10. עוד פרק נפלא של "המגן" שעבד בשני מישורים שונים לחלוטין. הראשון - החקירה על הרצח המזעזע של האישה בהריון והמצוד אחר התינוק שנעלם. השני - המשך המאבק הסמוי בין ויק לג'ון קוואנה (פורסט וויטאקר) וכל הסיפור עם המודיעה של ויק, שקוואנה מגייס לשורותיו, והחיפוש של ויק אחריה. הסצנה לקראת סיום עם הסכין ("אם את תמותי, ייפתרו כל הבעיות שלי") היתה אחד מרגעי השיא של הסדרה, יחד עם הדיאלוג בין ויק לקאוונה שהגיע מיד לאחר מכן. מבריק. ולחשוב שאנחנו רק בהתחלת העונה ומה עוד יכולים להכין לנו שם. איזה כיף.



9.5. ואם ב"המגן" עושים טלוויזיה מבריקה שמצמידה אותך לכורסא ולא נותנת לך לזוז, ב"נמלטים" עושים טלוויזיה שגורמת לך לשבת על קצה הכורסא במתח וכמעט ליפול ממנה. הפרק של השבוע, שבו סוף סוף קיבל שם הסדרה משמעות, היה אחד המלחיצים שזכורים לי. בד בבד, הוא גם היה מקפיץ, מלהיב, מרטיט ומותח בטירוף. האם יספיקו האסירים שהצלחנו להתחבר אליהם לברוח לפני שבליק ישתחרר? האם הם יספיקו לעבור את החומה לפני שהסוהרים יבינו איפה הם? אחד הפרקים הטובים בסדרה.

9. שלושה פרקים בתוך העונה השישית של "הסופרנוס" ואנחנו כבר נמצאים בתוך רכבת הרים שנעה בכל מיני כיוונים. "הסופרנוס" תמיד היתה טלוויזיה איכותית בזכות הכתיבה המבריקה שלה והמשחק העילאי שבה. פתיחת העונה הנוכחית לקחה את הסדרה למחוזות לא כל כך ממופים, ועשתה את זה נהדר. אחת הסצנות הנפלאות ביותר בפרק ששודר השבוע היתה כש"קווין פינרטי" מגיע אל הבית המואר, כשטוני בי (סטיב בושמי) מאיץ בו להרפות, להשאיר את העבר מאחור וללכת אל האור, שניות לפני שטוני סופרנו חוזר סוף סוף להכרה. מישהו צריך לכתוב על זה סכפ"שים.

8. ומה המצב בגזרת "האוס"? כרגיל, מצליחה הסדרה לשמור על רמה אחידה הן בכתיבת הדיאלוגים והן בעניין של המקרה הרפואי השבועי. הפעם קיבלנו סוג של ארץ' נמסיס עבור האוס, בדמותה של מחלה שנתקל בה לפני 12 שנה אצל חולה מיתולוגית (אסתר), מחלה שאת התעלומה שנלוותה אליה לא הצליח לפתור מעולם. הדימוי של רכבת שמגיעה לתחנות היה מבריק, כמו גם הצורה שבה האוס הגיע אל הפיתרון המיוחל בסופו של דבר, כדי למצוא את התרופה למחלה של הילד בן ה-6. יופי של פרק ביופי של סדרה.

7. פרק השבוע של "סאות' פארק" ובו קני הגוסס על ערש דווי הופך לכלי משחק בידי גורמים אינטרסנטיים בעולם הזה ובעולם שלמעלה, אולי לא זכה לפרסום מאסיבי כמו פרקים שהגיעו לאחר מכן, אך הוא בהחלט ראוי לציון מיוחד כמופת של כתיבה סאטירית והזכייה של הפרק באמי מוצדקת לחלוטין. כששודר לפני כשנה וחצי, עסקה התקשורת האמריקנית בעיקר בדבר אחד - הבחורה החולה טרי שיאבו והזכות שלה לחיות בכבוד או למות בכבוד (תלוי לאיזה צד בוויכוח אתם שייכים). מאט וטריי, בדרכם האקטואלית כתמיד, השכילו לנצל את הפרק כדי לשים ללעג את הקרקס התקשורתי שבמרכזו עמדה אותה בחורה מסכנה - כפי שמתבטא במשפט האחרון שרושם קני בצוואתו: "אני רק מבקש, למען השם, שלא תראו אותי בטלוויזיה במצב כזה". על הדרך הספיקו גם צמד היוצרים להביא אזכורים למשחק המחשב הנייד של פלייסטיישן (שיצא לחנויות בסמוך לשידור הפרק), ל"שר הטבעות", וכמובן לקיאנו ריבס של "קונסטנטין" וטרילוגיית "המטריקס". הסצנה בה המלאך מיכאל מתאר בהתלהבות את הקרב בין צבאות גן עדן וגיהינום - כשלמעשה הצופים לא רואים דבר מאותו קרב - היא פשוט גאונות קומית צרופה. פרק נפלא (ניר תל-אור).

