10. איזה פרק אינטנסיבי קיבלנו ב"24". בראש ובראשונה ניצבת סצנת פינוי הקניון המדהימה, שבה המוני אנשים מנסים להימלט ממנו כמה שיותר מהר - לטעמי אחת מהסצנות החזקות בסדרה. מעבר לזה, נראה כי בעונה הזו המוזיקה נהייתה דומיננטית יותר ושהוכנסו בה מוטיבים חדשים, מה שמעביר בצורה אפילו טובה יותר מבעבר את המתח של האירועים ואת הקצב של הסדרה - זה ניכר בעיקר בסצנת ההגעה לקניון, אבל לא רק. אלמנט חזק נוסף בפרק (ובכלל בעונה הנוכחית) הוא האופי המפוחד של הנשיא, אופי שמנוגד לחלוטין לזה של קודמו בתפקיד, פאלמר. רואים את זה היטב כשהנשיא לוגאן מנסה בהתחלה להתחמק מהחלטה על גורלם של מבקרי הקניון המותקף, ורק לאחר מכן כשהוא מבין שאין לו ברירה, הוא הולך על ההחלטה המפוקפקת לא להציל את 800-900 האנשים שבקניון (וביניהם ילדים) כדי להשאיר לעצמו קצה חוט באיתור 19 המיכלים האחרים. מזל שג'ק מתעלם מההוראה המפורשת של הנשיא, לוקח את העניינים לידיים ונותן להם קוד שגוי (ואחר כך נלחם בהם באופן פעיל יותר). ההחלטה הזאת של הנשיא, על רקע ה"Thanks god" שהוא מפטיר לאחר שהוא שומע שמספר הקורבנות קטן בהרבה ממה שהיה יכול להיות אלמלא ג'ק, מעמיד את הנשיא באור מגוחך עוד יותר. פרק מעולה.

9. הפרק של אמש ב"האוס" היה פרק רגיל מבחינת איכותו (כלומר, טוב מרוב הדברים ששודרו השבוע בטלוויזיה) וככזה בדרך כלל אינו דורש אזכור מיוחד כאן, אבל סצנה אחת עשתה לי את השבוע. כסדרת דרמה מעולה, "האוס" מצטיינת בדיאלוגים קומיים שנונים. אחד כזה היה בין ווילסון להאוס כשהאחרון מספר לו על ההלוואות שהוא לוקח ממנו בסכומים גדלים והולכים כדי לבחון אותה, וחברו לא מתבלבל ומספר לו על השקרים שהוא משקר לו במידה הולכת וגדלה. פשוט מבריק.

8.5. "הצילו" מצליחה, בזכות דיאלוגים שנונים וקווי עלילה מתמשכים מעניינים, לגרום לי להתאהב בה יותר ויותר עם כל פרק שחולף. הסצנה עם אשתו לשעבר של טומי ועם הבחורה שהוא שוכב איתה כרגע ולא זוכר את שמה (אם רוצים, סוג של רפרנס ל"סיינפלד") היתה נפלאה, והכילה את המשפט האלמותי של עקרת בית נואשת מסוימת: "These tits are real and they're spectacular" (עוד רפרנס). עלילת המעצר של רוג'ר היתה סוחפת ומענגת, כמו גם סצנת השריפה של הבית של טומי ע"י קארן (או איך שלא קוראים לבחורה שהוא לא זוכר איך קוראים לה. אם הוא לא זוכר, גם לי מותר).



8. אני לא בטוח שאני יודע להסביר את זה, אבל קצת קשה לי להתחבר בינתיים אל העונה השנייה של "דדווד", ובכל זאת, אי אפשר שלא להתפעל מהמשחק המדהים של איאן מקשיין כאל סוורנג'ן, שמבלי להוציא מילה אחת מפיו במשך כל הפרק אמש, מצליח להעביר מנעד שלם של רגשות ולגרום לי לצפות לכל שבריר של הופעה שלו על המסך. מפעים.

