10. פרק ההפלגה של "המשרד" היה אחד הפרקים היותר טובים בסדרה המצוינת ממילא הזאת. קודם כל ולפני הכל בגלל פאם וג'ים - סיפור האהבה הבלתי ממומש המקסים ביותר שנראה על המסך מזה זמן רב. רק לראות את המבט בעיניו של ג'ים כשהוא שומע על המועד לחתונה הספיק כדי להבין את זה. גם הוידוי שלו באוזניו של מייקל ש"בכלל לא שם לב לכך" היווה סצנה נפלאה בפרק. ואם כבר מייקל, איך אפשר בלי סצנת ה-"I'm the king of the world" שהיתה מצחיקה בעיקר בזכות הדברים שג'ים אמר קודם לכן, וסצנת הריקודים ההורסת מצחוק של מייקל, שמעמיד במבחן את התואר של איליין מ"סיינפלד" כרוקדת הגרועה ביותר בעולם הטלוויזיה.

9.5. "האוס". קודם כל, אני מוכרח לציין שהמקרה הרפואי המרכזי שהוצג בפרק היה אחד המרתקים שנתקלתי בהם בסדרה ובכלל בטלוויזיה. חידה בלשית של ממש. גם לא בטוח שהבנתי לגמרי את הפיתרון שהוצג בסיום, ונראה לי שאני צריך לראות את הפרק הזה לפחות פעם אחת נוספת. מלבד זה, קיבלנו נשיקה של האוס עם סטייסי ורגע קומי אחד משובח כשגילינו שהאוס בעצם לקח לילד את הכדור שעצבן אותו (ולא שלא היו דברים משעשעים נוספים בפרק, כמו בכל פרק).

9. "24" המשיכה להמם אותנו גם בפרק שאחרי האירוע הבלתי נתפס שסגר את הפרק שעבר. זה קרה פעמיים במהלך הפרק הזה - קודם נאלץ לין להקריב את עצמו ולסיים את תפקידו בסדרה כגיבור, אחרי שבמשך רוב העונה הוא התנהג בצורה לא חיובית במיוחד, אבל הסוף - לעזאזל - הסוף! שוב ג'ק בוכה, ושוב הצופים בסוג מסוים של שוק. למה הו למה? איזו עונה מדהימה.

8. עוד פרק מצחיק-מרגש ב"סקרבס". מרגש - בגלל ג'יי די שמנסה לא להפר את הסודיות הרפואית כדי להתחיל עם בחורה שהוא נדלק עליה. מצחיק - בעיקר בגלל קו העלילה על הספוילרים לחוש השישי, מסלול הריצה של קלסו ומשחק הכדורסל בין קובי לשאק, אבל גם בגלל הניסיונות של החבר'ה בתחילת הפרק להיכנס למועדון ריקודי המוזיקה השחורה.

7. סופו של עידן ב"חוק וסדר". לאחר 12 עונות עזב אותנו אחד מעמודי התווך של הסדרה - הבלש לני בריסקו. כיאה לסדרה, הוא עזב אותנו ללא הכנה, ללא רגשנות וללא סנטימנטים מיוחדים. בתחילת הפרק דיבר בריסקו על עזיבה ובסיומו הכניס 12 עונות לקופסא אחת, אמר שלום לפקד ון ביורן, הנהן לשותפו והמשיך הלאה. כזאת היא "חוק וסדר" - אפורה ונטולת סנטימנטים. עוזב כוכב בכיר ולנו ברור שיבוא מישהו אחר במקומו. לכאורה, עזיבתו של בריסקו היתה למען התחלה חדשה של השחקן המעולה ג'רי אורבך. כחכמים לאחר מעשה אנו יודעים כי סדרת הבת אליה עזב החזיקה חצי עונה בלבד, ואילו גופו של השחקן ג'רי אורבך נכנע למחלה סופנית והוא נפטר בטרם עת. כאילו מישהו שם למעלה ידע שג'רי אורבך בלי "חוק וסדר" זה לא ג'רי אורבך ושאין לו מקום אחר מלבד הסדרה-האם. בכל מקרה, אני אתגעגע אל בריסקו, אל הערותיו הציניות בכלל ואל השחקן ג'רי אורבך בפרט (טיימר).

6. ועכשיו למשהו שונה לגמרי. בשבוע שעבר שודרו בערוץ 8 שלושת חלקי "לפגוש את המפלצות - החיים לפני הדינוזאורים" והציגו עולם מרהיב ומרתק של יצורים קדמוניים שחיו כאן לפני הרבה מאוד זמן. השילוב של קריינות מרתקת עם ויזואליזציה מהממת יצר סרט טבע מדהים ויפהפה, שהיה פשוט מהפנט לצפייה. לפרקי זמן מסוימים נראה היה כאילו הסרט מראה עולם שקיים גם היום ולא כאילו הוא מצולם רובו ככולו באנימציה ממוחשבת. מרהיב. במיוחד הסגמנטים הקצרים של ההתפתחות האבולוציונית.



