10. שתי עונות של "הצילו" הגיעו לקיצן השבוע בפרק סיום שפשוט לא היה יכול להיות טוב יותר. כבר הפתיחה שלו הכילה סצנה אחת שתיחקק בזיכרון - טומי חותך לעצמו את הורידים ומתמוטט אל תוך המקלחת שלו במהלך ביקור ניחום האבלים - אירוע שהתרחש אך ורק במוחו של טומי. בהמשך קיבלנו סוג של הברקה תסריטאית, כשטומי - הבחור שלא יכול לשתוק לרגע - מבטא את האבל שלו באמצעות שתיקה. הוא לא מסוגל לדבר. והדבר היחיד שמוציא אותו מהמצב החצי-קטטוני הזה הוא האגרופים שהוא נותן לחברתה המופרעת של שילה להכניס לו, אז הוא מתמוטט בבכי קורע-לב. בגזרה אחרת, נשבר הלב גם ללו, בעקבות התגלית על כך שנפל קורבן למעשה תרמית, בעוד הוא חשב שהוא הולך ומתאהב בבחורה מדהימה. הירי בסיום הפרק חתם אותו בצורה מצוינת והשאיר טעם של עוד. איך בכלל אפשר לחכות לעונה השלישית?

9. "מלקולם באמצע" ממשיכה לספק כמה קטעים נפלאים של קומדיה משובחת. מלקולם שנלחם בסטיבי מבלי לדעת את זה בגלישה על מזחלת היה אחד כזה, אבל אין ספק שהגאונות הגדולה של הפרק היתה שייכת לדיואי, שכתב אופרה מתוחכמת על הריב המתמשך בין אמו לאביו על המיטה החדשה (ואף תחמן את אמו כדי שהמריבה תימשך). סצנות האופרה עצמה היו הזויות ומופלאות והמשפט שחתם את הפרק סיים את הסיפור הזה בצורה הכי טובה שאפשר.

8. "סקרבס" ממשיכה להעניק לנו גם בעונתה החמישית כמה רגעים מקוריים ומאוד משעשעים. הפרק ששודר השבוע היה עמוס בהם (השילוב בין טארק לאליוט, כל הסיפור עם "כדור הטלטול" וקטעים נוספים), אבל הפרק שווה אזכור בזכות גילוי העובדה המפתיעה-משהו: בדוקטור קלסו יש סוג של אנושיות. והחזות המחוספסת שלו היא בסופו של דבר בדיוק מה שהיא: חזות, מסכה בלבד. וזה מפתיע, כי במשך זמן רב היינו בטוחים שהוא באמת חסר-לב.

עוד 8. "משמרת שלישית". אפשר להגיד שסוף סוף חזרנו לשגרה. לפחות סוג של שגרה. קיבלנו את כל הדברים שאנחנו אוהבים בסדרה השבוע - גם מרדף משטרתי אחרי נהג משאית מבוהל-משהו, גם חשד לפיצוץ, גם גילוי מפתיע על המטען של המשאית, גם מרדף כושל אחר מהגר לא חוקי, וגם, במפתיע, מחלה מסוכנת שכמעט והתפרצה לה בניו יורק והפכה למגפה. בחלק הקצת פחות מעניין של הפרק, קיבלנו את ניסיונות ההתמודדות של פיית' עם המצב החדש שלה. אבל למרות הבנאליות המסוימת בה מטופל הסיפור הזה, הרגע שבו היא בוכה בגלל חוסר האונים שלה היה מרגש.

7. פרק טוב של "אבא אמריקאי". גם בזכות הסיפור עצמו: סטיב עולה לגדולה בעקבות ספר מצליח שהוא מפרסם על רוג'ר (שבכלל מחפש נקמה על עוגיה שנגנבה ממנו), וגם בזכות מבנה הפרק שנפתח בשוט יפה של סטיב מת בתוך בריכה מלאה נוזל אדום שמלווה בקריינות של סטיב עצמו, במעין סוג של פילם-נואר מצויר שכזה. גם הבדיחות עצמן היו מצחיקות (סטן אוכל ארוחת ערב אצל המורה של סטיב, למשל).



6. "ורוניקה מארס" - אין ספק שפרק סיום העונה השניה טוב פחות מפרק הסיום של העונה הראשונה. ועדיין היה מדובר בפרק שהיה טוב בהרבה מחלק נכבד מפרקי העונה השניה. גילוי זהות האשם בפיצוץ האוטובוס היתה מפתיעה, בדיוק כמו גורלו העצוב-משהו. פיצוץ המטוס היתה סצנה חזקה, אבל למישהו היה ספק שקית' לא באמת נהרג? לקראת העונה השלישית, שצפויה להיפתח בארה"ב בעוד כשבוע וחצי, כדאי מאוד שנראה שיפור משמעותי בסדרה. פרק פתיחה חזק (כמו בפתיחת העונה השניה) לא יספק אותנו.

