זה קצת מוזר, בעיקר לי, אבל בשבוע האחרון לא ראיתי מספיק טלוויזיה, בגלל כל מיני עיסוקים אחרים. מטבע הדברים, כשאדם שבדרך כלל רואה הרבה מאוד טלוויזיה, מספיק לראות רק מעט ממנה, אז הוא בדרך כלל צופה בדברים שמעניינים אותו הכי הרבה. או במילים אחרות: כן. כשכבר התיישבתי לצפות בטלוויזיה, ראיתי רק דברים שהם טובים בעיניי. מה שיצא זה שיש לי הרבה מה להגיד על דברים טובים שראיתי, אבל מעט מאוד - אם בכלל - על דברים רעים. ולכן הממיר יהיה קצר הפעם, ולא יכיל את הציונים הרגילים.

עמכם הסליחה, ואני אשתדל לראות יותר טלוויזיה להבא, בסדר?





הטובים
10. וואו. פשוט וואו. פתיחת העונה החמישית של "24" זוכה בקלות, ובהפרש ניכר, בתואר "פתיחת העונה הטובה ביותר של 24 עד כה". ללא כל הכנה, נאום מרגש או תפקיד משמעותי אחרון לשחק, בחוסר רגישות ההו-כה-אופייני לתסריטאי הסדרה, נרצחה אחת הדמויות החשובות ביותר בעולם של 24. וקצת אחר כך, נרצחה עוד אחת. מצבה של השלישית קריטי ולא יציב. כמו לחץ הדם שלי (BS).



9.5. רבים התאכזבו מסיום העונה הראשונה של "אבודים". קל להבין את הסיבות שלהם: רוב התעלומות נותרו בלתי פתורות והקטע ההוא עם הפתח היה קליף-האנגר מעצבן ביותר. בזמנו, לא הסכמתי עם אותם אנשים. אולי כי לא ציפיתי כלל לתשובות. אתמול שודר פרק פתיחת העונה השנייה וענה לנו לפחות על תעלומה אחת ועשה זאת בצורה מענגת במיוחד. יש שם בנאדם! והוא גר בבית מצויד בכל מיני דברים מגניבים. ויותר מזה, מדובר במישהו שג'ק פגש קודם לכן. אז כן, שאלה אחת נענתה, ועוד עשרות אחרות צצו, אבל הפרק הפותח היה מעניין, מרתק, עמוס בטוויסטים (חלקם צפויים, מה שלא פגם בהנאה), ובעיקר - עושה חשק להמשיך לצפות בעונה הזאת. איזה ערב טלוויזיוני משובח ("הף", "אבודים" ו"24").

עוד 9. מזמן לא דיברנו כאן באתר על "נמלטים". שני פרקים בתוך הסדרה וכבר אפשר לומר שמדובר באחלה של סדרה, ולא רק בגלל סצנת הסיום של הפרק השני. היא קצבית, סוחפת ומרתקת, וגם עלילות המשנה שמחוץ לבית הכלא עשויות בצורה מספיק מעניינת ומסקרנת. סיפור הרצח, זה שבגללו יושב לינקולן בורוז ומחכה לביצוע גזר דין המוות שלו, הוא סיפור מרתק, שהפרטים שנזרקים לנו לגביו משאירים את המסתורין על כנו. גם הניסיונות של מייקל סקופילד לנצל את הידע שלו על מבנה בית הכלא כדי לברוח ולהבריח את אחיו עשויים בצורה מרתקת, ובהחלט אפשר להבין את ההצלחה לה זוכה הסדרה בארה"ב. כיף של סדרת אקשן.

