אייקון 2006 - הזוכים
מי זכה בכרטיסים לאייקון 2006? מה שלום הדביבונים והלובסטרים? ומה זה - לעזאזל - מגפי הריון?
מאת: ברק דיקמן
פורסם: 06-10-2006
7 תגובות
לפתע, נכנסה מכשפה לבושה בחצאית כשלרגליה מגפי הריון ועצרה הכל.
"טייסת קרב שכמותך" זעק העורך, שעצר את אכילת התפוז הכתום.
"טיפש", צעקה המכשפה בחזרה והתקרבה אליו בצעדים מאיימים.
העורך נבהל. הוא החל לחוש נרדף. הוא הוציא מתוך המגירה את מסכת הקסמים, כיוון אותה אל עבר המכשפה וריסק אותה בחדווה.
הקרב על הכרטיסים היה קשה במיוחד השנה. היו הרבה סיפורים מוצלחים שלא זיכו את כותביהם בכרטיס, פשוט כי היו סיפורים קצת מוצלחים יותר. צוות של שישה שופטים מיומנים נתן ציונים לכל אחד מהסיפורים שהתקבלו במערכת. מעבר לזה, דירג הצוות את מידת היצירתיות על השימוש בצמד המילים "מגפי הריון". בונוס הוענק למי שהרשים את השופטים בעניין המגפיים וכן למי שהשתמש בכל 15 המילים.
20 הזוכים יקבלו הודעה בדואר אלקטרוני עוד היום.
עשרת הסיפורים שהגיעו למקומות 11-20 (לפי סדר הגעתם למערכת):
הוא העלה ידו במעלה החצאית... האזעקה הקפיצה אותו, והוא מייד נמלט מביתה. "טיפש!", חשב הנרדף במסכה, "שוב הצלחת לבלגן לעצמך ת'חיים. היא לובשת מגפי-הריון ארורים! (ההורים לא הסתפקו בחגורת צניעות?), תוך שניות טייסת קרב תופיע ותשאיר ממך רסק כזה שמסמן 'כאן יורים קודם ושואלים אח"כ'. 'קנה כרטיס לנשף, תחזר אחרי הנסיכה... יין יקר, פרחים ולובסטר, איך זה יכול
להיכשל?'
יומן יקר, היום דביבון מדבר במגפיים הבטיח לסדר לי מישהי, הוצאתי סכום ענק תמורת הסיכוי להפוך לעיסה. כשאחזור הבייתה, אודה לו ע"י כך שאדחף לו ת'זנב לשקע! שיצלה כמו הילד הכתום מסאות'פארק!"
התעוררתי. עוד סיוט התאוששות מחוסר שינה באייקון...
(darthziv)
לידיה התבוננה במראה. כטייסת קרב, חשבה לעצמה, הם יכלו לתת לה משהו מעניין יותר ללבוש מהחצאית עם הדביבון שרקום עליה וממגפי ההריון הללו. מעניין מי הטיפש שעיצב את התלבושת הזו. טוב שלא העלה בדעתו להציע מסכה של זורו, אחרת הוא כבר היה מוצא עצמו נרדף על ידה...
היא הביטה ביומן הכתום וגילתה שהיא כבר מאחרת לארוחה, כשהגיעה לחדר האוכל, החתימה כרטיס ומצאה שדני מסמן לה על מקום לידו. הוא שקע בבליסת לובסטר, והיא התלבטה אם לאכול רק משהו שנראה כמו רסק תפוחים. כדי שלא לבלגן את האיפור... סדרת הפנטזיה הזו בהחלט מכריחה אותה לסבול רעב...
(זלפה)
אני נרדף על ידי חלומות עליו. גם היא שם, טייסת הקרב הטיפשה ביותר שאי פעם פגשתי, לובשת מסכה, חצאית וכמובן מגפי הריון, כאילו שבאמת הייתי אמור לדעת שזאת משמעותם. הוא מסמן אותי כאחראי למותו, רק מפני שלא ידעתי שמגפיים בצבע כתום מסמלים הריון, עד כמה שאני ידעתי הם מסמנים אהבה ללובסטר. ביומן הקרב היא מסומנת כעוד אבדה במלחמה נגד הדביבונים. רסק האדם שנותרתי, בשקע שהיה נשמתי, יודע שאני שלחתי את בני לקרב. נתתי לאמו כרטיס בכיוון אחד למרכז
הקרבות, רק כדי שתצא לי מהורידים ותפסיק לבלגן לי את החיים. אבל זה בסדר, הוא עדיין קיים, בחלומות שלי.