עוד 8. פרק טוב של "בנות גילמור" ובמרכזו שני אירועים: לוק נפגש עם הוריה של לורליי והמשך חקירתה של רורי את "בריגדת החיים והמוות". סצנת הפגישה המחודשת של לוק ולורליי עם אמילי, שהתחילה עם לורליי המתנהגת בצורה מחורפנת ומצחיקה בטירוף, והמשיכה עם אמילי המתעללת בלוק, היתה מופתית. רורי הצונחת עם לוגאן וארבעה חברים נוספים באמצעות מטריות משל היו מרי פופינס, היוו סיום הולם לאחד הפרקים היותר מהנים הזכורים לי בסדרה.

7.5. יש שיחשבו אחרת, אך לדעתי היה הפרק של "עקרות בית נואשות" השבוע מענג במיוחד. פרט לתסריט המעניין (במיוחד הסיפור של ברי שמצליחה לריב עם בעלה אחרי מותו) היו נקודות נהדרות לאורך כל הפרק: כל הופעת אורח של וואלאס שון (וויזיני, "הנסיכה הקסומה") היא תמיד הפתעה נהדרת. הוסיפו לזה גם עוד זמן מסך לחביבת הח"מ ג'ואלי פישר כנינה, הבוסית המתוסכלת של לינט (והאינטראקציה בין שתי השחקניות המשובחות האלה היא כיף בפני עצמו), תבלו קצת גם בפליסיטי הופמן שחושפת גוף חטוב והופעה סקסית שלא מאפיינת אותה בדרך-כלל וקנחו בדובדבן שבקצפת - התפרצות פסיכית נדירה של ברי ואן-דר קמפ הכה-קפואה בדרך כל, שהחזירה אותנו פתאום בפלשבקים לקימברלי המופרעת מ"מלרוז פלייס" (אסף רזון).

7. מאוד נהניתי מתוכנית הפתיחה של "מועדון לילה", תוכנית הלייט-נייט (נגיד) החדשה של ארז טל. אז נכון, אפשר לראות שם השפעה של תוכניות רבות (החל מ"תשע בריבוע", "יתוש בראש" ו"המעגל עם דן שילון", דרך "של מי השורה הזאת" ו"משחק מכור" וכלה בתוכניות ה"צלייה" למיניהן של סלבריטאים כאלה ואחרים. אתם מוזמנים למצוא תוכניות נוספות ש"מועדון" שואבת את השראתה מהן, אגב), וגם אפשר לראות דברים שארז טל לקח עוד מתחילת דרכו ב"מה יש" ("זה כל הקסם" ב"ביצוע" עמיר פרץ ואהוד אולמרט, למשל. קטע חביב, שעשה כאב ראש אדיר, מן הסתם, לעורכי הוידאו המסכנים של התוכנית), ועדיין - לא הפסקתי לצחוק לאורך כל התוכנית. ובעוד ב"משחק מכור" רואים גם את הקווים הגסים של העריכה וגם כמה שכל בדיחה שם כתובה מראש, נראית "מועדון לילה" זורמת וקלילה יותר, ולמרות שגם כאן בדיחות המשתתפים הקבועים כתובות מראש - כמעט לא שמים לב לזה, והמשפטים נאמרים שם כאילו נהגו באותו הרגע. ואם יש מילה אחת רעה שצריך להגיד, היא הולכת לכיוון הסבתא הדיגיטלית המפחידה והכל כך מיותרת הזאת. היא קריפית, לא קשורה לכלום, לא מצחיקה בכלל, ומוציאה בחלקיק שניה את כל הכיף שהתוכנית עושה עד לאותה נקודה. בקיצור, הסבתא צריכה ללכת הביתה ויפה תוכנית אחת קודם.

6. הפרק של "אבודים" (ב-Xtra HOT) היווה סוג של ירידת מתח אחרי הפרק המופתי של השבוע שעבר, במיוחד בגלל שסיפורה של אנה לוסיה היה קצת פחות מוצלח מרוב הפלשבקים של שאר הדמויות שעל האי. ולמרות זאת, סצנת האיחוד בין ברנרד לרוז שהתגעגעו זה לזו במשך קרוב ל-50 יום לאחר ההתרסקות, היתה מרגשת ועוצמתית.

אין 5 השבוע.

4. אצל המתרגם של "האוס", אופנועים נוסעים 400 ו-450 קמ"ש, במקום 150 ו-180 מייל לשעה (שלמקו GRAS).

