עונת שידורים חדשה החלה זה מכבר בארה"ב. כמו בכל שנה בתקופת החגים שלנו, מקבל הקהל האמריקאי שפע של סדרות חדשות (שחלקן יבוטל במהירות וחלקן ימשיך קדימה במאבק על ליבו של הצופה) לצידן של עונות חדשות בסדרות ותיקות יותר.

לרגל פתיחת העונה החדשה בארה"ב, משיק "המסך המפוצל" מדור חדש וניסיוני, שיעסוק בסדרות המשודרות בארה"ב. בכל פעם נתמקד בשבוע טלוויזיוני אחד שנפתח ביום ראשון ומסתיים ביום שישי ונכתוב את דעתנו על איכות הפרקים המשודרים. מדור זה, הראשון, יעסוק בפרקי השבוע שנפתח ביום ראשון שעבר, 17/9/06 והסתיים ביום שישי, 22/9/06. . בתמונות לא יהיו ספוילרים. כרגע עדיין לא ברור אם המדור ימשיך להתפרסם או שמדובר בפרויקט חד-פעמי. החלטה לגבי זה תלויה גם בכם, הגולשים.

ורק עוד מילה קטנה על הורדות. "המסך המפוצל" אינו מעודד פעילות בלתי חוקית. מצד שני, הוא גם אינו טומן את ראשו בצלחת. חלק לא מבוטל מהסדרות המשודרות בארה"ב זמינות להורדה בצורה פשוטה יחסית, וחלק מסוים מהגולשים גם עושה זאת על בסיס יומי. אנחנו כאן לא כדי לספר איך עושים את זה, או מי עושה את זה. אנחנו כאן כדי לעסוק בטלוויזיה שראינו. אי לכך, דיונים על הורדות / סוגי קבצים / לינקים / או כל מיני דברים שקשורים ישירות להורדת פרקים מהאינטרנט - יימחקו לאלתר. הדיונים היחידים שיתאפשרו בתגובות הן על איכות הפרקים עצמם. אזהרות הספוילרים בתגובות חייבות להיעשות בצורה ברורה תוך ציון הסדרה עליה אתם מעוניינים לדבר ומספר הפרק בו אתם עוסקים. תגובות שמכילות את הסימון "ספוילר" בלבד (בצורותיו השונות) יימחקו לאלתר.

אז עכשיו, כשהכל ברור, אפשר להתחיל:


The Class, פרק הפיילוט (שודר ביום שני, 18/9/06)
האמת? הופתעתי לטובה. מה שנראה לי ממבט ראשון כמו עוד קומדיה דלוחה ולא מצחיקה עם פס-קול מוקלט ובדיחות צפויות, התגלה כמשהו שיש בו משהו קצת מעבר לזה. יתכן שאלו הדמויות המקסימות (ריצ'י, הג'ינג'י שמנסה להתאבד; קאת הצינית; לינה החמודה; דאנקן שעדיין גר עם אמו), או אולי הסיטואציות החביבות (קאת: "וואו, אני מתה על סיפורים כאלה", לינה תופסת את החבר שלה עם מישהו במיטה - לא דבר שלא ראינו בעבר, אבל הצורה בה היתה הסצנה הזאת בנויה היתה מוצלחת) ואולי הרמה של הבדיחות שהיתה פשוט מוצלחת יותר מבכל מיני סיטקומים דביליים שמרצדים על המסך. בכל אופן, אני בהחלט מצפה לפרקים הבאים, כדי לראות אם הפוטנציאל הקיים בפיילוט מבחינת פיתוח הדמויות יישמר. ציון: 8