(nick)
זהו סיפור על רוקי וגדעון, שני חברים שגרו בתוך מגף הריון.
רוקי היה דביבון גמד ודי טיפש, וגדעון היה לובסטר כתום בעל מראה משונה, כנראה בגלל שהוא תמיד לבש חצאית ומסכה שחורה.
יום אחד התחשק לשני החברים לאכול פיצה. "בוא נכין את הפיצה בעצמנו! איפה שמת את הרסק עגבניות?" שאל גדעון, "אני לא מוצא אותו, ואני לא רוצה לבלגן את המטבח". "עזוב אותך", ענה רוקי, " כבר שלפתי את הכרטיס, בוא נתקשר לדומינוס".
גדעון נעלב מהקלות בה רוקי ביטל את הרעיון שלו ושקע בדיכאון. "אתה כזה טייס קרב", אמר. "ממש ביאסת אותי. סגור את המגף, אני רוצה לישון".
(מיכי)
~שקט בכיתה! תודה. אז בהמשך למה שדיברנו עליו אתמול, בתחילת המאה ה-31 נאסר על גברים ללבוש חצאיות כתומות, מסכות או כל בגד שעשוי מפרוות דביבון. ג'בדייה לובסטר, הידוע כאחד האנשים הטיפשים בהיסטוריה, נרדף במשך שנים בגלל התעקשותו להפר חוקים אלו והוסיף עלבון בכך שהתעקש לנעול את מגפי ההריון של אשתו.
שקט!
מה הסיבה לבלגן הזה?
אתה רוצה הרשמה ביומן!~
"אורי קום כבר!"
"וואו חלמתי חלום כל כך מוזר. הייתי בבית ספר בשיעור היסטוריה על המאה ה31."
"כן..."
"ופתאום המורה אומרת משהו על מגפי הריון"
"מה זה מגפי הריון?"
"אין לי מושג."
(nick, פעם שניה)
להיות טייסת קרב זה בכלל לא כיף. בטח, בחלום זה נפלא. בחלום את יכולה לעטוף את עצמך במגפי-הריון שלא רק יולדים דביבונים אלא גם יורים דביבון אחר דביבון, ותאמינו לי- כל שאר טייסי הקרב הופכים לרסק אחרי הדביבון השלישי. במציאות את רק מנסה לבלגן את החצאית כמה שפחות, ומגפי-ההריון לא יורים שום דביבון- הם עשויים מדביבון. בחלום את אוכלת לובסטר, במציאות את אוכלת את דפי היומן הכתום בו את כותבת כמה זה לא כיף להיות טייסת קרב. יש לכם במקרה כרטיס לחלום הזה?
בעצם, לא משנה, ממילא כולכם תהפכו לרסק אחרי הדביבון השלישי.
(ofer j. simpson)
"רסק לובסטרים, באמת?" אני שואלת בזהירות,
"כן," אמא מניחה את הקערה לפני, "ראיתי את הבטן השקועה. זה כבר לא מצחיק."
"אבל זה כתום," אני נאנחת, וניצוץ של הבנה נוחת בראשי, "תורידי את המסכה, יצור, אמא שלי לעולם לא הייתה מכינה לי משהו כתום."
"טיפשה, טיפשה! הייתי צריכה לדעת שטייסת-קרב כמוך תשים לב."
"מי את?"
"שאלה טובה," היא מודה, ושולפת כרטיס ממעיל הדביבון שלה, "אה, כן, אני ברידג'יט."
"זאת מיומנה של?"
"כנראה. כתוב שבאתי לכאן מסיבה." היא שולפת מהרסק זוג מגפיים שנזרקים לעברי, ואני מציצה למטה כדי לגלות שכפות הרגליים שלי נעלמו.
"מגפי-הריון. כדי שתשמיני," היא צוחקת ברשעות, "עכשיו די. תתעוררי."
