כמה דברים, לפני שמתחילים:
1. מדור זה אינו מעודד הורדות. מטרתו לעסוק בתכנים בלבד. דיונים על הורדות / סוגי קבצים / לינקים או כל דבר אחר הקשור בהורדת פרקים מהאינטרנט - יימחקו לאלתר. הדיונים היחידים שיתאפשרו בתגובות הן על איכות הפרקים עצמם.
2.
3. בתמונות לא יופיעו ספוילרים.
4. אזהרות הספוילרים בתגובות חייבות להיעשות בצורה ברורה, תוך ציון הסדרה עליה אתם מעוניינים לדבר ומספר הפרק בו אתם עוסקים. תגובות שמכילות את הסימון (או את המילה) "ספוילר" בלבד - יימחקו לאלתר.

מדור זה עוסק בתכנים ששודרו בארה"ב בין יום ראשון, 24/9/06 ליום שישי, 29/9/06.





קוראים לי ארל, עונה 2, פרק 2 (שודר ביום ה', 28/9/06)
אחרי פרק פתיחה לא רע אבל קצת "חלבי", הפגיזה "קוראים לי ארל" בפרק פשוט אדיר. קטלינה לא הופיעה כלל בפרק שעבר, אבל הפעם היא לא סתם היתה שם, אלא אפילו שיחקה בו - סוף כל סוף - תפקיד משמעותי, ולניידין ולאסקז (השחקנית שמגלמת אותה) ניתנה הזדמנות להראות מה היא שווה (וכמה שהיא שווה). עד כה השתמשו בה התסריטאים - ספק ברישול ספק בהתרסה מכוונת כלפי השימוש שהוליווד עושה בדמויות נשיות - ככלי מיני בלבד. הפעם עשו התסריטאים שימוש מושכל בדמות, כשמחד המשיכו להציג את הדמות באופן דומה, אבל מנגד פיתחו את הדמות במהלך הפרק ואפשרו לצופים ללמוד עליה ועל תכונות האופי שלה. במחי פרק אחד למדו הצופים על הדמות יותר ממה שלמדו עליה במהלך כל העונה הראשונה. מסתבר שקטלינה היא לא פראיירית, היא לא עושה חשבון לג'וי והיא מנצלת את עמדת הכוח שלה כדי להתגרות בה. מסתבר שיש לה לב טוב ושהיא חברה טובה שמוכנה לעשות גם דברים שהיא פחות רוצה לעשות בשביל אדם כמו ארל. אבל גולת הכותרת של הפרק (אוקיי, מלבד יכולת הריקוד הסקסית להפליא של הגברת ולאסקז), היתה הנוכחות של רנדי שהיה היסטרי לחלוטין. כל הפרק היה רנדי בשיאו, ושיא השיאים הגיע עם ה"לופים" שהמוח שלו עשה בזמן שנזכר בקפיצות של קטלינה. הדמות הופכת לקריקטורה מרגע לרגע, אבל קריקטורה מוצלחת מאוד. ואית'ן סאפלי פשוט אליל. ציון: 10 (איתן גשם).

בטי המכוערת, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום ה', 28/9/06)
נדרש עיבוד אמריקאי לטלנובלה מתוחכמת כדי ליצור את החיבור הרגשי הכי גדול שהיה לי לסדרה חדשה השנה. זה נקרא "בטי המכוערת" כדי להדגיש עד כמה היא לא, עד כמה היא מקסימה ומלבבת ועד כמה הסובבים שטחיים. לא ראיתי אף גרסה אחרת, אבל במקרה האמריקאי הם עשו זאת במחי פיילוט מוצלח-במיוחד אחד. פה ושם יש את האלמנטים הטלנובלים המתבקשים, אבל זה לגמרי בסדר כי בסופו של דבר מדובר באגדה מודרנית למבוגרים. לא הפוך על הפוך מתחכם כמו "טלנובלה בע"מ" או "האו-סי", אלא פשוט שלושת רבעי שעה של שרביט עם נצנצים ולכלוכית שאתה יכול לסמוך על זה שבסוף יהיה לה טוב. ואם זה לא מספיק, הכל מתרחש בניו יורק. מה עוד יכול הבנאדם לבקש? ציון: 10 (yaddo).

