10. "קוראים לי ארל" חתמה עונה ראשונה בפרק דגול, שהציג בפנינו את האירועים שהתרחשו לפני שארל זכה בכסף והחל את מסע הקארמה שלו. מעבר לאירועים המעגליים שבפרק (הזקנה הדורסנית) קיבלנו כמה אירועים מאוד חביבים: המסע של הכרטיס הזוכה למשל, שעבר דרך חלק ניכר מדמויות העונה; רנדי מנסה להתמודד עם היותם עניים שוב - לא בהצלחה יתרה; פול, מי שכנראה היה אמור להיות זה שזוכה בכסף לא ממש מסתדר עם היותו עשיר פתאום. איזה כיף שיש בטלוויזיה שלנו סדרה כמו "ארל", שמוכיחה שבהחלט אפשר לעשות גם קומדיות מוצלחות.

9. "עמוק באדמה". אבל רק בזכות סצנת החלום ההזויה של דיוויד. קו קו קו צ'ו.

8.5. "נמלטים" חזרה לעונה שניה. דבר ראשון: סחטיין ל-yes על המהירות - רק כחודש וחצי אחרי שזה קרה בארה"ב. כבוד. שנית, דמותו החדשה של מאהון, מסתמנת כבר מהרגע הראשון כדמות מוצלחת. וויליאם פיצ'נר עושה דמות דומה לזאת שעשה ב"פלישה", אבל בדיוק כמו שהוא היה קצת מעצבן שם, כאן נראה שזה בדיוק איך שהדמות הזאת אמורה להיראות. וזה יפה. מעבר לזה, ממש לא צפיתי את קו העלילה עם ורוניקה. כמובן שלא חשבתי שהעסק ייפתר כל כך בקלות, אבל גם לא חשבתי שאנשי הקונספירציה פשוט יחסלו אותה בדם קר. בסך הכל, זה היה פרק פתיחת עונה טוב, ששבר לגמרי את שגרת הכלא של העונה הראשונה וקבע כללי משחק חדשים לגמרי. ולפחות בינתיים, זה מעניין.



8. עוד פרק מוצלח ב"לגדול בלי בושה". פרק שהראה לנו שמשפחת גלאגר כנראה לא לגמרי דפוקה. הסצנה הכי טובה בפרק לטעמי היתה זו שבה ליפ מתפרץ וצועק על אביו, מעליב "על הדרך" את דבי שרצה אל חדרה בדמעות. ההבנה הזאת, שהאחים לבית גלאגר אוהבים זה את זה ואכפת להם האחד מהשני (דבר לא חדש בסדרה, למען האמת), הפכה את הקטע הזה בפרק ליפה ומרגש. גם ההמשך, כשליפ בא להתנצל, ודבי מראה שגם לה אכפת מליפ, היה יפה. גם שאר הפרק היה מוצלח ומעניין.

7. ההפתעות הגדולות ביותר נמצאות לעתים במקום הנידח ביותר. "החדר" היא מהתוכניות הללו שאף אחד לא רואה, ולפעמים חבל: פרופ' רות קלדרון מארחת שני מפורסמים וביחד הם מנתחים ולומדים טקסט חשוב מסוים לעומקו, בשיטת בית המדרש החילוני. פרק השבוע הוקדש לשיר הנפלא "עטור מצחך זהב שחור", ובו דנו באריכות בתשוקות ובעיקר באותה אהבה אסורה שבשיר. האם לאברהם חלפי היתה "הצלחה" עם נשים או רק "התעניינות"? "זה כמו שהיה לי חבר שהיה הולך ל-10 נשים, אחת היתה מסכימה, אז היתה לו הרבה התעניינות אבל מעט הצלחה", התבדח המפורסם מול קלדרון ואלונה קמחי, לא לפני שהפטיר "היופי הנשי כבר הניע המון דברים בתולדות האנושות מטרויה ודרך כל ההיסטוריה, ואני חושב שהשיר הזה בהחלט משקף לפחות את הלך-הנפש שלי ביחס לאישה". בימים כתיקונם היינו מתלהבים מגילוי היצר המפתיע, הנדיר כל-כך אצל פוליטיקאים ישראלים. אבל לו אני עורך-דינו של חיים רמון הייתי מבקש לגנוז את התוכנית הזו לפחות עד אחרי המשפט, אם לא לעד (אסף רזון).

6. "החצי האפל" הציגה פרק לא שגרתי שחלקו הוצג לנו דרך העיניים של ילד אוטיסט. הקטע עם סיפור האגדה עם הדרקונים, המכשף הטוב ג'וני והמסע לשחרור האב הכלוא בטירה (כמו גם האוזניים של ברוס) היה עשוי טוב, וגם הסיפור ה"אמיתי" היה מעניין. מישהו אמר כאן לא מזמן ש"החצי האפל" היא סדרה שהפרקים בה שעומדים בפני עצמם טובים יותר מפרקי העלילה המתמשכת עם גרג סטילסון. אפשר בהחלט לומר שלפחות בחלק מהמקרים זה נכון.

