משהו נטול-ציון
תראו, את כל מה שאפשר היה להגיד על פרק הסיום של "אנג'ל" כבר כתבו אנשים הרבה יותר מוכשרים ממני ממש כאן. אבל אני פשוט לא יכול שלא להתייחס אל סיומה של ה"באפי-וורס" בערוץ ישראלי. צפיתי אמש בפרק הסיום עם דמעות בעיניים. זו ממש לא היתה הצפייה הראשונה שלי בפרק, והיא לחלוטין לא עומדת להפוך לצפייה האחרונה שלי, ועדיין היה שם משהו אחר, משהו שקצת קשה לי להסביר. זהו. זה נגמר. עד שזה לא נגמר באמת בערוץ 3, זה כאילו לא נגמר באמת. אבל עכשיו זה כן, וזה עצוב. במיוחד כשהפרק עצמו כל כך מקסים בעיניי. וטראגי. ועצוב. ומרגש. ויפהפה. ומלהיב. היי שלום, "אנג'ל". נהניתי.

10. הפרק של אמש ב"זהות בדויה" הרגיש קצת כמו סוף עונה, ובמידה מסוימת הוא אכן היה כזה בארה"ב, כשבסיומו היתה הפסקה של מספר חודשים עד לשידור הפרק הבא. כבר מהפתיחה המיוחדת עם המוזיקה הלא אופיינית, יחד עם הופעתו הבלתי צפויה של ווהן, היה ברור שהולך להיות פרק לא רגיל. ההמשך, עם החזרה לעבר, ממש עד לפרק הפיילוט, כבר היה נהדר בפני עצמו עם ה"ציירי לי מפה של SD-6" והסצנה של זריקת הסלולארי לנהר. פעמיים. זה יפה שיודעים לקחת את אירועי העבר הקריטיים של הסדרה ולתת להם איזשהו טוויסט כך שזה יהפוך אותם למשהו מסעיר יותר. גם הסיום, כשסידני מגלה היכן היא נמצאת, הביא לסוג מסוים של סערת רגשות. ו-Mr. Wings מוסיף שכשפייטון מדברת עם המוכרת הסינית, היא מתנהגת ונשמעת ממש כמו פרד מ"אנג'ל". אפילו התוכן הוא משהו שפרד היתה אומרת, ולרגע אפשר היה להתבלבל.



9.5. עוד פרק מנצח של "משפחה בהפרעה" בעיקר בזכות הניסיונות של כולם ללמד לקח האחד את השני, שהפכו את הפרק לאחד המוצלחים בעונה המבריקה הזאת. ובעוד סיומה בטרם עת של "אנג'ל" היה עצוב נורא, אבל עדיין נסבל איכשהו - בכל זאת, חמש עונות מלאות - הרי שאל סיומה בטרם עת של משפחת בלות' - אחרי משהו כמו חצי מכמות הפרקים ב"אנג'ל" - עדיין קשה לי להתרגל. אוף.

9. פרק סיום העונה של "תא רדום" התעלה על הציפיות שלי. תוכנית פיגוע הטרור המשולב, שהיתה מזוויעה בהיקפה, וכמעט התממשה בפועל, הובילה את הפרק לשיאים של מתח ודרמה טלוויזיוניים, מבלי לאבד כמעט את האמינות מהאירועים שהתרחשו על המסך. נראה שככה בדיוק נראים הסיוטים הגדולים ביותר שלנו, עם חבורה של פנאטים לא שפויים במיוחד שעומדים באמצע הרחוב ופשוט מרססים מכוניות חולפות בתת-מקלע, רק כדי לחפות על הדבר הגדול האמיתי. סיום מוצלח לעונה ראשונה טובה.

8. שלושה קטעים טובים במיוחד היו השבוע ב"האוס", בפרק שהרמה הכללית שלו היתה מצוינת, כרגיל (ואולי זו הגדולה האמיתית של הסדרה הזאת, שפשוט אין בה נפילות) - הראשון היה כשהאוס אמר לקמרון שהוא אוהב אותה, רק כדי שתפתח את הפה; השני היה הסצנה עם הבלונים; והשלישי היה המרדף של מארק אחרי האוס כדי שיעזור לו להישאר עם סטייסי. חזק.

7.5. שוב הוכיחה yes שהיא רואה את טובת הלקוחות שלה לפני כל דבר אחר, והעניקה מתנה לכל לקוחותיה - פתיחת כל הערוצים למשך כשבוע - כפיצוי על כך, שמוקד שירות הלקוחות שלהם נאלץ לתפקד כמעין מוקד חירום לטובת אלה שרצו להזמין את ערוץ המונדיאל ברגע האחרון. אז אני לא יודע כמה עומס באמת היה, אבל זה מהלך מאוד יפה מצידה של yes.

7. הפרק השבועי של "איך פגשתי את אימא" התעלה על כל קודמיו עד כה. זה לא היה המשחק המצחיק בטירוף של מרשל, גם לא הפלאשבקים של לילי ומרשל לרגעים מביכים בחייהם. מעל הכל, הפרק הזה היה נהדר כי הוא חשף את הסאגה שהובילה ליצירת ברני וההוכחה הסופית שברני, מעל כל צל של ספק, שולת'!!1 (עידו f. כהן).

