10. "הצילו" היא סדרת דרמה, שמדי פעם מצליחה להצחיק. הפרק של יום ראשון האחרון היה קומדיה במיטבה, עם המון רגעים קומיים נפלאים שסיטקומים רבים היו גאים אם היו מצליחים להצחיק בצורה כזאת. רגע השיא של הפרק שייך לדיון המעמיק של פרנקו, קן וטומי על הצורה לפייס את בת זוגו של פרנקו באמצעות כתיבת שיר עבורה. הויכוח על החלקים בגופה עליהם צריך לכתוב פשוט הפיל אותי לקרשים. טומי - אחת הדמויות הגאוניות ביותר על מסך הטלוויזיה - מסביר ב"קסם" האופייני לו מדוע צריך לכתוב על העיניים, על השפתיים ועל הציצים אבל לא על התחת. היסטרי. עוד רגעים טובים בפרק: האגרופים של פרנקו לשון, הקטע עם השעון ושישים השניות שמוקצות לשון, טומי שקונה קוראסונים לכולם, שוטף את רכב הכיבוי בשריקה ("הוא בטח שורק בזמן שהוא עובד") ורוקד עם ניובי, ושון שבטוח שהאגרוף שספג הפעם מפרנקו היה חזק ממה שהוא חשב. ואז, לשניה אחת, נזכרנו שבכל זאת מדובר בדרמה עם רגע הנפילה של טומי, שנפתר מהר מאוד והחזיר את האווירה של הפרק חזרה אל מחוזות קומיים. סצנת ההוקי בסיום חתמה את אחד הפרקים היותר טובים בסדרה המצוינת הזאת.

10 נוסף. איזה סיום עונה מ-ג-נ-י-ב קיבלנו ב"אבודים"! קודם כל, ולפני הכל, הפיתרון (או מה שנראה כמו הפיתרון) להתרסקות המטוס. כמה פשוט, ככה גאוני. שנית, הפעילות המגנטית הזאת שהתחילה להעיף כל מיני דברים בתוך הבונקר המבודד ברגע שהשעון הגיע לאפס ואי אפשר היה ללחוץ על הכפתור - זה היה פשוט כל כך מ-ג-נ-י-ב! בין לבין קיבלנו אור לבן בוהק במיוחד, חיה מוזרה שניסתה להגיד (או אולי לא) להרלי את שמו, פסל קריפי עם ארבע אצבעות, כמה פלשבקים על מה שהתרחש על האי אחרי שדזמונד הגיע לשם, וגם סיום שפותח פתח לכל מיני תיאוריות חדשות לגבי "מה לעזאזל קורה בסדרה הזאת?". אני כבר לא יכול לחכות לתחילת העונה הבאה.

עוד 10. בעונתה התשיעית ממשיכה "סאות' פארק" להפגיז עם פרקים נפלאים. "יומיים לפני מחרתיים" היה פרק גאוני, עמוס ברגעים קומיים נפלאים. החל מקרטמן וסטן שמתנגשים בסכר, דרך המשפט "זה לא החלק החשוב. מה שחשוב זה מי אשם בזה" (והתשובה המתבקשת: "התחממות כדור הארץ"), שהוביל לאירועי ה"We didn't listen" הגאוניים, שרגע השיא מביניהם הוא הסצנה בו באמצע הבריחה ההמונית מהעיר, באמצע דיון משפחתי, מוצא אבא של סטן את הזמן לעצור הכל, לפתוח את חלון המכונית ולענות לנהג שלידו ב"לא הקשבנו!" היסטרי. עוד רגעים גדולים: הקטע שבו קייל מגלה שקרטמן אחראי לכל הסיפור הזה, ההליכה בקור המקפיא ("אתה תקפא למוות!") וההיפותרמיה, הרגע שבו משלחת החילוץ כמעט בורחת לקרטמן וסצנת הסיום עם ה-"I Broke the dam" שייכנס לספרי ההיסטוריה של הסדרה כאחד המשפטים הגאוניים ביותר באחד הפרקים הגדולים בסדרה.



