10. "האוס". קודם כל, בגלל קמרון והדם, באחד הקטעים שגרמו לי פשוט לפעור את הפה בתדהמה. ובגלל הסיכוי הקלוש שהיא נדבקה באיידס(!). ואז בגלל צ'ייס ששכב עם קמרון(!!) לאחר שהאחרונה לקחה סמים(!!!). אחר כך, בגלל סצנת הדיאלוג ללא המילים של האוס עם העכברוש ולאחר מכן בגלל הצורה שבה הוא מוכיח שצדק בנוגע לאבחון של האב ("עכשיו אני יכול לעשות את זה"). בכלל, המקל של האוס הוא סוג של דמות נוספת בסדרה, שכבר הספיקה לעשות הרבה מאוד דברים מאוד מעניינים במהלכה. פרק נפלא.

9. "קוראים לי ארל" סיפקה השבוע פרק משעשע במיוחד, עם הסיפור על ארל שניסה בעבר להיפרד מחברה תלותית. הניסיונות שלו להיפרד ממנה היו נהדרים, בדיוק כמו המזימה שהצליחה בסופו של דבר - ההתחזות למת. עוד דברים ששווים אזכור: הבובה העשויה מעיסות נייר בדמותו של ארל, ורנדי היקי המנסה להסביר לארל על כך שהם גברים והיא אישה ומדוע עדיף להיות חיים ממתים. נהדר.

עוד 9. גם "המשרד" ממשיכה לספק פרקים קומיים מופלאים, לצד כמה קווי עלילה מתמשכים שלא היו מביישים מספר סדרות דרמה המשודרות בטלוויזיה שלנו. כל הסצנה עם תיבת ההצעות היתה היסטרית לחלוטין, בדיוק כמו פאם וג'ים שעובדים על דוויט שהיום יום שישי, גורמים לו להגיע באיחור למחרת - דווקא יום אחרי שאמר לבוס שלו שזה מעולם לא קרה לו. נפלא.

ועוד 9. כושר ההמצאה המופלא של יוצרי "משפחה בהפרעה" גורם לכל אחד מהפרקים בעונה הנוכחית להיות יצירת מופת קטנה בעשרים דקות. ג'ורג' מייקל הנרתע כשזורקים עליו דברים (בדיוק כמו טוביאס, מסתבר) הוא אחד הדברים היותר מצחיקים שראיתי השבוע בטלוויזיה (וזה קשה בשבוע שבו חבורה של מפלצות שרה "הארד רוק הללויה"), וכמוהו גם המשפט של טוביאס: "Let me out my queen". מבריק, כבר אמרתי?

8.5. "24" סיפקה, לצד בדיחה פנימית אחת על השימוש בשם ג'יין אספנסון, כמה רגעים של טלוויזיה נהדרת - בעיקר בזכות ההתקפה על השיירה, שכמעט חיסלה את הנשיא הרוסי, את אשתו ואת הגברת הראשונה של אמריקה. מזל שאהרון הצליח להציל את המצב. ומה יהיה עם הנשיא האמריקני הדפוק הזה? Thanks god! כמה טיפש נשיא יכול להיות?

8. עונה חדשה של "כוכב נולד" היא תמיד סיבה לחגיגה בשבילי, והשנה פעמיים כי טוב - שתי תוכניות אודישנים בתוך יומיים. התוצאה בהחלט הצדיקה את הציפיות - צביקה הדר לא מצליח להירגע מרוב צחוק בגלל הטיפוס ההוא שהשאיר את אשתו ללדת ובא לשיר שיר מקורי עם אחיו, מגלה תוך כדי כך שהוא לא ממש יודע לשיר; כמה זיופים משעשעים עד דמעות; מרגול שסיפקה כמה יציאות שנעו בין "תמוהות" ל"היסטריות" מהווה סוג של תחליף לשטויות של ריקי גל; צביקה פיק שממשיך למלא תפקיד נהדר כשופט; וכמו תמיד - גם כמה אנשים שדווקא כן יודעים לשיר ולרגש תוך כדי כך. איזה כיף.

