10. פתיחת עונה של "המגן" היא תמיד סיבה לחגיגה, במיוחד כשמדובר בפרק כל כך עמוס באירועים כמו זה ששודר אמש. החל מהפתיחה שזרקה אותנו היישר אל תוך האירועים, דרך אתנחתא קומית בצורת פקד חדש ומגוחך ("למה לבלבל אותו?"), המרדף אחר הלטיני שהיה צריך להרוג שני שחורים רנדומליים, קלודט שכמעט מופלת מהקומה השנייה, דאץ' שכמעט מחסל את העצור, ילד קטן שרוצח ספר, וזוג מספריים אחד - כמעט כל רגע בפרק היה מותח ועוצר נשימה, ויחד עם פורסט וויטקר - שחקן החיזוק החדש מ"חקירות פנים" ששם לעצמו למטרה את ויק עצמו ("את מי אתה חושב שאני רוצה?") - נראה ששוב הלחץ - אלמנט חשוב בסדרה - גדל, ועושה רושם שזו הולכת להיות יופי של עונה.

9. אין ספק שהעונה הנוכחית של "בנות גילמור" טובה מקודמתה, והשבוע קיבלנו פרק נפלא שבראשו שתי סצנות מעולות: האחת - הביקור השבועי של רורי אצל סבה וסבתה, שהופך עד מהרה למפגן התעלמות מרשים מאמילי, שמתפרץ בשיא של דרמה ודיאלוגים מופתיים לקראת סיומה של הארוחה. השנייה - אמילי מפתיעה את כולנו בביקור אצל לוק, שמן הסתם מסרב להתייחס אליה. הדברים שאמילי אמרה הפתיעו אפילו יותר מעצם הביקור עצמה, מה שהוביל לסיום הפרק, שהיווה הפתעה לא קטנה משל עצמו.

8. לכל הקומדיות שאני אוהב יש מקום מיוחד בלב, מקום מיוחד אליו מגיעים רק אחרי פרק שמהווה חותם של ממש. כי בשביל לאהוב קומדיה אתה לא צריך רק לצחוק מהבדיחות, אתה צריך גם לאהוב את הדמויות שעל המסך. והנה השבוע זה קרה, הפרק של "איך פגשתי את אימא" זיכה אותה באותו מקום נכסף. רובין וטד סוף סוף מבינים שהם אוהבים אחד את השני, ושקר אחד של טד מגיע וטורף את כל הקלפים בין השניים. זה נעשה בצורה כל כך טובה שלא משנה כמה ברני היה מצחיק בפרק (ואל תבינו לא נכון, הוא בהחלט היה) הפרק לא יכול היה שלא להשאיר אותי עם צביטה קשה בלב. היה פרק ממש לג'נדרי (עידו f. כהן).



7. פרק נפלא ב"קוראים לי ארל", במיוחד בגלל הפחד המפתיע של רנדי מבעלי-כנף (הסצנה עם היען תיכנס כנראה לנצח כאחת הגדולות בסדרה). גם כל הקונספט הזה שלארל נמאס לקחת אחריות על מה שנראה לו שרנדי אחראי עליו, היה נחמד, ובוצע בצורה נהדרת, במיוחד בקטע שבו רנדי נאלץ לברר בכל פעם פרטים על הבחורה שארל שכב איתה.

6. "מועדון לילה" ממשיכה להצחיק אותי, לעיתים עד דמעות. זה קרה פעמיים השבוע: פעם בתוכנית של חמישי, בגרסת 2006 של "הבית של פיסטוק", עם מיה דגן בתפקיד רגע. ופעם בתוכנית של יום שישי, כשהפתיעו את אורי גוטליב עם ביקור היסטורי של ניסים בורקס. וגם אם הביקור הזה היה מבוים (מה שבכלל לא נראה ככה) - זה בכלל לא משנה. היה מצחיק. מאוד.

5. זה לא שהפרק של "האנטומיה של גריי" לא היה טוב. היה בהחלט פרק טוב, במיוחד הסיפור על הבחור שהיה צמח במשך 16 שנים, והצורה בה הסיפור הזה התפתח. אלא שקצת קשה לי עם הבנאליות שבתיאור משפחתו של ג'ורג'. לא נמאס כבר להראות את המשפחה הלא תומכת הזאת שבעצם עושה את זה ממבוכה ומאהבה? ההתנהגות של ג'ורג' עצמו דווקא היתה בסדר גמור.