ועוד 9 אחד. הסאגה של "המדרגות" הגיעה השבוע לסיומה, כשהפרשה עצמה עדיין לא הסתיימה. אני חושב שבמאי הסדרה תיאר את זה בצורה הטובה ביותר: לעולם לא נדע מה באמת קרה שם. וזה נכון, כי מלבד להראות כמה שמערכת המשפט באמריקה בנויה בצורה לא טובה (הסצנה שבה המושבעים מספרים למה החליטו כפי שהחליטו היתה לא פחות ממדהימה), הסדרה הציגה לנו מקרה שקרה באמת, הראתה לנו את כל המידע בנוגע אליו, והותירה אותנו לנצח עם אותו סימן שאלה. האם הוא באמת עשה את זה, או שזו אכן היתה תאונה טראגית? דבר אחד בטוח: חייבים לראות את הסדרה הזאת. פשוט חייבים.

ה-9 האחרון להפעם. Bloody Gore! אם לרגע חשבתי ש"ניפ/טאק" הוא השיא הטלוויזיוני בתחום, באה סצנת הזירה ב"רומא" ולימדה אותי משהו חדש. טיטוס פולו, וואו (שלמקו GRAS).

8.5. עוד פרק מצוין ב"זהות בדויה" שהתחיל בסצנה מצמררת-משהו עם הסלואן קלואן, הדבורים והסחלב, נמשך עם חקירה ביזארית ע"י ארווין וג'ק, והסתיים בגילוי הסוד בנוגע לג'קלין. החלומות של ארווין (שפשוט שיחק בסצנות הללו בצורה מופלאה) על אמילי (ברוכה השבה) ועל התינוקת שאיבדו היו מרתקים והפכו את הפרק לאחד מרגעי השיא של העונה. אני חושב שזו הפעם הראשונה שגרמו לי לא לשנוא את דמותו של סלואן. האושר שהוא חש כשחזר אל הזמנים בהם הכל היה בסדר והרצון שלו להישאר שם עשו את שלהם, כשרק נדיה מצליחה להחזיר אותו אל המציאות הכואבת. בדיוק סוג הקונפליקטים שמעניין לראות בטלוויזיה.

8.5 נוסף. הביקור ההזוי של קונאן או'בריאן בפינלנד היה אחד הדברים המשעשעים ביותר שנראו בטלוויזיה בזמן האחרון. המפגש שלו עם המעריצים, החיפוש אחר פורס פגרסטורם, ניסיון האיחוד בין החברות שכעסו אחת על השניה, הביקור בסאונה והביקור בתוכניות אירוח פיניות הזויות - קודם כל, המראיין המלוקק שנראה כאילו מישהו החליט להפיק במציאות את התוכנית של "דיטר", הדמות הגאונית של מנחה טוק-שואו אירופאי מוזר שגילם מייק מאיירס ב-SNL, אבל בעיקר - מה הקטע עם שני הילדים הקריפים, שנראו כאילו נלקחו מאיזה סרט אימה? הדבר המעניין היה לראות את המנחה מנסה לתמרן כל הזמן בין הפאתוס לבין הציניות. בין האגו המנופח של כוכב אמריקני, לבין הידיעה שהוא בסך-הכל ליצן שלא ברור מדוע מאות אנשים מחכים לו בשדה התעופה. ליהנות מתשומת הלב אבל לשמור על הצניעות. ואיך לגשר על הפער בין האהבה של הקהל והידיעה שתוך כמה שעות הוא חוזר לעולם שלו ולא ממש ברור מה יקח איתו בחזרה (אסף רזון).

ועוד 8.5. יש כל מיני מדדים בשביל לדעת עד כמה הסדרה בה אתם צופים היא טובה. אחד המדדים היעילים ביותר הוא מדד ההתאפקות. אתם יודעים, הטבע קורא ולוחץ אבל אתם אומרים לעצמכם "עוד 5 דקות, נתאפק קצת". וזה לא שיקרה אסון גדול אם נפספס דקה. ויש אנשים - כמוני - שיכולים בשקט ובשלווה ללחוץ על כפתור ה-Pause ביס מקס ולהמשיך ברוגע לאחר שנפטרנו מהבעיות הלוחצות. אבל להחזיק 90 דקות שלמות, עד שהכותרות עולות, זה סימן לכך שהסדרה כה מרתקת שהצופה פשוט לא יכול לזוז מהספה. הסדרה המדוברת היא "קזנובה" של ראסל טי. דיוויס, הכותב שיכול לעבד את ספר הטלפונים והוא עדיין יצא מוצלח, מבריק, מרגש ומהנה, כמו כל הסדרות שלו בעצם. לשלפוחית שלום (assafTV).

