תזכורת:
1. מדור זה אינו מעודד הורדות. מטרתו לעסוק בתכנים בלבד. דיונים על הורדות / סוגי קבצים / לינקים או כל דבר אחר הקשור בהורדת פרקים מהאינטרנט - יימחקו לאלתר. הדיונים היחידים שיתאפשרו בתגובות הן על איכות הפרקים עצמם.
2.
3. בתמונות לא יופיעו ספוילרים.
4. אזהרות הספוילרים בתגובות חייבות להיעשות בצורה ברורה, תוך ציון הסדרה עליה אתם מעוניינים לדבר ומספר הפרק בו אתם עוסקים. תגובות שמכילות את הסימון (או את המילה) "ספוילר" בלבד - יימחקו לאלתר.

מדור זה עוסק בתכנים ששודרו בארה"ב בין יום ראשון, 1/10/06 ליום שישי, 6/10/06.





גיבורים, עונה 1, פרק 2 (שודר ביום ב', 2/10/06)
וואו! אמנם בשבוע שעבר כתבתי שהפרק הראשון המאכזב הוא תוצר של חבלי לידה קשים, אבל לא שיערתי שהבום יגיע כל כך מהר, והוא הגיע בעיקר בזכות סיפורו של הירו היפני והסוף המדהים של הפרק: מתברר שהקפיצה שלו לניו יורק דילגה לו על חמישה שבועות תמימים, והוא הגיע כנראה בדיוק למסיבת סוף ניו-יורק שאותה צייר אייזק (או היסק, כלשונו). אז לא רק שיש לנו תאריך יעד לארמגדון, 8 בנובמבר, אלא שעכשיו על הירו למצוא מישהו שיקשיב לו, להזהיר אותו, ועל כל הגיבורים להתאחד איכשהו עד אז או לפחות לדחות את המאורע. כיף. עוד קווים מצוינים: גרג גרונברג השוטר קורא המחשבות שכוחו קם עליו, וקלייר שאביה החורג כנראה לא בוחל באמצעים גם אם מדובר בבתו וגם אם זה שובר את לבו. ציון: 10 (yaddo).

בטלסטאר גלקטיקה, עונה 3, פרקים 1+2 (שודרו ביום ו', 6/10/06)
הציפייה הארוכה לעונה השלישית של "בטלסטאר גלקטיקה" הסתיימה השבוע עם שני פרקים ששודרו גב אל גב. שנה אחרי שבני האדם התיישבו בקפריקה החדשה שבו הסיילונים וכבשו אותם ללא יריה אחת. ארבעה חודשים לאחר מכן אנו מוצאים את באלטר כמנהיג-בובה של הסיילונים, את סול ללא עין (אותה איבד לאחר עינויי הסיילונים) מנהיג את המחתרת ואת סטארבק כלואה בבית עם סיילון. בינתיים בגלקטיקה ופאגסוס אדמה רוקם יחסי ידידות אמיצים עם שרון ואף מגייס אותה חזרה לצי. אפולו משמין ונהיה עצלן ואפילו אבא שלו קורא לו "Fat Ass". למרות שמדובר פה בסדרת מד"ב, רגליה של "בטלסטאר גלקטיקה" נטועות עמוק במציאות וזו לא מציאות יפה: מחבלים מתאבדים, מחנות מעצר, הוצאות להורג ושוטרים אנושיים בחסות הסיילונים - מעין "קאפו". "בטלסטאר גלקטיקה" ממשיכה להפגין דמויות חזקות ומורכבות וקוי עלילה מרתקים שגורמים לך לחשוב מעבר ל-42 דקות. זו כבר לא סתם סדרה - זו יצירת מופת. ציון: 10 (assafTV).



