10. "המדרגות", סדרת התעודה המשודרת ב-yes דוקו, מצליחה לרתק יותר מכמעט כל סדרת פרקליטים שיצא לי לראות. הסיבה לכך היא פשוטה: היא מראה את הדבר האמיתי. את התהליך הארוך, המייגע, לעיתים מייאש של הניסיון להגן על אדם שכולם חושבים שהוא אשם במותה של אשתו האהובה. הפרק של השבוע, למשל, הציג טריק מלוכלך אותו נקטה התביעה, טריק שגרם לסניגורו של מייקל לכאב ראש לא קטן. היה מאוד מעניין לראות את ההתעסקות עם הפרטים שנראים לכאורה הכי קטנים במשפט - הלבוש והמראה הכללי של הנאשם, התמונות שתוצגנה במהלך נאום הפתיחה והעיתוי המדויק של הופעתן. נאומי הפתיחה היו מרתקים בפני עצמם, בעיקר בזכות ההדגמה עם המקל שאיתו התביעה בטוחה שמייקל רצח את אשתו. הרגע החזק בפרק: מייקל נשבר ודומע במהלך נאום הפתיחה כשהוא רואה את התמונה הפסטורלית שלו עם אהובתו. אין ספק, "המדרגות" היא סדרה לא שגרתית שעושה את העבודה שלה בצורה מרתקת.

9. הצפייה ב"דוקטור הו" גורמת לי מדי פעם להרגשה של חוסר במידע כלשהו, כאילו אני לא צופה בסדרה מתחילתה. זה לא מפתיע בהתחשב בהיסטוריה הארוכה שעברה על הדמות הראשית בה, וב-158 הפרקים של הסדרה המקורית אותם, מן הסתם, לא ראיתי. התחושה הזאת היתה חזקה במיוחד בפרק הראשון מצמד הפרקים של יום שישי האחרון, שבו נתקלנו לראשונה בנמסיס האכזרי ביותר של הדוקטור - גזע הדאלק, או ליתר דיוק - השריד האחרון ממנו. זה היה פרק נהדר, במיוחד סצנת המפגש הראשונה בין הדוקטור לדאלק חסר הכוחות. גילוי היכולות של היצור הזה לאחר השיקום שעבר בעזרתה של רוז היה מלהיב ומסקרן, וכך הפך חוסר המידע הזה שלי כצופה לאלמנט החזק ביותר בפרק, כשגיליתי, יחד עם החיילים האמריקאיים, מה מסוגל הרובוט המסכן הזה לעשות. סיום הפרק הזכיר לי שני דברים מה"באפי-וורס" - את העונה הרביעית של "באפי" - בגלל הניסויים שעשו שם בכל מיני זנים לא מוכרים של חייזרים והעובדה שבסופו של דבר החליט הצבא להסתיר את כל העניין. הדאלק עצמו התנהג קצת כמו אנג'לוס אחרי קבלת הנשמה, כשהחל לפקפק במשימה המקורית שלו - לחסל, לחסל, ולחסל. אחלה פרק.



8.5 פרק הסיום של "הקאמבק" היה מבריק והציג לנו את ליסה קודרו במיטבה. זה התחיל עם הדחייה הלא נעימה מתוכנית הלילה עם ג'יי לנו, המשיך עם אופטימיות לא זהירה בכלל בהכנות לצפייה בפרק הראשון של סדרת הריאליטי, המשיך בזעם מטורף שהתפרץ על ג'יין המסכנה והלא-אשמה, והסתיים בהופעה אצל ג'יי לנו, שהפכה את דעתה של ואלרי מהקצה אל הקצה. ככה זה, מעוותים את דבריך, מסלפים את כל האירועים החשובים, גורמים לך להיראות איש קטן וקטנוני על המסך, אבל מה שחשוב זה אם הצופים בבית נהנו מזה, ואם הם ירצו או לא ירצו שואלרי הכוכבת תחתום להם על שקית ההקאה שחולקה להם. כתיבה מבריקה. סיום הולם לאחת הסדרות היותר אמיצות שהופקו על עולם הטלוויזיה.

8. "פיוצ'רמה" ממשיכה לספק לנו פרקים מרגשים כאילו מעולם לא היתה קומדיה מצחיקה עד דמעות. הפרק עם סימור, הכלב של פריי מהמאה העשרים, היה ללא ספק המרגש ביותר בסדרת פרקי הפלאשבק הללו. הסיום של הפרק, שבו גילינו מה באמת קרה לו, עם הידיעה שפריי לא רצה להחיות אותו כי הוא חשב שהוא כבר מצא לעצמו חבר אנושי חדש, היה אחד הדברים היותר מרגשים שנצפו על המסך בזמן האחרון. איזה סיום מקסים ועצוב.