8. יופי של סיום היה לעונה השניה של "השמיניה". אני לא מדבר על האקשן - אלמנט שאף פעם לא ידעו איך לצלם טוב בסדרה הזאת - אלא דווקא על הדיאלוגים ועל הסיפור הכללי שהיו עשויים בצורה טובה. הסיפור הסופי, זה שלפיו הכל התחיל למעשה בתחילת העונה הראשונה, סגר את הקצוות בצורה מעוררת הערכה. בכלל, זה המקום להגיד כמה הצלחתי להיקשר אל חלק מהדמויות (בעיקר אל איה וניני, שמשוחקים טוב). סצנת הסיום עצמה היתה מקסימה, במיוחד בגלל הליווי המוזיקלי (בכלל, זה המקום להגיד כמה שהמוזיקה ששולבה בסדרה היתה דומיננטית, מה שבדרך כלל היה דבר טוב) של הגרסה השקטה והיפהפייה של שיר הנושא. מתי עונה שלישית?

7. עוד סדרה שסיימה עונה השבוע היא "מעורב ירושלמי" שעשתה את זה בפרק מרגש. האמת? לא ראיתי את זה מגיע. היתה לי הרגשה שההריון המסוכן יוביל למוות טראגי, אבל לא ציפיתי שייפרדו דווקא מדמותו המקסימה של סבא אליהו. גם הצורה בה זה נעשה - בשקט ובשלווה המאפיינת כל כך את הדמות - היתה טובה. תהיה בכלל עונה שלישית?

הרעים
2. לדמות קוראים ספוק, כריס אמר ספוק, אז למה המתרגם של "כולם שונאים את כריס" החליט לתרגם "ד"ר ספוק"? (שלמקו GRAS)

1. יש לי רק תמיהה אחת לפרומואים של Xtra HOT. למה הקריין פונה רק אל הצופים? בחורות לא צופות בסדרות? גם הפרומואים המושקעים של "24" ו"אבודים" וגם אלו של "הצילו" למשל. זו החלטה מטופשת וצורמת נורא.


בשולי הממיר
דבר אחד אפשר לומר לזכות "גברתי הנשיאה" - הם השיגו צוות שחקנים מרשים ומתהדרים בהרבה הופעות אורח. בנוסף לשחקנים הקבועים דונאלד סאת'רלנד, קייל סקור, ואבר קאראדין (אחת מאלה שראיתם במיליון מקומות ולא זכרתם את שמה), בפרק השני הופיעו גם פיטר קויוטי, נטשה הנסטרידג', לזלי הופ ("טרי באואר", שהופיעה כבר בפרק הראשון), ג'ייסון ווילס (בוסקו מ"משמרת שלישית") וכמובן זה שהכי התגעגענו אליו: ברוס בוקסלייטנר (קומנדר שרידן מ"בבילון 5"), שהאפיר וגידל כרס ועדיין נותר מרשים וכריזמטי (אסף רזון).

שלמקו: הרופא של המרכז להערכת איומים ב"4400" בטח נחטף בסוף שנות השישים - הוא נראה בדיוק כמו ג'ק פריור מ"חלום אמריקאי" (שלמקו GRAS).



ב"המשרד" התארחה השחקנית איימי אדאמס מהסרט "תפוס אותי אם תוכל" שהיתה מועמדת השנה לאוסקר שחקנית המשנה (גוזמאית).

יאיר (ג'ונה, בשביל האמריקאים) לוטן "שלנו" הצטרף לצוות ה-CTU ב"24".

ב"סמולוויל" התארח קני ג'ונסון, לם מ"המגן".