(לה לה)
חלומם הגדול ביותר של הדביבונים היה תמיד הכחדתם של הלובסטרים הכתומים, אויביהם הגדולים מזה מיליון שנים. לשם כך הם יצרו את בני האדם, יצורים נהנתנים, חכמים ועם אהבה גדולה לטעמם של לובסטרים מבושלים. אך בטיפשותם הם לא חזו את התוצאות. הם לא ציפו לבלגן שיצרו בני האדם בפלנטה שלהם. כיום בני מינם, שמעמדם השליט בפלנטה רוסק ושקע, נרדפים על ידי ציידים שרוצים להופכם למגפי הריון נעימים ועל ידי חוקרי טבע שרוצים לסמן אותם במכשירים בשביל מחקריהם. כיום חלומם היחיד הוא לשרוד את הרס הפלנטה שיביאו בני האדם ולאחר הסתלקות האחרון שבהם לפתוח בעידן חדש של שלום והבנה עם הלובסטרים.
(nick, פעם שלישית)
מעשה בדביבון ובלובסטר, או אולי בצב ובעקרב, שנפגשו ביער.
הדביבון שיחק בכרטיס שלו לנשף המסכות, כשהלובסטר הטיפש הגיע, מתנשף בכבדות, כאילו הוא נרדף על ידי טייסת קרב שלמה, או לפחות בורח מסמן לייזר שמכוון לו לשקע העין.
"ראיתי בחלום את אהבת חיי! היא ישבה וכתבה ביומן. יפהפייה כתומה בחצאית..."
"מוזרה", אמר הדביבון אחרי תיאור מתיש. "לבשה כובע-הריון, וכיסוי-זנב-הריון, ודווקא על מגפי-הריון היא וויתרה?".
"תעזור לי לטפס לגובה ולמצוא אותה?" התחנן הלובסטר.
"בד"כ הייתי מסרב", אמר בהרהור, "אבל בטח לא תפיל ותרסק את שנינו."
הסוף הצפוי הוביל לבלגן גדול, וללובסטר היה רק הסבר אחד:
"לקחתי אסיד"
(דורון)
סיוטי לילה מטורפים רודפים אותי כבר יותר משבועיים. אני בטוחה שהם מסמנים לי שאני משתגעת. כל לילה זה אותו דבר, אני מוצאת את עצמי לובשת חצאית סקוטית מטופשת, מאזינה לשיר "רוקי הדביבון". מולי החבר שלי, טייס קרב במקצועו, יושב ואוכל בבלאגן לובסטר כתום ברסק תפוחים. בכיסא לידו שקוע תינוק קטן, העוטה מסכה של נשיא המדינה. בדיקה חפוזה מראה לי שזה ככה בדיוק שבועיים, מאז
שהפסקתי עם הגלולות ועברתי למגפי הריון. לא רק שכרטיס האשראי שלי ספג מכה רצינית כשרכשתי אותם, אני ממש מפקפקת ביכולת שלהם. שמישהו בבקשה יסביר לי, איך לעזאזל מגפיים אמורים לשמש כאמצעי מניעה?!
(מיכי, פעם שניה)
מקום עשירי:
הדביבון הכתום שקע בהרהורים בעודו מסמן את ניחושיו בכרטיס ההגרלה, הוא ידע שהזכיה בפרס תביא חיים טובים יותר עבורו ועבור חברו לחיים, הלובסטר. חייהם המשותפים לא היו קלים, אם יזכה לא יצטרכו לעטות יותר מסכה בבושה, הוא יוכל ללבוש חצאית כמו שהוא אוהב ולא להיות נרדף.
לאחרונה הם חשבו על אימוץ צאצא משותף, הוא בטח יהיה אמיץ אם אימו תהיה טייסת קרב, העיר פעם הלובסטר שהבין בדרכי העולם, הוא לא היה טיפש. אם אזכה אוכל לקנות לאם הפונדקאית האמיצה מגפי הריון ולהכניס רשומה ביומני היקר.
תינוק יביא שמחה לביתנו, חשב, נאכיל אותו ברסק תפוחים ולא נכעס עליו כשיגרום לבלגן בחדרו.
(Lbitka)
מקום תשיעי:
"זה הדבר הכי טיפשי שראיתי מימי." שמרית צרחה עלי, מעיפה את רסק התפוחים שלה ישר לשקע המגש שלי.
"שוב הרסת לי את הלובסטר." נאנחתי וזרקתי את השאריות לפח הכתום. אולי יתנו לי כרטיס מזון חדש אם אני רק אסביר.
"ראית את זה? ראית את זה?!" שמרית המשיכה בלי לחכות לתשובה. "ללבוש חצאית עם מגפי הריון!"
"זה לא כל כך נורא." אמרתי בשקט, מביטה במורן, שנראתה כמו דביבון נרדף. מסכנה, טייסת הקרב החדשה באגף החלומות המחודש הייתה היצור הכי מבולבל אופנתית שאני מכירה.
