10. "הנוכלים" תמיד היתה סדרה מגניבה, מתוחכמת וכיפית, אבל דומה שהפרק של השבוע הצליח להאפיל על חלק נכבד מהפרקים שקדמו לו. שני דברים הפתיעו אותי במיוחד: היה ברור שטרבר לא איבד את המעטפה, אבל הייתי בטוח שזה היה הוא שהעלים אותה כדי שיוכל לקבל בעצמו את כל הכסף. הגילוי שכל העסק הזה היה מתוזמר מראש ע"י חבורת הנוכלים שלנו, בעצם מהשניה הראשונה, היה האלמנט הראשון ששידרג את הפרק. ההפתעה השניה היא העובדה שלא הצלחתי לזהות את דמותו של "מגובי". עוד דבר שהיה יפה לראות בתסריט הזה, הוא שבניגוד לפעמים הקודמות, הראו לנו את רוב הסיפור מנקודת המבט של הקורבן ולא מנקודת המבט של צוות הנוכלים שלנו. גם הקומיק-רליף בדמותו של אדי שמציע 60 דולר על שטר של 50, ואחר כך מפסיד שוב עם שלוש כוסות המשקה, היה מתוחכם ומגניב לחלוטין.

9. רק השבוע יצא לי להשלים את הפרק של השבוע שעבר ב"רומא" ואני מוכרח לציין שאלימות כבר מזמן לא נראתה כל כך מדהים (סצנת הלחימה בזירה של טיטוס פולו עם שאגות "הליגיון ה-13" שלו). לפרק העוקב, שחתם את העונה, היה רגע שיא משל עצמו - ההתנקשות המרהיבה ביוליוס קיסר על רקע התאבדותה של ניובי, אשתו של ורנוס. מהמם (במובן המקורי של המילה).

8.5. כמי שלא צופה בצורה סדירה ב"הבית הלבן" זו היתה ההופעה הראשונה שראיתי של אלן אלדה - והיא היתה פשוט תענוג. שחקן ענק ומלא כאריזמה, שבונה דמות רגישה ואכפתית (לא מעט בגלל הכתיבה שמאפיינת אותו ככזה). יותר מכך, רגעי האינטימיות שלו עם הנשיא בארטלט היו מהיפים והמרגשים בסדרה. בתוך כל המולת מערכת הבחירות, פתאום שני אנשים יושבים לרגע שקט ומלא חיבה. שני אנשים מבוגרים - אחד בסוף דרכו והשני צועד לקראת שיא הקריירה, שאולי נמצאים משני צדי המתרס אבל קרובים זה לזה הרבה יותר משנדמה. "אפילו הימים הטובים כבר לא טובים כמו פעם", אומר בעצב האיש החזק בעולם ליריבו, שמהנהן באמפטיה. תמיד ידעתי שגלידה היא המרכיב הסודי לשלום עולמי (אסף רזון). עוד התייחסות לפרק - בהמשך.

8. "מתים במשרה חלקית". מילא ג'ורג' שמספרת את סיפור מותה על מנת לגרום למתה סנילית להשלים עם עובדת מותה ותוך כדי כך משלימה עם מותה שלה-עצמה; מילא יארדליי סמית' (הקול של ליסה סימפסון) בתור מלאך-מוות מקומבנת במיוחד; מילא שמייסון רוצח-נפש את ריי, החבר של דייזי; אבל הסצנה בה מסתבר שבמקום אותה נפש היה לריי המפיק ההוליוודי גרייבלינג בתוכו היתה "וואו" אחד גדול, וההמשך המספיילר בתגובות (שלמקו GRAS).

עוד 8. "ארץ נהדרת" של השבועות האחרונים היא נקודת אור של ממש מבחינה קומית בערוץ 2 של ימינו ושיר הראפ "הנה אני בא - עימות 2006" עם הדג נחש ושלושת המועמדים לראשות הממשלה היה רגע שיא בפני עצמו. וזאת מבלי לציין כל מיני מטבעות לשון שהתוכנית הזאת טובעת פעמיים בתוכנית מבלי להניד עפעף. אוהבים נקניקיות?