7. פרק חזק של "ללא עקבות", שעסק בנושא רגיש: זוג שהיה מעורב בעבר בפיצוץ מרפאה שעסקה בהפלות, גרם למוות ולפצועה קשה, ונאלץ לחיות בזהות בדויה ב-15 השנים האחרונות. הניסיון של לילי לכפר על מעשיה בעבר באמצעות טיפול בנפגעי כוויות, בשילוב דרך הסיפור הייחודית של הסדרה, יצרו פרק מרתק עם סוף מצוין - הפצצה המחוברת אל גופה של לילי, וירי הצלף לאחר מכן. הדחתה של ויויאן לטובת חזרתו של ג'ק תיבלה את אירועי הפרק במישור אחר.



7. האירוויזיון אמש היה מהנה כתמיד. שירים טובים ומשובחים שכיף לשמוע לצד כאלה שהם כל כך גרועים שזה פשוט תענוג לצחוק עליהם. תלבושות והעמדות מגוחכות, והרבה אנשים בלבן. אבל אין ספק שההחלטה לפתוח את האירוויזיון לסגנונות "אחרים" עושה לו רק טוב. השנה קיבלנו מצעד הזוי במיוחד של מוזיקה, ולמרות שגם בשנה שעברה היו לא מעט דברים מוזרים, נדמה שהפעם עשו המדינות השונות ניסיון לשעשע אותנו. בין אם זה היפ-הופ בריטי או מוזיקת קאנטרי גרמנית, קשה היה להתעלם מהאווירה המשונה. הגדילו לעשות להקת הזחוחים מליטא, שאותי אישית קנו עם התעוזה שלהם לבצע שיר שגרם לקהל באולם (לראשונה מאז שאני זוכר) לצעוק בוז בסיום השיר. הם זכו למקום גבוה בצדק. באטלר שלנו היה חלש ונאלץ להסתפק בפירורי זיקוקים של הצרפתים (שוב - בצדק), וגיבורי הערב היו כמובן חבורת השדים מפינלנד, שהניצחון הגדול שלהם מסמל יותר מהכל את עידן האירוויזיון החדש. הארד רוק הללויה! וד"ש לפורס פגסטרום (Bosco).

6. פרק חמוד למדי היה השבוע ב"או-סי", במיוחד בוועדה להחזרת מריסה. היה נחמד לראות את כולם מתאחדים למען מטרה אחת ועושים זאת בצורה כל כך חיננית. גם ג'וני - אחת הדמויות היותר טובות שהוכנסו לסדרה הזאת - עשה את זה יפה כשגרם למריסה ללכת למרות רצונה להישאר איתו. בכלל, מערכת היחסים בין ג'וני למריסה היא אחת המעניינות ביותר בסדרה (ואני מקווה שלא יהרסו אותה עם איזו נשיקה אסורה או משהו בסגנון). וגם הצילומים בסיום לספר המחזור היו חמודים.

5. יצא לי לצפות רק בתוכנית של שישי ב"מועדון לילה", אבל היא היתה כל כך מצחיקה שאני עוד אשלים את הפרק של יום חמישי. שתיים מהבדיחות שהכי הצחיקו אותי: אביעד קיסוס מספר על פרסומת בכיכובה של מיכל אמדורסקי, שלמטה כתוב "המציגה אינה זמרת", וצמד בדיחות ה"מה היה קורה עם ההוא היה מתחתן איתה" - אחרי החתונה של א.ב. יהושע וג' יפית, היה כתוב על הדלת שלהם "כאן גרים בכיף א ב וג' יהושע", ואחרי החתונה של עפר שכטר עם יהודה לוי, היו קוראים לו עופר לוי. ואיזה כיף שנפטרו מהסבתא.

4. אז מה, "אבודים", המפלצת היא בסך הכל עשן שחור דבילי? תראו, אני מודה שהסצנה ההיא עם אדביזי המסתכל על העשן השחור מבלי לזוז בעיניים פעורות היא סצנה יפה מבחינה ויזואלית, אבל זה הופך את כל הקטע הזה עם המפלצת לתמוה אפילו יותר. הפלשבקים של אקו היו מעניינים, והעניקו מימד חדש לפסלי הנזירה, אבל קצת קשה לי עם כל הקטע הזה של "בואו נענה על שאלה אחת מהעשרות שכבר יש בשאלות רבות נוספות". בניגוד לאנשים שחושבים שהסיפור של "תיקים באפלה" יחזור גם במקרה הזה, אני לא סבור ככה, ואני עדיין מאוד אוהב את "אבודים", למרות הביקורת שיש לי כלפיה.