משפחת סימפסון, עונה 18, פרק 3 (שודר ביום א', 24/9/06)
שלושה פרקים בתוך העונה החדשה (והשמונה-עשרה במספר!) ואפשר להכריז בפה מלא: זה עדיין מצחיק. כן, פה ושם יש נפילות, אבל שלושת הפרקים שכבר שודרו העונה כללו כמה דברים גאוניים וכמה דברים שהם "סתם" מצחיקים. הפרק האחרון ששודר, זה שבו מארג' הופכת לבחור ההוא שמתקן את הכל בעיירה (כשהומר מהווה ה"כיסוי" שלה) היה נהדר, והכיל כמה רגעים אדירים - מארג' מצילה את הומר שמחליט לנסוע ברכבת ההרים ששיפץ, בארט וסקינר נלחמים א-לה "מלחמת הכוכבים". עדיין יש להם את זה, גם אחרי 18 שנים. איזה כיף. ציון: 9.



Heroes, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום ב', 25/9/06)
פרק הפיילוט של "Heroes" היווה את אחת ההפתעות הנעימות ביותר בהן נתקלתי בשנים האחרונות. נכון, הפיילוט לא היה מושלם. למעשה, היו בו לא מעט בעיות ופגמים. אבל זה היה מסוג הפיילוטים שבהם הצופה מרגיש היטב את הפוטנציאל הטמון בסדרה ואת הכוונות של היוצרים שלה, ומוכן להתעלם מהפגמים כדי לקוות שהיא תגיע לשיאה בהמשך. היתרון הגדול של הקונספט של הסדרה, לעניות דעתי, הוא ההתמקדות שלה בדמויות. ברור לחלוטין מפרק הפתיחה שלא העלילה תניע את הסדרה, אלא התפתחות הדמויות. הפיילוט הציג אותן בפנינו ואת גילוי הכוחות שלהן מתוך מטרה לחזור אליהן בהמשך ולראות כיצד כל דמות מתמודדת עם הכוחות שגילתה, כיצד משפיעים אותם כוחות על חייה ואילו עוד הפתעות וגילויים חדשים תגלה כל דמות על עצמה. מי שמצפה לעלילה סוחפת, א-לה "נמלטים" שיחפש לו סדרה אחרת. הסדרה הזו תיבנה לאט לאט. כמו פאזל. האיטיות הזאת באה לידי ביטוי היטב בפרק עצמו. הקצב שלו זחל ממש, עד כדי סכנת התעייפות מהותית מצד הצופים, אבל מתישהו באמצע הפרק העניינים התחילו לתפוס תאוצה. הכוחות החלו להתגלות, העניינים התחילו להתבהר והטוויסטים לא איחרו להגיע. בסך הכל חלק מהדברים לא עבדו, אבל חלק עבדו מצוין. מה לא עבד? קודם כל, הקריינות המיותרת ועמוסת הקלישאות. בשביל מה צריך את זה? מעבר לכך, לא כל הדמויות היו מעניינות. הדמות של הנערה הצעירה שמחלימה מהר היתה די מעיקה. גם הדמות של כוכבת הפורנו די שעממה בהתחלה. והדמות של ההודי היתה קלישאתית משהו. מה כן עבד? בראש ובראשונה - הירו (בחירה נפלאה של שם, אגב). איזו דמות מגניבה! בעלת פוטנציאל להפוך לדמות קאלט אמיתית. הלהט שלו למדע בדיוני ופנטסיה והדרך שבה הדבר בא לידי ביטוי במהלך הפרק היו משעשעים מאוד וחמודים להפליא. גם העובדה שהוא מדבר יפנית ולא אנגלית עשתה רק טוב לסדרה. חוץ מזה, הטוויסט עם האבא של אותה נערה מעיקה היה מוצלח, והגילוי בסוף הפרק היה אחד הטוויסטים הכי מקוריים ומפתיעים שראיתי מזה זמן רב. וואו. גם הגילוי שיש קשר בין כל הגיבורים היה מעניין והשאיר פתח להרבה עניין בעתיד. בסך הכל פיילוט כמו שצריך להיות. גם אם לא מושלם, הוא היה מספיק מעניין ומקורי כדי לגרום לי להשתכנע בתום הצפייה בפרק ש"את הסדרה הזאת אין לי שום כוונה להפסיד". ציון: 9 (איתן גשם. דעה הפוכה - בהמשך).