נמלטים, עונה 2, פרק 5 (שודר ביום שני, 18/9/06)
הפרק החמישי של "נמלטים" ששודר השבוע בארה"ב אמנם לא היה עמוס באקשן בלתי נפסק כמו הפרקים הקודמים, אבל בהחלט סיפק כמה רגעים מעניינים. בראש ובראשונה - טי באג! כבר הזכרתי פעם שהוא שולת!!!1? כי אם לא - זו ההזדמנות. הרעיון שמייקל ולינק צריכים אותו עכשיו אמנם לא ממש מקורי, אבל מתבקש ונכון. ככה גם מקבלים אותו כחלק מהעלילה הראשית וגם לא נותנים למייקל ולינק מנוחה. הבחורה שהיתה עם טווינר במלון ממש חמודה, ואני לא אתפלא אם הוא יחזור אליה בעתיד. מה שאני לא מבין זה מה סוקרה הולך לעשות עכשיו. נראה לי שמבין כל הנמלטים שלנו הוא בעל ההסתברות הגבוהה ביותר להיתפס כרגע. גם סי-נוט לא במצב מזהיר, אבל הוא מתנהג הרבה יותר חכם. בכלל, כשנזכרים שמרבית הפושעים הנמלטים הם בסה"כ כמה גנבים קטנים, קצת קשה שלא לחוש הזדהות איתם, במיוחד כשאברוצי איננו וטי באג כזה אליל. לגבי מהון - נכון שהדמות שלו די קלישאתית ושחוקה, אבל המשחק של וויליאם פיצ'נר פשוט מצוין והופך את הדמות ליותר מעניינת. הדמות של שרה בינתיים מרגישה מיותרת, אבל קלרמן הזה כזה קריפי ומעניין (משחק מעולה של פול אדלסטיין), שאני עדיין מתעניין איכשהו בסצינות שלה. בסך הכל פרק לא רע שזורע זרעים לקראת העתיד (הכדורים של מהון, התחמנות של טי באג, ההתאהבות של טווינר, חוסר הרציונליות של סוקרה). ציון: 7 (איתן גשם).

סטודיו 60, פרק הפיילוט (שודר ביום שני, 18/9/06)
פרק הפיילוט של "סטודיו 60" עמד בכל הציפיות, ואף למעלה מכך. הפרק היה כתוב כמו שסורקין יודע לכתוב: עמוס בכתיבה קולחת ומדויקת, דיאלוגים חדים כתער ודמויות מאופיינות היטב. לא פחות חשוב מכך, הפרק גם סיפק כל מה שפרק פיילוט טוב צריך לספק: אירוע מחולל (הנאום הדרמטי של ווס מנדל), הצגת הדמויות הראשיות על מאפייניהן, לרבות יתרונותיהן (הקסם הטבעי והנחישות הבלתי מתפשרת של ג'ורדן, השנינות של מאט) וחולשותיהן (ההתמכרות של מאט), לפעמים באמצעות מחוות קטנות ויפות שמצביעות על תכונות כמו אכפתיות והבנה לצרכי הזולת (ג'ורדן מברכת גם את המשרתים) או על המצב הנפשי שלהן (מאט לא שם לב שהוא זכה בפרס היוקרתי) או סתם כדי לשעשע (ג'ורדן לא יודעת איפה המשרד שלה נמצא). ובנוסף לכל, היו גם אקספוזיציה במידה (מאט ודני נזרקו בעבר מניהול התוכנית) וטוויסטים מפתיעים (מאט מודה שווס היה זה שדחק אותו ואת דני החוצה מהתכנית). בסך הכל, הפיילוט הראה הרבה מאוד דברים טובים. מת'יו פרי היה פשוט מעולה והכימיה שלו עם בראדלי וויטפורד היתה כל כך טובה שנדמה שהם משחקים ביחד לפחות מספר שנים. אמנדה פיט היתה מצוינת והמבטים הארוכים למצלמה עם העיניים הנוצצות שלה הצטלמו נהדר. סטיבן וובר שכנע מאוד בתפקידו. הדרך שבה דני ומאט החליקו לתפקידים החדשים-ישנים שלהם הרגישה מאוד טבעית והכל זרם וקלח. גם הקונפליקטים שהוצגו בפרק - ובפרט המתח בין ההפקה של התוכנית לבין ההפקה של הרשת בזמן הנאום של ווס היו מעניינים ומשקפים, ככל הנראה, את המציאות מאחורי הקלעים של תוכניות מערכונים כמו SNL. עם זאת, לא הכל היה מושלם בממלכת סורקין. הדמות של ג'ורדן יצאה קצת מושלמת מדי ולא ריאליסטית, והדמות של ג'ק (וובר) יצאה בדיוק הפוך באופן לא ריאליסטי גם היא. חוץ מזה, הפרק לא לימד את הצופים כמעט שום דבר על השחקנים הראשיים ב"תוכנית המערכונים" (למעט הרייט), וברור שצפוי להיות להם תפקיד בעל משמעות בהמשך. חבל. ואחרון חביב - שרה פולסון (הרייט) מעצבנת ומרגישה לא כל כך מתאימה בתור כוכבת ראשית. בסך הכל פתיחה מצוינת, אבל יש עוד הרבה עבודה: האם סורקין יצלם קטעי מערכונים "אמיתיים"? כיצד הם יעברו בסדרה כזו? האם הוא ייטיב לתאר קונפליקטים דומים נוספים בלי לשעמם את הקהל? והאם כל הקטע של "שני החבר'ה שנזרקו מהרשת ועכשיו באים להציל אותה מאבדון" לא נראה קצת שקוף מדי ומאוהב מדי בעצמו? לא נותר אלא לחכות ולצפות. ציון: 9 (איתן גשם).