5. אחד הדברים שממשיכים לעצבן ב"האנטומיה של גריי" היא הקריינות של מרדית', שפשוט כתובה רע. הפרק ששודר השבוע, חיפה על כך עם כמה אירועים טובים: הילד שמתאמן לקראת תחרות האיות, האם שמשקרת לבתה והגילוי של מרדית' שיש לה אחות, שעל קיומה לא ידעה עד כה. אז אולי זו לא הסדרה הכי מוצלחת בעולם, אבל אחת לכמה זמן יש בה כמה דברים שגורמים לי לרצות להמשיך ולצפות בה.

4. "עור רגיש" הבריטית נפתחה השבוע (והערת אגב: כמה אנשים ראו אותה או ידעו על קיומה?). אם זו קומדיה - היא לא הצחיקה במיוחד, אם זו דרמה - היא לא ריגשה או עניינה בצורה מיוחדת, אם הנושא הראשי שלה הוא הזדקנות - הפרק לא טיפל בנושא בצורה שטרם ראינו עד כה. בקיצור, סתם סדרה.

3. שמישהו יגיד לאנשי HOT3 שזה לא יפה לסיים את הפרומואים לעונה הראשונה של "אד" במילים "סדרה חדשה". אחרי הכל, ערוץ 10 כבר שידר את שתי העונות הראשונות, אפילו שזה היה ללא רייטינג (יהודה ס).

2. "אחים בדם" נפתחה השבוע והצליחה להיות בו-זמנית נורא נורא אלימה ונורא נורא משעממת. אף אחת מהדמויות שם לא ממש מצליחה להיות מעניינת, וכשכבר יש משהו מעניין (כמו דמותו של הבן הפושע שחוזר אחרי מספר שנים בהם כולם חשבו שהוא מת, או סצנת הסיום) הוא מגיע מעט מדי ומאוחר מדי. אחד הדברים שתמיד השתדלתי לעשות בסדרות טלוויזיה הוא לתת להן צ'אנסים נוספים במקרים בהם לא אהבתי את הפרק הראשון. במקרה הזה, נראה לי שאחרוג ממנהגי, ואפילו לא אנסה לצפות בפרק השני. כן, זה היה כל כך גרוע.



1. "אני לא חושב שלמישהו יש ספק שערוץ הרכש המצליח ביותר הוא ערוץ 3" - את הדברים האלה אמר אלון שטרוזמן, סמנכ"ל התוכן של HOT בגיליון "רייטינג" האחרון. איך אתה מודד הצלחה, מר שטרוזמן, ע"פ הסדרות הכי מצליחות בארה"ב? אז אני לא רואה בערוץ 3 לא את CSI ולא את "האנטומיה של גריי" או "עקרות בית נואשות". אז לפי מה? לפי מספר מועט של סדרות שבוטלו אולי? מה אומרים לך השמות "ג'ייק מתקדם", "סאמרלנד", "פוינט פלזנט", "מה בנים רוצים" ו"קראמבס"? אז נכון, פה ושם אפשר למצוא בערוץ 3 את "האוס" ואת "המגן" - שתיים מהסדרות הנפלאות ביותר בטלוויזיה, אבל איפה "הסופרנוס"? איפה "אבודים"? מה עם "קוראים לי ארל"? אתה לא חושב שלמישהו יש ספק? ובכן, לי יש ספק. גדול מאוד, למען האמת.


בשולי הממיר
איפה ג'ולי (בואן)? הנה ג'ולי: ביום שני, העוזרת של נעמי ב"ג'ייק מתקדם", ואז ב"אד" בתור קרול וסי, וביום שלישי עו"ד דניס באוור ב"בוסטון ליגל" (Mr. Wings).

זה רק אני, או שזאק, הבן של מרי אליס, מאוד מזכיר את ג'ק בריסטו של "זהות בדויה"? (Mr. Wings).

בפרק השבוע של "מספרים" הופיעו סקוט כהן (מקס מדינה מ"בנות גילמור") , וג'ון הרד (המושל טנקרדי מ"נמלטים") (אסף רזון).

בפרק סיום העונה של "ארל" התארח מקס פרליץ' (ברודי ב"רצח מאדום לשחור", וויסלר ב"באפי") כפול, הבחור שהיה אמור לזכות בכסף של ארל.

ב"האנטומיה של גריי" צץ לו כריס אודונל בשניה האחרונה של הפרק.

ב"מחשבות פליליות" (שאגב, הולכת ומסתמנת כאחת הסדרות השוות ביותר בטלוויזיה) התארחה לשבריר שניה מרדית' מונרו (אנדי מ"דוסון") כאשתו של הבלש הוצ'נר. גם אברהם בנרובי (ג'רי מ"אי.אר") התארח שם כפרנק, אחיה של אחת הנרצחות בפרק.