5. קשה לי באמת לכעוס על סדרה כמו "לגדול בלי בושה" בפרט כשמדובר על פרק פתיחת עונה ארוך מהרגיל שבמרכזו שוב סיפור הסתבכות כזה או אחר (הפעם היה מדובר על המצאה של מחלה דימיונית והתגייסות הקהילה למתן תרומות להבראתו), אבל קשה לי להשתחרר מההרגשה שהפרק עצמו היה קצת משעמם, קצת פחות מופרע מהרגיל, קצת פחות מצחיק ובסופו של דבר - קצת פחות טוב. אני ממש מקווה שהמשך העונה הזאת יתעלה על הפרק הזה ונגלה שמדובר במעין מעידה חד-פעמית.

4. העונה הראשונה של "מספ7ים" היתה טובה, כי לצד מקרי הפשע שנחקרו בה היא הציגה גימיק נחמד: שימוש במתמטיקה מסובכת שהוסברה בצורה פשוטה יחסית ומעניינת. העונה השניה עושה בדיוק ההיפך: היא מציגה מתמטיקה פשוטה יחסית (אם הוא נסע X זמן במהירות Y, אז כנראה שזה הרדיוס שבו הוא יכול להימצא. וואו. כמה מתוחכם. כל ילד בכיתה ו' יכול לחשב את זה), וכדי להוסיף חטא על פשע היא מסבירה את המתמטיקה הפשוטה הזאת בהסברים מסובכים ולא מובנים. בפרקים מסוימים היו שם אפילו דברים לא מדויקים עד כמה שהבנתי משגת. דווקא בפרק ששודר השבוע התהפך היחס הזה אל מה שהוא היה בעונה הראשונה: מתמטיקה לא מאוד מסובכת, אבל גם לא מאוד פשוטה, שהוסברה בצורה מובנת ומעניינת. ואם המגמה בעונה השניה תימשך כמו בפרק הנוכחי ולא כמו שהיא היתה עד עכשיו - זה יהיה סוג של שיפור בעונה הבינתיים-גרועה הזאת.

3. גם "האנטומיה של גריי" מציגה סוג של הידרדרות לא מעודדת. הפרקים שהגיעו אחרי צמד פרקי הסופרבול נעו בין ה"לא מעניינים" ל"מגוחכים". והסדרה - שמלכתחילה לא באמת היתה "הדבר הגדול הבא" - הופכת לאיטה למה שנהפכה אליו "עקרות בית נואשות" - המון הייפ על כמעט שום דבר. זה בסדר, זה עובד על חלק נכבד מהציבור האמריקאי, אבל זה לא מספיק כדי להיחשב כ"טלוויזיה טובה". וחבל.

2. ב"קרוב לבית" קיבלנו השבוע את המרכיב האולי הכי חשוב כדי להפוך פרק לטוב - סיפור מעניין. אלא שהביצוע היה כל כך משמים, שהפרק נמרח ושעמם ברמות-על. כבונוס, עורכת הדין של ההגנה היתה מעצבנת במיוחד. נראה לי שאני מוותר על הסדרה הזאת.

אין 1 השבוע. ובתקווה שלא יהיו בכלל כאלה במהלך השנה הבאה. שנה טובה!


בשולי הממיר
ב"קוראים לי ארל" הופיע מייק או'מאלי (ג'ימי מהסדרה "כן מותק") בתור סטוארט, השוטר הלא-יוצלח (אסף רזון).

ב"מחשבות פליליות" התארחה אליזבת' הרוניס ("פוינט פלזנט") בתפקיד כפול כצמד האחיות התאומות טריש ושריל (בפרק ששודר למעשה לפני "פוינט פלזנט").

ב"האנטומיה של גריי" התארח טדי דאן (דאנקן קיין של "ורוניקה מארס").

ב"מספ7ים" קיבלנו הופעת אורח של ריצ'רד פאנסי (מר ליפמן מ"סיינפלד") כתומס גולווי.

את ג'ין, אחותה האבודה של קארן ב"וויל וגרייס" גילמה אגדת ברודווי ברנאדט פיטרס ("פרוטות מגן עדן") (אסף רזון).