10. אין רגע דל ב"המגן". קודם כל, אי אפשר להתעלם מהמשחק המדהים שמפגינה CCH פאונדר בתור קלודט. סצנת ההתפרצות שלה, בה היא מפרטת את כל החוליים בתחנת המשטרה בה היא עובדת היא אחת החזקות בעונה הנפלאה הזאת. גם סצנת ההתפרצות המקבילה של קוואנו (גם פורסט וויטקר מפגין כאן תצוגת משחק מדהימה) היתה מצוינת. ואי אפשר בלי העסקה של ויק עם אנטואן, שהגיעה לשיאה בשוד המחשמל של המחסן - עסקה שמתפוצצת לו בסופו של דבר בפרצוף. ואי אפשר היה לסיים את הפרק בצורה טובה יותר מאשר ההחלטה לא לתת ללם להסגיר את עצמו, כשברקע מתנגן לו Disarm של הסמאשינג פאמפקינס. ענק.

9. משהו קצת מוזר היה השבוע בפרק של "הסופרנוס". אני לא בטוח שאני יכול להביע במילים מדוע יצאתי בהרגשה "מוזרה" מהפרק, אבל היה שם איזשהו משהו - נקרא לזה Vibe - שלא כל כך אופייני לסדרה. ובכל זאת, היו בו כמה רגעים יפים: טוני וכריס גונבים את ארגזי היין, הולכים לסעוד כדי לטעום את היין הזה (אבל כריס לא שותה, כמובן, מה שהוביל להידרדרות הדרגתית מדאיגה אצלו), ומריצים דאחקות משעשעות למדי על אלה שגנבו מהם את היין; הפלאשבק לרגע בו מספר כריס לטוני על אדריאנה; והפגישה בין כרמלה לאמה של אדריאנה, שבמהלכה כרמלה מבטלת לגמרי את הדברים שהיא אומרת לה, אבל אחר כך מתחיל לחלחל אצלה הספק, שמא יש משהו בדברים הללו. בשורה התחתונה, גם בעונתה השישית זו עדיין סדרה נהדרת. אבל יש משהו בכל העונה הזאת שהוא קצת שונה מחמש העונות הראשונות שלה.

8. ב"בנות גילמור" קיבלנו השבוע פרק מעניין וכתוב טוב, עם רגע אחד שקצת הציק לי - הריצה המטופשת של רורי ביום הראשון להתמחות שלה כשהיא מוצאת את האדם אליו היא צריכה לגשת. בצד החיובי דווקא היו הרבה דברים: הפתיח, עם הצפייה הסימולטנית בשואבי האבק; הרגע בו מגלה אמילי שקופסת התפירה שלה נעלמה; וכל מה שקשור בארוחת הערב המשפחתית המורחבת: ההתנהגות של ריצ'רד ואמילי, העצבות של לורליי והדבר המעניין מכולם - מערכת היחסים הסוערת בין אמילי ללורליי. קלי בישופ אחראית לאחת הדמויות המרתקות ביותר בעולם הטלוויזיה, וההצלחה של אמילי גילמור לקחת את הכעס של לורליי עליה ולתמרן אותו כך שלורליי היא זו שמרגישה left out, הפכה את הפרק לאחד המרתקים ביותר העונה.



7. "הבית הלבן" סיימה את דרכה השבוע בפרק שחתם את תקופת כהונתו של ג'ד בארטלט כנשיא ארה"ב. היה מרגש לראות אותו עוזב את הבית הלבן (וקצת פחות לראות את ההתלבטות שלו בנוגע לחנינה של טובי. ברצינות - למישהו היה ספק שזה יקרה?), היה עוד יותר מרגש לראות אותו נותן לצ'רלי את חוקת ארה"ב כאילו היה בנו (ואפילו העלה דמעות בעיניים). אבל אני חושב שהדבר שהכי יהיה חסר לי בנוף הטלוויזיוני החדש, הוא חסרונה של סי ג'יי קרייג, אחת הדמויות המעניינות ביותר שנראו על המסך (ולאליסון ג'אני הנפלאה יש חלק לא קטן בזה, כמובן). היי שלום קלאודיה ג'ין. ותודה, למרות הנפילה בסדרה בעונה (ומשהו) האחרונה.

עוד 7. עוד סדרה שסיימה את דרכה השבוע היא "מכושפות", שעשתה את זה בצורה יפה, כשהביאה לנו חלק ניכר מדמויות העבר, כולל וויאט וכריס הבוגרים. כן, היו שם חלקים דביליים (כמו הסבתא שמסבירה לנו באלגנטיות ש"עכשיו זה ההווה" כשמבחינתה זה דווקא העתיד, או כשפייג' אומרת "לפחות אנחנו כבר לא מתים יותר", כשמבחינתה היא ניצלה לפני המוות שלה - סוג של סמנטיקה, שלא עבד טוב לטעמי), אבל מלבד הדברים הקטנים הללו קיבלנו פרק סיום עמוס באירועים ועם סוף אופטימי (לא יכולנו לקבל סוף אחר בסדרה הזאת) וגם סוג של סגירת מעגל עם הדלת הנסגרת (צפוי, אבל נחמד).

