ניסיוןמי שהזדמן לו לראות את "החוליה החלשה" המקורית, המשודרת בערוץ BBC Prime אצלנו בממיר (אפילו האנלוגי), לבטח נפל שבי לרגליה של המנחה אן רובינסון ולרגליו של הקונספט עצמו. מדובר בשעשועון טריוויה חד ומדויק, שמביא את המתמודדים לכדי תחרותיות אגואיסטית מהולה בדאגה לרווחת הכלל. השעשועון מתחיל עם תשעה מתחרים ונגמר בקרב מוחות של שניים, כאשר בכל שלב מנופה מתמודד אחד שנבחר בידי רוב הקבוצה ל"חולייה החלשה", האיש שתורם הכי פחות להצלחת הקבוצה. במהלך כל סיבוב נשאלים המתמודדים (אחד אחרי השני) שאלות טריוויה, כאשר כל תשובה נכונה מעלה את רף הזכייה בצורה משמעותית. כדי לזכות בכסף, חייב מתמודד כלשהו להגיד את המילה "בנק" לפני שנשאלת השאלה הבאה. אם איש לא עשה זאת והאדם הנשאל טעה חלילה, הכסף שהצטבר ברצף התשובות הנכונות לא נכנס ל"בנק" של הקבוצה והסכום מתאפס.

הרעיון להבאתה של החולייה החלשה ארצה הוא נפלא. לפי עניות דעתי, שעשועון שכזה יכול לתפוס חזק יותר מן הכספת של ארז טל ולהיות הצ`לנג` האולטימטיבי למיתוס המוחות שיצר "מי רוצה להיות מיליונר".

אחד המאפיינים הבולטים ביותר של החוליה החלשה הוא דמות המגיש שלה, ודווקא בגלל זה מגלמת אישה את דמות המגישה בצורה הטובה ביותר. על מנת למלא את התפקיד כראוי, על המגישה לחבוש לראשה קרניים אדומות וטון ביצ`י אימתני, להרחיק ולדכא את המתמודדים באומרה באופן קר ולא-אנושי: "אתה החוליה החלשה", "צברתם סכום עלוב של 20 פאונד" ואפילו "בגללך הקבוצה הפסידה". ממש בית-ספר יסודי. אן רובינסון , המנחה הבריטית שידועה גם בכינויה "גרסת גיל הזהב להארי פוטר", היא קרה, נוקשה, כלבה ובקיצור, המנחה האולטימטיבית לתוכנית. במו ידיה היא יצרה לשעשועון הזה את שמו העולמי, והיא המודל לחיקוי בכל מדינה אליה מגיע השעשועון.

אבל אצלנו, התאכזרו בנו המפיקים. הדמות שנבחרה עושה צחוק מהעבודה. פנינה דבורין היא אולי עורכת דין ממולחת (אני משער. אחרת למה לעזאזל בחרו בה לתפקיד?) ואפילו אמא של דנה דבורין, מידת החזייה והאדם, אך לא די בכך בכדי להיכנס לנעליה הגדולות של רובינסון. אומנם ניכר עליה שהיא מנסה, אך ללא הועיל. דבורין מתנהלת כרובוט מתוח על קפיץ, ממלמלת מפיה בטון צווחני וצורם, ומהווה כשלון חרוץ בתפקיד אליו נבחרה. "צברתם, מאה, שקלים, עד, כה" פולטת בחוסר נינוחות משווע ובמבט תראו-איזה-רעה-אני-נו-תראו