ורוניקה מארס, עונה 3, פרק 1 (טרם שודר. ניתן לצפות בפרק בחינם באתר MSN)
אחרי עונה שהותירה לא מעט מעריצים מאוכזבים, ופרק סיום עונה מאכזב מאוד, היה חשש ש"ורוניקה" אולי "מאבדת את זה". ואולם, פרק הפתיחה של העונה החדשה הוכיח שכוחם של רוב תומאס וחבריו עדיין במותניהם. נתחיל - איך לא - עם אות הפתיחה החדש ומעורר המחלוקת. האמת? העיצוב הויזואלי של אות הפתיחה דווקא מצא חן בעיני. הוא פשוט מתאים יותר לסדרה ולאופי ה"פילם-נוארי" שלה, הרבה יותר מאות הפתיחה הקודם שהרגיש כמו "בוורלי הילס 90210", בפרט לאור המעבר של הסדרה לחיי הקולג', אלא שהמיקס החדש של שיר הפתיחה המקסים פשוט מזוויע, והורס את כל הקונספט. חברים - תחזירו את השיר המקורי ותשאירו את העיצוב. תודה מראש (הערת העורך: אני לא מסכים. יופי של עיבוד מוזיקלי). אשר לדמויות - שתי דמויות חדשות הוצגו בפרק הפתיחה, ושתיהן אופיינו בצורה טובה ואף התחבבו עליי עד מהרה. פיז אמור להיות הבחור ש"ייכנס בין" ורוניקה ללוגן, אבל בינתיים ממש קשה לשנוא אותו. התמימות שלו, ההתנהגות הגמלונית שלו ליד ורוניקה, ההברקות שלו (המשפט הראשון שאמר לוואלס היה חמוד במיוחד) והכימיה שלו עם וואלס בהחלט נחמדים. מפארקר ציפיתי להיות איזו "ביץ'" מעצבנת, אבל היא התגלתה כבחורה סופר-נחמדה, ואף נאיבית משהו, והאפיון הזה סייע לבניית הסיפור שמביא לגילוי המרעיש בסיום הפרק. ורוניקה ולוגן היו חמודים ביחד, אבל אפשר לראות שיש לורוניקה איזו רתיעה ממנו. הדינמיקה של ורוניקה עם קית' היתה משובחת, כמו בימים הטובים, וגם החברות המתהדקת שלה עם מק מרגישה טבעית. גם המלנכוליה של מק בעקבות אירועי העונה שעברה הרגישה נכונה, אבל מי שהפתיע בגדול בפרק היה דיק שהתגלה כדמות בעלת רבדים מעניינים ממה שהראה על פני השטח, והסצינה שלו אצל לוגן היתה קורעת לב (ומשחק מצוין של ראיין הנסן). מה שנותר לא ברור - אבל מאוד מעניין - זה מה קרה בדיוק עם קנדל ואיך קית' הסתבך ככה, אבל אפשר לנחש שבפרק הבא נקבל תשובות ברורות יותר, בין היתר לקשר של ויני ואן-לואו לפרשה (איזה כיף שהוא שוב בעניינים!). בסך הכל, אחלה פרק, ופתיחה בהחלט מעודדת של העונה. ציון: 9 (איתן גשם).