9. "המשרד" סיימה עונה בפרק ארוך מהרגיל עם שני שיאים, האחד קומי והשני דרמטי. הסצנה בהתחלה עם ג'ים ופאם שעובדים - בפעם המי יודע כמה - על דוויט, הפעם באמצעות קולב ומטריה, היתה היסטרית, ופשוט לא יכולתי להירגע מהצחוק שתקף אותי במשך דקה ארוכה ומהנה. מהצד השני של הפרק, כלומר, ממש בסופו, קיבלנו את הנשיקה שציפינו לה פחות או יותר משהו כמו שתי עונות. איזה סיום עונה הולם. כל כך מסקרן לראות מה יקרה בהמשך בגזרת ג'ים ופאם.

8.5. אחרי עונה ראשונה מלבבת, הגיעה עונה שניה של "עקרות בית נואשות" והציגה ירידה מתמשכת ברמה, אבל דומה שלקראת סיום העונה הנוכחית חלה מגמת שיפור בחלק מקווי העלילה. העניינים בעבודה אצל לינט נעשים בצורה מעניינת, המרדף אחר התינוק של גבריאל וקרלוס מלא בתהפוכות ועשוי בצורה מרגשת, סוזן היתה השבוע פחות מעצבנת מהרגיל והסצנה שבה היא מגלה שביתה נשרף היתה עשויה לא רע, אבל רגע השיא של הפרק, לפחות מבחינתי, היה שייך לברי שנוקטת בצעד לא שגרתי וזורקת את אנדרו מהבית שלה. הסצנה בה שניהם מנסים לעצור את הדמעות שלהם ולא מצליחים היתה אחת הסצנות היותר מרגשות בעונה הזאת ובמיוחד הרגע שבו אנדרו "מתענג" על ה"ניצחון" שלו על אמו. מקסים. אולי עוד יש סיכוי לסדרה הזאת.

8. עונת הביכורים של "קוראים לי ארל" היא אחד הדברים היותר כיפיים מיבול הסדרות מעונת השידורים הקודמת בארה"ב, ובפרק של השבוע חזינו בכמה מהרגעים היותר נחמדים בסדרה, בזכות שני אירועים: האחד - ג'וי השיכורה, שצוחקת ולא ממש זוכרת למה, והסצנה המקסימה שבה רנדי לוקח אותה הביתה כי היא זקוקה לו... אבל לא לסקס. אפילו שלרגע לא חשבנו שלקט הסצנות הללו היה קשור בסקס, מה שהפך את ה"הפתעה" לצפויה, הסצנה הזאת עדיין הצליחה לעבוד היטב. אבל הדבר האמיתי שהפך את הפרק הזה לראוי לאזכור, היה הסצנה בסיום שבה ארל עובד על מכונית המוסטנג עם אביו ומצליח לשקם במשהו את יחסיהם הבעיתיים. כמה מקסים.

עוד 8. גם ב"מלקולם באמצע" קיבלנו רגע מקסים, הפעם בזכותו של ריס דווקא, שאחרי שהתעלל פרק שלם באביו הסהרורי, אפילו הוא הבין שזה לא לעניין להמשיך ולנצל אותו כך, ובהחלטה שלא ממש אופיינית לו, גרם להוריו לכמה רגעים של אושר. בין לבין היה קו העלילה עם הבחירות בכיתתו של דיואי חביב להפליא, כמעט כרגיל כשמדובר בקווי העלילה העוסקים בדיואי (המלך).

עוד 8. לא, זה לא הולך להיות ממיר רגיל. בזמן האחרון יש הרבה דברים טובים בטלוויזיה, אבל השבוע הנוכחי הוא אחד המוצלחים ביותר שאני זוכר מזה זמן רב. כמו ה"עקרות", גם עונתה השניה של "ורוניקה מארס" נופלת באיכותה מהעונה הראשונה. קשה לי להחליט מה הסיבה המדויקת. האם העלילה מורכבת מדי? מסובכת מדי? פחות מעניינת מהעונה הראשונה? לא ברור בדיוק. ובעוד חלק גדול מהעונה הזאת נע בעצלתיים, הגיע הפרק של השבוע עם החלומות של ורוניקה, שהיה מצולם בצורה יפהפיה, והציג כל מיני אירועים מרתקים שעברו (או שלא) על קורבנות תאונת האוטובוס ברגעי החיים האחרונים שלהם. אם רק כל העונה הזאת היתה בנויה בצורה הקסומה והמיסתורית שבה היו בנויים רגעי החלומות של ורוניקה במהלך הפרק הזה, היתה העונה הזאת מוצלחת הרבה יותר.