נמלטים, עונה 2, פרק 7 (שודר ביום ב', 2/10/06)
"נמלטים" מעולם לא היתה יותר משובחת מאשר בפרק השביעי של עונתה השנייה. כל מי שראה עונה כלשהי ב"24" מבין שאין מה להשוות: אחת מתעסקת יותר במתח כשהשנייה יותר באקשן, אבל בתור צופה קבוע של הסדרות הללו ובתור ציניקן אדיש שקשה להפתיע, בלוטת יותרת הכליה שלי מעולם לא היתה עסוקה בתכיפות כזו בהפרשת אדרנלין. הבלוטה פעלה לראשונה כשהשוטרת נכנסה לבית בו קבור הכסף, והסתבר שהיא בעצם הבת של בעלת הבית. הנמלטים יצאו מזה נחמד. הפעם השנייה היתה כששרה נכנסה לאחוזת אביה, פרנק טנקרדי, וראתה אותו תלוי על הדלת. שוב מדגימה הסדרה שאין לנו מושג כמה הממסד הזה חזק. וכמובן, כל ההוכחות מצביעות על התאבדות. הפעם השלישית היתה ה"שבירה" כביכול של טווינר בחקירה, בו הוא בזבז למהון זמן יקר תוך כדי שיטה מקורית ליצירת קשר עם הבחורה שהיתה איתו במלון. וחשבתי שהוא כבר יהרוס הכל. אפילו יותר מפתיע היה החיוך שטווינר והבחורה שרבבו אחד לשני כשהשוטרים החזירו את טווינר למכונית. לינקולן הוכיח עצמו מעצבן מתמיד, אחרי שהלך למלכודת העכבר, הלא היא שחרורו של אל.ג'יי ממעצר. הוא בכלל שווה את כל זה? הסוף המטורף, שבו מהון ירה בקטע הזוי לחלוטין בטווינר וכמעט נפל מהצורך לכדורים שלו הוכיח שהעונה הזאת, קצת בניגוד לפרקים הקודמים, לא נופלת מעונתה הראשונה, אלא ההפך הגמור. אם היו לכם אי אילו ספקות בנידון, כמוני - צפו בפרק ותראו איך טעיתם. מכאן והלאה, מהקליימקסים המטורפים שסיכמו את תחילת העונה השנייה, העלילה יכולה להתפתח לעשרות כיוונים אפשריים, ואני מתפלל שהתסריטאים יבחרו היטב. ציון: 10 (crt, דעה הפוכה בהמשך).

המשרד, עונה 3, פרק 3 (שודר ביום ה', 5/10/06)
עוד פרק מוצלח במיוחד של "המשרד", בעיקר בזכות המזימה של דוויט להשתלט על המשרה של מייקל. כל הקטע של החקירה שדוויט עובר בנוגע לביקור אצל רופא השיניים שכביכול נעדר בגללו היה היסטרי לחלוטין, כמו גם הקטע שבו מייקל משקר לכל המשרד על כך שהוא ירד לתפקידו של דוויט שכביכול מחליף אותו בתפקיד. הקטע שבו דוויט מתחנן בפני מייקל שירחם עליו (אחרי שהבין שהיה מדובר במתיחה אכזרית, שהגיעה לו, למעשה) היה נפלא אף הוא ובמיוחד השורה "יש לי מכונת כביסה" שנאמרה ע"י מייקל בטון כל כך מצחיק. בינתיים היה הסיפור הלא-קשור של ג'ים שנאלץ לשחק עם שאר העובדים משחק רשת חמוד בפני עצמו. ציון: 10.

דקסטר, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום א', 1/10/06)
מייקל סי הול (דיוויד ב"עמוק באדמה") נשאר תחת חממת הכבלים המתירנית ובאגפי המוות ואחרי HBO מגיע לשואוטיים ומגלם את דקסטר, פסיכופת שמתעל את הריק והאפלה שלו לנקמה בפושעים נאלחים. הקריינות הפילם-נוארית נשמעת בתחילה מעט בנאלית, במיוחד כאשר מושמות בפיו שורות כמו "ריק, ממש כמוני", אבל אחרי שהוא חושף מספיק מנבכי נשמתו - אם היא קיימת - ואנחנו מבינים באיזה יצור מדובר, הקריינות הופכת לאלמנט מהנה. במיוחד, "מפתיע אותי שבתחנה מלאה בשוטרים רק הסמל מוצא אותי מקריפ", או "No way" כאשר משאית הקירור עוברת ממש לידו. הנבירה בפנימיותו של פסיכופת מרתקת ונעשית באופן שאינו חף מהומור, וההפתעות במהלך הפרק (אביו החורג הוביל אותו לדרך הנקמה הזו במפורש, בסצינה שכמו לקוחה מסרטי גיבורי על; יחסיו עם חברתו, הלא היא ג'ולי בנץ מיודעתנו), ובעיקר בסופו המרנין, הופכות את "דקסטר" לתענוג שחור משחור. ציון: 9 (yaddo).

