לקראת כל עונת שידורים חדשה בארה"ב מגישים יוצרים - חלקם ותיקים יותר, חלקם ותיקים פחות ולחלקם זו טבילת האש הראשונה - מאות, אם לא אלפי, הצעות להפקת סדרות טלוויזיה חדשות. חלקן הגדול של ההצעות האלה (המכונות בשפה המקצועית "Pitch") לא עוברות את השלב הראשוני של הישיבה הראשונה עם מנהלי הרשת שאליה בחרו לפנות. חלקן נופלות בשלב מאוחר יותר, חלקן מגיע לשלב ה"פיילוט" ונופל אח"כ, ורק חלק זעיר מהן מגיע בכלל למסך הקטן. מתוכן, רק חלק קטן באמת מצליח ליצור לעצמו קהל משמעותי ולהצליח. במילים אחרות, ישנם רעיונות רבים מספור לסדרות - שייתכן שחלקם מוצלחים ביותר - שמעולם לא זכינו לראות על המסך הקטן מסיבות שונות.

מהן אותן סיבות? ישנן הרבה כאלה. בעיות תקציב הן סיבה מרכזית, כמובן. אבל גם מבחינה רעיונית יש לרשתות סיבות לדחות רעיונות רבים של יוצרים על הסף. הקהל של היום כבר ותיק וראה הרבה סדרות טלוויזיה והרשתות סבורות, במידה מסוימת, שכדי לעניין אותו צריך לחדש לו משהו. צריך למצוא קונספט מרענן. אבל האם ההנחה הזו נכונה בהכרח?

רשת הטלוויזיה הארצית ABC הפכה בעונה שעברה לרשת הלוהטת ביותר בארה"ב. הרשת - שהיתה במצב קשה ביותר מבחינת הרייטינג - העלתה לאוויר שתי סדרות פורצות דרך, שהפכו למוקד לחיקוי בקרב הרשתות האחרות (שבעונה הנוכחית העלו סדרות שהתבססו על רעיונות בסיסיים דומים). האחת, "עקרות בית נואשות", שהצליחה לשלב בין אופרת סבון קלילה למסתורין ומתח והפכה לסדרה הנצפית ביותר בארה"ב. השניה, "אבודים", שילבה בין סיטואציה הלקוחה מעולם הריל-טיוי של חבורת אנשים שתקועה על אי בודד לבין מתח ומסתורין וחיטוט מרתק בנימי נפשן של הדמויות שעל אותו אי.

בהמשך אותה עונה עלתה בשקט יחסי, כ"ממלאת מקום באמצע עונה", סדרה חדשה. על רופאים בבית חולים. פשששש, זה באמת חידוש, מלמל לעצמו בוודאי הצופה הממוצע. סדרה על בית חולים! איך לא חשבו על זה קודם! הדרמה שבהצלת חייו של החולה! ההתעמקות במחלות משונות ומסתוריות! ההתעסקות ברופאים ובקושי שלהם לשלב בין קריירה לחיים אישיים! זה ממש "סטארט אפ"! מה השלב הבא? סדרה על שוטרים? אולי סדרה על עורכי-דין? זה יכול ליצור גל סוחף!

והנה, למרות הסרקזם הקל שעטף את הפסקה הקודמת, הסדרה הזו - "האנטומיה של גריי" שמה - היא כיום הסדרה הכי לוהטת בארה"ב. כה לוהטת עד שרשת ABC בחרה בה, ולא באחת משתי הסדרות האחרות, להיות זו שפרק שלה ישודר מייד לאחר ה"סופרבול" - משבצת יוקרתית ביותר ומקפצת רייטינג בטוחה. זאת למרות שאין ב"גריי" שום חידוש יוצא דופן. בסך הכל סדרה על רופאים שעובדים קשה, מצילים לא מעט חיים, מתאהבים, רבים, אוהבים, שונאים וכיו"ב.

איך זה קרה? איך זה שסדרה שעוסקת בתחום שכבר מוצה ונשחק זוכה להצלחה כה גדולה, שמאז פרק ה"סופרבול" היא עוקפת אפילו את "עקרות בית נואשות" כסדרה הנצפית ביותר כיום בטלוויזיה? מה הסוד של "גריי"? ובכן, התשובה היא פשוטה ביותר. "גריי" אינה מחדשת דבר, אבל את מה שהיא עושה, היא פשוט עושה היטב. ולפעמים, זה כל מה שהקהל מחפש.



