סם, דן, אדם ובילי הם ארבעה חברים שהכירו זה את זה בקבוצת התמיכה "Belt Tightners". רגע, אמרתי "קבוצת תמיכה"? אז כן, זו "קבוצה" אבל "תמיכה"? לא כל כך. בקבוצה הנ"ל, בה נפגשים אנשים עם הפרעות אכילה כאלו ואחרות, לא מחזיקים ידיים, לא אומרים משפטי תמיכה ולא זוכים לחיבוק. להיפך. ראש הקבוצה רודה וסונטת במשתתפיה. לאחר כל וידוי של משתתף, החברים לא צועקים משהו בנוסח "תהיה חזק!", אלא "זה לא בסדר!". בקבוצת התמיכה הזו לא מחבקים אותך אלא מחשמלים אותך. מילולית.

סם (אריק שייפר, שגם יצר את הסדרה) הוא אנורקסי עם הפרעת אכילה כפייתית. דן הוא סופר גדל-מידות, אכלן כפייתי הדוחה שוב ושוב את ניתוח קיצור הקיבה שלו. אדם הוא שוטר בולמי המקיא אחר כל ארוחה ובילי היא זמרת לסבית אנורקסית. שלושת הגברים והבחורה הניו-יורקרים יכולים להזכיר לעיתים שלושה גברים ואישה ניו-יורקרים אחרים - חברי "סיינפלד".



ובמידה רבה הסדרה אכן מזכירה את הסדרה המיתולוגית ההיא. ארבעה ניו-יורקרים המתעסקים בעיקר בעצמם ובסקס. כי למרות שהסדרה היא על אנשים עם הפרעות אכילה, רוב הזמן הצופים נותרים עם הרושם שזו רק הסוואה להפרעות המיניות שלהם. סם מפתח אובססיה לדוגמנית בפרסומת לשוקולד; דן מתקשה לקיים יחסים עם אשתו; בילי, בעלת מערכת יחסים טעונה עם הוריה, היא אמנם לסבית אבל מסתבר שהיא לא בוחלת בגברים כי "המעריצים אוהבים אותי יותר כשאני לסבית" ועל החברה של אדם בעיקר שמענו אך לא ראינו.

הסדרה עלתה בקיץ האחרון ברשת הכבלים FX יחד עם סדרה קומית נוספת "פילדלפיה זורחת" (שאף היא עולה ביס פלוס ותגיע למסכינו בשבוע הבא). זהו הניסיון הראשון מאז "לאקי" של הרשת בעולם הקומדיות והוא הצליח באופן חלקי. הסדרות שובצו ביום חמישי, יום בו לא שובצו עד אז תכנים חדשים, והסדרות משכו אחוזי צפייה נמוכים (כמיליון וחצי צופים כל אחת, כמיליון פחות מ"לאקי" שבוטלה לאחר עונה אחת). שינויי שיבוץ שנערכו לסדרות גם לא הועילו והסדרות סיימו את עונותיהן עם ממוצע של כמיליון צופים בלבד. אנשי הרשת אמרו שלשתי הסדרות הוקצב תקציב שיווקי שבדרך כלל היה מספיק בקושי לסדרה אחת בלבד. הביקורות המעורבות שקיבלה "מורעבים" יחד עם תלונות מארגונים שונים על עצם הצגת אנשים עם הפרעות אכילה בקומדיה גם לא הועילו לתדמית. לעומתה "פילדלפיה זורחת", למרות שגם היא לא בחלה בנושאים פרובוקטיביים, זכתה לביקורות מחמיאות יותר ובסופו של דבר הוחלט לסגור את השאלטר על "מורעבים" ואילו "פילדלפיה זורחת" תזכה לעונה שנייה בת עשרה פרקים שתעלה בקיץ 2006 עם דני דה-ויטו כשחקן חיזוק.

בתור מישהו שאוהב לתמוך באנדרדוג מיותר לציין שהודעת הביטול העציבה אותי והאהבה שלי לסדרה רק התעצמה. גם העובדה שבזמן שצפיתי בסדרה לא מצאתי עוד אוהבים רק חיזקה אצלי את תחושת ה"סדרה שרק אני הצלחתי לגלות ולהעריך". "מורעבים" לא תצליח להתחבב על כל אחד. ייתכן שיהיו כאלו שייגעלו ממנה. הסדרה עוסקת באנשים עם הפרעות אכילה, וככזו היא מציגה אותם גם ברגעי החולשה שלהם והם עלולים להיות כואבים וגם, מה לעשות, מגעילים. כשדמות מסוימת סובלת מבולמיה, זה אך טבעי להראותה גם מקיאה ויש אנשים שיתרכזו בגועל וכך ימנעו מעצמם להסתכל מעבר לזה אל דמויות כואבות שמחפשות אהבה וחמלה. הסדרה אמנם מתויגת כסיטקום אבל היא, בדומה ל"הקאמבק", סדרה שהצחוק בה מחפה על כאב והלב שלכם ייצבט יותר משהבטן שלכם תרעד מצחוק.




אם אתם מחפשים סדרה אמיתית שמשלבת הומור שחור עם דמויות אמינות ורגש המוסווה בשכבה עבה של ציניות ולא נרתעים מקטעי גועל למיניהם - "מורעבים" זו הסדרה בשבילכם. אם אתם מחפשים משהו קליל יותר חכו לשבוע הבא. "פילדלפיה זורחת", המצוינת בפני עצמה, תתאים לכם יותר.

ואם אתם לא, יש לי רק דבר אחד לומר לכם - It's Not OK!





"מורעבים", החל מהיום 13/2/06 בערוץ yes+ ב-22:00.