שם הפרק - "לב זהב" - כבר מגלם בתוכו את רוח הפרק. מדובר באזכור לביטוי הידוע מעולם המערבונים, זונה בעלת לב של זהב, שהתייחס לדמות שנוטה להופיע הרבה בעולם הזה. ואכן, זהו הפרק המערבוני ביותר שידעה סדרת ה"מערבון בחלל ויש גם זונה" הזו בימיה הקצרים. שטח ספר, העדר חוק, בית זונות, סוסים, אקדחים - אלה הם האלמנטים המככבים בפרק, בעוד האלמנטים של החלל והקדמה הטכנולוגית נמצאים ברקע ו/או מתגלים כנחותים או בלתי רלוונטיים. זהו אינו הניגוד היחידי עליו מושם דגש בפרק, אשר מלא בסתירות, עימותים ומאבקים בין חדש וישן, מערב ומזרח, מסורת וקדמה, נשים וגברים, זונות ומלוות, רוחניות וכוחניות וחיים ומוות.

הסצנה הפותחת של הפרק מכניסה את הצופים מייד אל אווירת הניגודים. על רקע מוסיקה בסגנון מזרחי מסורתי נגלה אזור מדברי ובו בית מבודד בעל מראה חללי, או של "ארוחה קפואה" אליבא דג'יין. את השלווה השוררת סביב הבית מפריעה קבוצה מתקרבת של גברים הרכובים על גבי סוסים וביניהם רחפת עתידנית אחת. אל המקום מוזעקת ננדי, הזונה בעלת לב הזהב, מטפורית ומילולית, שכן זהו שמו של בית הזונות שלה. ראנס ברדג'ס, הגבר ההדור שנהג את הרחפת, מוותר על החלק של לב הזהב ובתגובה להודעתה שהעסק אינו פתוח כרגע (ובכלל ככל שזה נוגע אליו) הוא עונה "תשתקי זונה". ג'נטלמן אמיתי. אנשיו גוררים בכוח החוצה את אחת הבנות, פטאלין המעוברת, הוא תוקע בה מכשיר לבדיקת די.אנ.איי ומבטיח לחזור אם יתברר כי הילד שלו. הבנות בהיסטריה וננדי מבטיחה להן שהיא תשיג עזרה. אבל מי יעזור לחבורה של זונות חסרות זכויות כנגד גבר עשיר ובעל כוח?



חבורה של נוכלים עלובים, כמובן.

או ככה לפחות קוראת להם המלווה. זו לא הפעם הראשונה בה אינארה משתמשת בביטוי הזה כדי לתאר את מל וכמו ב"חפלה", גם הפעם זה מפריע לו. אין לו בעיה להיקרא נוכל או גנב, זה מה שהוא עושה, אבל שם התואר "עלוב" מכאיב לו. זה מרמז על חוסר כבוד של אינארה לא כלפי המקצוע בו הוא עוסק, אלא כלפיו כאדם. כשמגיעה קריאת העזרה של ננדי ומסתבר שהיא מיועדת אל אינארה ולא אליו, זה מערער את מל עוד יותר וכדי להחזיר את הדברים למצבם הטבעי, הוא צוחק עליה ואומר שהמצוקה היא בטח במכנסיים של מישהו. אבל חוסר הכבוד שלו נשאר כתמיד ברמת המקצוע שלה.

ננדי הייתה פעם מלווה שעבדה באותו בית יחד עם אינארה ואפשר לראות כי הן היו קרובות. הבית אסר על קשר עמה, אבל אינארה היא כבר לא המלווה המושלמת והצייתנית שהיא כנראה היתה פעם והיא מקללת את הבית ונעתרת מיידית לבקשת העזרה. בזמן שהיא מעדכנת את מל (לגבי הפרטים שהוא לא קלט בזמן הציתות לשיחה) הוא תוהה מה מצבן הכספי של המלוות, ומקבל מאינארה תשובה מפתיעה - "הן לא מלוות, הן זונות". אינארה? זאת שתמיד כועסת על מל על השימוש במילה הזו? היא משתמשת בה? ועוד בנוגע לחברה שהיא מוכנה להפר את החוקים בשבילה? הכיצד?

