10. סופי עונה של "המגן" הם כמעט תמיד סוג של רכבת הרים עם שפע רגעי שיא מטלטלים, אבל שום דבר לא הכין אותי למה שקרה אתמול. אם הייתם מספרים לי שזה מה שהולך לקרות בסדרה הזאת, יכול להיות שאפילו לא הייתי מאמין לכם. עזבו את העובדה שלם סיפר לעורכת הדין שלו על רכבת הכסף - אותו שוד שהארבעה נשבעו לא לדבר עליו יותר לעולם, עזבו את התרגיל שניסה אסוודה על ויק, ושכמעט הצליח לו, עזבו את הסצנה המחשמלת ההיא כששיין נפרד בדמעות מלם, ולכו כמה שניות קדימה אל הסנדוויץ' ואל הפיצוץ שבא בעקבותיו. בחיים לא הייתי מאמין ששיין יחסל את לם. תמיד האמנתי שהארבעה הללו יגנו זה על זה באש ובמים. שניה לפני שהוא מת, כשלם עוד הספיק למצמץ בחוסר אמון ובחוסר ישע מוחלט - רק אז הצליחה לחלחל ההבנה לגבי מה שהתרחש על המסך. והעובדה שכל העסק הזה נעשה ללא ידיעתם של ויק ורוני הופכת את הרגע הזה לאפילו מדהים יותר. "אנחנו נמצא מי עשה את זה ונהרוג אותו" אומר ויק רגע אחרי שהוא תוקף את קוואנו בחמת זעם, והפרצוף של שיין שצעד מאחור אמר הכל. ואחרי העונה הנשגבת הזאת, מה הם עוד יכולים לעשות בעונה השישית? וכמה זמן עוד אפשר לחכות לה? איזו יצירת מופת מדהימה ומושלמת.

9. לפעמים "הצילו" היא סדרה כל כך מצחיקה, שאני שוכח שבמקור היא בכלל סדרת דרמה. ואז מגיע פרק כמו "Happy" ומטיח בפרצופנו תזכורת כואבת שמותירה אותנו המומים - אשתו של ריילי כנראה מחליטה לשים קץ ליסוריה, אחרי שבלילה הקודם היא הספיקה להגיד דברים מרגשים במה שמאוחר יותר יתברר כרגע אחרון של צלילות; החברה הלסבית של שילה מכניסה לה מכות רצח, גורמת לנו להבין שכנראה גם בפעם הקודמת היא חטפה כאלה מכות; ושניה אחת של חוסר תשומת לב של טומי בשילוב נהג פחדן אחד, וטומי וג'נט מאבדים את בנם שנסע על אופניו (אחרי סצנה מרגשת שבה טומי נושא אותו בידיו והם נוסעים יחדיו אל בית החולים). וכל מה שנותר לנו זה רק פרק אחד שיחתום את העונה הנהדרת הזאת.

8. פרק סיום העונה של "האוס". נתחיל דווקא עם החלקים השליליים: במהלך הצפייה חלפה במוחי המחשבה שיתכן שהכל מתרחש בדמיונו של האוס. העובדה שזה באמת מה שזה היה בסופו של דבר, קצת פגמה ברמה הגבוהה של הפרק. מעבר לזה, לראשונה מזה זמן רב, הוצגו על המסך כמה דברים שממש לא יכולתי לראות. כל מיני איברים שמתנפחים מעבר לכל פרופורציה, פיצוצים למיניהם - זה היה ממש קשה לצפייה. ועכשיו כשהנחנו את זה בצד, אפשר לדבר על החלקים החיוביים: ו-ו-א-ו! היו שם כמה רגעים מבריקים מבחינה תסריטאית - כל הקטע עם "האם הם נהיים חכמים יותר, או שאני נהייתי טיפש" וההסבר המופרע והמדהים שהאוס מוצא לכך - הטיפול הניסיוני שקדי ביצעה עליו ללא ידיעתו; הסצנה שבה האוס המקפץ על מדרגות בית החולים שואל את עמיתיו איך הוא הגיע לשם (לשניה היה נדמה לי שהאוס פשוט הולך לעלות על זה שהוא דמות פיקטיבית בסדרת טלוויזיה ושפשוט מדובר בעבודת עריכה); הרגע שהאוס מוכן לעשות משהו כל כך מופרע כמו לרצוח את החולה, כדי להוכיח לעצמו שזה לא קורה באמת - המבטים ההמומים שם של כולם גרמו לי להאמין לרגע אחד שאולי הכל באמת כן קורה ושבעונה השלישית יצטרך להתמודד האוס עם ההשלכות של מעשיו. זה לא קרה, כמובן, ובעצם אנחנו לא יודעים אפילו למה הוא ירה בו (ומה מצבו של האוס). אין לי ספק שאת הפרק הזה - כמו פרקים רבים נוספים בסדרה הזאת - אני אצטרך לראות שוב כדי להבין כל מיני דברים בו טוב יותר (למשל הבחירה להשתמש דווקא בקמרון להדגמת הרובוט המנתח, שכנראה מעידה על העניין של האוס בה). בסיכומו של דבר - פרק מדהים, שלא חף מבעיות.