8 נוסף. פרק הסופרבול של "האנטומיה של גריי" היה מצד אחד נפלא: היה בו בעצם הכל, גם מקרה רפואי שעוד לא ראיתי בעבר, גם רגעים דרמטיים נפלאים (אלכס דוהר במסדרונות בית החולים כדי להביא כמה שיותר מהר את המידע אל ברק), וגם כמה סוגיות רפואיות ואתיות מעניינות. בכלל, כל האלמנט בו בעלה של ביילי מאושפז במצב אנוש בדיוק כשאשתו עומדת ללדת, כשבמרחק מועט משם פצצה עלולה להתפוצץ בכל רגע - היה אחד מהגורמים שהפכו את הפרק הזה למרתק. גם הסיום שלו, כמובן, עשה עבודה מצוינת בהדבקת הצופים למסך גם בשבוע העוקב (ויעשה דבר דומה גם בארץ, אני מניח). מה שכן, קשה לי להשתחרר מההרגשה שמישהו שם קצת פישל בכל הקטע של בניית המתח בהתחלה ("משהו לא טוב עומד לקרות היום", "זה לוח ריק", "זה לא טוב שזה לוח ריק" וכו') - לא אהבתי את הדיאלוגים הלא מעניינים ולא מרגשים הללו. אבל בסיכומו של דבר, הפרק הצליח לעשות את שלו.

8 אחרון. שבוע נוסף חלף, ובאמתחתו עשרה פרקים נוספים של "בטלסטאר גלקטיקה". מלבד פרק מעצבן אחד (הפרק עם אשתו של סול) שהיה משעמם ונמרח, אפשר בהחלט להגיד שהסדרה הזאת משתפרת ככל שהיא מתקדמת. הפרק עם חקירת הסיילוני היה מצוין. משחקי המוחות שלו עם סטארבק היו מבריקים ממש. צמד פרקי סיום העונה היו ענקיים, בעיקר בזכות הסצנה הנפלאה במוזיאון, כשסטארבק ניסתה להשיג את החץ עבור הנשיאה ונלחמה מול הסיילונית הבלונדינית (פתאום אני קולט, שאנחנו לא באמת יודעים איך קוראים לה), אבל גם בזכות שרון שמגלה סוף סוף על הכפילות שלה, ואז יורה בקומנדר אדאמה. גם פרקי פתיחת העונה השניה היו מרתקים, ואני חושב שעצם העובדה שלמרות כמות הפרקים הבלתי אפשרית ששודרה השבוע, הצלחתי לצפות בכולם, מעידה יותר מהכל על מידת העניין שלי בה. ובכל זאת, כמה טענות קטנות: מכיוון שפרק פתיחת העונה השניה שודר מיד לאחר פרק סיום העונה הראשונה, היה קל מאוד לשים לב להבדלים לא הגיוניים בשינוי תספורות (כשמדובר על אירוע שאמור היה לקרות שניה אחרי) או בהימצאותם של שחקנים שונים מאלה שהיו במקור בספינה שהתרסקה על קובול. עוד פאשלה מעצבנת: ג'יפ שסטארבק מצליחה להניע מיידית אחרי חודשיים שאף אחד לא הניע אותו, מן הסתם. אבל אלו דברים קטנים וזניחים, ובשורה התחתונה - מדובר בסדרת מד"ב סוחפת ומצוינת.

7. "אברווד" ממשיכה לעשות את מה שהיא עושה הכי טוב: לתת רגעים טלוויזיוניים כיפיים ומרגשים בו זמנית. הסצנה בה ברייט משתטה במסיבה ומלהיב את כולם (מלבד האנה) היה משעשע, וסצנת הסיום בה האנה למעשה משקרת לו אחרי שאפרם אמר לו שזה לא לעניין היתה יפה. אבל הרגע היפה בפרק לטעמי היה הסצנה בקולנוע כשאפרם מגלה שגם איימי נמצאת שם. ההחלטה המודעת של שניהם לא לעבור לשבת זה ליד זו, אלא להישאר במקומם, הפכה את הרגע למקסים: הם כבר לא ביחד, וכל אחד נמצא בטריטוריה שלו. הם עדיין מחבבים האחד את השניה, ואפרם אפילו ייתן לה מהפופקורן שלו, אבל הם כבר לא ביחד. סצנה קטנה ומקסימה שנעשתה בצורה עדינה ונוגעת ללב.