מסתבר שבמקרה הזה, זו אכן המילה המתאימה. ננדי והבנות שלה לא רשומות בגילדה, אז הן לא מלוות, אלא זונות. זה הכל? האם ההבדל בין זונה ומלווה מסתכם בפורמאליות בלבד? כן ולא. אם את לא רשומה בגילדה, טכנית את לא מלווה. אבל הרישום לגילדה הוא לא עניין של מה בכך וכדי להשיג אותו צריך ללמוד ולהתאמן ולעמוד בדרישות שקובעת הברית. אם הצלחת, את זוכה למעמד יוקרתי מאת הממסד והחברה הכפופה לו. אינארה, על אף ההתרחקות מהבית והחיים בשוליים, עדיין מחזיקה בתפיסותיה הישנות לפיהן אותו מעמד הופך את המלווה לאישה מכובדת. מל לעומת זאת, מחזיק בתפיסה מנוגדת לחלוטין. הוא קורא לננדי עצמאית, ו"עצמאות" כידוע לנו היא אחד הערכים החשובים ביותר עבורו. חוסר הכבוד שהוא רוחש למקצוע של אינארה לא קשור בכלל לעובדה שהיא שוכבת עם גברים (ונשים) תמורת כסף, הוא קשור לכך שהיא עושה זאת על פי תנאי הברית. הוא מודיע שאין לו צורך בתשלום - למלווה ברשות הברית הוא יעזור תמורת כסף, כחלק מן העסק שלו, אך לזונה עצמאית הוא יעזור בחינם, כטובה אישית. לאורך כל הפרק הוא מתייחס לננדי בכבוד, כשהוא קורא לה ליידי ומיס ננדי למשל והוא מעולם לא משתמש במילה "זונה" בנוכחותה. אינארה מפרשת את דבריו לא נכון וסבורה כי הוא מתכוון לעשות טובה אישית לה, לעזור בחינם מכיוון שמדובר בחברתה. היא מסרבת ומתעקשת שההסדר ביניהם חייב להישאר ברמה העסקית. עוד עלבון שפוגע במל.

מכיוון שהתשלום אינו מובטח, ההצטרפות למבצע אינה חובה עבור הצוות ומושארת לשיקול דעתם. ג'יין בוחר לוותר עד שהוא שומע שמדובר בזונות, רק שאצלו זה קשור הרבה יותר לסקס ובכלל לא לעצמאות. הוא בחור... פשוט יותר.



המראה הלא מפואר של בית הזונות מטריד אותו והוא מקווה שהבנות יפות יותר. כשהוא מגלה בפנים שמשאלתו התגשמה, הוא מתנהג כמו ילד בחנות ממתקים ודורש לדעת מתי הוא יכול להתחיל לקבל שירותי סקס. הצוות אמנם מזלזל בהתנהגותו, אבל מקבל אותה כדבר טבעי, בעוד תהייתה של קיילי האם הזונות ממין זכר משרתים גם נשים זוכה לתהייה מצדו של ווש האם היא באמת תשכב עם מישהו שמקבל תשלום תמורת האקט המיני. ווש מכיר את קיילי מספיק זמן כדי לדעת שהיא לא בדיוק בתולה חסודה ושהבחורה אוהבת מין לא פחות מג'יין, ועדיין נראה לו מוזר שהיא תסכים לשלם תמורתו. זו כנראה פריבילגיה השמורה לגברים בלבד, ומעידה על כך גם העובדה שהיה ברור לקיילי שהזונות ממין זכר נמצאים שם בראש ובראשונה עבור גברים. הנחה זו מקבלת אישור מצד ננדי, אשר לנוכח חוסר ההתעניינות של מל בבנות, תוהה מצדה האם הוא הומוסקסואל ("Sly" בשפת ה"פיירפליי") ומציעה לו את הבנים שלה. מל לא מתרגש מהשאלה ורק מציין בפשטות שהוא נוטה לנשים. יחסים הומוסקסואליים בין גברים כנראה אינם שנויים במחלוקת במציאות של הסדרה, על אף שיחסים בין נשים עדיין נתפסים כדבר חריג (אפשר לראות זאת בתגובה ליחסיה של אינארה עם השגרירה ב"סיפורי מלחמה" ובתגובה של מל לרעיון שסאפרון הצליחה לפתות את אינארה ב"גב' ריינולדס שלנו"). 500 שנה עברו וזה עדיין עולם של גברים.