"האנטומיה של גריי" עוסקת בחייהם של חמישה מתמחים שמתחילים לעבוד בבית החולים "Seattle Grace" בסיאטל. הסדרה עוקבת אחר המתמחים החדשים, ההשתלבות שלהם בעבודה הקשה והמלחיצה, ביחסים שלהם עם הממונים עליהם ובעיקר בחיים האישיים שלהם. החמישייה עושה, למעשה, הכל, החל מטיפול שוטף יומיומי בחולים וכלה בהשתתפות אקטיבית בניתוחים עצמם ביחד עם הרופאים הבכירים, שכפי שיפורט בהמשך, גם להם תפקיד חשוב ומשמעותי בסדרה.

כמיטב המסורת של סדרות בתי החולים, גם ב"גריי" הרופאים מתאהבים האחד בשני וחיי האהבה הפרטיים שלהם משפיעים על העבודה, על מצב הרוח ועל הכל בעצם. גם החולים, כמו תמיד, אינם חולים "רגילים", ובמהלך הסדרה נחשפים הצופים למגוון של מחלות משונות וסיטואציות מעניינות, שהסיכוי שיקרו למישהו מאיתנו בחיי היומיום הוא כמו הסיכוי שד"ר האוס יתוודה שאכפת לו מהחולים שלו.

כפי שניתן לראות, עד כאן אין שום דבר חדש או יוצא דופן. אז מה הופך את הסדרה למוצלחת ומצליחה כל כך? בראש ובראשונה - הדמויות. הסדרה הצליחה ליצור מגוון מעניין של דמויות מעניינות, מורכבות ובעיקר כאלה שאפשר להזדהות איתן.

נתחיל דווקא עם הדמות הפחות מוצלחת, שהיא, כמעט כרגיל במקרים האלה, הדמות הראשית. ד"ר מרדית' גריי (אלן פומפיאו), שהסדרה נקראת על שמה במשחק מילים עם הספר המפורסם ביותר בעולם הרפואה. מרדית' היא בתה של אליס גריי, רופאה כמעט אגדית בבית החולים, והציפיות ממנה בשמיים. מרדית' היא רופאה מוכשרת, עם לב טוב ורצון טוב והמון אמפטיה לחולים שלה. החסרון הגדול של הדמות הוא ההשפעה של החיים הרומנטיים על ההתנהגות שלה, שהופכת לעתים לאנוכית, יבבנית ומעצבנת יתר על המידה. למרות זאת, חשוב להדגיש שמרדית' היא דמות חיובית במהותה, וגם חבריה מעריכים אותה ואת יכולותיה, והיא מהווה מוקד משיכה לגברברי הסדרה.

ד"ר איזי סטיבנס (קת'רין הייגל המ-א-מ-מ-ת הזכורה בוודאי לרבים מ"רוזוול") היא בלי ספק הרופאה עם גומות הלחיים הכי יפות בטלוויזיה. בחורה מתוקה להפליא, בעלת לב זהב, אמביציוזית ומסורה שמשקיעה בחולים שבהם היא מטפלת את כל נשמתה. כמו מרדית', גם לה נטייה קלה לתת לחיי האהבה להשפיע עליה באופן מוגזם, רק שאצלה איכשהו הכל נעשה באופן חינני ומקסים. איזי היא חברה טובה למרדית' שתמיד אפשר לסמוך עליה ורופאה מעולה ובעלת אינסטינקטים טובים. הדמות של איזי בנויה כך שגם כשהיא עושה שטויות או נמצאת במשבר, קשה מאוד שלא להזדהות איתה ולהבין את הכאב שלה ואת המניעים שלה. ובכלל, מי יכול לעמוד בפני החיוך של קתרין הייגל, מי?



