"ולפעמים, החגיגה נגמרת, כיבוי אורות
החצוצרה אומרת שלום לכינורות
אשמורת ראשונה נושקת לשלישית
לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית"



כשמגיעים לסוף, אני תמיד הולך לפי שתי פילוסופיות משלימות, אותן למדתי מ"מסע בין כוכבים": כל דבר טוב מגיע לסופו, ואין דבר חשוב יותר ממה שאתה משאיר מאחור.

חייו של לורן לא התחילו עם ההצטרפות ל"אנג'ל חקירות", והוא לא מתכנן לסיים אותם שם. כשמסתכלים על לורן, החל מהפעם הראשונה שבה דרכה רגלנו בקאריטס ועד ליציאתו האנטי-דרמטית מהבמה, אפשר לזהות מגמה מסוימת.



השפעתו של לורן על חיי אנג'ל ושות' רחוקה מלהיות מזערית, אבל שונה באופן מרכזי משאר חברי הסוכנות. לורן אף פעם לא הצטרף אידיאולוגית לחבורה. הוא אף פעם לא שיעבד מרצון את חייו למען המלחמה בטוב. לורן תמיד נסחף אחרי האירועים. מהרגע שבו ניצל, בלי תכנון מראש, ממימד הגיהינום האישי של פייליאה, לורן רוצה רק לשיר, רק להיות תחת אור הזרקורים הירוק, כפי שהוא עושה גם ביומו האחרון לכאורה. אבל, לצערו, לכוחות שישנם יש תוכניות אחרות עבורו. הכוחות פתחו פורטל מפייליאה בתוך המועדון שלו, והכריחו אותו להתעמת עם עברו ומשפחתו. הכוחות אחראיים לכך שהוא הופך לסוואמי הפרטי של אנג'ל וחבורתו, במהלך עונה 1 ובעיקר בעונה 2. והכוחות אחראיים בעיקר להידרדרות המשמעותית בסגנון חייו של לורן: המועדון שלו נהרס, פעמיים ברצף, והוא נאלץ לעבור לגור במלון של אנג'ל. למרות שלורן עוזר באופן פעיל לחבורה ולמשימה, רוב העזרה מתבצעת בעזרת שירה קטלנית, והוא מעולם לא מפסיק להתלונן כשהוא חוטף. ולורן הוא תמיד הראשון שעוזב כשהמצב נהיה רע, למשל בסוף העונה השלישית כאשר הוא עוזב לווגאס.

לורן הוא נטע זר בעולמו של אנג'ל. הפיתוי היחיד שנדרש על מנת לצרף אותו ל"וולפרם והארט" - שיא הרשע בעבר - הוא רשימת הלקוחות שיהיו תחת ייצוגו, והוא הראשון שבכלל נכנס ללימוזינה שמובילה את החבורה לשיחת ההיכרות של ליילה. גם לאחר שכבר הצטרף, הוא ממזער את השתתפותו בישיבות המלחמה של אנג'ל, ועוזר בעיקר כשמדובר בתחום התמחותו - ורוב הזמן אין זה המקרה. בסיכומו של דבר, לורן חי בעולם משלו. הוא מרגיש מחויב לאנג'ל (ובאותו הזמן, הוא גם חש שאנג'ל חייב לו את חייו, במובן הדימויי של המילה), והוא חלק אינטגרלי בתפעול המכונה ששמה אנג'ל-חקירות-וולפרם-והארט-לוס-אנג'לס, אבל הוא לא חלק מהאידיאולוגיה האנג'לית. אפילו בפרק האחרון, לורן עומד בצד, מפקפק בשפיותו של אנג'ל ובתוכנית שהוא מציג, ולא רק כהצגה למקרה שמקשיבים להם: ללורן תמיד היתה חסרה הפנאטיות שאותה מייצג אנג'ל, והוא לא לוחם.