לא כולם מסכימים עם זה. את ננדי למשל לא מעניינת שאלת אבהותו הביולוגית של ברדג'ס. מבחינתה הילד שייך לפאטלין, וברדג'ס לא ראוי לגדל קקטוס, שכן כל מה שמעניין אותו זה שיהיה לו יורש. אנשים לא מעניינים את ברדג'ס, אשר רואה בהם רכוש, צעצועים. יש לו מספיק כסף כדי לבנות קהילה ראויה, אבל הוא מעדיף לשחק בקאובוי ולהפוך את הירח עליו הם שוכנים לפארק שעשועים. מל מחליט שהוא רוצה לבדוק את ברדג'ס בעצמו ומגלה שהתיאור של ננדי היה מדויק. אמנם במקום מסיבה מפוארת יש לנו הפעם תיאטרון סיני מסורתי ובמקום את'רטון יש לנו את ברדג'ס, אבל התפיסה שהובעה ב"חפלה", היא אותה התפיסה המובעת הפעם. האישה היא רכושו של הגבר ותו לא. בעצם, היא נחותה יותר מהרכוש. מל תופס אותו באמצע נאום מלבב על כך שברגע שגבר לוקח את תומתה של האישה היא שלו לכל החיים, ומברך אותו על ערכיו המסורתיים. לאחר מכן הוא מחמיא לברדג'ס על כך ש"היא יפיפייה", וברדג'ס מניח באופן אוטומטי שהוא מדבר על אקדח הלייזר המתקדם שברשותו. אשתו כל כך בלתי רלוונטית עבורו, שהאקדח נמצא במקום גבוה יותר בתודעה שלו ממנה. כנראה שזה לא כל כך חוקי להחזיק באקדח שכזה באופן פרטי, אבל הוא טוען שכדי להגן על המשפחה שלו הוא מוכן לכופף את החוקים. מל מציין שהוא נוהג לומר זאת בעצמו והפעם סביר שהוא אומר את האמת, רק שאצלו משפחה זה אנשים, בעוד שאצל ברדג'ס משפחה זה רכוש. בשם הגנה על רכושו מותר לעשות הכול, וכעת מתברר לו שהתינוק הוא אכן רכושו. מל, שמבין את כל זה, לא מתעקש הפעם להישאר ולהילחם כפי שעשה ב"חפלה", ומודיע שהדבר הנכון לעשות זה לברוח.



ושוב ננדי לא מסכימה. היא לא תיתן לאף גבר לקחת את מה ששייך לה. ובמה ששייך לה היא לא מתכוונת לרכוש המסמל מעמד, אלא למה שהיא בנתה במו ידיה, לעסק שלה ולבית שלה המהווים חלק ממנה ומשקפים את מי שהיא. היא לא תנטוש אותם, בדיוק כמו שמל לא היה מוכן לנטוש את סרניטי ב"ללא דלק". ומל אכן מזדהה ואומר לננדי שהיא טיפשה מהסוג שלו. ג'יין מצטרף אף הוא. כן, אותו ג'יין שלא היה מוכן לסכן את עצמו קודם מבלי שהדבר ישתלם לו, שאף פעם לא מוכן לסכן את עצמו מבלי שהדבר ישתלם לו. אפשר לומר שהסקס ממשיך להוות מבחינתו את התשלום, אולם לנוכח הנחיתות המספרית והטכנולוגית שלהם לעומת ברדג'ס ואנשיו קשה לומר שזה תשלום מספק. נראה שג'יין הגיע לבית הזונות עם גישה דומה לזו של ברדג'ס, אבל פיתח חיבה אמיתית לבחורה שהוא בחר, הלן, ורצון כן לעזור. הוא אולי חרמן וגס רוח וממשיך ליהנות כל זמן שהוא יכול, אבל בדרכו שלו הוא מכבד את הבנות ולא רואה בהן רק מכשיר לסיפוק צרכיו. החוויות שלו מ"קריית ג'יין" ו"אריאל" מתחילות לתת בו את אותותיהן.