7.5. השבוע קיבלנו גם פרק טוב ב"מגרש ביתי" ולא רק בגלל השיר המקסים של Nada Surf שצץ לו ככה במפתיע לקראת סוף הפרק, אלא גם בגלל דן שניסה לנקום בלוקאס על כך שניסה לשרוף אותו, כשבעצם לוקאס היה זה שהציל אותו, ובזכות וויטי שמנסה לשקם את מערכת היחסים בין היילי לניית'ן ע"י זה שהוא מרתק אותם. עכשיו אני הרבה פחות שונא את דמותו של מאמן הכדורסל המזדקן.



7. אני מוכן לסבול את השטויות של סוקי הנודניקית, את טיילור המעצבן, את קירק הנוראי ואת "עכשיו בנות גילמור, אחר כך לא, והחדשות ב-20:04", בשביל לקבל פרקים כמו זה שפתח את העונה ב"בנות גילמור". כבר מהפתיחה הלא שגרתית, שהראתה לנו מזווית נוספת את אירועי הלילה ההוא, דרך ההתפרצות של דין על לינדזי שענתה לרורי שניתקה, ובעצם כל מה שקשור למערכות היחסים בין לוק ולורליי, רורי ודין, ליין ורורי, דין ולינדזי, אמילי וריצ'רד. ולורליי. ורורי.

6. הפרק השלישי של "גברתי הנשיא" כבר היווה סוג של שיפור לשני הפרקים הראשונים. אהבתי במיוחד את שני הילדים שמתמודדים בצורה שונה עם אור הזרקורים בדרך לבית הספר, ואת הצורה שבה אמם ניסתה להקל עליהם את המצב כשפנתה ישירות אל העיתונאים. גם העיסוק המעניין בשדות הסמים שדרג את הפרק הנוכחי מצמד קודמיו.

5. גם "איך פגשתי את אמא" וגם "טירוף בבית" הציגו השבוע פרקים חמודים. הראשון בזכות הנסיעה לפילי ובזכות אליסון שתמיד חמודה, והשני בגלל הקטעים עם המריחואנה. ועדיין, את רגעי הצחוק האמיתיים מול המסך אפשר לספור על אצבעות יד אחת. זה לא נורא, אם רוצים להעביר בצורה נחמדה עשרים דקות מול הטלוויזיה, אבל איפה זה ואיפה סיטקומים גדולים באמת, כמו "סיינפלד", שצפייה מקרית בעשר דקות מתוך פרק זניח כלשהו ("מחתכת הבשר", עם מרשה קרוס בתפקיד אורח) גרמו לי לפרצי צחוק בלתי נשלטים.

4. לא מספיק שבישראל 10 מדווחים אחת לכמה דקות במה הצופה צופה כרגע, הם גם טועים עם זה. שלוש דקות לסיום "דוסון קריק" דיווחה השקופית ש"התוכנית הבאה: ורוניקה מארס". התוכנית הבאה היתה פרק פתיחת העונה החמישית של "בנות גילמור", שאגב, התחיל כחצי דקה לפני הזמן. ולמה אנחנו צריכים לקבל הודעה רצה על כך ש"מהדורת חדשות שבת תשודר ב-20:04" שלוש פעמים בכל פרק? פלא שאנשים לא צופים בערוץ? הוא מעצבן!

3. כן, גם אני, בדיוק כמו אסף רזון, מאוד אהבתי בפרק של השבוע ב"הבית הלבן" את סצנת אכילת הגלידה, כמו גם את הנאום של ויניק. אלא שמהצד שלי, כצופה ותיק, זה נראה כאילו הסדרה שאהבתי הפכה לי קצת ל"פופוליטיקה". רפובליקנים נגד דמוקרטים, האם לשנות את העמדה שלי בנוגע לנושא חשוב X כדי שמועמד Y יצטרף אליי ודברים שכאלה. ברור לי שבעבר עסקו גם בנושאים הללו וברור לי שיש אנשים שפוליטיקה מעניינת אותם, אבל זה כבר לא "הבית הלבן" השנון והכיפי שהיה פעם. נראה כאילו הפוליטיקה היא הנושא היחיד על השולחן, כאילו זה הדבר היחיד שיש להם בראש. וזה הדבר שבאמת הפריע לי בפרק של השבוע. איפה מספר הנושאים המשולבים זה בזה? אין משברים באיזו חזית? פגישות חשובות?