יריחו, פרק הפיילוט (שודר ביום רביעי, 20/9/06)
עיירה קטנה מאבדת לפתע קשר עם העולם החיצון. אין טלפונים, אין טלוויזיה, אין רדיו. מרחוק, מתגלה המחזה המטריד של פטריית עשן. מאוחר יותר יתברר שזה כנראה לא היה הפיצוץ היחיד. אז לצד כמה קטעים יפים ומעוררי מחשבה (התושבים שרואים את הפטרייה המפחידה במרחק) וסצנה אחת נפלאה (הקטע עם הילד שמקשיב להודעה במזכירה האלקטרונית), היו בפרק כמה רגעים לא מועטים של קיטש ("בבקשה אל תשברו לי את הלב יותר". נו, באמת) והיתה שם יותר מדי אותה ההרגשה שקיבלתי במהלך הצפייה ב"פלישה" - העיירה הקטנה שעוברת טראומה מסוימת, ועכשיו הכל סובב סביב אותה הטראומה, בלי שאנחנו מקבלים תשובות בצורה מהירה למה שבאמת התרחש. ציון: 6.

Shark, פרק הפיילוט (שודר ביום חמישי, 21/9/06)
"שארק" מספרת על עורך דין ותיק ומוצלח (ג'יימס וודס) שיום אחד מחליט לחצות את הקוים והופך מפרקליט הגנה לתובע נמרץ. את פרק הפיילוט של "שארק" ביים ספייק לי, והוא הכיל בתוכו קטע אחד נפלא: הסצנה שבה סטארק הופך לאותו "כריש" שבשם הסדרה ומדגים לחבורת עורכי הדין שלו איך צריך לשבור עד. זו סצנה מדהימה, שמדגישה את יכולותיו של ג'יימס וודס כשחקן, שעושה עבודה פשוט נפלאה בפיילוט הזה. אבל בשורה התחתונה, יש בפרק יותר מדי דברים צפויים (הקטע שבו הבת בוחרת לגור עם אביה, שמלבד היותו צפוי, הוא גם היה קצת מטופש), שכבר ראינו לא פעם במקומות אחרים (הפושע שסטארק משחרר, מבצע רצח זמן קצר לאחר מכן). לפחות על פי פרק הפתיחה "שארק" לא הולכת לעשות לסדרות עורכי הדין את מה ש"האוס" עשתה לסדרות הרפואה. ציון: 6, וגם זה רק בגלל ג'יימס וודס.



Six Degrees, פרק הפיילוט (שודר ביום חמישי, 21/9/06)
הכל מקרי בחיים. החברים שלך הם החברים שלך כי זה המזל שלך. נכנסת עם המכונית ברכב שלפניך? יכול להיות שהנהגת הזאת תהיה הבחורה איתה תתחתן. על הרעיון הזה משחקת "שש דרגות", דרמת היחסים החדשה עליה חתום ג'יי ג'יי אברהמס (אבל הוא לא באמת נמצא שם). ב"אבודים" היה ניסיון לשחק את המשחק הזה, אבל כאן האלמנט הזה מקבל דגש חזק במיוחד. כמעט כל דמות מהדמויות הראשיות נפגשת באחת הדמויות האחרות. עם חלקן נוצר קשר של ממש ועם חלקן האחר מדובר בסך הכל בלחלוף על פניו ברחוב. כקונספט, הפיילוט היה מגניב וחדשני, ובסך הכל ניתן לומר שאהבתי את הפרק. אבל היו שם גם כמה דברים לא הגיוניים. אוקיי, אני מניח שחברות יכולה להיווצר בחנות הפדיקור, אבל מכאן ועד להחליף טלפונים וליזום מזימות להפיל בפח את החבר של אחת מהן? קצת מוגזם. ועדיין, אני בהחלט מסוקרן לראות לאן זה יתפתח. ציון: 8.5.