ד"ר ג'ורג' או'מלי (טי. אר. נייט) יושב על נישת "הבחור הרגיש וטוב הלב, אך חסר הביטחון והמגומגם". ג'ורג'י שלנו הוא מסוג הבחורים שאם יש להם קראש היסטרי על בחורה מסוימת הוא לא יהיה מסוגל למצוא את האומץ לעמוד בפניה ולהודות בכך, אבל הוא מסוגל למצוא את האומץ לעמוד מול הממונים עליו ולהתווכח עמם או להטיח בהם דברים קשים, גם כי זה מה שנכון לעשות וגם כי הוא עקשן ומאמין בעקרונות שחונך להאמין בהם. כמו איזי, גם ג'ורג' הוא חבר נהדר עם המון רצון לעזור, והוא רופא מצטיין שזוכה להערכה רבה ע"י הממונים עליו. כמו איזי, גם הדמות של ג'ורג' בנויה כך שגם כשהגמגומים שלו מתחילים קצת לעצבן ולהישחק, הוא פתאום שולף איזו "יציאה" שמהממת את הצופים ונותנת להם להבין שמדובר בבחור שיש בו הרבה יותר ממה שהוא נותן לצופים לראות.

ד"ר כריסטינה יאנג (סנדרה או המעולה, זוכת פרס "גלובוס הזהב") היא חברה נוספת ב"חמישייה הפותחת" שלנו. כריסטינה היא רופאה שהמילה "אמביציוזית" מקפחת אותה. בחורה חסרת מעצורים ונטולת עכבות שתעשה הכל כדי להתקדם. כך, למשל, בכל פעם שמגיע לבית החולים איזשהו מקרה יוצא דופן שמצריך ניתוח נדיר ומיוחד (מה שקורה, כאמור, כמעט בכל פרק שני), כריסטינה לא תיתן להזדמנות להשתתף בניתוח הזה לחמוק מבין אצבעותיה, גם במחיר של העלאת לחץ דמם של הרופאים הבכירים והקולגות הצעירים שלה. כריסטינה משדרת קרירות וריחוק, בשילוב עם חוסר טאקט וחוסר נחמדות, אבל בפועל מדובר בבחורה אכפתית, מסורה ובעלת כוונות טובות שפשוט מתקשה לבטא את מה שהיא חשה באמת. גם בתחום הרומנטי היא אינה טומנת ידה בצלחת, ולמרות החזות הכבדה והאדישה, עמוק בפנים יש בה רצון לאהוב ולהיות נאהבת לא פחות מאף אחד אחר. בסה"כ כריסטינה היא דמות חיובית, משעשעת מאוד בישירות ובכנות שלה, ונוחה להזדהות.

ד"ר אלכס קארב (ג'סטין צ'יימברס) מצטייר כדמות הפחות "חיובית" מבין הדמויות. כבר בפרק הראשון הוא ממלא את נישת ה"Jerk" הקלאסי: שחצן, מאוהב בעצמו, אדיש כלפי החולים ובטוח שהמציא את הגלגל. אלא שבהמשך, כמו תמיד, מתברר שיש בו הרבה מעבר למה שהוא רוצה שיראו, ובסה"כ מדובר בבחור הרבה יותר אכפתי, מסור, מלא קסם אישי ואינטגריטי ממה שהוא משדר כלפי חוץ. עדיין, יש לאלכס נטייה משונה להגיד את הדבר הלא נכון בזמן הלא נכון או לעשות מעשים חסרי אחריות ללא כל הצדקה ולעצבן את החברים שלו ואת הממונים עליו, אבל איכשהו הוא תמיד מצליח לצאת מזה באמצעות אותו קסם אישי ובאמצעות היכולת לקחת אחריות על מעשיו ולהודות בטעויות שהוא עושה, והוא מגלה להפתעתו שלמרות שחבריו משדרים לא מעט סלידה ממנו וממעשיו, הוא עדיין מהווה חלק בלתי נפרד מהחבורה.



עד כאן לגבי המתמחים. אלא שסוד הקסם האמיתי של הסדרה נעוץ דווקא בדמויות של הרופאים הבכירים. הדמויות האלה - והאינטראקציה שלהן עם המתמחים החדשים - הן אחד מעמודי התווך של הסדרה והן לא פחות חשובות ומשפיעות מהמתמחים החביבים שלנו.