"פקאצה", שמרית נחרה בבוז.
נו טוב, חשבתי, לפחות היא לא לבשה מעיל ביוץ.
(סלופי)
מקום שמיני:
פריסטייל סנדמן...
Yo yo yo...
כן, אני זה הוא הסנדמן שמרסק ת'חלומות
נושף קצת חול כתום ומפיל ת'נקבות
לא נופל למשחקים הטיפשיים של החיים
רק מבלגן ת'עניינים.
מורפיאוס אני, ישר מגיימן לנייר,
בא, נרדף, הולך, אנ'לא אבוא מחר.
שם עלי ת'מסכה ואבן החן,
ביומן שלי אותך מסמן!
Oh yeah!
אני לא לובסטר או דביבון אני חיה שונה.
להיות איתי זה כרטיס במחלקה ראשונה.
גם אם את טייסת קרב או סתם נהגת של מונית
אני יכול להרים לך את החצאית.
אז יאללה בלגן תפעילי ת'דמיון,
רק כדאי שתכיני מגפי-הריון.
אם את השקע אז אני התקע
קלטו ת'בחורות שרוקדות פה ברקע...
ריספקט!
(Bosco)
מקום שביעי:
הממציא
שקע בשינה הממציא לאחר כשלון נוסף,
בחלום על חצאית חשמלית - רעיון מטורף!
בשקיקה העתיק ליומן. ובסוף, מחק מהדף.
בננה כתומה הוא לשווא ניסה להנדס.
ולאחר טיפשותו, ירד מהעץ עליו טיפס.
מסכה של תמימות לבש ורעיון חיפש.
נרדף באויבים מימין ומשמאל בשל המצאותיו,
החל מסמן לעצמו מסלול נחיתה מחלומותיו,
עד שלובסטר-פנס לכד את מחשבותיו.
הרעיון נכשל בלי כרטיס ובלי ביקור,
למכור סרטנים נהיה לבלגן, זה ברור...
טייסת הקרב לא רצתה שרימפס-תמרור.
דביבון לא נתן לו שום רעיון,
רק רסק מחשבות, עד בוא הפתרון:
הוא ימציא, גם ימציא - מגפי הריון!
(עידו ה-III)
מקום שישי:
אי שם בחלל, באיזור לא מסומן, במרחק מה מהשמש הכתומה של גלקסיית לובסטר, נמצא כוכב אוריון, או כפי שתושביו קוראים לו בקיצור "ריון", ובו חיים שלושה שבטים. שוכני העצים, המכונים בשל כך "הדביבונים". שוכני העמקים, המכונים "החצאיות" (עקב תחביבם ללבוש מסכות ובגדי נשים). ושוכני השלוליות, המכונים "המגפיים".
דביבוני הריון היו במאבק מבולגן וטיפשי עם מגפי-הריון על כרטיסים למופעי החצאיות, ומנהיגם של המגפיים, מגף בשם יומן קע, טען כי הם מיעוט נרדף. רק לאחר שקע הנהיג טייסת קרב לתוך שטחם של החצאיות וריסק את כל בגדי הנשים, הכוכב קיבל סיכוי לשלום אמיתי. כמובן, אף אחד לא נהנה יותר מאז ממופעי דראג.
(Bosco, פעם שניה)
מקום חמישי:
כטייס קרב ותיק של חלומות, שתפקידו לבלגן את חיי החולמים עד שיתייאשו, לואיס ידע שחשיפת המסכה שלו תהפוך אותו נרדף, אבל לפעמים...
הוא ישב ושקע בקריאה, כשהסלולרי הכתום שבכיסו צלצל.
הוא הוציאו תוך שהוא מסמן בכרטיס הביקור שלו את המיקום בספר בו הפסיק. זו הייתה אליס, חולמת.
-"אם אתה לא לובסטר ולא דביבון, השאר הודעה במשיבון"- פתח בברכת השלום המיוחדת לשניהם
-"טיפשון" - צחקה, - "תגיד, ראית את יומן השבוע?, אומרים שמגפי הריון הם הקרוקס החדש"
- שטויות ברסק
- תקנה לי ליום הולדת?
- מה כבר רע בחצאית?
- אם תמשיך ככה אני עוד אחשוב שאתה טייס קרב
אופס.