איך פגשתי את אמא, עונה 2, פרק 2 (שודר ביום ב', 25/9/06)
נתחיל דווקא מהסוף: אחד הדברים שהופכים את הצפייה ב"איך פגשתי" לכל כך מענגת היא היכולת שלהם לקחת את הסיפורים שמאחורי הזוגות בסדרה לכיוונים כל כך מעניינים. עצם העובדה שהעניינים בין לילי למרשל - אחרי תשע שנות חברות - רחוקים מלהיות פשוטים בעקבות אירועי הקיץ, הפכה את העסק לאמין ומרגש. מעבר לזה, הפרק היה פשוט מצחיק: לילי מספרת את סיפוריה המפוברקים על מעשיה בקיץ - היה ברור לחלוטין שהיא ממציאה הכל, אבל היה כיף לראות מה בדיוק היא ממציאה ומה באמת קרה; הקסמים המגניבים של בארני היו אחד משיאי הפרק; ומשפט המחץ של הפרק היה - בלי שום צל של ספק: There is no would in sex. נפלא. פרק חמוד לאללה, באחד הסיטקומים הבודדים בעת האחרונה, שממש מצליחים להצחיק אותי (ותוך כדי כך גם לרגש אותי). ציון: 9.



יריחו, עונה 1, פרק 2 (שודר ביום ה', 28/9/06)
אחרי פרק פתיחה טוב, אבל לא מושלם, הגיע הפרק השני והפתיע אותי אפילו יותר. קודם כל, לא היה רגע דל בפרק. החל מהמתח בנוגע לנשורת הרדיואקטיבית שמתקרבת לעיירה המבודדת וכלה במתח בנוגע לאמילי שנאלצת לעבור כמה שעות מלחיצות בחברתם של שני אסירים מפוקפקים שמתחזים לאנשי חוק. שתי סצנות ש"עשו" את הפרק לטעמי: הראשונה: הבחורים ששיחקו ביליארד ולא רצו להתפנות, קיבלו הסבר ויזואלי להפליא מדוע כדי להם להתפנות בכל זאת - לא משהו שלא שמענו בעבר, ועדיין עוכר-שלווה ועשוי בצורה מרתקת. השנייה: סצנת הסיום עם הסיכות על מפת ארה"ב. מעניין לראות לאן זה יתפתח מכאן.

אחים ואחיות, עונה 1, פרק 1 (שודר ביום א', 24/9/06)
קשה לומר שציפיתי לפיילוט של "Brothers & Sisters" אפילו קצת, אבל הוא הצליח להוות הפתעה נעימה. קליסטה פלוקהרט ורייצ'ל גריפיתס (ברנדה מ"עמוק באדמה") הן שתיים מהאחיות במשפחה שאמה היא סאלי פילד ואביה טום סקריט, אם כי לא לאורך זמן. עוד שלושה אחים משלימים את ההרכב, ומה שמתחיל משעמם ומעייף הופך לדרמת יחסים מעניינת + סוד בעסק המשפחתי. בעולם הדרמות הטלוויזיוניות של היום, המורכב בעיקר מסדרות פשע, מסתורין או סבוניות, חסרה סדרת דרמה שכתובה טוב בלי מיני רוח וצלצולים. חלק מהשמות שמאחורי הקלעים מבטיחים: גרג ברלנטי (יוצר "אברווד") ומרטי נוקסון, שאולי סוף סוף תיישם קצת ממה שלמדה בעבר. עד לפרויקט הבא של מרשל הרשקוביץ / אד זוויק, על פי הפרק הראשון "אחים ואחיות" בהחלט עשויה לספק את הסחורה. ציון: 8 (yaddo).