ד"ר דרק שפרד (פטריק דמפסי, אליל הנעורים החציך), הוא נוירוכירורג בכיר וממיס הלבבות הרשמי של בית החולים, שזוכה - עקב כך - לכינוי "Doctor McDreamy" (שיהפוך לכינוי הרשמי שלו במהלך הסדרה). ד"ר שפרד שופע קסם אישי והוא רופא מצליח, מסור ונאמן בעל ידיים מעולות. ד"ר שפרד אינו אדם צנוע, אבל גם רחוק מלהיות שחצן, ובסה"כ הוא אדם בעל עקרונות ואידיאלים. בתחום הרומנטי, לא חסרות לד"ר שפרד מעריצות, אבל איכשהו לא ממש הולך לו שם, כי עושה רושם שמי שהוא רוצה באמת לא ממש רוצה אותו, ושבכלל לא בטוח מה הוא רוצה באמת. אכן, קשה להיות רופא חתיך ומצליח. החיים יכולים להתאכזר אליך כל כך...

ד"ר פרסטון ברק (אייזיה וושינגטון המצוין) הוא רופא מצליח לא פחות ומוכשר לא פחות המתמחה בניתוחי לב. ד"ר ברק נחשב לעילוי בתחומו, אך הוא אינו מסתיר את ההערכה העצמית הגבוהה שלו, כמו גם את מודעותו לכישוריו. הוא טיפוס לא קל, עם פה גדול שיעמיד במקום את המתמחים גם באופן מעליב ובוטה אם צריך. אבל ד"ר ברק מתגלה גם כאדם אמפטי מאוד, שלא מוותר גם במצבים הקשים ביותר, ולא פחות מפתיע - אדם רגיש ורומנטי שלא מפחד לדבר על הרגשות שלו גם בפומבי ולא מפחד ממחויבות ומהשקעה. בסה"כ דמות מעניינת ומורכבת למדי.

ד"ר ריצ'ראד וובר ה"צ'יף" (ג'יימס פיקנס ג'וניור הותיק, שאולי זכור לחלק מביניכם בתור "הנרי", שאצלו נהג לעבוד ברנדון וולש בחודשי הקיץ ב"בוורלי הילס 90210") הוא מנהל המחלקה הכירורגית והבוס הגדול של כולם. בסה"כ הצ'יף הוא בחור נחמד שמתמרן יפה בין כל המכשולים הלא פשוטים שעליו לתמרן ביניהם, אבל יש לו ציפיות גבוהות מהעובדים שלו והוא תובע תוצאות. הצ'יף הוא חבר ותיק של אליס גריי, אמה של מרדית', וכתוצאה מכך יש לו חיבה בלתי מוסתרת כלפי מרדית'. בסה"כ הצ'יף הוא הדמות הפחות משמעותית מבין הרופאים הבכירים, מבחינה עלילתית.

שכחנו מישהו?

אה, כן, יש עוד מישהי. איזו אחת ד"ר מירנדה ביילי (שנדרה ווילסון המופלאה) שהיא לגמרי במקרה, לדעתי, אחת הדמויות הכי טובות היום בטלוויזיה. ד"ר ביילי היא הרופאה האחראית על המתמחים, ועל פניו זה נראה רע מאוד עבורם. ד"ר ביילי היא אישה קצרת-רוח, תובענית מאוד, בוטה וישירה באופן חסר עכבות ולא עושה חשבון לאף אחד, גם לא לצ'יף. הכינוי שהיא קיבלה מהמתמחים הקודמים יעורר חלחלה בגופו של כל אדם שהיה זוכה לו, למעט ד"ר ביילי עצמה, שלא ממש אכפת לה מה חושבים עליה. אלא שבד בבד עם כל התכונות שתוארו לעיל, ד"ר ביילי היא גם רופאה חמה, מתחשבת, רגישה ודואגת כלפי החולים שלה. מעבר לכך, למרות הצעקות והכעס על המתמחים שלה היא אוהבת אותם בכל ליבה, ודואגת להם ולצרכיהם. גם היחסים שלה עם הקולגות שלה מרתקים. מחד, היא לא עושה להם חשבון ואומרת להם את האמת בפנים. מנגד, יש הרבה כבוד והערכה הדדיים. ד"ר ביילי היא גם אדם עקשן מאוד, שלא מוותר על העקרונות שלו ועל החולים שעליהם היא אחראית והיא משדרת הרבה אנושיות, גם במחוות קטנות שהיא עושה כלפי הזולת וגם בדרך ההתנהגות שלה. הניגוד הזה בין קוצר הרוח והבוטות שלה לבין האנושיות והחום הרבים שבה (שבואו נודה, אינם המצאה יוצאת דופן) ובמיוחד האמינות שהדמות משדרת, הם שהופכים אותה למרתקת ואהובה כל כך.