6. השבוע העמוס הזה כלל גם סדרה חדשה, בשם "מחשבות פליליות" שנפתחה בפרק לא רע, אבל גם לא מדהים במיוחד - לא משהו שלא ראינו בעבר בכל מיני "זירות פשע" ו"חוקים וסדרים" למיניהם. ובכל זאת, מדובר בקאסט טוב. את איניגו מונטויה אני מוכן לראות תמיד על המסך, ולמרות שתומאס גיבסון נראה כל כך רציני, עד שאפשר לחשוב כאילו דארמה מתה לו או משהו בסגנון, יש לסדרה הזאת פוטנציאל. נמתין ונראה.

5. "האו-סי" סיימה עונה בפרק שגרתי למדי וקצת משמים, למען האמת. אז נכון, האירוע המשמעותי בפרק כבר ספוילר בכל מקום אפשרי (ועל כך בהמשך), ורוב הסיכויים שהייתי הרבה יותר מופתע מהאירוע הדרמטי הזה אילולא ידעתי על כך מראש (ולפיכך גם הייתי אוהב את הפרק יותר), ועדיין - בתור פרק סיום עונה, הפרק הזה לא "הרגיש" כמו פרק סיום עונה, ולמרות המוות של דמות כל כך ראשית, הסדרה הזאת ממשיכה להיות אכזבה, בעיקר כשמשווים אותה לסדרה כמו "מגרש ביתי". חבל, היה לה הרבה פוטנציאל בהתחלה.



4. לפי המתרגם של "בוסטון ליגל", משרד עורכי הדין שבה עבד אלן שור לפני שהתקבל ל"קריין פול ושמידט" נקרא "יאנגפורד וברלוטי". מי צריך המשכיות בתרגום, בכלל? (שלמקו GRAS)

אין 3 השבוע.

2. ערוץ 1 ממשיך להתעלל בסדרות הרכש שלו. וכבר הרבה זמן שאנחנו לא מקבלים סימפסונים חדשים או את "חוק וסדר: מדור מיוחד" (שלא לדבר על "על הסף"). דינוזאורים.

1. אבל האירוע הכי נוראי השבוע הוא הספוילרים חסרי הרחמים לחמש הדקות האחרונות בעונה של "האו-סי" בכל חור אפשרי. ווינט, מעריב, פנאי פלוס. פשוט אי אפשר היה להתחמק מזה. איום ונורא. והבעיה הכי גדולה? הם אפילו לא מודעים לכך שמה שהם עושים הוא פשע עיתונאי.


בשולי הממיר
כמה מילים על שלוש סדרות נוספות. הראשונה היא "האוס" שגם בפרק ההמשך המשיכה להיות מופלאה למדי, מותחת ומרתקת, כרגיל, למעשה.

השניה היא "המגן", שהסתיימה בצורה מדהימה למדי עם המעצר שחיכינו לו כבר זמן רב.

והשלישית היא "הסופרנוס". קודם כל, בגלל בן קינגסלי שהתארח בתפקיד עצמו ועשה עבודה נהדרת. שנית, בגלל כריס מולטיסנטי, שמסביר לקינגסלי על איזה תסריטאי הם מדברים, וכשהוא מפרט את הסדרות אליהן כתב, הוא אומר "חוק וסדר: SUV” (במקום SVU). היסטרי.

ב"קוראים לי ארל" התארח טימותי אוליפנט (סת' בולוק מ"דדווד") כבילי ריד.

בפרק הסופרבול של "האנטומיה של גריי" התארחה כריסטינה ריצ'י.

ב"המגן" התארחה יקירתנו ג'ינה טורס כסיידי, אשתו לשעבר של קוואנו.

בפרק סיום העונה של "אבודים" פגשנו את קלנסי בראון, האח ג'סטין מ"קרניבל".