6. "האנטומיה של גריי". בצירוף מקרים מפתיע (יום שני, בית-יהושע, רכבת, חמישה הרוגים), עסק פרק השבוע (שלישי, yes stars) בתאונת רכבת מחרידה ומלאת איברים קטועים, המקפיצה את המתמחים לבית-החולים בדיוק כשהם באמצע הדרינק השבועי שלהם. ניתן אף לטעון שהנהג האשם בתאונה שלנו, הקטנה, עשה את זה בתור פרומו לדבר הגדול. ובאסון הרכבת הגדול בטלוויזיה, שהפך בסך-הכל לפרק לא רע בכלל - כל הגפיים שמחפשות אחר בעליהן, וכל האנשים שנתקע להם מוט ברזל במקום הכי לא נכון בגוף, לא מפריעים לד"ר גריי לשוטט שיכורה ברחבי המחלקה כשהיא נאחזת באינפוזיה בצבע צהוב חשוד. בארץ כבר היו שולחים אותה הביתה, וברוסיה ככל הנראה היו נותנים לה לטפל ומקווים שלא תעשה יותר מדי נזק (ולדי דבוייריס).

5. הפרק של "מכושפות" הצליח גם לרגש אותי וגם קצת לעצבן אותי. מצד אחד, היה מעניין לראות את פייפר מנסה להתמודד עם הידיעה שליאו עומד למות, ואת הניסיונות שלה למנוע את זה. גם ההסברים שניתנו בקשר ל"למה הגורל חייב להיות דווקא כזה" היו טובים ומעניינים, והם מהווים הכנה טובה לקראת אירועי סוף הסדרה הממשמשים ובאים. מצד שני, הפיתרון של הפרק, לפיו ליאו לא באמת צריך למות, אלא אפשר פשוט להקפיא ולהחזיר אותו אם המכושפות יצליחו במבחן הגדול שיגיע אליהם, נראה תלוש ונוח למדי. ב-מ-ק-ר-ה בילי פוגשת את אותו שד שגם אחראי להיעלמות אחותה וגם מביא לפיתרון המופלא של ההקפאה. נו באמת. ועדיין, היה פרק טוב.

4. כתבתי את זה כבר קודם, אבל אני מוכרח לציין שהרמה של הסלון המיוחד של שידורי ערוץ "ספורט 1" המשדר את משחקי המונדיאל היא ירודה במיוחד. לעיתים רחוקות הם מצליחים להביא אורח נחמד, שעושה קצת שמח באולפן. פה ושם יש איזו כתבת צבע נחמדה, אבל ברוב הזמן - שעמום טוטאלי; רוב כתבות הצבע הבאמת טובות נמצאות בתקצירים של ערוץ 2; ואני לא רוצה אפילו להתחיל לדבר על התקלות הטכניות הבלתי נגמרות. מה זה פה, ערוץ 1?

3. החבר'ה ב"מועדון לילה" עשו מערכון נורא מצחיק עם מעלית מדברת. אבל למה הם היו חייבים לספיילר את הטוויסט של "צופן דה וינצ'י" על הדרך? התנהגות בזויה. אבל לפחות חסכו לי כסף על כרטיס לסרט (עידו f. כהן).

2. שבוע שני ברציפות שזמן השידור של "ורוניקה מארס" בערוץ 10 הופקע לטובת ניסיון לסחוט עוד קצת את הזבל הזה שנקרא "לרדת בגדול". דני רופ ותוכניתו המופלאה "איך לרדת בגדול" גרמו בפעם המי יודע כמה להפסקת שידור סדרה באמצע העונה. ואגב, למרות מה שכתוב בלוחות השידורים של הרשות השנייה על כך שבשבת הבאה דווקא ישודר פרק, הרי שבסיום התוכנית אתמול, ציין רופ ש"אנחנו נתראה כאן בשבוע הבא באותה השעה". בדיוק ככה תרוויחו צופים. כל הכבוד.

1. נמאס לי כבר. באופן עקבי, מתחילה קשת את השידורים של "חברים" מוקדם מן המתוכנן. אפילו בעלי "מקס" לא יכולים עדיין לדאוג לכך שההקלטה תתחיל זמן כה רב לפני הזמן. התוצאה? כמעט כל ההקלטות של פרקי "חברים" מתחילות מאות הפתיחה או אחריו. על פעם או פעמיים עוד אפשר להבליג, אבל כל פעם מחדש? שימלאו את החור הזה באיזה פרומו ויפסיקו כבר להקדים תוכניות! מישהו צריך לקחת את המנכ"ל של קשת ולדאוג שכל הטיסות שלו לחו"ל יצאו לפני הזמן. אולי ככה יבינו (אסף רזון).



בשולי הממיר
בפרק של "האנטומיה של גריי" התארחו סינתיה אטינגר (ריטה סו מ"קרניבל") בתפקיד אחת משתי החברות בהריון, מוניקה קינה (אבי מ"דוסון קריק") היתה הבחורה ששופדה על מוט הברזל. ואם ג'ו הברמן מהפרקים האחרונים נראה לכם מוכר, מדובר בסטיבן וו ביילי שהיה סטיב וויליאמס בריאליטי "הארוס השמן והמעצבן שלי" (assafTV).