אני זוכר את הפעם הראשונה בה ראיתי "מסע בן כוכבים". הייתי בן חמש עד שמונה (הגיל ההוא בו כבר ידעתי לקרוא, אבל לא ידעתי כמעט שום דבר אחר) אצל בייביסיטר באיזה בוקר של חופש. בכבלים הפיראטיים הקרינו איזו סדרה עם חללית והצוות שלה ומישהו (שאני חשבתי שהיה הגיבור) שהופך לבלתי פגיע ובעל כוחות-על וכולם נלחמים בו (הפרק "Where no man has gone before" של TOS, הסדרה המקורית). אני לא זוכר אם זה שעמם אותי או הפחיד אותי, אבל די התעלמתי מהסדרה אחר כך.

אני זוכר את הפעם השנייה בה ראיתי "מסע בין כוכבים". הדור הבא, TNG, בדיוק הגיעה לארץ, לחינוכית. אני לא זוכר אם קודם היה הפיילוט, "מפגש בפארפוינט", או שההקרנה בכלל נפתחה בספיישל מאחורי הקלעים של הסדרה, אבל אני זוכר את ההתרגשות שהיתה בצוות הסדרה, את הגאווה של מחלקת האפקטים על האפקטים הממוחשבים החדשניים לאותה התקופה (התמונה הממוחשבת של האנטרפרייז הופקה מכמה שכבות - הכוכב שאותו הקיפה, האנטרפרייז, וכמה שכבות של אור וצל). "הדור הבא" שודרה בחינוכית, בזמן שבו הייתי חוזר מבית הספר, אז יצא שהייתי צופה בה באופן קבוע פחות או יותר. בה וב"רובוטריקים" (אפילו שלא ראיתי אז את הפרק הראשון בו אופטימוס נראה כמו משאית אבל הופך לרחפת). אבל באותה התקופה, "מסע בין כוכבים: הדור הבא" היתה בערך כמו כל סדרה אחרת - משהו שהייתי רואה בטלוויזיה, אבל לא משהו מיוחד.

התקופה ההיא היתה תקופה די טובה למסע בין כוכבים בישראל. ערוץ 23 (אז כבר היו כבלים אמיתיים) הקרין את הסדרה באופן יום-יומי כמעט, בהתחלה את TNG ואז את DS9. לא שיצא לי לראות הרבה מהם, כי לא היו לי אז כבלים. אבל ידעתי שהסדרה משודרת שם.



ואז הגיע החופש הגדול בו שודרה "חלל עמוק תשע" ברצועת החופש של תוכניות הנוער בערוץ 1. זו לא היתה העונה הראשונה, אבל לי לא היה אכפת (אז לא ייחסתי חשיבות לסדר הנכון של פרקים): ראיתי "חלל עמוק תשע", ואהבתי כל רגע. אהבתי את האפקטים, את העלילות, את החייזרים עם הפנים המוזרות ואת שינויי הצורה של אודו. אלו היו רק חודשיים, שתי עונות בקושי (החופש נגמר לפני שהעונה השנייה ששודרה הסתיימה, והטיימר עבד בתחילת אותה שנת לימודים), וכשהן נגמרו חזרתי לתקופה נטולת המסע בין כוכבים, אבל זאת היתה תקופה טובה כל עוד היא נמשכה.

אני זוכר את הפעם הראשונה בה ראיתי באמת "מסע בין כוכבים". זה היה סוכות של שנת 1996. קראתי בפנאי פלוס על מן דבר כזה, כנס של מדע בדיוני ו"סטאר טרק". באותה תקופה בעיקר קראתי מדע בדיוני, ופחות ייחסתי חשיבות לז'אנר בטלוויזיה, אבל את עיניי משך הפרסום על הקרנת הפרק "The Troubles with Tribbles" ופרק ההמשך "More Tribbles More Troubles", ששודר בסדרה המצוירת והנדירה. אז באתי, ראיתי את שני פרקי הטריבלים, ראיתי את אורי פינק מרצה על קומיקס של "מסע בין כוכבים", נרשמתי לאגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטזיה (בשביל ההנחה בכרטיסים, כמובן), ונזכרתי ש"היי, רגע, אני בעצם דווקא די אוהב את המסע בין כוכבים הזה". למרות שפחדתי מהתוכנית בתור ילד".