3. פרק פתיחת העונה של "בוסטון ליגל" היה קצת מטופש, ולהוציא קטע חביב אחד - העדות של הבחורה האילמת באמצעות הצ'לו והרפרנס ל"אלי מקביל" - זה היה פרק לא מוצלח במיוחד. הוא לא היה גרוע או נוראי, והיו בו עוד קטעים סבירים - ההליכה עם משקפי השמש בפתיחה - ועדיין מדובר בסדרה בינונית למדי, שאני שוקל ברצינות אם להמשיך לצפות בה.



2. עושה רושם שלפני הויתור על "בוסטון ליגל" יגיע עבורי ויתור על "גברתי הנשיא". יש שם בכל פרק דיאלוגים שגורמים לי לגלגל בייאוש את העיניים לשמיים מרוב קיטשיות וחוסר-חדשנות, אין שם שום תחכום בטקטסים, אף תסריט מרגש. זו פשוט סדרה כל כך סתמית. עדיף להשקיע את 42 הדקות הללו בהכנת בובה של ארל מעיסות נייר, או משהו.

1. ואי אפשר בלי לוחות שידורים לא מעודכנים, נכון? הערוץ הראשון שמתחיל את "חוק וסדר" באיחור סמלי של יותר מעשרים דקות זה עוד נסבל, איכשהו, זה הרי קורה בכל שבוע, אבל להתחיל את "מכושפות" ואת "אנג'ל" בערוץ 3, שלוש דקות לפני הזמן, ולאחר מכן את "האוס" ואת "דדווד" כדקה וחצי לפני הזמן - זה בלתי נסבל.


בשולי הממיר
לורטה דיביין היתה מרלה בסדרת בית הספר "בוסטון פאבליק". השבוע היא נצפתה פעמיים בסדרות yes Stars, פעם כמיזורי מוסלי הסייקיק מ"על-טבעי" ופעם כאדל, אשתו של ד"ר ריצ'רד וובר ב"האנטומיה של גריי".

נישאר בבוסטון. האלמנה השחורה ב"בוסטון ליגל" היתה לא אחרת מהת'ר לוקליר. השופט במשפטה היה אנת'וני הילד, סקוט מ"בוסטון פאבליק", שם מזמן לא ביקרנו. ומי נמצא בתפקיד עורך הדין? נשיא ארה"ב ב"24", השחקן גרגורי איצין.

ואם הגענו ל"24" - כריסטופר הוא פיטר וולר, צ'אק מ"אודיסיאה 5".

ב"סקרבס" התארח לא פחות ממת'יו פרי, ה"חבר" צ'נדלר.

וממת'יו אחד לאחר - ב"האוס" התארח השחקן מת'יו ג'ון ארמסטרונג בתור החולה קאלווין. הוא היה פיט פריור ב"חלום אמריקאי".

ב"זהות בדויה" הופיע השחקן פטריק בקאו, לוץ מ"קרניבל".

ריצ'רד בורגי מופיע ב"המשפט של איימי" בתור האקס, במקביל להופעתו כאקס של סוזן ב"עקרות בית נואשות", וב"פוינט פלזנט". בפרק פתיחת העונה של "איימי" הופיעה אזורה סקיי, קאסי מהעונה השביעית של "באפי". התגעגענו (אסף רזון).

אל רשימת האורחים הבלתי נגמרת של "וויל וגרייס" הצטרף השבוע ג'ייסון ביגס, ומצא שם את אלק בולדווין שחיכה לו בסבלנות מספר פרקים (assafTV).

ולסיום, אחד מצירופי המקרים היותר מוזרים שזכורים לי: השחקן ביל סמיטרוביץ' שיחק במשך מספר עונות ב"הפרקליטים" את עוזר התובע קנת' וולש (Kenneth Walsh). קנת' וולש (Kenneth Welsh) הוא שמו של שחקן אחר ששיחק אף הוא ב"הפרקליטים" בתור השופט הארוד, עושה זאת לשלושה פרקים. שני הקנת' וולשים נצפו השבוע בשתי סדרות שונות. סמיטרוביץ' היה ב"ללא עקבות" ו-וולש היה הסנטה השתיין ב"סמולוויל". כל זה לא היה כל כך מפתיע, אלמלא הם היו כל כך דומים גם במציאות: