10. "4400" סיימה עונה שניה לא רעה בכלל בפרק מצוין - בעיקר בזכות הסצנות בסיום הפרק - שגם סגר קווי עלילה שהתפרשו על פני כל העונה וגם פתח המון שאלות מעניינות לקראת העונה השלישית. בראשן: איך תיראה המלחמה שמאיה טוענת שנפתחה? איך ג'ורדן קולייר חזר לחיים (והאם זה בכלל הוא)? והאם שון אכן "הוציא" מקייל את הישות ההיא שהשתלטה עליו, ואם כן - איך זה ישפיע על התוכניות של "אנשי העתיד"?

9. רק לפני שבוע יצא לי להגיד לחבר טוב שדב נבון מיותר בקאסט של "ארץ נהדרת". שהשטיקים שלו נגמרו ומוצו, ודי, נמאס. והנה, דב נבון שיחק אותה ביום שישי האחרון עם דמותו הגאונית של יו"ר מפלגת הגמלאים, רפי איתן והשקיות. ההמשך, עם צמד הדצים וקלטות הקשישים שלהם (בתוספת בדיחת צייד הדצים) כבר קרעו אותי לגמרי מצחוק. שה! שה! נותנים חדשות! בכלל, רובה המכריע של התוכנית היה מאוד מצחיק, בעיקר בגלל דמותו האלמותית של חיים יבין ועוגת תוצאות המדגם שלו (דעה נוספת, שלילית, על התוכנית - בהמשך).

8. בסוף הפרק הקודם של "זהות בדויה" סיפרו לנו שאירינה דרבקו עודנה בחיים. בפרק הנוכחי הראו לנו איך ג'ק חיסל אותה ואיך היא חוזרת מהמתים. כמה קטעים מצוינים היו בפרק - הפגישה המרגשת בין האם לבתה השניה, הפגישה שלה עם ג'ק עצמו (איך הלסת, ג'ק?), ובמישור אחר: הכדור האדום הענק מעל העיר ההיא ברוסיה. אחרי ארבע שנים של בניית מתח בכל הנוגע למכשיר ההוא של רמבלדי, אנחנו זוכים סוף סוף לצפות במה שהוא יודע לעשות. ובשבוע הבא - פרק סיום העונה. אני כבר לא יכול לחכות.



7. אחד הדברים היפים ב"מדיום" הוא ההרגשה הזאת שהיא נותנת לצופה, כאילו מדובר בסוג מסוים של פאזל שצריך לפתור. אליסון רואה כל מיני חזיונות, ורק בסיום הכל מתחבר יפה אחד לשני. הפרק של השבוע עשה זאת בצורה מוצלחת במיוחד עם ההוצאה להורג של סררה, החבר החדש של הבת של אליסון והעבר האפל של אמו, הקטע עם חדר הפאניקה והילד ההוא חסר האצבע. כיף לראות איך עבודת תסריטאות טובה היא מה שעושה את הסדרה.

6. "הצילו" של דניס לירי נפתחה השבוע. בגדול, השילוב הזה של הדרמה עם ההומור עובד בסדרה הזאת יפה, להוציא קטע אחד קצת מגעיל עם השתן בחדר המדרגות. היה יפה לראות מצד אחד איך כל אחד מהכבאים מתמודד בצורה שונה עם אירועי ה-11/9, ומהצד השני, ההומוריסטי, את טומי המשחד את ילדיו כדי שיספרו לו על אמם - סצנה משעשעת עד מאוד. לצד אלמנטים שכבר התרגלנו אליהם מסדרות אחרות (הגיבור הראשי מדמיין שהוא רואה דמות שמתה, ואף מדבר איתה), מה שהופך את הסדרה ללא ממש מקורית, קיבלנו סצנה מקסימה אחת בסוף על חוף הים, כשהדמויות שמתו לטומי, הגיבור הראשי, הולכות אחריו - אחיו, הכבאים האחרים, הילד השחור והילדה עם החתול.

5. יש לי בעיה עם פרק סיום העונה של "הף". מצד אחד, אירועי הסיום שלו, מרגע בו מגלה הף על הרומן של ראסל עם אמו, היו מסעירים. גם פתיחת הפרק המפחידה עם מלודי הפצועה שפורצת לבית משפחת הפשטד היתה מצוינת. אלא שכמעט כל מה שקרה בין לבין היה עשוי - בניגוד גמור לכל העונה הזאת - ברמה נמוכה. החל מחלק מהדיאלוגים הבנאליים (חילופי הדברים עם אמה העומדת למות של בת', למשל), וכלה בחלק מהאירועים עצמם, שהיו קצת משעממים הפעם. שוב, בניגוד גמור למה שהיה במהלך העונה כולה. עוד קטע טוב אחד שראוי לציון - הקטע בו ראסל משקר בנוגע להיסטוריה הרפואית שלו כדי לא להפוך לאבא (רק כדי שנגלה בסופו של דבר, שאולי הוא דווקא כן רוצה להיות אבא). מעבר לזה, כאמור, שעמום אחד גדול.