קוראים לי ארל, עונה 2, פרק 1 (שודר ביום חמישי, 21/9/06)
"קוראים לי ארל" שבה השבוע למסכים בארה"ב לעונתה השנייה, בפרק פתיחה לא רע בכלל, שסיפק התפתחות מרעישה אחת שאולי תשפיע על מהלך העונה כולה. כמו ביתר הפרקים שבהם היתה ג'וי במרכז העניינים, גם הפעם סיפקה ג'יימי פרסלי את הסחורה ונתנה הופעה משובחת. חבל רק שלא קיבלנו מספיק מרנדי, אם כי מה שקיבלנו היה מצחיק למדי (הגרפיטי של השם שלו, הקטע עם הבלון שהוא לא בלון הליום - היסטרי!). בסך הכל, העלילה היתה די טיפשית, גם אם משעשעת לפרקים (במיוחד המרדף של ג'וי אחר הבחור המסכן במשאית). מצד שני, היה נחמד לראות דמויות כמו טטיאנה (הרוסיה הבלונדינית בגילומה של ג'סיקה קופיל) חוזרות להופעה קצרה אך מוצלחת, וההתפתחות החדשה עם ג'וי שנזרקת לכלא בהחלט מעניינת ופותחת אפשרויות להמשך. אני אוהב את ההתפתחות של ג'וי במיוחד מפני שבפרקים האחרונים מציגים אותה כפחות מרשעת, מה שמקל על ההזדהות איתה, מה גם שהיא כביכול משלמת את המחיר על המעשים של ארל, מה שהופך את זה לאפילו קשה יותר עבורו, ונהדר יותר עבור הצופים. עכשיו שרק יהיה יותר רנדי ("הכנסתי אותו למשאית". איזה מלך!) והעונה תעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהציבה קודמתה. ציון: 8 (איתן גשם).

המשרד, עונה 3, פרק 1 (שודר ביום חמישי, 21/9/06)
איזה פרק פתיחת עונה מעולה קיבלנו ב"המשרד"! קודם כל, קיבלנו את המשך הסצנה שחתמה את העונה השניה, ואת התשובה לשאלה האם פאם התחתנה או לא. אבל מעבר לזה, היה כל כך מצחיק. ג'ים שמקבל כינוי (ביג טונה), המתיחה עם הגיידאר (דוויט, אתה כזה טמבל!), דוויט מספר כמה שהוא עצוב שג'ים כבר לא שם (!Not), מייקל מנשק את אוסקר, מה שגורר את דוויט לנסות גם, והמשפט הגאוני ומטומטם בו זמנית של מייקל, אחרי שהוא רואה את שותפו לדירה של אוסקר ("מעניין אם הוא יודע"). וכמובן, הרומן הלא ממומש בין ג'ים לפאם, כששניהם בעצם מתגעגעים אחד לשני: פאם שצוחקת ומסתכלת אל מה שאמור להיות לידה, אבל הוא לא שם - ג'ים. כשבמקביל, בסניף השני, ג'ים יושב ליד הכיסא הריק. כל כך נוגע ללב. ציון: 10.



Men in Trees, עונה 1, פרק 3 (שודר ביום שישי, 22/9/06)
על אף נתוני פתיחה מעוררי תרעומת מבחינתי, Men in Trees - המתארת את חייה של ניו יורקית מתוחכמת שמוצאת את עצמה משתקעת בעיירה קטנה באלסקה ומתיידדת עם תושביה הצבעוניים - מצליחה להמחיש אחרי שלושה פרקים שהיא עומדת בפני עצמה. אין בה שום דבר חדש, אבל כקומדיית יחסים במשקל נוצה היא מאווררת את המוח היטב, ואפילו אן הייש בתפקיד הראשי לא מעיקה מדי. הפרק השלישי ששודר השבוע היה פחות טוב משמעותית משני קודמיו, ובכל זאת ניתן היה למצוא בו רגעים חמודים שבמרכזם המכירה הפומבית והדגש על יחסים והשלבים שלהם: זוג שגמר ואולי מגשש את דרכו חזרה, רווקה מאושרת ורווקה מסתגלת שהיא גם במשחקי "האם הם יתאחדו" עם הגבר הכי חתיך בעיירה, ממתק לעיני הצופות. כמו כן נראה שהולכים על מגמה של חיה-לכל-פרק, כאשר אחרי הדביבון שכיכב בפעם הקודמת (וגם קצת בפיילוט), הפעם הבואש נתן את אותותיו. ציון: 6.5 (yaddo).