וזה היה השלב בו "מסע בין כוכבים" הפכה מעוד סדרה עם אקשן ואפקטים לסדרה שהשפיעה על חיי. כי "בבילון 5" שודרה בכבלים (שעדיין לא היו לי), סדרות מדע בדיוני אחרות כמו "ארץ 2", למשל, לא היו מאד נפוצות בטלוויזיה ותמיד סבלו ממספר פרקים נמוך יחסית ומשיבוץ בעייתי מבחינתי, ו"מסע בין כוכבים" על כל נגררותיה דאז הפכו סמל למדע הבדיוני, לז'אנר האהוב עלי בטלוויזיה.

יש צורך להבין: עד אותו הזמן, הייתי די מנותק מקהילת המדע הבדיוני האינטרנטית. למרות שהז'אנר, ככללו, לא היה לי זר, אף פעם לא ממש השתתפתי באתרים ובפורומים בנושא. והנה, בגלל "מסע בין כוכבים", בצורה הכי ישירה שיש, למדתי להכיר את העולם, את הקהילה, וכן - גם את "מסע בין כוכבים" עצמה. כי ברגע שבו נוצר בראש שלי הקשר בין "מסע בין כוכבים" לז'אנר ולקהילה, היא הפכה ליותר מאשר סתם סדרת טלוויזיה כיפית. היא הפכה למשהו גדול הרבה יותר: לסדרה שיש מאחוריה משמעות, לסדרה שאני צופה בה כחלק מהתחביב שלי. יחד עם חובבי המד"ב בארץ כעסתי כשבין עונה לעונה של DS9 עבר פרק זמן בלתי הגיוני. יחד עם החובבים חיפשתי כל מיני מקומות לראות את הסדרה (בימי שישי, באחרי הצהריים הארוכים של הקיץ, היינו מעבירים את האנטנה לירדן וצופים ב-TNG עם כתוביות בערבית). יחד עם החובבים צפיתי, לראשונה בארץ, בעונה הראשונה של "וויאג'ר", שהוקרנה בהקרנות שבועיות באודיטוריום של בית ספר בתל אביב. יחד עם החובבים הייתי, ובכן, ביחד.



אבל לא רק בגלל ההיכרות עם עולם החובבים הישראלי אני מחשיב את "מסע בין כוכבים" כאחת הסדרות שהשפיעו עלי, ואפילו אולי באמת לסדרה של חיי.

"מסע בין כוכבים", בסופו של דבר, היתה הרבה יותר מסדרה. היו בה המון פרקים, עשרים ותשע עונות לפי הספירה המלאה. אלו מאות פרקים. חלקם משעממים, חלקם סתם רע, ובחלק מהמקרים מדובר בפרקים נהדרים. למרות שנים של צפייה, עוד יש הרבה פרקים שלא ראיתי (ואני לא מחשיב את "וויאג'ר", שעקב אי חיבור ללווין לא ראיתיה בזמנה, ואחר כך לא מצאתי את הזמן להשלים במלואה). גם פרקים שאני יודע שראיתי, אני לא זוכר במלואם. יש כל כך הרבה מידע, כל כך הרבה עלילות, קישורים בין עלילות, קשרים בין דמויות, קווי זמן, טכנובבל, טריבלים, ציטוטים וניטפוקים, שתמיד נשאר משהו לחשוב עליו, עוד מידע לא מוכר, עוד פיסה של הנאה בשביל ניטפיקר שכמותי ששואב הנאה מעודף מידע.

כי האמת היא כזאת: "מסע בין כוכבים", כמו שכבר כתבתי בפרויקט "לפרוש בשיא", היא יותר מסדרה. היא תופעה. ותופעות, כפי שהיו מסכימים ספוק ודאטה, נמדדות גם בהיקף, ברוחב, בגודל שלהן. סביר להניח שרוב האנשים היו רואים דווקא בתחושת הקהילה ש"מסע בין כוכבים" הנחילה לי את ההשפעה הגדולה עלי. אבל מבחינתי, "מסע בין כוכבים" תמיד תהיה שם בשביל לראות פרק שלא ראיתי או שכבר שכחתי. היא תמיד תהיה הגבול האחרון, הסדרה שתמיד מוכרת אבל תמיד משאירה תחום לא נודע. יש סדרות יותר מעניינות, יש סדרות יותר טובות, יש סדרות שבחישוב פרק מול פרק יותר מהנות בשבילי.

אבל "מסע בין כוכבים" יש ותמיד תהיה רק אחת.

או שש.


חזרה אל הפרויקט