בנות גילמור, עונה 7, פרק 1 (שודר ביום ג', 26/9/06)
לפרק פתיחת העונה של "בנות גילמור" הגעתי עם לא מעט חששות. אחרי עונה מאכזבת מאוד ופרק סיום חלש מאוד ואף מקומם, עזבה איימי שרמן-פאלאדינו (יוצרת הסדרה) בטריקת דלת. לדגל נקרא כותב בשם דייויד רוזנטל ששימש כאחד ממפיקי הסדרה בעונה שעברה. שתי שאלות מרכזיות נשאלו בטרם הצפייה בפרק: האם יוכל מר רוזנטל לשחזר את השפה המיוחדת של הגב' שרמן-פאלאדינו והאם יוכל ליצור עלילה נורמאלית בעקבות הבור שאליו הכניסה אותו קודמתו? התשובה לשאלה הראשונה חיובית. הדמויות בהחלט נשמעו כפי שנשמעו בעבר, לרבות לורליי, רורי ולוק. גם הדמויות הייחודיות ל"סטארז הולו" לא נשמעו שונה. טיילור נותר מעצבן באופן "טיילורי". קירק היה קירק ומיס פאטי ובאבט היו סולידיות. אצל פאריס נרשמה אפילו הפתעה לטובה. הדמות - שהתחילה להתעייף בשלוש העונות האחרונות - נשמעה כמו פאריס הישנה והטובה של 3 העונות הראשונות וליזה ווייל המגלמת אותה בכישרון אדיר נראתה כאילו הופחה בה רוח חיים חדשה. אבל מה שבאמת היה מוצלח וחשוב במיוחד זו האינטראקציה בין לורליי ורורי שהיתה כמעט בלתי קיימת בעונות האחרונות ובפרק הזה היתה פשוט במיטבה, במיוחד בכל הנוגע לסוגיית ה"בואי לא נדבר" והסצינות המשעשעות באולם המשחקים. כמעט שכחתי כמה שהתגעגעתי ליחסים האלה, במיוחד כשהם עובדים כל כך טוב. אשר לשאלה השנייה - כאן אפשר לומר בזהירות שיש מקום לאופטימיות אבל עדיין יש מה לשפר. בסה"כ רוזנטל הצליח לקחת את הדמויות לכיוונים הנכונים יחסית למקום שהגיעו אליו בתום העונה שעברה. בגזרת לורליי ולוק - הפרק העביר יפה את התחושות של לורליי. מצד אחד, היא חשה מיאוס מהפאסיביות של לוק וחוסר המחויבות שלו, מצד שני, היא חשה מיאוס מעצמה ומהמעשה שעשתה. אצל לוק ראינו סוף סוף הבנה של הטפשות שלו, והמונולוג שלו בסיום היה נוגע ללב. חבל רק שכדי ליצור דרמה אמיתית, היה חייב לבוא הגילוי בסוף ולהרוס הכל. בגזרת רורי ולוגן היתה עלילה מוצלחת מאוד שהמחישה יפה את האופי של שתי הדמויות: לוגן הראה שהוא יכול להיות רומנטי ומתוחכם ובה בעת לרצות את המרחק והזמן שלו. על רורי ניתן היה לראות את תאוות המידע שלה והשנאה שלה להפסיד באתגרים, ובאותה נשימה את הילדותיות שלה והקושי שלה לקבל את העובדה שלוגן באמת נסע והיא תצטרך לנהל מערכת יחסים בשלט רחוק. שאפו, רוזנטל. ובכל זאת, משהו בהתנהגות של לורליי היתה עדיין קצת משונה, ולא הרגשתי במהלך הפרק שהיא באמת כועסת על עצמה כפי שציפיתי. מעבר לכך, אפשר היה לצפות שהיא תראה איזושהי סימפטיה כלפי לוק אחרי שהדיינר שלו נהרס (מטאפורה, מאץ'?), ההתעלמות שלה מהאירוע המסעיר הרגישה קצת לא מתאימה לדמות, וחבל. ציון: 8 (איתן גשם).