וגם: מייקל סי הול פשוט מצויין בתפקיד הראשי, ולמעשה משכיח מהצופה לחלוטין את דמותו הטלוויזיונית הקודמת - דיוויד פישר נעים ההליכות מ"עמוק באדמה". למרות מוטיב המוות המככב בשתי הסדרות, מדובר בשתי דמויות שונות לחלוטין. ניסיונותיו של דקסטר להשתלב באופן רגיל בין שאר האנשים - החל מעבודתו כחוקר מז"פ וכלה בניסיונותיו לפתח מערכת יחסים עם בת זוג לא פחות מתוסבכת ממנו - מרתקים לצפייה. התכתשויותיו התכופות עם הבלש דיוקס (אריק קינג) שסולד ממנו וככל הנראה היחיד בסביבה שמבין כי משהו לא לגמרי בסדר בבחור הזה מצביעים על כיוון עלילתי מעניין שניתן לפתח בפרקים הבאים. הדבר היחיד שקצת הפריע לי בפרק הוא הקריינות (וויס אובר) הבלתי פוסקת לאורך הפרק. זוהי אמנם שיטה בדוקה להעברת מידע לצופה (שהולכת ונהיית פופולארית בזמן האחרון בטלוויזיה האמריקאית) - שיטה שמופיעה גם בסרטי הפילם נואר שהיוו בוודאי השראה לסדרה - אולם התחושה היא כי מדובר בכמות מוגזמת. הבה נקווה שמינון הקריינות יפחת בהמשך הסדרה, שכן על פניו נראה כי מדובר בסדרה משובחת במיוחד. ציון: 9 (ניר).



אבודים, עונה 3, פרק 1 (שודר ביום ד', 4/10/06)
"אבודים" חזרה ובגדול. אפילו מי שקצת התייאש מסוף העונה הקודמת, ישמח לראות את הסדרה נטענת פתאום באנרגיה חדשה ורעננה. החל בסצינת פתיחה מבריקה (שמתכתבת עם שתי פתיחות העונות הקודמות), ומציגה את כל סיפור "האחרים" באור חדש, שונה ומפתיע. המשך בפרק שבו הועמדו שלוש הדמויות הראשיות במבחנים שפשרם עדיין לא ברור אך הרעיון הבסיסי שלהם מצמרר. עיקר הדגש (באמצעות טכניקת הפלאשבק הקבועה) הושם על דמותו של ג'ק וחולשותיה, תוך שמתגלה הצד האובססיבי, עקשני, והרסני שלו והגיע הזמן לתקוע איזו סיכה בבלון הנפוח. דומה שמישהו מהכותבים כנראה פרש מלימודי הפסיכולוגיה עם טינה בלתי-מוסברת לניסויים ופסיכולוגים - בכל רגע נדמה שיצלצל הפעמון, והפסיכולוג הלבוש לבן יופיע מאחורי הדלת ויודיע "הניסוי נגמר". רק שזה לא יקרה בעונה הזאת בבקשה... ציון: 9 (אסף רזון. דעה קצת פחות מחמיאה בהמשך).