7.5. ל"מלקולם באמצע" יש עונה טובה מאוד בינתיים, אבל הפרק של השבוע ראוי לאזכור בזכות סצנה אחת גאונית, זו שבה לויס מנסה להפנט את דיואי, וזה כמעט מצליח לה, עד שברגע האחרון ההפנוט נכשל. הפרק כולו היה בנוי על רעיון נפלא (שלושת האחים מגינים על זכויות הנשים במעין אקט של יאוש על כך שנתפסו) והיה עשוי טוב מאוד.

7. שני פרקים בתוך העונה ה"חדשה" של "משמרת שלישית" ואנחנו עדיין נמצאים ב-aftermath של אירועי סיום העונה הקודמת. לא מדובר בינתיים בטלוויזיה מופלאה במיוחד, כמו שהתרגלנו אליה מהסדרה הזאת, ובכל זאת ההספד של קרלוס את אלקס בסוף הפרק נעשה בצורה מרגשת, במיוחד בגלל הדברים שהוא אמר שם, חלקם דברים שדוק אמר לו בהתקף הזעם קודם לכן.

6. "החצי האפל" שיחקה אותה אמש בפרק חמוד עם כמה רגעים מוצלחים במיוחד (בעיקר החלק הראשון של הפרק עם המרדף בין שני רואי העתידות, וכשג'וני ואלכס נפגשים סוף סוף במסעדה) וגם טוויסט קטן ונחמד בקטע עם השמים הכחולים. למעשה, זה הפרק הראשון שנהניתי ממנו בעונה הזאת.

5. החלקים הטובים בגרסה החדשה של "של מי השורה הזאת?": עידן אלתרמן הרבה יותר מוצלח משלמה בראבא; הצוות החדש מוצלח - מי פחות ומי יותר. נכון, אין לנו כאן את הריאן או הקולין הישראליים, אבל בהשוואה לצוות הישראלי הקודם, מדובר בצוות סביר; כמה מהקטעים היו אפילו מצחיקים. החלקים הרעים: תומש מעצבן, כמעט תמיד; היו כמה משחקים שלא ממש עבדו; יש הרגשה מסוימת שחלק מהדברים דווקא כן כתובים להם. בשורה התחתונה: בעוד שאת הגרסה הבריטית ואת זו האמריקאית מאוד אהבתי, בזכות הכשרון הנפלא של רוב השחקנים שם, לא בטוח שיסקרן אותי לחזור אל הגרסה הישראלית הנוכחית, אבל אני כן מתכוון לתת עוד כמה צ'אנסים.

4. הפרק שחתם את עונתה השנייה של "עקרות בית נואשות" סבל מאותם פגמים שצרמו לאורך כל העונה. ניכר שתסריטאי הסדרה התקשו לחלץ את הדמויות מהסבך שרקחו להן ובחרו במודע לנתב את מהלכי העלילה למישורים אחרים, תמוהים עוד יותר. זאק, שברגע של טירוף ממית את סבו ומחליט לבגוד באביו ולשמור את כספי הירושה לעצמו, אורסון רופא השיניים (קייל מק'לכלן) הדורס את מייק ששם פעמיו לארוחה דרמטית עם סוזן, הכוח המשטרתי שהוזמן על פי בקשת בטי על מנת לאסור את בנה הרוצח והרומן המעושה שנרקם בין קרלוס לעוזרת הבית הפונדקאית - כל אותם סצינות מרושלות התגבשו לידי בליל חסר הגיון ופשר רציונלי. בפרק סיום עונה אמורים לסגור קצוות (ולפתוח כמה חדשים), אך פרט לבימוי אובר דרמטי (ומעולה, יש לציין) לא קיבלנו דבר. הדמות היחידה שעוררה מעט עניין בפרק היתה נורה, אם בתו של תום, שאופיה הניג'וסי ומהלכיה החצופים הפיחו לכמה רגעים חיים והשרו רעננות מסוימת על הפרק. ועדיין, מדובר בעונה מאכזבת שנגמרה בצורה לא מעודדת (okok4).