עקרות בית נואשות, עונה 3, פרק 1 (שודר ביום א', 24/9/06)
אחרי עונה שניה מעצבנת-ברובה וסיום שהחזיר במעט את הצבע לפניהן של ארבע עקרות הבית הנואשות, הגיע פרק פתיחת העונה השלישית וקבע כי אין חדש תחת השמש הבהירה של שדרות ויסטריה-ליין. בעצם, יש. במשך פרק שלם ירד שם גשם. נתחיל דווקא עם החדשות הטובות: נורה, הארץ'-נמסיס החדשה של לינט וטום, מפיחה חיים חדשים בקווי העלילה שלהם (במיוחד ניסיונות ההתחמקות של לינט במסיבת יום ההולדת, והילד שתוהה לאן כולם נעלמו). אפשר בהחלט להגיד שאחרי שבסוף העונה הקודמת לא ממש אהבתי את ה"הידחפות" של נורה אל חייה של משפחת סקאבו, הרי שבפרק הזה נורה היתה מגניבה למדי. מלבד זה, הקטע בו ברי מתחרמנת מזה שאורסון מכיר טיפ בניקיון שהיא לא יודעת היה חמוד למדי, כמו גם הקטע עם האורגזמה שלה. באופן כללי, הסיפור המיסתורי של אורסון נראה מספיק מעניין כדי למשוך לפחות כמה פרקים, וזה נחמד שכבר בפרק הראשון של העונה, ברי מגלה על החשדות לכך שאורסון רצח את אשתו. גם השאלה האם הוא אכן רצח אותה או לא מעניינת למדי, אבל אני מקווה שהיא לא תישאר איתנו עונה שלמה, כי זה עלול להיות קצת משעמם. החדשות הרעות: סוזן ממשיכה להיות מטומטמת. הקטע שהיא שופכת את המשקה בגלל שאיאן מציע לה דייט היה דבילי להפליא. די נמאס לראות את סוזן ממשיכה להשפיל את עצמה שוב ושוב. גם הסיפור המקביל של גבריאל וההסתבכות שלה עם שאו-מיי הוא סיפור מטומטם ומעצבן. אני מניח שממש לא קל להמציא ארבעה קווי-עלילה בכל פרק מחדש, שגם ישתלבו זה בזה וגם יהיו מעניינים, ועדיין זה לא מהווה תירוץ מספק לשעמום הטוטאלי ששרר בחצי מהפרק. ציון: 7.



סטודיו 60, עונה 1, פרק 2 (שודר ביום ב', 25/9/06)
יום שני. סי ג'יי בעוד מסיבת עיתונאים. זה עובר פחות או יותר בסדר, היא אפילו מצליחה לעבור משוכה בצורת פליטת פה של ג'וש בנוגע לסמים, ואז היא מקבלת ימנית: השאלה האחרונה היא מעיתונאית של מגזין נוצרי פופולארי ורב תהודה שלא אוהב כיוון מסוים שאליו נלקחים הדברים. איך הם יצאו מזה? היו עמנו. אכן, לעתים קרובות מדי נראית "סטודיו 60" בדיוק כמו הבית הלבן, רק עם שמות אחרים. סורקין חייב להתנער מחשיבות היתר שאפפה את הסדרה הקודמת שלו, כי עם כל הכבוד לקדחתנות שבוודאי קיימת, כאן לא חורצים את גורלו של העולם. הפרק השני היה פחות טוב מקודמו בעיקר בגלל אותו כובד ראש שלא פג גם עם הניימדרופינג התלוש של ג'וש - סליחה, דני - (קניה, פו פייטרס, סטון טמפל פיילוטס וכו') ובשל כל סצינה שכללה את הרייט, ובראשן העימות הכתוב-רע-להפליא שלה עם מאט. איזו דמות אנמית ושחקנית מעצבנת. ממש כנגדה ניצב ג'ק רודולוף (סטיבן וובר), דמות של מניאק אמיתי וציני שתורם להרחקת הסדרה מהאגף המערבי. ויחד עם זאת, קשה לי להעלות על הדעת מישהו מלבד סורקין שיכול לעשות בילד-אפ מטורף במשך פרק שלם על איכות התוכנית הראשונה של "סטודיו 60" ואז לעמוד בה כמו גדול עם שיר מקסים, משעשע ומנוגד לכל הפלצנות שקדמה לו. ציון: 6 (yaddo).