האנטומיה של גריי, עונה 3, פרק 3 (שודר ביום ה', 5/10/06)
"האנטומיה של גריי" לא מחדשת שום דבר בעולם הטלוויזיה, היא לא פורצת דרך וקווי העלילה שלה הם לא מקוריים במיוחד. אך היא עושה כמעט הכול בחן רב, ובאופן פשוט מוצלח ומהנה. השבוע החינניות של הסדרה בלטה במיוחד. בין אם בלקיחת קו עלילה של שני המחזרים של מרדית' והפיכתו למעין תחרות משעשעת, בלי להיכנס למלודרמה מיותרת או דיאלוגים מורכבים. או בין אם זה האבל של איזי, שעדיין מונע ממנה להמשיך בחייה. דבר שהובא פשוטו כמשמעותו בפרק. נכון שהיו דברים שהרגישו קצת סתמיים - כמו סיפור המשפחה האומנת המתעללת/ילדה בעלת כוחות-על, אך הכול, לבסוף, התגבש לת'ימה הגדולה של הפרק - פנטזיה. וכן, ה-40 ומשהו דקות של "האנטומיה של גריי" הם סוג של הפנטזיה שלי לסדרת טלוויזיה חמודה שלוקחת את עצמה בקלילות ובכיף. ציון: 9 (ER).

סטודיו 60, עונה 1, פרק 3 (שודר ביום ב', 2/10/06)
אחרי פרק מאכזב שהוריד אולי משהו מרמת הציפיות הגבוהה מהסדרה, חזרה "סטודיו 60" עם פרק טוב מאוד שהחזיר את התקווה לכך שבכל זאת מדובר בסדרה משובחת. הפרק חשף מידע מעניין על הדמויות, כמו המקור ליחסים המתוחים בין מט לבין ריקי ורון, השדים בארונה של ג'ורדן והקשיים שעוד צפויים לה בעתיד (סוף סוף רואים קצת פגמים בדמות שלה) ובעיקר למדנו עד כמה דני ומט מכירים אחד את השני היטב, כשהשיא היה בסצינת ההיאבקות בחול שהיתה כתובה היטב, שוחקה מצוין ובעיקר היתה מצחיקה מאוד. מעבר לזה, החקיין של טום קרוז, ניקולס קייג' ובן סטילר היה מוצלח (תשאירו אותו!) וייתכן שקיבלנו רמז מעניין לגבי דמותו של סיימון. חבל רק שלא רואים קצת יותר מהמערכונים עצמם במקום מונטאז'ים מוסיקליים מניפולטיביים, אבל בסך הכל יופי של פרק ובחירה נפלאה של שיר לסיום. למרבה האירוניה והצער, בניגוד לרייטינג הגבוה של תוכנית המערכונים "סטודיו 60", הרייטינג של הסדרה "סטודיו 60" בינתיים לא מזהיר. ציון: 9 (איתן גשם).

בנות גילמור, עונה 7, פרק 2 (שודר ביום ג', 3/10/06)
קולי נעלם לבי נרגש - בא לשכונה בחור חדש... ונראה שהוא יודע מה עושה. אחרי פרק פתיחה מעודד, הגיע פרק שני ממש מוצלח, שחלקו הראשון היה הומוריסטי יותר וחלקו השני דרמטי יותר, ושניהם פשוט עבדו מצוין. הגדולה האמיתית של הפרק הייתה השימוש שנעשה במהלכו בדמויות המשנה. בניגוד לעונות האחרונות שבהן התגנבה תחושה שדמויות המשנה נמצאות בסביבה לצורך העברת זמן בלבד, בפרק הזה לכל דמות הייתה מטרה, וזאת בלי לפגוע בזהות שלה. טי ג'יי, למשל, הוא דמות מעצבנת ומרגיזה, אבל הניג'וסים שלו בפרק הזה סייעו להביא את לוק לנקודת הרתיחה. אותו דבר לגבי קירק והעבודה החדשה שהוא מצא הפעם שנועדה להוציא את לוק מכליו, וחשובה מהם ליז - דמות מעצבנת לא פחות בדרך כלל - שאמרה לאחיה בחוסר טאקט אופייני מה היא חושבת על יחסיו עם לורליי, והצליחה להפתיע אותו ולגרום לו להסתכל על הדברים מזווית שונה לחלוטין. מעבר לכך, אחרי עונה שבה הדמויות הרגישו עצורות ומרוחקות, בפרק הזה כל אחת מן הדמויות הראשיות הפגינה באופן מוחצן ואמין את הרגשות שלה, החל מלורליי - בשיחה עם רורי, בשתי השיחות עם לוק ובסיום הפרק, דרך רורי והדברים הבוטים שאמרה לאמה, לוק שהביע בפרק הזה יותר רגשות מאשר הביע בעונות שלמות בעבר, וכלה בליין ובפחדים שלה מחיי האמהות החדשים. בצד הקומי - קטע ה"טיזר" לפני כותרות הפתיחה היה עשוי בצורה מושלמת ומצחיקה ותאם את האופי של לוק. ה"בית האסייתי" שעשתה לורליי לרורי היה חמוד להפליא, והדרך שבה ליין רואה יחסי מין הייתה משעשעת. למרות זאת, כל הקטע של מקסיקו נמרח קצת והיה מאולץ. עכשיו שנראה שמערכת היחסים בין לוק ולורליי הגיעה לאיזו השלמה, יהיה מעניין לראות לאן תלך הסדרה, אבל הכיוון נראה מעודד, ואפילו עדיין לא ראינו את אמילי גילמור - המלכה האם... ציון: 9 (איתן גשם).