6. "מחשבות פליליות" ממשיכה להציג דמויות מעניינות של פושעים, ומצליחה לבנות את פרקיה בצורה מספיק מעניינת, אבל קשה לי להתעלם מכמות הקלישאות שקיבלנו בפרק של השבוע. הנה רשימה חלקית של קלישאות שהיו מנת חלקו של הפרק (ושקצת פגמו באיכותו): א. אם יש פצצה שצריך לנטרל, היא תמיד תהיה מאוד מתוחכמת ומורכבת. הייתי רוצה לראות פעם אחת שהחבלנים יסתכלו על הפצצה ויגידו: "וואללה. זו פצצה פשוטה במיוחד. כל מה שצריך לעשות זה לנתק אותה מהחשמל (אז נכון, אני מגזים כאן, אבל הכוונה ברורה. בסדרות כאלה הפושע חייב להיות ארכי-נבל מתוחכם במיוחד, וזה קצת מעצבן). ב. תמיד יהיה חוט כחול וחוט אדום, ואחד מהם יביא לפיצוץ הפצצה והשני ינטרל אותה. ג. אם הפצצה לא תתפוצץ בסופו של דבר (מה שבדרך כלל קורה), הרי שהיא תנוטרל שתיים או שלוש שניות לפני הסיום. ועדיין, למרות הקלישאות - בשורה התחתונה הסדרה, לפחות בינתיים, אפקטיבית ומעניינת.

5. והנה זה קרה: לא הספקתי לראות את כל פרקי השבוע של "בטלסטאר גלקטיקה" שעונתה השניה הסתיימה ביום רביעי האחרון. כך שמשבעת הפרקים ששודרו השבוע צפיתי רק בשני הראשונים. הפרק הראשון, "שוק שחור" היה קצת משעמם, מעין פרק פילר כזה שלא ממש קידם את העלילה הראשית. הפרק השני, "סקאר" כבר היה הרבה יותר מוצלח, אם כי הוא היה בנוי בצורה טיפה מבלבלת. מה שכן, הסתייגות קטנה מהציון שמקבלת הסדרה השבוע: עצם זה שמעניין אותי להשלים כמה שיותר מהר את חמשת הפרקים שנותרו לי, ושבכלל הספקתי לראות את כל הפרקים עד לשם, בפרק זמן כל כך קצר, מעיד על העניין הגדול שיש לי בסדרה הזאת.

4. השעון שליווה את קשת ביום השידורים של הגמר ב"כוכב נולד 4" היה, כרגיל במקרים כאלה, בומבסטי ומוגזם מדי, בפרט קטעי המעברונים בין השידורים לפרסומות. גם כמות התוכניות שהיו קשורות לאירוע הגמר עצמו היתה מוגזמת לחלוטין. קצת פגם בהנאה מהגמר עצמו.

3. בישראל 10 החליפו לא מזמן את מיקום סמל הערוץ, כך שבשבועות האחרונים הוא נמצא מצד שמאל למעלה ולא מצד ימין. אין לי בעיה עקרונית עם זה, אבל עם פתיחת עונת הכדורגל, כשלוח התוצאות של המשחקים בתקציר המשודר במוצאי שבת נמצא אף הוא בצד שמאל למעלה, יוצא שסמל הערוץ פשוט מסתיר את התוצאה ואת הדקה, מה שמפריע בצורה ישירה לצפייה בתוכנית.

אין 2 השבוע.

1. ההתעללות המעצבנת של רשת ב"המשפט של איימי" שברה שיאים השבוע, כשפרק סיום העונה הרביעית (שבכלל משודרת כאן באיחור היסטרי) לא שודר לטובת עלייתה של תוכנית חדשה. כאילו לא מספיקה ההיעלמות של הסדרה בתקופת המלחמה. ביזיון מה שקורה בערוצים המסחריים עם תוכניות הרכש.


ממיר מן העבר
6. הפרק הלפני-אחרון לעונה הראשונה של "ורוניקה מארס", בו חוקרת ורוניקה סוף סוף את מקרה האונס שלה, ומקבלת שלל גרסאות שונות לאירועי אותו לילה אומלל, הכיל רגע אחד משובח: דנקן שנשבר ואומר סוף סוף בצורה מפורשת שהוא אחיה, שהוא היה זה ששכב איתה באותו לילה, ושזה בכלל לא היה אונס. זה היה בהחלט פרק טוב, אבל לטעמי ראינו כבר פרקים טובים יותר בסדרה הזאת (מתוך הממיר 19/6/05).

9. במרכז הפרק של "אבודים" אמש עמדה דמותו של ג'ין, שהפעם הקודמת בה למדנו על עברה, הראתה לנו שהוא היה "איש רע". הפלאשבקים הנוכחיים שפכו אור חדש על "האיש הרע" הזה, ובסצנה משותפת אחת עם פרק מוקדם יותר, גילינו שוב שלא תמיד מה שנראה הוא מה שבאמת נכון. והקטע המפתיע של הפרק: הרלי מופיע בטלוויזיה. מה לעזאזל הוא עושה שם בדיוק? ימים יגידו(?) (מתוך הממיר 7/8/05)


בשולי הממיר
ב"קוראים לי ארל" התארח הילד מלקולם דיויד קלי, הלא הוא וולט מ"אבודים".

ב"בוסטון ליגל" התארחו השבוע גם ניקול סאליבן, הולי מ"מלך השכונה", וגם קורבין ברנסן, עו"ד ארני בקר מ"פרקליטי אל איי".

ב"מספ7ים" התארח השבוע ג'יי קארנז, דאץ' מ"המגן".



אביו של החולה השבועית ב"האוס" היה די.בי סוויני, האבא ב"מה בנים רוצים".

ב"בטלסטאר גלקטיקה" התארחו (בנפרד) בפרקי השבוע דנה דילייני מ"נשים במלחמה" ודין סטוקוול מ"זינוק לאתמול" (assafTV).