אחרי ג'יין מגיע תורה של זואי שכבר מתחילה לתכנן משמרות שמירה, אבל ההצטרפות שלה לא מפתיעה. לאן שהקפטן הולך, זואי תלך אחריו ולאן שזואי הולכת, ווש ילך אחריה. הכומר בוק מציע את כישוריו עם פטיש ומציין כי "אני הולך בעקבותיו של נגר מזה זמן מה, אני יכול לעשות משהו בקשר לביצורים שלנו". זוהי דרכו לומר שבשל אמונתו הנוצרית (ישו היה נגר) הוא לא יכול להצטרף ללחימה עצמה, אבל הוא יתרום בדרכים אחרות. מעבר לביצורים הפיזיים, באפשרותו של בוק גם לספק תמיכה רוחנית, עובדה שקצת מפתיעה אותו. כן, גם אצל כומר אוהב כל אדם כמו בוק מתחבאות להן כמה דעות קדומות, וכששתיים מהבנות, אמה ולוסי, ניגשות אליו הוא מניח אוטומטית שהו מתכוונות להציע לו את שירותיהן ומסרב בנחרצות, רק כדי לגלות שהבנות קיוו לקיים מפגש תפילה. הכומר האחרון ביקר אותן כבר מזמן, התקמצן על התפילות ועוד סחר בעבודת האל תמורת יחסי מין. איש דת הוא לא בהכרח איש של כבוד. בוק בניגוד לאותו כומר מתנער מתגובתו הראשונית ומאוחר יותר, במהלך ההכנות לקרב, הוא מספק נחמה לבנות.



העניין סוכם אם כן והצוות נשאר להילחם בברדג'ס, כאשר לכל אחד יש משימה משלו. בוק חוסם חלונות, קיילי פונה לשדרג את מצבם בעזרתה של סרניטי, ג'יין מכין את הרובים שלו ו"עובד" עם הלן, זואי ו-ווש מכינים מלכודות ודנים בשאלת הבאת ילד לעולם ואילו סיימון, ריוור ואינארה מטפלים בפטאלין שדילגה על שלב הדיונים ומביאה אחד לעולם ברגע זה ממש. זה משאיר אותנו עם מל וננדי, שדנים בסקס ובאקדחים. האקדח האהוב על ננדי אולי לא משוכלל ונוצץ כמו הצעצוע של ברדג'ס, אבל יש לו היסטוריה של אלימות ופשע שהופכת אותו למיוחס בעיניה. באותה גאווה היא מדברת גם על הבנות שלה, בהן מל כזכור לא ממש מתעניין - הן אולי לא נוצצות, אבל הן נקיות וטובות לב. מל ממהר להסביר שהוא פשוט מרוכז במשימה שלפניו וכי הבנות טובות בעיניו. חשוב לו להבהיר שאין בו חוסר כבוד כלפיהן או כלפי ננדי. זנות מבחינתו היא מקצוע, עסק, וכך גם הוא וגם ננדי מתייחסים אליה במהלך השיחה. אך אם כך, למה הוא מקשה כל כך על אינארה? מעבר לעניין הקשר לברית ובניגוד להתעקשותה של אינארה, כשזה מגיע אליה ההתייחסות שלו היא לא ברמה העסקית, אלא ברמה האישית. מכיוון שהוא מעוניין בה, הרעיון שהיא מקיימת יחסי מין עם גברים רבים (ובכלל) צורם לו.

ננדי, שמדגישה את ההכשרה שלה כמלווה שמקנה לה יכולת לקרוא אנשים (והרי לכם הבדל נוסף בין מלווה וזונה), קולטת את העניין שלו באינארה וברור לה שזו הסיבה האמיתית לחוסר ההתעניינות שלו בבנות. היא מספרת שהעזיבה של אינארה היתה מפתיעה ביותר עבורה. היא היתה מיוחדת. היו ארבעים נשים בבית מדרסה, אבל אינארה בלטה בקלות והיתה יכולה להיות כוהנת הבית תוך כמה שנים. היא שאפה לכך והיתה מאוד ממוקדת. כמו מל, טוענת ננדי, גם אינארה שונאת סיבוכים. יש משהו מן הסתירה בתיאור הזה של אורח החיים של המלוות. מצד אחד המונחים מקנים תחושה של דת ורוחניות. כוהנת למשל, וגם שם הבית - מדרסה, אשר בערבית משמעו בית ספר מוסלמי דתי. מצד שני מתקבלת תחושה של מוסד היררכי המעודד תאוות כוח. מזכיר את מוסד הכנסייה הנוצרית הכוחני, רק עם גיישות במקום כמרים.