The Class, עונה 1, פרק 3 (שודר ביום ב', 2/10/06)
לי כבר אין ספק ש"הכיתה" היא הקומדיה חדשה הכי מוצלחת בעונה הנוכחית. עם דמויות חמודות להפליא ועם כמה בדיחות מצחיקות למדי, הפרק השלישי של הסדרה פשוט עשה לי את זה. עם השלט שעף לפרצוף וזוג ההומואים שצופה בקטע הזה שוב ושוב, עם קאת שגונבת לאקסית של אית'ן את הבגדים ומוצאת את הפתק ה"מפליל", עם שיפוץ הדירה ב-200 אלף דולר ועם הרומן המתפתח בין לינה לריצ'י - זה חמוד, זה מצחיק וזה בהחלט עושה חשק לראות לאן יתפתחו העניינים. ציון: 8.

אבודים, עונה 3, פרק 1 (דעה נוספת)
אז נכון, 4 הדקות הראשונות של פתיחת העונה השלישית של "אבודים" היו פשוט גאונות צרופה - מפתיעות, מרתקות, מסעירות ומספרות לנו יותר על "האחרים" מאשר כל המידע שקיבלנו עליהם במהלך כל העונה השנייה. אבל למרבה הצער, המשך הפרק לא התעלה לאותה רמה. לא שזה היה גרוע, אבל הוא היווה אנטי-קליימקס מסוים לאחר הפתיחה המטלטלת. הבעיה העיקרית של הפרק היתה ההתמקדות בג'ק, שהוא פשוט דמות לא מעניינת מספיק. ראינו כבר בעבר שג'ק הוא עקשן שאוהב להיאחז במה שהוא מאמין בו ולא מרפה, והפרק לקח את זה לכיוון קיצוני והציג את הדמות באור לא חיובי, בלשון המעטה. השאלה שהוא שאל את ג'ולייט בסיום הפרק הצביעה על שינוי גישה מסוים, ואולי רמזה לנו על הכוונות האמיתיות של "האחרים" והמבחנים שלהם, אבל זו פשוט לא היתה טלוויזיה כזאת מסעירה. מה שכן מעניין זה מה שקרה לקייט אחרי הארוחה שלה על הים עם בן/הנרי. אין ספק שמשהו עבר עליה. הפגיעות הקשות בידיה ובעיקר ההתנהגות שלה בזמן המפגש עם סויר מצביעות על משהו שעובר על הבחורה. משהו מאוד לא נחמד. אשר לסוייר - ראיתי עכברי מעבדה מוצלחים יותר, והקטעים איתו היו לא יותר מנחמדים. מה שכן, הויתור שלו על האוכל שאותו עמל להשיג למענה של קייט, מצביע על הרגשות שלו כלפיה ועל חוסר אנוכיות מסוים שטבוע בדמות. האם מטרת המבחנים שעוברים הגיבורים היא לגלות את הצד הפחות אנוכי שלהם? כי זה בדיוק מה שקרה לג'ק בסוף הפרק. ג'ולייט מצטיירת כדמות מעניינת ומלאת מסתורין - מה פשר הדיכאון שהיא הביעה בפתיחת הפרק? מה היה טיב היחסים שלה עם בנרי? האם הם היו זוג פעם? עושה רושם שיש שם עניין אישי מאוד. האם היא מזדהה עם ג'ק? מאיפה לה כל המידע על ג'ק? ציון: 7 (איתן גשם).