5. אז בואו נדבר קצת על המונדיאל. או ליתר דיוק, על שתי הקבוצות שמעבירות את השידורים. בפינה הימנית - אנשי "ספורט 1" שמשדרים את רוב המשחקים בשידור ישיר. בפינה השמאלית - נבחרת ערוץ הספורט בראשות מודי בראון. נדמה כאילו קבוצת אריה מליניאק מתאמצת להיות מגניבה, אבל בפועל משהו נראה יבש ומשעמם שם. בעוד בצד השני, אצל אנשי ערוץ הספורט שמשדרים תקצירים ותוכניות מיוחדות בערוץ 2, מדובר בחבורה משופשפת שפשוט כיף לראות אותם. מספיק היה לראות את "באים למונדיאל" במוצאי שבת, כדי להבין את הבדלי הרמות בין האולפן הזורם, הנינוח והכיפי של בראון, לבין הניסיונות להיות כאלה אצל מליניאק ושותפיו. זה לא שהאולפן המעוצב כסלון ביתי של "ספורט 1" כזה גרוע, ועדיין - הרבה יותר כיף לראות מונדיאל בערוץ 2, למרות הפרסומות.

4. ב"סמולוויל" ציינו השבוע את הפרק המאה עם כמה מאורעות חשובים: קלארק מחליט לגלות ללאנה את כל האמת ולהציע לה נישואין. אבל מה שנראה כמו החלום האולטימטיבי של קלארק הופך לסיוט, וקלארק מבקש מאביו הביולוגי להחזיר את היום אחורה כדי לעשות דברים בצורה אחרת. ואז זה קורה - ובמקום לאבד את לאנה, מאבד קלארק את אביו, רגע אחרי שהוא זוכה בבחירות. זה היה פרק טוב יחסית, אבל כמו שקורה כמעט תמיד בסדרה הזאת הוא היה עשוי בפשטנות מסוימת, והיו בו כמה דיאלוגים קצת מטופשים.

3. "תא רדום" סיפקה השבוע פרק בינוני. אבל הוא היה בינוני, כי החלק הראשון שלו היה מעניין, החלק האחרון שלו היה מצוין, והחלק האמצעי שלו - משהו כמו 15 שעה - היה פשוט נוראי: דיאלוגים משמימים של הדמויות המרכזיות שיודעות שלא נותר להן עוד הרבה זמן לחיות. אז אני מבין מה ניסו לעשות שם כשהציגו את הדבר האישי האחרון שכל אחד מהם עשה, ועדיין - זה היה כתוב רע וזה היה משעמם ומיותר. מזל שהגיע החלק האחרון של הפרק - עם סצנת המוות האכזרי של הנהג, שהיתה חזקה, ועם גילוי המטרה הסופית של תא הטרור - שהציל את הפרק וגרם לי לרצות ולראות כבר את הפרק האחרון בעונה.

2. "האו-סי". כשג'וני הגיע לסדרה הוא היה דמות חיובית למדי. הוא עזר למריסה להשתלב בבית הספר החדש, התייחס עליה בצורה יפה, ולא התפתה ללכת בעקבות ההתאהבות שלו. אבל ליוצרי הסדרה יש נטייה להרוס כל דבר טוב שהם בונים בצורה רעה ומעצבנת. ומה שקרה בפרק ששודר השבוע - השינוי הקיצוני הזה באופי של ג'וני - נעשה בצורה גרועה ומקוממת, וחבל.



1. ביום חמישי בצהריים נחשפה באתר ynet רשימת העולים לנבחרת העונה של "כוכב נולד 4", יותר מחצי יום לפני התוכנית של יום חמישי (זו בה נחשפו 50 העולים לשלב הבא מתוך ה-100), יום וחצי לפני שנחשפו שבעת השמות הראשונים ברשימה הזאת, ושבוע לפני שנחשפה הרשימה המלאה בתוכנית. הפרסום הזה גרם לדרמה ולמתח שניסתה קשת לבנות בתוכניות שכבר שודרו להיראות קצת מגוחך, והרסה חלק גדול מההנאה לחלק נכבד מצופי התוכנית. לזה קוראים ספוילר, ואפילו אחד גדול ונוראי. וגם אם כותבים את המילה "ספוילר" בצד ימין למעלה, זה לא מצדיק את קיומו.


בשולי הממיר
ב"על טבעי" התארחה מיודעתנו ג'ולי בנץ, הלא היא דרלה.

ב"האנטומיה של גריי" התארח השחקן פרנסיס צ'ו כמר צ'ו. אנחנו מכירים אותו כד"ר מרווין קנדל הקריפי מ"אבודים". השוטר שירו בו, פיט, היה דניאל בס, ריק החוטף הסימפטי של קים באוור בעונה הראשונה של "24".

ב"מגרש ביתי" התארח השחקן בריאן ג'ורג', שזכור בעיקר כבאבו באט מ"סיינפלד", שהתארח לא מזמן גם ב"עקרות בית נואשות". הפעם הוא היה דאוד, נהג מונית רגיש במיוחד.

ב"האוס" קיבלנו גם את מימי קנדי, לשעבר אבי מ"דארמה וגרג" וגם את אריקה גימפל, שהתחיל כקוקו ב"תהילה" ונראתה לאחרונה כאלישה פינל ב"ורוניקה מארס".