אז מה גרם לאינארה השאפתנית לעזוב (חלקית) את החיים שככל הנראה התאימו לה? את זה אפילו ננדי לא יודעת, אבל במקרה שלה זה היה זה הדולצימר (כלי נגינה ששייך למשפחת כלי הפריטה), או יותר נכון החיים המגבילים מדי של המלוות אותם סימל עבורה הדולצימר. ננדי לא אוהבת שאומרים לה מה לעשות ואיך לחיות, חשוב לה להיות היא עצמה, להיות אמיתית ושאחרים יראו אותה כמי שהיא. ניגוד מוחלט לדמותה של מלווה אחרת שנטשה את המקצוע - סאפרון, שבעצמה כבר לא יודעת מיהי מרוב העמדות פנים. הפלרטוט ההולך ומתעצם עד לכדי פעולה של ממש בינה ובין מל מדגיש זאת - לשמע המחמאות שלו היא מוודאת כי זה הוא מדבר ולא יין האורז המשובח שלה ושהוא לא משתמש בה כתחליף לאינארה. מל מצידו ממשיך להפגין כבוד, ודורש לדעת שהיא באמת מעוניינת ושתודיע לו אם הוא חוצה את הגבול. הסצנה אפופה בדימויים נוצריים, כאשר שניהם מדברים על חטא ו-ווידויים, בניגוד להתייחסות העניינית-מקצועית שלהם למין קודם לכן, וזאת מכיוון שגם ביניהם גלשו הדברים לכדי פסים אישיים. ננדי אומרת למל שהיא רוצה שהוא ישכב עמה ולא מציעה לו את עצמה כתשלום עבור שירותי ההגנה שלו כפי שהיא עשתה עם הבנות שלה. מל מדגיש שעבר זמן רב מאז שהוא היה עם אישה ובכך מאותת שהוא לא מקל ראש בקיום יחסי מין ושאם הוא בוחר לשכב עם ננדי, יש לכך משמעות עבורו. סצנת המין מעמיקה את התחושה - היא עדינה ואיטית, מלאה באינטימיות ותשוקה, כאשר בסופה מסתכלים ננדי ומל אחד לתוך עיני השני במבט המצביע על קשר עמוק שנוצר ביניהם. "עסקים" זה לא.

"אז הזונה השיגה לעצמה אלוף, הא?" - תסמכו על ברדג'ס שימצא דרך להוזיל את הסיטואציה. זונה, אלוף - הוא מפחית את האנשים לרמה של תארים ודמויות מכיוון שהוא לא באמת רואה אותם כאנשים. ובמיוחד, הוא לא רואה בנשים כאנשים, גם כשהן עוזרות לו. שרי, אחת מהבנות של ננדי, מספקת לו מידע על מל והצוות, ועל הקרב שהם מתכננים, ובכך הורסת את אלמנט ההפתעה שהם בנו עליו. בתמורה היא מקבלת כסף והשפלה. ברדג'ס פונה אל קהל הגברים שמעריץ אותו ונואם בהתלהבות על ננדי והאחרות, כיצד הן, בניגוד לשרי, לא מבינות מה מקומן ולא מכבדות את ערכי המשפחה וזכותו לרכושו, וכיצד הוא יראה להן משמעו של כוח מהו ומה הוא מעמדן בעיר הזו. "בואו נזכור כולנו, כאן ועכשיו, מהי אישה לגבר", הוא מטיף ומורה לשרי לרדת על ברכיה. כל הנשים הן זונות מושחתות ומלוכלכות בעיניו ויש להן רק תפקיד אחד, לספק את צרכיו של הגבר. החלק העצוב הוא, ששרי מסכימה איתו והיא היחידה בפרק הזה שבאמת ראויה לכינוי "זונה". לא כי היא מקיימת יחסי מין או בוגדת באנשים שהיטיבו עמה תמורת כסף, אלא בגלל שהיא באמת ובתמים מאמינה שמגיע לה היחס הזה ועל כן היא עושה כמצוותו של ברדג'ס בנוכחותם ולקול תשואותיהם של הגברים. אין לה טיפה של כבוד עצמי.