וכאן נכנסות שתי הפילוסופיות שהוזכרו בהתחלה. מכיוון שללורן אין חלק באידיאולוגיה של אנג'ל, יש לו חופש בחירה מוחלט בכל הנוגע לסופו. הוא מודע לכך שהגיע הזמן לסוף שלב זה בחייו, והוא עורך רשימה של מה שישאיר מאחוריו כששלב זה ייגמר. עבור אנג'ל, או ווסלי, או אפילו ספייק (בשלב הנוכחי), אין בכלל שאלה: הסוף הוא הסוף המר, ויש להמשיך ולהילחם. אבל אצל לורן המצב לא חד משמעי. אם לורן היה בוחר להקריב את עצמו, היתה נוצרת סתירה מוחלטת לאופיו האגואיסטי, כפי שהוא פותח בעונות הקודמות. אם מה שלורן היה משאיר מאחור הוא כל דבר מלבד עצמו, לא היה מדובר באותו הלורן. ולכן, גם ובמיוחד בפרק האחרון, בסופה המתקרב של "אנג'ל חקירות", לורן לא מהסס לעזור לאנג'ל ולמשימה, אבל הגבול עובר בהקרבה עצמית. לורן לא ילך עם אנג'ל עד הסוף.



כאשר לורן עומד בפני הברירה האם להצטרף לקרב האחרון, ובסיכוי גבוה במיוחד להקריב את עצמו, הוא בוחר להיעלם ברקע, לחבוש כובע ומעיל רחב שוליים מטאפוריים ולהתפוגג: בדיוק ההפך מאנג'ל. הוא לא צריך לתרץ את זה ב"לחיות על מנת להילחם ביום אחר", הוא פשוט יחיה בשביל לחיות. אף אחד לא מצפה ממנו להתאבד למען המשימה.

אבל יש דבר אחד שלורן כן חייב לעשות. מישהו חייב לחסל את לינדזי. לינדזי מסוכן. הוא היה מסוכן מהפעם הראשונה שבה הופיע, בפרק הראשון של "אנג'ל", ולמרות שלמדנו להכיר אותו מספיק מאז, הוא עדיין מסוכן. אבל לינדזי גם חף מפשע, נענש על מעשיו ופתח דף חדש. אנג'ל, וכל מי שהצטרף אליו באידיאולוגית ההגנה על החלשים, לא יכול לטפל באמת בלינדזי. אבל כולנו יודעים שבשלב זה או אחר בעתיד, לינדזי יעשה משהו רע. ברגע שתהיה לו ההזדמנות, לינדזי הוא המועמד המושלם להחזיר את הרשע לחייו, וזאת משום שלינדזי מעולם לא הראה רצון או יכולת לשנות את עצמו, וגם אם כעת הוא מרגיש חלק מחבורה אנג'ל, הוא עוד ישנה את דעתו.



ולורן מבין את העניין. בין אם קיבל הוראה מגבוה או הבין זאת לבד לאחר שירתו של לינדזי, הוא יודע שהוא היחיד שמסוגל להסתכל על התמונה הכוללת, ולבצע עוול עכשיו על מנת למנוע אסון בהמשך. הוא יודע שדרכו ודרכו של אנג'ל נפרדו כבר, והוא לא ייאלץ לתת דין וחשבון, אך בכל זאת הוא לא מוכן לקחת את הסיכון בכך שלינדזי יעמוד ביחד עם אנג'ל לקרב הסופי. הוא יודע שמקומו של לינדזי לא שם, בדיוק כפי שגם מקומו של לורן לא אמור להיות שם, וצריך להיות כזה, בשביל לזהות את זה. הוא מבצע את המעשה האפור מאוד מוסרית, ונעלם. למי שחי על פי אידיאולוגיה ששמה את עצמו באמצע, קל יותר לבצע מעשים שכאלו. לורן לא קונה את החזרה למוטב של לינדזי, ושם סוף לנושא.

ולאחר שהכל נגמר, לאחר שלורן ביצע את מה שיש לעשות, לא נשאר לו אלא לומר את המילה האחרונה, בהתאם לאווירת הלורני-טונס שתמיד הודבקה לו: "That’s all, Folks”


חזרה אל הספיישל
אל סיום הספיישל
חזרה אל הדמות השביעית: לינדזי