - ואפילו העונה? אז זהו שלא בדיוק. "30 רוק" היא סדרה שונה במהותה מ"סטודיו 60". היא לא מתיימרת להיות דרמה כבדת ראש ואין לה עניין להתמקד ברומנים עסיסיים בין הדמויות. יש לה מטרה אחת עיקרית - להצחיק. לא תמיד זה עובד כמו שעון - לפעמים יש בדיחות מיותרות (כמו על החשפנית בשם "כריזמה") או סתם לא מצחיקות וצפויות (הבדיחות על המשקל של ליז), אבל מי שלא מנסה לא מצליח. באמצעות פרק הפיילוט ניתן היה להתרשם ממספר מגרעות של הסדרה. קודם כל, טינה פיי היא כותבת מוכשרת אבל שחקנית בינונית מאוד, ג'יין קראקובסקי טובה אבל לא מרגישה מתאימה בתפקיד שאליו לוהקה, חלק מהדמויות הרגישו מיותרות ושוליות בעלילה וצחוק הגורל - אחד הנושאים שעליהם שמה הסדרה דגש הוא הדרך שבה ליז שומרת על חברתה הטובה, בעוד במציאות רייצ'ל דראץ' - חברתה הטובה של פיי וקומיקאית מוכשרת מאוד - נדחקה לתפקיד שולי וכמעט חסר חשיבות, כי היא "לא מספיק יפה". אז מה הטעם בסאטירה, חברים? בעיה נוספת בפיילוט - העלילה לא היתה ממוקדת ואחידה ברמתה, אבל את זה אולי ניתן עוד לשפר, מה גם שזו פחות חשובה כשמדובר בסדרות קומיות. מה כן עבד? בראש ובראשונה אלק בולדווין. מי שצפה ב-SNL באדיקות יודע כבר בוודאי שלאיש יש יכולות קומיות מוכחות, והוא מוכשר בהרבה מהתדמית שיצאה לו. בולדווין גונב את ההצגה כמנהל החדש של ליז, והכימיה ביניהם עד עכשיו מצוינת. גם טרייסי מורגן, שכיכב ב-SNL ולא עשה עליי רושם מיוחד, פשוט מצוין בתפקיד טרייסי ג'ורדן, תואם המרטין לורנס שבא להציל את התוכנית, ויהיה מעניין לראות עם אילו שגיונות נוספים ליז תהיה צריכה להתמודד. בסך הכל הפרק סיפק לפחות 5-6 רגעים של צחוק מתגלגל (נקניקיות, מישהו?), וזה הישג מכובד מאוד בהתחשב ברמת הקומדיות המשודרות היום בטלוויזיה האמריקאית, אבל כדי לא לאבד את הקהל כדאי מאוד שפיי וחבריה ייצרו יותר רגעים מצחיקים, כי הפיילוט אמנם הראה פוטנציאל והצחיק, אבל היה בו משהו מעט מאכזב. ציון: 7 (איתן גשם).

ורוניקה מארס, עונה 3, פרק 2 (דעה נוספת)
אני לא מאלה הסבורים שסוף העונה השניה של ורוניקה היה שורש כל רע, דווקא נהניתי מהעונה למדי, גם אם בערבון מוגבל, והפתרון היה נחמד ובסדר. אלא מה? התייצבתי לעונה השלישית על מנגינתה ופונטיה השונים, ושני פרקים פנימה אני יכול להגיד שכבר לא איכפת לי מורוניקה ומחבריה. לא אזיל דמעה אם היא תבוטל אחרי 13 פרקים כשם ש-CW יכולה לעשות, לא משנה לי מה יקרה למי, לא איכפת לי מי האנס. למעשה, כל קו העלילה הזה נראה לי כשאריות מחוממות מהפרק שעסק בזה בעונה שעברה, וגם בו נקודת האור היתה גיחתם של ג'ורג' מייקל ומייבי מ"ארסטד". הדבר היחיד שמשמח אותי בעונה החדשה הוא העובדה שלא צריך לחכות לסוף העונה בשביל שייפתר משהו. אם המבנה היה נשאר כמו בפעמים הקודמות, יש יסוד סביר להניח שהייתי נכנע בהקדם. ציון: 5 (yaddo).



Shark, עונה 1, פרק 4 (שודר ביום ה', 12/10/06)
אחרי שלושה פרקים ששמרו פחות או יותר על אותה הרמה, הגיע הפרק הרביעי ואכזב אותי מעט. זה קצת מפתיע, בהתחשב בעובדה שדווקא בפרק הזה שלמדנו קצת יותר פרטים על העבר של סטארק, מה שעיבה קצת את הדמות המסקרנת-ממילא שלו (והמגולמת נפלא, כאמור, ע"י ג'יימס וודס), אלא שמשהו בפרק לא זרם, והיו בו יותר מדי רגעים מתים ו/או לא מספיק מעניינים. במיוחד קו העלילה המיותר והלא-מספיק-מפותח של בתו היוצאת לדייט עם השותף ללימודים שלה. דבר אחד נחמד בפרק בכל זאת: המעבר היפה בין החקירה בחדר המיוחד בביתו של סטארק, לחקירת העד על הדוכן בבית המשפט האמיתי. אני מאוד מקווה שהמשך הסדרה ייראה יותר כמו שלושת הפרקים הראשונים ופחות כמו הפרק הרביעי. ציון: 4.

עשרים שנים טובות, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום ד', 11/10/06)
מעשה בשופט מבוגר בשם ג'פרי (ג'פרי טמבור) ובמנתח מבוגר בשם ג'ון (ג'ון לית'גו, מה הקטע של לקרוא לדמות באותו שם פרטי כמו השחקן עצמו? מה, בגיל הזה כבר כל כך קשה להתרגל לשם אחר?) שמחליטים למצות את מה שנותר להם מהחיים (עשרים שנים טובות, לדברי ג'ון) ו"לקרוע" את העולם. ואיך הסיטקום הזה? לפחות על פי הפרק הראשון - ממש גרוע. אפשר היה לספור בפרק מספר מצומצם של בדיחות שהעלו חיוך, לצד אחת או שתיים שממש הצחיקו, ו... זהו, פחות או יותר. ג'פרי טמבור הוא שחקן נהדר, אבל משחק נורמלי מדי (וממש קשה לשכוח את דמותו הקודמת כג'ורג' סיניור של "משפחה בהפרעה"). ג'ון לית'גו לצידו, פוסט "מפגשים מהסוג האישי" מביא לסדרה את המשחק המוגזם שלו ואת השטיקים המעצבנים שלו. אישית, אף פעם לא אהבתי אותו או את צורת המשחק השייקספירית שלו. בצד הטוב ניתן למנות את ג'ינה, בתו של ג'ון שעושה דמות חביבה במיוחד, ואת הופעת האורח המרנינה של ג'ודית לייט (אנג'לה מ"מי הבוס") כג'ינה, הבחורה שמצפה שג'פרי יציע לה נישואין אחרי שלוש שנות חברות. אם לסכם במשפט אחד: לא ברור מדוע אני צריך לצפות בשני גברים מבוגרים צועקים אחד על השני במשך כחצי פרק. אם לסכם במילה אחת: מ-ש-ע-מ-ם. ציון: 2.