לאינארה לעומת זאת יש יותר מדי. כשהיא תופסת את מל מתגנב החוצה מחדרה של ננדי, היא לא מוכנה להראות לו שהדבר מטריד אותה. מל, למען שניהם, מנסה לתרץ את נוכחותו שם, אבל אינארה לא נותנת לו להתחמק ומצהירה שהיא שמחה שהוא שכב עם ננדי - היא חברה יקרה שזקוקה כרגע לנחמה. ברור לה שהסקס היה בעל משמעות ולא נעשה במסגרת מקצועה של ננדי, אבל כאמור, היא לא נותנת סימן שיש בכך כדי להפריע לה. היא צוחקת על המבוכה של מל ומתייחסת לכבוד שהוא מביע כלפי ננדי, בכך שהוא מציין שהוא לא רצה שהיא תחשוב שהוא מנצל את החברה שלה, כאל פוריטניות - "היא בהחלט ראויה לניצול, אני מקווה בכנות שעשית כן". "אז את בסדר. נו, כן. למה שלא תהיי?" מגיב מל שמבחינתו הקלילות שבה אינארה לוקחת את כל העניין מסמלת היעדר עניין שלה בו וזה כואב. בזמן שלו מפריעים יחסים שלה עם גברים אחרים, אפילו אם אלה מתקיימים במסגרת עבודתה, לה כלל לא אכפת שהוא שכב עם אישה אחרת. מטרתה של אינארה להסתיר את רגשותיה כלפיו, הושגה אם כן, אבל רק ליתר ביטחון היא זורקת לעברו עלבון אחד אחרון - "אני לא לגמרי בסדר, אני קצת נחרדת מהטעם שלה" - ועוזבת עם חיוך של ניצחון על פניה.

אבל כשהיא לבד, אותו חיוך הופך לבכי קורע לב של הפסד, בסצנה שמזכירה לכל צופי "באפי" מכשפה ג'ינג'ית אחת שהתאבלה על אבדן גבר יקר לה לטובתה של אישה אחרת. מרשימות ככל שתהיינה יכולות ההטעיה שלה, לעצמה היא לא יכולה לשקר. וגם לא לננדי, שמבט אחד באינארה מבהיר לה שמל הוא לא היחידי שמרגיש פה משהו. אינארה אמנם הצליחה להסתיר ממנה את רגשותיה בהתחלה, מה שהוביל את ננדי להאמין שיש לה "רשות" לשכב עם מל, אבל את כאבה היא כבר לא יכולה להחביא מפניה. ועדיין, כשננדי מתנצלת בפניה, הכבוד שלה לא מתיר לה להודות ברגשותיה האמיתיים והיא מתעקשת שהיא תהיה בסדר.



גם מל מכחיש ואומר לננדי שאין לו מושג על מה היא מדברת כשהיא מאשימה אותו בהסתרת רגשותיה של אינארה כלפיו, אבל בניגוד לאינארה, מל באמת מתכוון לזה. כפי שלא עלה על דעתו ב"גב' ריינולדס שלנו" שאינארה נישקה אותו ולא את סאפרון ולכן התעלפה, גם כעת הוא בטוח שהוא לא ממש מזיז לה. אך לפני שננדי מספיקה להעמיד אותו על טעותו, הקרב מתחיל.