2. ב"מתים במשרה חלקית" מנסה כאמור ג'ורג' להסביר לנינה הסנילית שהיא מתה. מייסון מגיע לעזרתה ונינה מסתכלת עליו ואומרת "ג'יימס בונד! Shaken but not Stirred" שהוא בערך המשפט הכי מפורסם בתולדות הסוכן החשאי 007 (ומעיד על הדרך בה בונד אוהב לשתות את המשקה שלו, "מנוער, אך לא מעורבב") ואיך תרגם זאת המתרגם? "מזעזע, אבל לא מרגש". אכן מזעזע.

1.5. פרק דבילי להפליא של "איש משפחה". קודם כל, בואו נעצור ונקרא שוב את המשפט הפותח את הפיסקה הזאת. כן. "איש משפחה" לא מצחיקה". שום בדיחה לא היתה מצחיקה, האלימות היתה שם רק כדי להיות אלימות, ושיר השיפופי המטופש הפך פרק רע לפרק זוועתי. מזל שהיה משהו זוועתי יותר בטלוויזיה השבוע, אחרת "איש משפחה" היתה מקבלת את הציון הגרוע ביותר.



1. ממש במקרה, אבל באמת, יצא לי לצפות אמש קצת בזוועה הזאת שנקראת "תעמולת הבחירות 2006". מילא זה שרוב התשדירים נראים כאילו נשפכו עליהם שקל ועשרים אגורות, אבל הרעיונות, אלוהים אדירים, הרעיונות. זה מה שיגרום לנו לבחור בכם? מפלגה אחת, לא נזכיר את שמה, מבזבזת קרוב לשתי דקות כדי למצוא איזה מסמך רשמי מ-1951 עליו חתום בן גוריון; הזרעון והרבי ההוא שרוקדים - רעיון מפגר, לא מצחיק, שמבוצע בצורה גרועה (מזל שהיתה הפארודיה ב"ארץ נהדרת", שפשוט עשתה את זה הרבה יותר טוב); מפלגה אחרת השתמשה בעריכה תזזיתית שמבהילה את הצופים שבה כל אחד מהמועמדים אומר מילה אחת. התשדיר הנורמלי היחידי, שאפילו היה קצת אפקטיבי, היה זה שהראה את מנחם בגין ז"ל קורא לציבור הבוחרים להצביע מחל. אצל כל היתר ניכרים גרפיקה מזוויעה, רעיונות רעים וחסרי מעוף, ג'ינגלים מכוערים. זוועת עולם.


בשולי הממיר
הרחק מאור הזרקורים, בשבת בצהריים ב"תיק תקשורת" בערוץ 2, נפגשו באווירה נינוחה, שלושה ימים לפני הבחירות, שלושת מנחי החדשות הבכירים של שלושת הערוצים המרכזיים. גדי סוקניק, יעקב איילון וחיים יבין ישבו זה לצד זה מחויכים ומסבירי פנים. לפתע, סוקניק מקניט את איילון על האולפן השקוף שלהם ואומר שלפני עשר שנים, כשאיילון עוד היה בערוץ 2, הם כבר עשו את הדבר הזה, אז מה פתאום הם מתהדרים באולפן השקוף הזה עכשיו? יעקב איילון, בתגובה: "אין לך מושג ירוק איך ייראה האולפן השקוף הזה, אז איך אתה אומר שזה האולפן שהיה לפני עשר שנים?" והכל עם חיוך על השפתיים, ברוגע ובנינוחות, כשבפנים העסק רוחש ורוגש.

כמה מילים קצרות ובלי ספוילרים על תוכניות נוספות: פרק טוב ב"מדיום", גם בגלל הרעיון, אבל בעיקר בגלל הביצוע; "סמולוויל" ממשיכה להביא פרקים מעניינים; גם "האנטומיה של גריי".

ב"האנטומיה של גריי" התארח מייסון מ"מתים במשרה חלקית" וכמעט מת בעצמו.

פירס מ"חמישייה" (הסיטקום הזניח ההוא עם אנדי ריכטר) התארח ב"סמולוויל" כגבריאל.

ב"הבית הלבן" הופיע דון ס. דייויס, שהיה הקולונל האמונד ב"סטארגייט" ככומר דון באטלר שמסרב להיות סגן נשיא (אסף רזון).

ב"על טבעי" של השבוע הפציעה איימי אקר, פרד מ"אנג'ל" והיתה מקסימה כתמיד (אסף רזון).