התשעה, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום ד', 4/10/06)
פרק הפיילוט של "התשעה" הציג קונספט מעניין למדי, אבל משהו בביצוע פשוט לא היה מושך מספיק. הדקות הראשונות של הפרק היו אינטנסיביות ומעניינות. הן לימדו את הצופים לא מעט על הדמויות, והציגו את האירועים שהובילו לשוד הבנק המהווה את האירוע המחולל של הסדרה. אלא שהמשך הפרק היה הרבה פחות מעניין, והיתה תחושה שהתנופה שהוא הצליח לייצר בתחילתו פשוט הולכת לאיבוד. נראה ששורש הבעיה בפיילוט נעוץ דווקא בקונספט המקורי של הסדרה. יוצרי הסדרה בחרו להציג לצופים כבר באמצע הפרק מה שקורה בתום אותן 52 שעות אינטנסיביות. המהלך הזה אולי נועז מבחינה תסריטאית, אולם הוא מציב בפני היוצרים רף גבוה מאוד, שכן אם הצופים יודעים מראש מה קורה בסופם של דברים, הרי שעל התסריט לאתגר את הצופים באופן שבו ניתן יהיה להפתיע אותם בהמשך, והכי חשוב - לגרום להם לחוש הזדהות ועניין בדמויות. וכאן החולשה הגדולה של הסדרה, כפי שהתגלה בפרק - הדמויות פשוט לא הרגישו מספיק מעניינות (למעט הדמות של קים רייבר - הפרקליטה שגרמה לנו לחוש לאורך הפרק שהיא מסתירה משהו). גם הקונפליקטים והתפניות שנרמז לגביהן בפרק לא ממש עשו את העבודה, למעט הטוויסט בסיום הפרק שהיה באמת בלתי צפוי, אבל לא היה מספיק בכדי להפיל מהכסא. "התשעה" מצטיירת כמו סדרה שעשויה היטב והקאסט נראה מרשים, אבל חסר לה את ה"משהו" הזה כדי לגרום לה להיות באמת גדולה. אבל מי יודע? אולי ההמשך יהיה טוב יותר, אני אחכה שהיא תשודר בארץ. ציון: 6 (איתן גשם).

נמלטים, עונה 2, פרק 7 (דעה נוספת)
פרק עמוס באירועים קיבלנו השבוע ב"נמלטים" - ודאי הרבה יותר מקודמו - ורובו היה מעניין ועשוי היטב. אלא שהחלטה תסריטאית אומללה אחת הרסה את כל הטעם הטוב, ולמעשה, גרמה לכל העונה הזאת - שעד עכשיו דווקא הייתה עשויה היטב - להראות באור שונה ובלתי מחמיא. למעשה, המהלך היה כל כך אומלל, שראיתי אותו מגיע כמה דקות לפני שאכן הגיע, וכל מה שעשיתי היה למלמל בייאוש מול המסך "לא, בבקשה אל תלכו לשם! אל תעשו את זה". אבל מה לעשות, המציאות (הטלוויזיונית) טפחה על פנינו. הכוונה היא, כמובן, ל"טוויסט" שבסיום הפרק עם מהון וטווינר - אם אפשר לקרוא למהלך האומלל הזה "טוויסט". למרבה הצער, לעתים תסריטאים של סדרות כמו "נמלטים" שמחויבות לשומר על גורם ההפתעה מתפתים ליצור תפניות בעלילה לצורך יצירת ההפתעה בלבד, מבלי לחשוב על ההשלכות של מהלך כזה, מה שנקרא, "טוויסט לצורך הטוויסט". אז יופי, הפתעתם אותנו. ביג דיל. אבל מה המשמעות של העובדה שמהון רוצח את טווינר? שגם הוא אחד מ"הרעים"? כל מה שהיה טוב בעונה הזאת היה הבלבול שאחז בנו הצופים. עם מי להזדהות. עם חבורת עבריינים נמלטים אך הלא מזיקים (ברובם) או עם הסוכן המעורער משהו שבסך הכל מנסה לעשות את העבודה שלו? והנה, באים התסריטאים ואומרים לנו שכל מה שחשבנו בעצם קשקוש, כי גם מהון הוא טיפוס מבחיל ומסוכן ועכשיו ברור "בעד מי" אנחנו. זו גישה מאכזבת, ואפשר לומר ילדותית, מסדרה שעשתה רושם שמשתפרת כל הזמן. כמה מאכזב. לא נותר אלא לקוות שימצאו דרך לתקן את העניין ולהחזיר את מהון למה שהוא אמור היה להיות - בחור טוב שעושה את מה שהוא אומר לעשות. אבל קשה לי להאמין שזה יקרה. ציון: 5 (איתן גשם).