6. וואו, "אבודים", איזה סיום פרק הבאתם לנו. היה די ברור - נראה לי - שמייקל הוא סוג של כלי משחק בידי ה"אחרים", אבל למה שקרה שם בסוף ממש לא ציפיתי. הירייה באנה לוסייה עוד היתה תכנון מוקדם של מייקל, כנראה, אבל הירי הכפול בליבי, כבר היה הפתעה גם עבור מייקל. ואיזה מסכן הארלי. מייקל עוד הספיק לירות בעצמו כדי להסביר לנו סופית מה בעצם קרה כאן, אבל עכשיו כבר ברור שהגענו לפתחם של אירועי סוף העונה. כמה זמן יצליח מייקל לעבוד על כולם? איך זה יתפתח מכאן? אני במתח.

5. אז אנשי "ארץ נהדרת" קיבלו צו 8 כדי להביא לנו את "ארץ נהדרת נלחמת", אבל האם זה היה שווה? כן ולא. מצד אחד, קיבלנו כמה דברים לא מאוד מצחיקים (החיקוי של רוני דניאל היה טוב, אבל הטקסטים שלו לא היו מצחיקים במיוחד; יונית המדווחת מהצפון היתה משעשעת, אבל לא היה שם הרבה מלבד רוח; נסראללה המופגז היה סתמי), אבל מצד שני קיבלנו כמה מערכונים נהדרים - שובה של דרורית, הפעם בתוך סניף בנק נייד (וד"ש לברוריה); הפארודיה הנפלאה על שידורי המונדיאל עם ערוצים "בום 1" ו"בום 2" (והחיקוי של אריה מליניאק היה פשוט נפלא); אבל השיא היה אסי כהן כדיוויד ברוזה, שחיקה אותו בצורה מושלמת, כולל האורך הבלתי נסבל של השירים שלו, הדפיקות המופרעות על הגיטרה, הפריטה ה"וירטואוזית" והרווח בשיניים. היה אחלה.

אין 4 או 3 השבוע.

2. "רצועת הביטחון", הגרסה המלחמתית של "משחק מכור", ששודרה השבוע שלוש פעמים, לא הצליחה להחזיק אותי מולה יותר מעשר דקות בכל פעם. לפחות מהקטעים שאני "הצלחתי" לראות, שום דבר לא הצליח להצחיק אותי, אפילו לא התחפושות המשונות של גורי אלפי כמושל קליפורניה וכהשד-יודע-מה. הצוות הבדרך כלל מצחיק הזה, לא העלה על שפתיי אפילו שבריר של חיוך. וחבל.

1. ועל רקע הדברים הללו, קצת קשה לי להבין את ההחלטה של רשת לדחות את שידורה של "רוקדים עם כוכבים" לטובת "רצועת הביטחון". זה לא שלא קיבלנו די והותר ממנה יום קודם לכן ויום לאחר מכן, אז מה ההיגיון לדחות תוכנית ריקודים? מילא הדחייה של קשת את "כוכב נולד" (יום חמישי האחרון לא היה יום שהתאים לשידורים עם אופי בידורי), אבל לדחות תוכנית בידור אחת עבור תוכנית בידור אחרת? איפה ההיגיון?




בשולי הממיר
עוד שני פרקים טובים השבוע. הראשון ב"סקרבס", בגלל אירוע הנשיקה המפתיע והשני ב"סמולוויל", בפרק שהפתיע אותי באיכות שלו, עם המשחקים המטורפים שנאלץ ליונל לעבור, והגילוי על הכוחות של קלארק. מעניין לאן זה יתפתח.

אורח ב"עקרות בית נואשות": לי טרגסן, ביצ'ר של "אוז", הפציע בתור המדריך ב-AA אליו הלכה ברי.

אל "בוסטון ליגל" הגיע השבוע מייקל ג'יי פוקס.

ב"האוס", האמא של הילד החולה היתה לורה אלן, לילי של "4400".