לא לחינם התמקדה הכתבה בתיאור נרחב של הדמויות ואופיין, מכיוון שזהו עיקר כוחה של הסדרה. הדמויות הן שמניעות את העלילה והיא מבוססת על הקשר של הצופים עמן (אפשר לראות, למשל, את ההבדל בין הסדרה לבין "האוס" שבה הצופים מכירים את הרופאים רק בשמות המשפחה שלהם, בעוד שכאן ההיכרות היא עם השמות הפרטיים, לפחות לגבי המתמחים). יתרה מזאת, המשחק של מרבית השחקנים מרשים וזה מקל, כמובן, על ההזדהות והקשר עם הדמויות. בולטים במיוחד, כאמור, קת'רין הייגל שכובשת את המסך בנוכחות נעימה, אייזיה וושינגטון מלא הכריזמה, סנדרה או שמצליחה להצחיק ולרגש כאחד ולא לחינם זכתה ב"גלובוס הזהב", ומעל כולם - שנדרה ווילסון, שנותנת הצגת משחק אמינה ומרגשת, בלי להתאמץ בכלל, וראויה לכל פרס (רק שתהיה מועמדת, אם יש צדק בעולם).

אגב, קשה שלא לשים לב לכך שמרבית הרופאים הבכירים בסדרה הינם שחומי עור. למרבה הצער זה אינו עניין של מה בכך ברשת טלוויזיה ארצית, וזה בהחלט סימן מעודד. יוצרת הסדרה, אגב, שונדה ריימס, היא אישה שחומת עור, שזוהי לה הסדרה הראשונה שיצרה אי פעם, ולפי הדיווחים בזמן האחרון היא אינה מפסיקה לקבל הצעות ליצירה של סדרות נוספות. אם נחזור רגע לתחילת הכתבה, הנה מקרה "סינדרלה" קלאסי של יוצרת שהגיעה עם רעיון ראשון ומייד זכתה להצלחה כבירה. אבל כמה כאלה יש בהוליווד? שונדה ריימס - בקרוב הסרט?

באשר לעלילה עצמה - בעונה הראשונה (הכוללת 9 פרקים בלבד, כאשר ארבעה פרקים נוספים שצולמו שודרו בפתיחתה של העונה השנייה שצפויה להכיל 27 פרקים) הכתיבה אינה חדה וישנם לא מעט קווי עלילה וניסיונות ליצור תפניות צפויות למדי. מתישהו במהלך העונה השניה הסדרה מצליחה לצבור תנופה, הכתיבה משתפרת מאוד, הדמויות הופכות לעמוקות יותר ומורכבות יותר, הסיפורים הופכים מעניינים יותר ומפתיעים יותר וחוויית הצפייה הופכת למהנה יותר.

בסה"כ, "גריי" אינה מחדשת דבר. לא בז'אנר שבו היא ממוקמת, לא בשילוב בין עולם הרפואה לבין סיפורים אישיים "אופרת-סבוניים" במהותם ולא בנישה שבה ממוקמת כל דמות. אלא ש"גריי" מצליחה לעשות את שסדרות רבות לפניה ניסו ולא הצליחו - היא פשוט לוקחת את המתכון המוכר של העוגה, אבל אופה אותו ממש טוב ומכל הלב. ומה תגידו? העוגה אולי אינה משהו שלא אפו בעבר, והיא אולי קצת מתקתקה ולא הכי בריאה, אבל היא ממש טעימה. אז, היי למה שלא נאכל אותה, בעצם?



"האנטומיה של גריי", ימי שלישי, החל מהערב, ערוץ yes stars בשעה 21:30.