אל עבר "לב זהב" מתקרבים שוב הרחפת והסוסים, ובהתחלה נדמה כי הטכנולוגיה מנצחת את סגנון המערבון. נהג הרחפת יורה צרורות של כדורים מתת מקלע ולא מאפשר תגובה, אבל אז מנטרל אותו ג'יין בעזרת רובה מסורתי והכוחות הופכים שווים יותר. הסוסים נלכדים במלכודות החוטים שהטמינו זואי ו-ווש והרוכבים סופגים אש מהבית. ברדג'ס משתמש באקדח הלייזר שלו כדי לשרוף את הכיסוי הסולארי של הבית, אבל בוק מכבה את השריפה בעזרת צינור מים ואז משתמש בו כנשק כנגד הרוכבים בעוד זואי יורה בהם. מל דורש את עזרת החללית שלו, אבל ווש וקיילי עסוקים בלכידת אנשיו של ברדג'ס שחיכו להם עליה ונתקעים בעצמם וכך יוצאת סרניטי מהמשחק.

אבל גם בלעדיה ולמרות הנחיתות ואבדן אלמנט ההפתעה, החבר'ה הטובים מנצחים. אנשיו של ברדג'ס נמצאים בצרות וחלקם מתחילים לסגת. את ברדג'ס זה לא היה יכול לעניין פחות, הוא רק רוצה את הבן שלו, שבאמצע כל המהומה בדיוק יצא אל אוויר העולם. הרחפת הביאה אותו עד הבית, ושרי, על אף ההשפלה הנוראית שהיא עברה, מגניבה אותו פנימה. הוא לוקח את התינוק ולא מתרשם מאיומיה של ננדי שהוא לא יעזוב איתו. "זה הדם שלי, אישה" הוא אומר, אבל האיום הממשי יותר של אינארה שמצמידה סכין לגרונו גורם לו למסור את הילד בחזרה. רגע אחד של היסח דעת מאפשר לו להכות את אינארה, לירות עם אקדח הלייזר בננדי ולברוח. סמל עידן החלל הרג את סמל המערבון, ועתה המערבון, באמצעות מל, יוצא לנקום. כשהוא רוכב על סוס משיג מל את הרחפת. ברדג'ס יורה לעברו באקדח הלייזר, אך זה מאכזב אותו ובמקום לירות הוא מצפצף. על הצג מופיעות המילים "לבדוק בטרייה". הטכנולוגיה נכשלת.



מל מנצל את ההזדמנות כדי להעיף את ברדג'ס מהרחפת והם נופלים שניהם לאדמה. הוא מכוון את אקדחו האמין לעבר ראשו של ברדג'ס ומבטיח לו צדק פשוט ומסורתי של עין תחת עין - "אתה תשלם על מה שלקחת". ברדג'ס כל כך מקובע בהשקפותיו, שהוא פשוט לא מצליח להבין למה מל כועס ועל מה בדיוק הוא צריך לשלם, ומציין ש"היא בסך הכל היתה זונה". חוסר הכבוד מרתיח את מל, אבל בסוף הוא מבין שעל מנת שצדק אמיתי ייעשה, מישהו אחר צריך לסגור את החשבון עם ברדג'ס. מישהי אחרת ליתר הדיוק. ברדג'ס מובא חזרה אל בית הזונות אבל הוא כל כך אטום לעובדה שהכסף שלו לא הופך אותו לבלתי מנוצח, שהוא ממשיך לדרוש את הבן שלו. פטאלין יוצאת אליו והתינוק בידיה. "תגיד שלום לאבא שלך ג'ונה" היא אומרת לילד שקרוי על שם נביא מהתנ"ך, ובידה הפנויה היא מרימה את האקדח האהוב על ננדי, אומרת לג'ונה להגיד להתראות לאבא שלו ויורה. הצדק הושלם. שאר אנשיו של ברדג'ס משוחררים ושרי מקבלת הוראה מפטאלין להצטרף אליהם. מקומה של הבחורה הבוגדנית שלא מעריכה את עצמה הוא לא עם הנשים שמכבדות את עצמן, אלא עם הגברים המפסידים. "לב זהב" זוכה למנהיגה חדשה, אשר מאמצת את דרכה של מנהיגתו המקורית.

בשנת 1786 ילדה אשתו של מלך זולו את בנו הראשון והסבה לו אושר רב. נשותיו האחרות של המלך קינאו במלכה ולחצו עליו להגלות אותה ואת בנה הצעיר. איתנה וגאה, גידלה ננדי את הילד באופן הראוי ליורש עצר מלכותי. כתגמול עבור סבלה, חזר בנה, שאקה, אל זולו והפך למלך הגדול ביותר שידעה ארץ זו. עד לעצם היום הזה משתמשים אנשי זולו בשם ננדי כסמל לאישה הזוכה לכבוד והוקרה.