4. שני מתרגמים שונים בשתי סדרות שונות לא ידעו ש"Soap" היא סדרה בשם "בועות". וכך כשלורליי מציעה לרורי לעשות מרתון "בועות", התרגום העברי התעקש דווקא על "מרתון סבון". גם ב"איש משפחה" זה תורגם כסבון. כולם טייסי קרב, תאמינו לי.

3. "סאות' פארק" פתחה עונה חדשה בפרק סר-טעם ולא מצחיק בעליל כמו שרק היא יודעת. כבר אמרתי כאן בעבר שכשטריי פארקר ומאט סטון רוצים, הם יודעים להצחיק (ואפילו מאוד) גם בלי להגעיל, אז למה הם מתעקשים אחת לכמה פרקים להראות לנו קטעים מניתוחים אמיתיים וכל מיני ציורים דוחים ומגעילים של אדם שהופך את עצמו לדולפין. אני מכיר אנשים שזה מצחיק אותם, לי זה פשוט גורם לרצון עז לסגור את הטלוויזיה. חבל.



2. ב-yes פתחו עבורנו קיץ שלם של מגניבויות כנראה, אחרת קשה להסביר את התוספת המעצבנת ללוגואים הקטנים והיפים של כל ערוץ, שמכערת את המסך לאורך כל היום. מיותר.

1. כבר ראינו הרבה פרומואים מספיילרים בחיים שלנו, אבל הפרומו לפרק של אמש ב"24" שבר את כל השיאים כשבסיומו הופיע המשפט שחתם את הפרק אותו ניסה לקדם. וזאת, גבירותיי ורבותיי, כבר ממש חוצפה.


בשולי הממיר
כמה דברים נוספים, ללא ציון וללא ספוילרים למי שטרם צפה: ב"האוס" היה פרק טוב, כרגיל; "משפחת סימפסון" פתחה עונה חדשה בערוץ 1 עם ספיישל הלואין מס' 15, שהכיל שלושה סיפורים: טוב, גרוע ובינוני; שני פרקים לפני סיום ב"משפחה בהפרעה" והעניינים מופרעים בגאוניותם כרגיל (מכאן ספוילרים לפרק - פשוט חייבים לציין את אחותו האמיתית של ג'ייסון בייטמן, שבאה כדי להיות "מישהי שתוכל להיות אחותו של מייקל", את ה"Wedding Ring-Tone", ואת שם הסדרה המצונזרת שג'ורג' מייקל מציע למייבי לראות איתו - "ורוניקה מארס").

השחקן קרלוס ג'קוט שהיה סוכן הברית לורנס דובסון בפיילוט של "פיירפליי" התארח השבוע ב"עקרות בית נואשות".

לקח לי זמן לזהות את הולדן ב"האנטומיה של גריי" שהיה בתרדמת, אבל אז זה היכה בי - זה רוב מאלון מ"הקרב על הרייטינג"!.

ב"טירוף בבית", "רבי ספרא" שהופקד על הבר-מצווה של בנו של דייב הוא השחקן ויקטור ריידר-וקסלר שהיה גם מגנוס היינסלי, הקוסם השולט במתים ב"אנג'ל" וגם סטאן ב"כולם אוהבים את ריימונד" (אסף רזון).

ב"איך פגשתי את אמא" פגשנו את אלכסיס דניסוף, ווסלי בשבילכם, בתור המנחה הסנוב שעובד עם רובין (עידו f. כהן).

ב"מכושפות" הופתענו לראות את מייקל ג'יי אנדרסון, סמסון מ"קרניבל", מתפקד על תקן לפריקון תורן.

ולסיום, המון הופעות אורח ב"האוס". קודם כל, אדם בוש, וורן, בתור הבחור שאוהב פרות ולא על הגריל; גרג גרונברג (שון ב"פליסיטי", וייס ב"זהות בדויה", פיילוט בפיילוט של "אבודים") כבעל שנאלץ לתרום את גופת אשתו להשתלה; החולה המבוגר גולם ע"י הווארד הסמן, המוכר לרובנו בזכות תפקידיו כדוקטור פיבר בסדרה "סינסנטי WKRP", וכמובן כמורה צ'ארלי מור בסדרה האייטיז "מלך הכיתה"; בתו, איימי, היא קרי לין פראט, שהיתה מיסי ב"ג'ק ובובי"; ומי שיסתכל טוב בכותרות הפרק יגלה ניצבת בשם "מארסי רוס", כנראה שוב לא ראינו אותה (אסף רזון).