וגם:
הפרק השני של "סטודיו 60" לא התעלה, למרבה הצער, לרמתו של קודמו. לא שהפרק היה רע. היו בבסיסו כמה רעיונות מוצלחים ומעניינים, כמו השעון שסופר לאחור את הזמן עד לתוכנית ומפחיד את מט, אבל היו גם יותר מדי דברים לא ממש מוצלחים בפרק, ובראש ובראשונה ההתמקדות המוגזמת במערכת היחסים של מט והרייט שפשוט משעממת אותי רצח (הרייט היא דמות מעיקה. נקודה). ג'ורדן היתה שוב "מושלמת" מדי. בנוסף, המערכון שהגה מט עם התזמורת פשוט לא היה מצחיק ולא הרגיש כמו ה"משהו הגדול" שרצו שהצופים יחושו בו. עוד עניין בעייתי - הפרק לא סיפק פרספקטיבה על העבודה על התוכנית ועל המערכונים. קיבלנו את מט לחוץ שלושה ימים לפני שידור התוכנית ראינו אותו הוגה איזה מערכון גרנדיוזי, ופתאום אנחנו כבר ביום של תוכנית הבכורה. מה קרה בין לבין? מה לגבי יתר המערכונים? האם המערכון על "הנוצרים המשוגעים" שודר בסוף? למה לא זכינו לראות אותו? בקיצור, היה די מאכזב, יחסית לפיילוט המבטיח, אבל עדיין עשוי היטב. ציון: 6 (איתן גשם).

Heroes, עונה 1, פרק 1 (דעה נוספת)
צפייה שניה בפרק הראשון של "Heroes" ואני עדיין לא מבין על מה המהומה. הפרק הפגין ביצוע חלש במיוחד לרעיון מעניין. העובדה ש"אקס-מן" היה שם הרבה קודם ותיאר את הדורות המתקדמים באורח מופתי, גורמת ל"גיבורים" להיראות כמו ילד פיסח שמנסה לקפוץ ולהיתלות על אילן הרבה יותר מדי גבוה. האשמה העיקרית נעוצה בכתיבה, שאמנם לא היתה מחפירה אבל הניסיונות להתחיל לפרוש את הסיפור עם כמה שיותר נקודות פתיחה היו מיוזעים ומאומצים מדי (וזאת עוד בטרם התוודענו לדמותו של גרג גרונברג). הדרמה לפיכך היתה מואצת והקלישאות כמים. קלישאת השיחה-הרת-הגורל-עם-נהג-המונית-שזה-עתה-פגשת ("תגיד לי מוהינדר, האם אי פעם הרגשת שנועדת לעשות משהו בלתי רגיל?"), קלישאת הצייר המסומם, קלישאת האם החד-הורית עם הילד הגאון והגנגסטרים הנושפים בעורפה וכיו"ב. ושאלה: למה בהודו מדברים אנגלית? במיוחד כאשר ביפן מדברים יפנית. גם הפומפוזיות והניסיון המעט נלעג ליצור מיתולוגיה (Chapter one: Genesis) לא תרמו, ואם האפקטים הולכים להיראות כמו בסצינה האחרונה המסורבלת, זה יהיה מעט פתטי. מה שכן אהבתי הוא המעודדת עם הגוף הרב שימושי. אצלה האפקטים היו משובחים (הנפילה מהגשר במיוחד), הסיפור שלה גולל היטב והיווה שינוי לתפישה הרווחת שגיבור על יבוא משולי הקונפורמיזם. זו הסיבה שיש מצב טוב שהפיילוט הפגום הוא תוצר של חבלי לידה ולא יותר. ציון: 5 (yaddo).

מגרש ביתי, עונה 4 פרק 1 (שודר ביום ד', 27/9/06)
אף פעם לא הייתי מחסידיה הגדולים של "מגרש ביתי", אבל אני בהחלט יכול להעריך אותה על כך שבתחומה היא סדרת נוער שכתובה לא רע, ושיש בה כמה הברקות תסריטאיות. סוף העונה הקודמת, עם הקליף-האנגר שאחרי החתונה, היה מוצלח במיוחד, ותחילת הפרק הפותח של העונה היה עשוי באמת טוב. אבל למה חייבים התסריטאים ליפול בכל פעם מחדש למשחקי ה"ברוק רואה את לוקאס בדיוק בשניה שפייטון מחבקת אותו"? על כל סצנה אחת טובה - דן תוקף את דב, למשל - אנחנו מקבלים משהו כמו חמש סצנות משעממות ומשמימות. כמה מזל שהעריכה ושילוב המוזיקה עשויים בצורה נהדרת, אחרת הציון היה נמוך עוד יותר. ציון: 4.