(אורלי)
מקום רביעי:
יום אחד, בעודי נוסעת בכביש 6 נשמע לפתע ברדיו קטע מסתורי:
"60 שניות על מגפי-הריון. מגפי-הריון הינו ביטוי שהומצא בשלהי שנות ה80 ע"י אנדרו כרטיס לובסטר, מפיק הוליוודי ידוע. משמעות הביטוי הוא שימוש קלישאתי בפתירת מצב חסר הגיון על ידי שימוש בצמד המילים "ואז התעוררתי".
הרעיון הגיע לאנדרו לאחר צפייה בסדרה "הקטקטים", בקטע בו דביבון חולם כי הוא לובש חצאית, מרחף באוויר ונרדף בידי טייסת קרב במסכה עד שלבסוף מתרסק ושוקע בים. הקטע נראה לאנדרו כל כך טיפשי שמיד סימן לו ביומנו "למצוא ביטוי לבלגן הזה עם הזה."
אלה היו 60 שניות על מגפי-הריון."
הרמזור מולי הבהב בכתום. ואז התעוררתי.
(Bosco, פעם שלישית)
מקום שלישי:
הסמקתי. "טיפש, אלו מגפי-הריון!" סיננתי במבוכה, "אני לא יכולה להרות עכשיו, אנחנו צעירים מידי..." וגם, לטייסת קרב אסור להרות פתאום, חשבתי. זה כרטיס חד כיווני הביתה. המסכן לא ידע. התלבט בין חצאית למגפיים, זכר שאני אוהבת כתום, והלך על מתנה שעתידה לבלגן לי את העתיד. השפלתי מבט לחצילים ברסק שבצלחתי. גם הוא הסמיק, וכבר דמה ללובסטר כשפתאום החל מסמן לי לשתוק. המפקד התקרב. עטיתי על פני מסכה מחוייכת והוא שקע בכורסה וקבר את פניו בעיתון. "מילה נרדפת לדביבון..." הקריא, אך המפקד ניגש ושאל מה קיבלתי. איזה סיוט! צבטתי את עצמי, ולהפתעתי התעוררתי. שוב נרדמתי מול "יומן חצות". איזה מזל...
(אביב)
מקום שני:
חלמתי בכלל להיות טייסת קרב, עד שפגשתי אותו בנשף המסכות.
הוא היה מפיק בעל שיעור קומה, שם נרדף להצלחה. הפעם ישב לבדו בצד, לבוש חצאית סקוטית, ונבר בשאריות הלובסטר שבצלחתו הכתומה. אני הייתי מחופשת לדביבון. לא האמנתי למראה עיני כשהבחנתי שהוא מסמן לי להתקרב. הוא סיפר על ההפקה הקרובה שלו, "מגפי-ההריון של ברוך", ונתן לי כרטיס ביקור.
בין רגע אימצתי לי חלום חדש.
אמרתי שאני מעוניינת, הוא הוציא יומן פגישות וקבענו.
הייתי טיפשה. לא הבנתי שהנוכל מאכיל אותי שקרים ברסק אשליות. לו ידעתי שרק לאחרונה שקע בחובות, לא הייתי נכנסת לבלגן הזה. אבל היום אני יודעת: לפעמים חלומות מתנפצים.
(אביב, פעם שניה)
ובמקום הראשון:
הגב כואב? הרגליים נפוחות? צוות המדענים שלנו הגה, תכנן והצליח להגשים חלום משותף לכל אישה, אז חסכי לעצמך את ההמתנה. דלגי על חודשי ההריון המייגעים בעזרת זוג מגפי-הריון חדשניים!
מרגשים, אופנתיים ויעילים כמו חצאית מפרוות דביבונים, מגפי-ההריון יעזרו לך למחוק תשעה חודשים מהיומן ולהגיע היישר אל הרגע שבו המיילד מסמן שהלידה הסתיימה. כל שעלייך לעשות הוא להעביר את הכרטיס בשקע שבתחתית, להתרווח לאחור ולצפות בפלא הקטן מגיח לאוויר העולם.
אל תהיי טיפשה, הזמיני היום ונצרף, חינם, רסק לובסטרים כתום ומשובח לתינוק ומסכת יופי שייצר צרפתי נרדף במיוחד בשבילך!
טוסי כמו טייסת קרב מעל לבלגן, הזמיני זוג מגפי-הריון משלך עוד היום.
(לה לה, פעם שניה)
תודה רבה לכל המשתתפים! חג שמח!