3. "קרובות" ו"פוינט פלזנט" אמנם לא נמצאות באותו ערוץ, והסטטוס שלהן (מבחינת מספר הפרקים שכבר שודרו בארץ) שונה, ובכל זאת, במהלך השבוע החולף הגעתי לסוג של החלטה לוותר על הצפייה בהן עקב שעמום גובר והולך (ולא בהכרח כי הן גרועות - "פוינט פלזנט" מראה סימני שיפור קלים ומה שהתחיל כ"זוועה" הפך ל"בינוני מינוס"; וב"קרובות" יש כמה רגעים חמודים). או במילים אחרות: אלו לא אתן, פוינט ורילייטד, זה אני. ראיתי יותר מדי דברים כאלה בעבר.

2. אלו מכם שצפו ב"ארץ נהדרת" לפני כחודש אולי שמו לב לתופעה מעניינת (או שקראו עליה בממיר): מגיש התוכנית, אייל קיציס, הפנה למקבץ פרסומות, וציין שהוא יכלול "חמש פרסומות בלבד". ואולם, כמות הפרסומות במקבץ היתה משולשת והפסקת הפרסומות התקרבה באורכה לעשר דקות. הנה החלק הלא מפתיע - קשת לא טרחה לתקן את עצמה, וחזרה על ההפניות המרגיזות שוב. עולם כמנהגו נוהג? כנראה שלא. מסתבר שהפעם התקבלו ברשות השנייה אינספור תלונות על השקר החוזר ונשנה, ושאף התקבלה החלטה לבדוק את הנושא. כלומר - נראה שהפעם הזלזול של קשת מפריע למספר גדול של צופים, שאף מודעים לזכויות שלהם ולא מוכנים שישקרו להם. התקדמות. קשת מודעת כנראה לכך שאין לה הרבה תחרות, ולכן עדיין מרשה לעצמה את מה שאולי היה נחשב לפאשלה בנוף טלוויזיוני אחר. התקווה לשינוי מגיעה לא מהרשות השנייה אלא דווקא מצופים שנוקטים עמדה כדי לשפר את תרבות השידור בארץ (אותו מישהו).

1. כמה לקטים או "המיטב" של "ארץ נהדרת" יכולה קשת לשדר בערב שבת בחמישה שבועות רצופים? לא פחות משלושה! שלושה לקטים לאותה תוכנית שודרו במשך חמישה שבועות בזלזול מוחלט בצופים, כאשר בפעמיים הראשונות אפילו לא טרחו לציין זאת בקדימונים. הזלזול הוא כה גדול, עד שלפני שבועיים כאשר שודרה תוכנית שאיננה לקט, הקדימון ציין שמדובר בתוכנית חדשה, כאילו ברירת המחדל היא לקט והמיוחד הוא תוכנית חדשה (מד-דוג).


בשולי הממיר
ב"זהות בדויה", החברה הבוגדנית של רייצ'ל, פייטון, היתה לא אחרת מאיימי אקר, פרד המתוקה ב"אנג'ל" (Mr. Wings). עוד התארח שם ג'ק לאופר (ההומלס ב"הף") כאלכסנדר המודיע של סלואן.



בתפקיד גרושתו הטורפנית של טד, עוה"ד של ביה"ח ב"סקרבס", הופיעה ג'וליאנה מרגוליס. הליהוק היה מוצלח ומפתיע - התפקיד שילב רשעות וסקסיות מתפרצת, שני דברים שלא ממש אפיינו את תפקידה המפורסם כאחות האת'אווי ב-ER (אסף רזון).

מנדי ב"מכושפות" היתה מישל סטפורד, פיליס ב"צעירים חסרי מנוח" (Mr. Wings).

בפרק של "ורוניקה מארס" ששודר ב-Xtra HOT התארח קווין סמית' (במאי וסיילנט בוב לעת מצוא) בתפקיד קטן.

ב"מגרש ביתי" התארח דני וודברן, מיקי הגמד מ"סיינפלד".

וואלאס שון התארח כאמור ב"עקרות בית נואשות" ובאופן משעשע למדי אמר: "?Why are you keep saying that word".