עוד 8. ומסדרת אנימציה אחת לרעותה. ב"איש משפחה" סיפקו לנו (מלבד טעות תרגום נוראית אחת) סאטירה נוקבת על ה-FCC, הגוף שאחראי על ריכוך תוכניות טלוויזיה, ולדילולם מכל מיני אלמנטים לא ראויים, כגון מילים לא יפות כאלה ואחרות. הפעם, בניגוד לפעמים רבות בסדרה, היה השיר ששולב בפרק בדיוק במקום. מלבד הביקורת על הצנזור המוגזם, קיבלנו גם את אחת מסצנות הפתיחה המשעשעות ביותר אי פעם - סטואי קורע לאוסאמה בין לאדן את הצורה, רק כדי ליפול בשלומיאליות אל המחווה המשעשעת ביותר לפתיח של "האקדח מת מצחוק", כשבדרך הספיק סטואי לדרוס - בין היתר - גם את הומר סימפסון ("מי זה לעזאזל?"). ענק.

7.5. עשר הדקות האחרונות של העונה הרביעית ב"בנות גילמור" הצילו את העונה כולה מהשיממון שאפף אותה לאורך כל (או רוב) הדרך. בסצנה מקסימה אחת התנשקו סוף סוף לורליי ולוק, כשבסיומה רצה לורליי הביתה כדי לספר לבתה על המאורע המשמח - רק כדי לגלות מה היא עשתה בינתיים. משהו בנשיקה הנוספת - זו האסורה בין רורי לדין - הרגיש לרגע כל כך נכון, עד שהתנפץ במילות ההיגיון של האם. איך הבגידה הזאת תשפיע על מערכת היחסים בין לורליי לרורי? מה יהיה עם הנישואים של דין עם לינדסי? האם הוא באמת יעזוב אותה לטובת רורי?

7. "הכל אודות ג'ורג'", סדרה חדשה של מייק בולן, האבא של "רגליים קרות", נפתחה השבוע בערוץ +yes. מלבד פתיח חמוד, מדובר בסדרה חביבה ביותר שאולי לא מגיעה לרמה הגבוהה של "רגליים", אבל בהחלט כיף לראות אותה, והיא משאירה הרגשה טובה בבטן בסיום הצפייה. קטעים חביבים: הקרב על הדירה בקומה הרביעית, ג'ורג' מנסה לרוקן את הבית לרגל יום הנישואים (הלא נכון, אגב) ובדרך נאלץ להתמודד עם החבר הדימיוני של בן, הבעל הלא מתחשב של לורה, הבגידה של אביו והסבתא שמגורשת מבית האבות. כיף.



6. עוד סדרה שנפתחה השבוע היא הגרסה האמריקאית של "המשרד" הבריטית. סטיב קארל שמגלם את הבוס, מייקל סקוט, עושה עבודה נהדרת ויוצר את אחת הדמויות היותר אקסצנטריות שנראו על המסך בזמן האחרון. מדובר באדם מגעיל, שלא יהסס להודיע לאחת העובדות שלו שהיא מפוטרת רק כדי לראות איך תגיב על כך, דבר שיוצר דמות טלוויזיונית מרתקת. נחמד לגלות שם גם את ריאן וילסון, ארתור מ"עמוק באדמה". היה משעשע למדי, במיוחד בסצנות הטירוף של מייקל.

5. ביפ החלה לשדר השבוע את הקומדיה המדוברת "כולם שונאים את כריס". אז איך היה הפרק הראשון? לא מצחיק במיוחד. הסדרה סובלת ממשחק מוגזם של רוב השחקנים שם (ובעיקר של צמד הוריו של כריס), שמצליחים להרוס כמה קטעים שבכל זאת היו חביבים בפרק (סצנת אכילת העוף, למשל, או הקרב עם הביריון הבית-ספרי). עם כמה שזה נשמע אירוני, "כריס" נראית כמו גרסה חיוורת ל"מלקולם באמצע", ואחרי כל התשבוחות שהסדרה זכתה לה, ציפיתי ליותר. להרבה יותר. וכרגיל - אני בהחלט מתכוון להמשיך ולתת לסדרה צ'אנסים נוספים.

4. אנחנו באמת זקוקים לתוכנית הומור נוספת על החדשות? ואם כן - אנחנו באמת זקוקים לאחת כל כך לא מעניינת, כל כך יבשה, כל כך סתמית כמו "אחרי הכל עם טל ברמן"? ועוד שלוש פעמים בשבוע?

