עיתון "לאישה", ככל עיתוני הנשים, משתדל בדרך-כלל שלא לפגר אחרי המהפכה הפמיניסטית. כמובן, שלרמת הכלבתאיות של עיתוני נשים אמריקאים הוא לא הגיע - וכי איך יגיע בארץ שבה לחלק די נכבד מקוראותיו יש סיכוי סביר לקבל כאפה אם תצייצנה - אבל בכל זאת, האישה אצלו נתפסת עצמאית יותר מבעבר ובהחלט קרייריסטית. עם זאת, קיים אירוע אחד שגורם לי לפקפק בכוונותיו הכה טהורות של "לאישה" - טקס מלכת היופי.

זכורה לי תקופה מעניינת, בערך לפני 4-5 שנים, שבה לכל מוסד שמכבד את עצמו הייתה תחרות מלכת יופי. החל מ"מלכת היופי" הרצינית ששודרה בערוץ 2, המשך ב"תגלית השנה" שנועדה לקוראות אנורקטיות של "מעריב לנוער" (אותו קהל היעד עם הברזלים על השיניים שחרט על גופו ביטויי אהבה לאמיר פיי-גוטמן) וכלה בטקסי "מלכת הקניון" ו"מיס מתנ"ס". כל אחד - ושיגעונותיו הוא. מרבית שיגעונות אלה חלפו עברו להם, ורק מפלט אחד נותר לבנות ישראל - "מלכת היופי של `לאישה`", זו שמשודרת מדי שנה בשידור חי ב"רשת". זו שהמנצחת בה תטוס גם ל"מיס יוניברס" ותגרום ליגאל רביד ומיקי בוגנים באולפן בירושלים לכסוס ציפורניים, ובסיום להודיע בעצב כי האנטישמים שוב לא העלו את מלכתנו הצעירה, הנאה והחסודה לעשירייה.

ואז, אתה פותח טלוויזיה, ומסתכל. בטקס בשנה שעברה היה לי די משעמם, אז חיכיתי שאולי יפסיקו את השידור בגלל איזה משהו יוצא מגדר הרגיל. השנה יכול מאוד להיות פיגוע, אך עם זאת קיים סיכוי סביר שבשני שליש המסך יראו את הפיגוע, ובשליש הנותר תצגנה המועמדות את שמלות הערב שלהן, בשילוב בדיחותיה התפלות של איזו חנה לסלאו או מיקי קם. ובכל זאת, אני שואל את עצמי - למה לעזאזל אנחנו צריכים את הטקסים האלה. ממילא זה כבר לא הכבוד שהיה פעם, להיות מלכת יופי, ובמיוחד כשהמלכה בת 17 וחצי בלבד, ובקרוב תעטה מדי דקרון מזוויעים על גופה החטוב ותלך להיות מש"קית ת"ש באיזה בסיס שריון ליד מג`דל שמס. קרוב לוודאי שגם תוכל להשתתף בתחרות "מיס הבסיס", ואז תקבל כפרס על הזכייה לילה בחיקו של הסגן-אלוף.

וחוץ מזה - אם כבר "לאישה" משתדל כל-כך להדביק לאישה הישראלית דימוי של אשת עסקים קשוחה וקרייריסטית, מן פנינה דבורין שכזו, אז למה לקיים את הטקס הזה. כבר פעמים רבות נאמר להם, שזו השפלה רבתי, והתייחסות לגוף האישה כאל חפץ, אבל אותם זה לא מעניין – העיקר למכור זמן פרסום, ולהשביע את חרמנותם של עדי ברקנים למיניהם. הרי אף אחד ממילא לא מתייחס ברצינות לשאלות ששואלים את המועמדות לכתר. "ספרי לנו, שרית, מה תרצי לעשות בעתיד?". "אני רוצה לפעול למען שלום עולמי, ובשביל שלא יהיו ילדים רעבים בסומליה!". ואחרי זה כבר אפשר להתחיל ללמוד בדחיפות קצת אנגלית מדוברת (או לפחות את המשפט הקודם באנגלית), על-מנת שלא לפשל במיס יוניברס.

טקס מלכת היופי כבר מזמן קיבל את "נאחס האירוויזיון", והפך לפארסה. הזוכה בדרך כלל ידועה מראש, ובדרך כלל היא גם לא הכי יפה מבין המועמדות, אלא הכי מקושרת מביניהן. האם יש סיבה לצפות בו? אולי, אם רוצים בכל זאת לראות בטלוויזיה בחורות יפות שמדברות עברית ולא תמיד נראות כמו האנורקטיות מערוץ האופנה. האם אני אצפה? לא בטוח. אני מעדיף לקרוא איזה ספר.