3. בדומה ל"תאומות", גם "נכסים חמים" היא סדרה קומית נחותה (בהשוואה לסדרות קומיות אחרות) שכתובה באופן צפוי (הבחור שלא זוכר את קלואי ולא זוכר ששכב איתה) ומצחיקה רק לפעמים. נקודת האור היחידה היא ניקול סאליבן המקסימה בתפקיד קלואי והרגע שבו היא מנסה להפתיע את הבחור שבכלל לא זוכר אותה. כן, היו פה ושם עוד איזו בדיחה או שתיים שהעלו חיוך, אבל השורה התחתונה היא - סיטקום משעמם נוסף.

2. קשה לי להבין את ההחלטה של החברה המפיצה את "המגן" (וזאת בהנחה ההגיונית שערוץ 3 לא חתך בעצמו את הפרק) להפיץ את פרק סיום העונה המופלאה הזאת מקוצץ בכעשרים דקות (בפרט כשהיו כבר בעבר הלא רחוק של הסדרה פרקים ששודרו במלואם וארכו למעלה משעה). וככה קיבלנו פרק לא שלם שחסרות בו בין 15 ל-20 דקות. מעצבן.

1. ושוב זה קורה, yes מקריבה את התוכן על מזבח קידום תכנים נוספים. 15 שניות לסיום השידור הראשון של הפרק ב"מספ7ים" הוקטן המסך לטובת ההודעות על השידורים הבאים. זה כל כך מרגיז, עד שזה מגמד את כל הדברים הטובים שיש ב-yes. כל כך חבל, כל פעם מחדש.


ממיר מן העבר
10. וואו. פשוט וואו. "ורוניקה מארס" התחילה עבורי על אש קטנה, אבל לאט לאט התחלתי להתאהב בסדרה הזאת. בזכות עלילות מעניינות, בניות דמויות מרתקת, סיפור עונתי מהודק, ושחקנים מצוינים. פרק סיום העונה היה כל מה שאפשר היה לבקש ממנו, ועוד קצת. היה שם הכל: ההומור הייחודי של "ורוניקה", הפתרונות הלא שגרתיים לתעלומות השונות, והפעם, אפילו היה שם אלמנט של מתח, עם הרוצח שארב לורוניקה ודאנקן בחדרה של לילי, ואחר כך במכוניתה של ורוניקה שחשפה את האמת. בין לבין קיבל דאנקן הסבר מהוריו, שסיפרו לו, בקרירות מקפיאה, שהוא היה זה שהרג את אחותו, רק כדי שנוכל לגלות בסוף הפרק שזה אפילו לא מה שבאמת קרה. ורוניקה עצמה נאלצה לבגוד באמון של לוגאן, כשהסגירה אותו למשטרה, ובסופו של דבר נאלצה לעבור גיהינום, כשהרוצח האמיתי - האיש הכי מפחיד בנפטון - ניסה לחסל אותה. פרק מדהים, עמוס אירועים, שסוגר עונה מצוינת, ומהווה בעצמו, כנראה, את הפרק הטוב בסדרה, בינתיים. איזה מזל שהסדרה חודשה לעונה נוספת (מתוך הממיר 26/6/05).


בשולי הממיר
נציב המשטרה ב"מלקולם באמצע" היה סאם אנדרסון, ברנרד מ"אבודים" והולנד מ"אנג'ל".

ב"קוראים לי ארל" התארחה ג'ולייט לואיס כציידת הראשים שיש לה חשבון לא סגור עם ג'ויס.



ב"מספ7ים" נצפתה סאמייר ארמסטרונג, שהיתה אנה ב"האו-סי" בתפקיד כוכבת פופ ענקית. באותה תוכנית מופיעה בתפקיד קבוע גם נאווי ראוואט שהיתה תרזה ב"האו-סי" (אסף רזון).

אלכס מ"החצי האפל" היא ג'ניפר פיניגן, אנאבת' מ"קרוב לבית".