3. השיחה שלהלן התקיימה בפרק של "אמאל'ה" ששודר השבוע:
אילנה: "את בלתי נסבלת".
אפי: "לא, את בלתי נסבלת".
אני: "שתיכן בלתי נסבלות".
אילנה: "את יודעת מה? פשוט נמאס לי. אני לא רוצה את זה. זה לא מגיע לי!"
אני: "וואללה, צודקת. גם לי נמאס, וגם אני לא רוצה את זה יותר".
אילנה: "אם כל הדברים שאני עושה זה לא טוב, אז אולי כל הסידור הזה לא טוב"
אפי: "אולי באמת".
אילנה: "אולי באמת".
אני: "אולי באמת".
לא, ברצינות. יש סדרות הרבה יותר מעניינות בטלוויזיה שלי. אז אולי באמת כל הסידור הזה לא טוב, וכל הסדרה הזאת יכולה ללכת לחפש את עצמה. הדיאלוג הזה, אגב, זוכה אצלי בקלות בתואר "הדיאלוג המעצבן ביותר של 2006". גם קו העלילה המטופש והתלוש לגמרי שארגנו לאחר מכן לאילנה (תיקי דיין) עם נתן זהבי כמורה לספורט, לא תרם לאווירה המתוחה ששררה ביני לבין "אמאל'ה". כמו שזה נראה לי כרגע, הסדרה הזאת היא הפספוס של השנה. הדבר שהיה יכול להיות מוצלח מאוד, אבל מהר מאוד הצליח להימאס עליי, ולא משנה כמה מבקרים עדיין משתפכים עליה.

2. הדבר הקצת יותר גרוע מהסדרה עצמה הוא הצורה שבה קשת משדרת אותה. השבוע שודרו ברצף 25 הדקות הראשונות של הפרק, ואז יצאו להפסקת הפרסומות הרגילה של 7-8 דקות, רק כדי לחזור לדקה ו-45 השניות האחרונות של הפרק. אם זה לא זלזול בצופים, אני לא יודע מה כן.



1. נעמה זוהר היקרה, שלום לך. השחקן דיוויד הייד-פירס גילם במשך 11 עונות את ניילס, אחיו של פרייז'ר בסדרה המצליחה "פרייז'ר". אין שום צורך "לתרגם" את השם שלו לדיוויד מסתיר-עגיל. בדיוק כמו שלא תרגמת באותו פרק ממש את שמו של נשיא ארה"ב הנוכחי לג'ורג' פעמיים-יו-שיח. ואתם יודעים מה? מילא זה, מותר לא להכיר דמות מפורסמת. אבל מה שחמור יותר, זה שהחבר'ה ב-yes "תיקנו" את התרגום בשידורים החוזרים ל"דיוויד היידפירס (מסתיר-עגיל)". כל מילה נוספת מיותרת.


בשולי הממיר
גם "המגן" סיפקה פרק אינטנסיבי ומותח במיוחד השבוע - אבל זו הרמה הרגילה של הסדרה הזאת. ככה זה כשהלחץ על ויק מאקי רק הולך וגובר. כבר מזמן גילינו שהנוסחה היא "ככל שלויק קשה יותר, לצופים מעניין יותר".

גם בשידוריה החוזרים בולטת "המפצח" בלוח השידורים. לאיכות אין גיל ו"המפצח" מוכיחה זאת. וחוץ מזה, תראו לי עוד סדרה שריכזה לנו השבוע על אותו מסך שלושה "ר" מעולים - רובי קולטריין, רוברט קרלייל וריקי טומלינסון (assafTV).

מנהל בית הספר של כריס שכולם שונאים הוא מייק נוביק מ"24". לקח לי זמן לזהות.

ב-CSI זירת הפשע (הערוץ הראשון) התארח שון האטוסי ("סיוט בחדר המורים").

ב"הממלכה הקטנה" התארחה אימלדה סטנטון שהיתה מועמדת בשנה שעברה לפרס האוסקר על משחקה ב"ורה דרייק". כאן היא גילמה מטפלת לאנדי ה"נכה" (גוזמאית).

ב"מונק" (סטאר וורלד) התארח השחקן ג'יימס ברולין, בעלה של ברברה סטרייסנד ששיחק גם ב"תפוס אותי אם תוכל". בפרק בישראל 10 התארח ג'ון טורטורו ("אחי, איפה אתה?" בין היתר) כאחיו של מונק ושרה סילברמן ("גרג הארנב") היתה מרסי המעריצה המטורפת (גוזמאית).

ב"הבית הלבן" התארח כריסטופר לויד (דוק בראון, "בחזרה לעתיד") בתור פרופ' לדמוקרטיה שניסה לעזור לטובי לכתוב חוקה לאיזו רפובליקה שכוחת-אל (עידו f. כהן).

שמתם לב שמאיה ואור רקדו בחצי הגמר של "נולד לרקוד" את ריקוד הטטריס?

ב"זהות בדויה" התארח השחקן מייקל קיי וויליאמס, עומאר מ"הסמויה", כרוברטס, ההוא שיודע דברים על אביו של ווהן.

ב"מכושפות" (ערוץ 3) התארח קורט פולר שהיה רוברט לינדסי ב"זהות בדויה" והופיע גם ב"האוס", "פליסיטי", "מונק", "לאס וגאס", "קרניבל", "עקרות בית נואשות" ואיפה לא בעצם. אצל ה"מכושפות" הוא היה המיליונר ג'ון נורמן. מישהו זוכר אותו פעם משחק את האיש הטוב? (אסף רזון). מלבדו התארחו בפרק סבסטיאן רושה, קורט מ"אודיסיאה 5", שהיה המכשף, והשחקן בילי זיין.