ננדי שלנו מצדיקה את שמה וזוכה אף היא לכבוד ולהוקרה של אנשיה. הקבורה שלה משלבת אלמנטים מן המזרח והמערב - בוק מחזיק בספר התנ"ך, ולוסי שרה את מזמור ההלל הנוצרי המפורסם "Amazing Grace" בעוד שאינארה ובנות אחרות מבצעות טקס בודהיסטי, אבל התחושה המתקבלת הפעם אינה של מאבק, אלא של הרמוניה. זוהי המורשת שמשאירה ננדי אחריה - אין זה משנה מהו מעמדך ומהו מקצועך ואין זה משנה אם אתה מאמין בישו או בבודהה, החשוב הוא שתאמין בעצמך ותשפוט אנשים על פי מי שהם בפנים.

אינארה, למרבה הצער, לא הפנימה עדיין את המסר. בחזרה על סרניטי, היא ומל משוחחים. מל חושב שהבנות יהיו בסדר ואינארה מסכימה, ננדי לימדה אותן היטב. היא שמחה שמל היה איתה בלילה האחרון שלה, אבל מל היה מעדיף שלא לפגוש אותה, מכיוון שאז הוא לא היה מאכזב אותה. אינארה טוענת שלא כך היו הדברים, ומל מתעקש שאין באפשרותה לשנות את דעתו. הכעס שלו על עצמו מעיד על הקשר הרגשי שהוא הספיק לפתח כלפי ננדי בזמן כל כך קצר. הוא לא אכזב את ננדי, שכן מה שהיה הכי חשוב לה זה להתנגד לברדג'ס ולא לתת לו לגזול ממנה את עצמאותה וזכויותיה. היא אמנם איבדה את חייה, אבל לא את זהותה, וזו הקרבה שהיא היתה נכונה לה. הכעס של מל הוא ביטוי של כאבו על אבדן אישה שהיתה יקרה לו. אינארה מבינה את זה, אבל הפעם רגשותיו של מל כלפי ננדי אינם מפריעים לה, והיא משיבה למל שהיא עדיין שמחה. בשלב הזה נופל סוף סוף למל האסימון והוא שואל אותה אם היא לא היתה שמחה קודם. אינארה נותנת לשתיקה לדבר במקומה. בהשפעתה של ננדי, מחליט מל שהגיע הזמן להיות ישיר והוא אומר לאינארה שהוא לא רוצה ממנה שום דבר, אבל שהוא מרגיש די כן כרגע והחיים קצרים מדי בשביל "מה אם", ו"אולי". אינארה לא נותנת לו ללכת עד הסוף ואומרת שהיא למדה משהו מננדי, מהמשפחה שהיא יצרה ומהכוח של האהבה שלה אליה. זה מה ששמר עליהן יחד. כשאתה חי עם כזה סוג של חוזק, אתה נקשר לזה ולא רוצה להתנתק. אתה לא רוצה להתנתק ממנו לעולם. היא כבר לא מדברת רק על ננדי והבנות שלה, אלא על מל ועליה. גם מל יצר לעצמו משפחה, והנאמנות שלו למשפחה הזו מחזיקה אותם ביחד. זה מה שמושך אותה אליו והיא לא רוצה להתנתק ממנו. "יש משהו שאני... שאני הייתי צריכה לעשות מזמן. ואני מצטערת, עבור שנינו, שזה לקח לי כל כך הרבה זמן. אני עוזבת". היא מתנתקת בכל זאת, אך לא בגלל שהיא דומה לננדי, אלא בגלל שהיא שונה ממנה, תקועה איפה שהוא בינה ובין סאפרון. היא לא מסוגלת להיות גלויה, לא עם מל ולא עם עצמה, והיא שומרת לעצמה את הנסיבות שהבריחו אותה מבית מדרסה, ונותנת לרגשות שלה כלפי מל להבריח אותה שוב במקום להילחם על מה שהיא באמת רוצה. אינארה היא אישה שנמצאת במאבק עם עצמה.