4. פרק הפתיחה של "פוינט פלזנט" טמן בחובו טקסטים בנאליים ("אתה לא מאמין בגורל? אני אצטרך להחזיר אותך בתשובה"), קטעים משעממים ו/או צפויים לרוב וגם כמה ניסיונות לא ממש מוצלחים להפחיד. ועדיין - נראה שלסדרה יש פוטנציאל: בחורה שלא מודעת לכוחות שלה כמעט מפוצצת את החברה של הבחור שהיא נדלקת עליו, מישהו שמנסה לחסל אותה בכנסיה ומותקף ע"י דבורים - האירוע הלא שגרתי היחיד שראינו בפיילוט הקצת נוסחתי הזה.



3. אחרי כמה פרקים סבירים, שוב חזרה האיכות הנמוכה ב"כולם שונאים את כריס". כל ההסתבכויות הטיפשיות הללו במכבסה, הקטעים שכבר ראינו בעשרות מקומות אחרים עם קניית מכשיר הטלוויזיה. לא מצחיק, לא מעניין, לא מושך להמשיך ולצפות. חבל.

2. במשך כל השבוע חיכיתי בציפייה דרוכה ל"ארץ נהדרת". בכל זאת, לא כל שבוע הוא שבוע בחירות. לא בכל יום יש כל כך הרבה נושאים שאפשר לגעת בהם, ודמויות חדשות שאפשר ליצור. מה רבה היתה אכזבתי מהתכנית ששודרה ביום שישי. בדיחות צפויות ושחוקות שאפילו כותב שורות אלה יכול היה לכתוב בעצמו (משה דץ בתור גבר נשי? רפי איתן בתור זקן סנילי? וואו, איזו תעוזה! כמה מקוריות!), קטעים ארוכים מדי ומייגעים מדי, ובעיקר - היעדר בחומרים מצחיקים באמת (למעט העוגה של חיים יבין וליברמן של אסי כהן הקורע). אבל שיא השיאים היה קטע האולפן הראשון, עם יונית לוי ומיקי חיימוביץ'. מילא שלא היה מצחיק בכלל. מילא שמדובר היה בקטע סתמי לחלוטין, שלכאורה ניסה להעביר מסר לועג ונשכני על "רדידותה של התקשורת" (ויובהר: אין בעיה עם עצם הרעיון) אך לא ממש סיפק את הסחורה, אלא שבאותו הקטע ממש, הגיעה התוכנית לשפל חסר תקדים עם "היאבקות הבוץ" של יונית ומיקי - קטע מביש, סקסיסטי ופתטי, שכל מטרתו היתה לספק את היצר של צופים רבים וחרמנים. אז מי הרדוד פה, חברים? וכמה צבוע אפשר להיות? (איתן גשם)

1. אחת לכמה שבועות הרי אנחנו צריכים לקבל את המסך המוקטן של yes על תוכן של פרק, נכון? זה בדיוק מה שקרה משהו כמו עשר שניות לפני סיום הפרק של "פילדלפיה זורחת" השבוע בערוץ +yes. ששוב נגיד שזה נראה כאילו התכנים פחות חשובים מהפרומואים? ששוב נגיד שאנחנו שונאים את הקטנת התמונה גם כשהיא מגיעה על כתוביות הסיום בלבד וכמה שזה חמור שזה קורה על התוכן עצמו? לא, מיותר. ממילא אף אחד לא מקשיב לנו, ולאף אחד לא באמת אכפת. וזה הדבר החמור מהכל, כנראה.


בשולי הממיר
בפרק השבוע ב"סקרבס" חזינו בחזרתם של המטופלים של JD שמתו. בין השאר היו השחקן טד רוג'רס בתפקיד מר בורסקי (מהפרק הראשון בסדרה), השחקנית קת'רין ג'וסטן בתפקיד גברת טאנר (מהפרק "האישה הקשישה שלי" בעונה הראשונה) וג'יל טרייסי שגילמה את איליין (מהפרק "הפילוסופיה שלי" בעונה השנייה). בסוף הפרק התארח גם הזמר קארי ברוט'רס, שהשיר שהוא שר בקריוקי גם הופיע בסרט "Garden State" בבימויו של זאק בראף (עידו f. כהן).

השוטרת המושחתת ב"הנוכלים" היתה לא אחרת מאשר פיי ריפלי המהממת מ"רגליים קרות" ומסדרות בריטיות נוספות.

ב"פילדלפיה זורחת" קיבלנו הופעת אורח מפתיעה במיוחד של לקס לות'ר. עם שיער, לא פחות.

ב"האו-סי" התארח ג'וני לואיס, פירס מ"חמישייה", שבוע אחרי שהוא היה ב"סמולוויל".

בפיילוט של "פוינט פלזנט" התארח השחקן ג'יימס מוריסון, ביל ביוקנן מ"24".