פריק שואו, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום ד', 4/10/06)
מאז הצלחתה ההיסטרית של "סאות'פארק", נדמה כי ערוץ הקומדיות "קומדי סנטרל" מנסה לשחזר את ההצלחה עם עוד ועוד סדרות אנימציה מוטרפות המנסות לשחוט כמה שיותר פרות קדושות. לעיתים התוצאה היא מוצלחת ("דירת המצויירים", למשל), אולם פעמים אחרות - התוצאה היא איומה ונוראה. הסדרה החדשה של הערוץ שעלתה השבוע- "פריק שואו" (Freak Show) היא אחת מהגרועות שבהן. מדובר בסדרה לא מצחיקה, דוחה ברמות קשות, עם אנימציה עלובה (נכון, גם ב"סאות' פארק" יש אנימציה גרועה, אולם שם זה בכוונה) ועלילה מטופשת במיוחד. במרכז הסדרה עומדת יחידת גיבורים המורכבת מחבורת "פריקים" של קרנבל - זוג תאומים סיאמיים המסוגלים להיפרד בעת הצורך, אישה כבדת משקל המתגוררת בתוך צדפה ענקית, תינוק מעוות שנולד טרם זמנו ועוד. אלו נשלחים בכל פרק למשימות מטופשות במיוחד- משימות שנדחו בידי "יחידת הצדק" (Justice Squad - המקבילה של הסדרה ל"ליגת הצדק" הידועה, כשההבדל היחיד ביניהן, עד כמה שראיתי, הוא שאוזני העטלף של באטמן פונות לרוחב במקום לאורך). לכאורה, רעיון מעניין שניתן לפתחו לכדי סדרה משעשעת. לרוע המזל, פרק הפתיחה רחוק מלהשביע רצון. אין בסדרה את הסאטירה המבריקה של "סאות' פארק", את השנינות החריפה של "משפחת סימפסון" או את הטירוף האבסורדי של "איש משפחה". ניכר כי הכותבים מנסים בכוח להצחיק, והבדיחות יוצאות מאולצות, תפלות ובעיקר מעצבנות. גרוע מכך - הסאבטקסט הלא מאוד מעודן בסדרה, מנסה לרמוז לנו כי אנשים בעלי נכויות שונות הם אנשים מסוג ב', שאינם ראויים לחמלה ושוויון, אלא ללעג והתנשאות. וזה מקומם. ומרגיז. אם נשוב לרגע אל ההשוואה ל"סאות' פארק", הרי שגם בה מוצגים נכים שונים בתפקידים הראשיים. אולם ג'ימי, הילד המגמגם בעל הקביים הנצחיים, מוצג כילד בעל אינטליגנציה גבוהה במיוחד, הנחשב בעיני שאר הילדים בסדרה לקומיקאי משובח (טימי זה כבר סיפור אחר, אבל הוא לא באמת דמות מפותחת בסדרה, אז אפשר "להחליק" את זה). לעומת זאת, הדמויות ב"פריק שואו", ללא יוצא מן הכלל, מוצגות כפאתטיות וטיפשות ביותר. ניתן רק לקוות כי הפרקים הבאים של "פריק שואו" ישתפרו בהמשך. ציון: 2 (ניר).