הנה דז'ה וו מעניין בשבילכם: אילירייה מוטלת על הקרקע, ווסלי צריך לטפל בה, ממש כמו שהוא טיפל בפרד בעבר, עד מותה. מעבר לכך שזו סצינה מאוד מוזרה בין ווסלי לאילירייה, אשר טעונה בסממנים אירוטיים כאשר הוא חושף את צווארה התכול והיא גונחת בכאב, מה שמוזר עוד יותר הוא שווסלי מחבב את אילירייה ומשתמש לראשונה בטון הדיבור שהיה שמור אצלו לפרד בלבד, ושהיה בדרך כלל מביא אצלה לחיוך מבויש. גם טון הדיבור של אילירייה מביע לראשונה משהו שניתן אך לפרש אותו כאכפתיות. אילירייה? אכפתית? אכן יום מיוחד ואפוקליפטי.

כרגיל בכתיבה רבת הרבדים של גו'ס וודון למרבית המשפטים שהדמויות הוגות יש משמעות נוספת. כך לדוגמה כאשר אילירייה אומרת שהיא לא מה שווסלי רוצה, מבט הכאב של ווסלי, בלי לדבר על כך, מבהיר לנו שהוא והיא מדברים על פרד. אולם אילירייה אינה נותנת לזה להישאר ברמת הסאבטקסט, ומציעה לווסלי להיות פיזית בת דמותה של פרד, כפי שעשתה לפני שני פרקים, ושוב מראה שאכפת לה, שהיא מזדהה עם כאב האובדן של ווסלי, כנראה מתוך הקבלה לכאב שלה עצמה, על אובדן האימפריה שלה, הכוח שלה. אם יש דבר שדמויות לא אנושיות או אנושיות בחלקן הראו שוב ושוב במשך "אנג'ל" ו"באפי", זה את הרצון שלהן לשחק במגרש הזה שנקרא "החוויה האנושית". זהו גורם משיכה שמפתה אותן שוב ושוב לצאת מהקונכייה שלהם ושכנראה מאפשר את הדומיננטיות של בני האדם בעולם.



למרות השנאה המופגנת שאילירייה הפגינה לכל דבר שהוא אנושי, גם היא איננה חסינה לכך. היא אף מודה בכך רגעים ספורים לפני תום הפרק, לאחר מות ווסלי, שהיא לא יכולה לשלוט בכאב שלה. אולם כמו לבני אנוש, גם לה יש בחירה איך להתמודד איתו, וזוהי הדרך שבה היא בוחרת לבלות את היום האחרון שלה, כפרד האנושית. נראה שהיא גם נפגעת מכך שווסלי מסרב להצעתה בשילוב של גאווה איליריית טיפוסית וסוג של נשיות חדשה שהיא מפתחת, אולי בהשפעת הזרמים החשמליים שירשה מפרד. האם הזרמים החשמליים האלה גם מזכירים לה שפעם היא אהבה את גאן, כשהיא אומרת לו בדרכה המעוותת שהוא יפה בעיניה לפני שהם יוצאים לחסל את מעגל הקוץ השחור? נראה כאילו אילירייה היתה אמורה להתפתח עוד לו הסדרה היתה נמשכת אולם לנוכח ביטולה המהיר, כנראה שלעולם לא נדע מה אילירייה יכולה היתה לעשות עם האנושיות החדשה שלה.

כל שנשאר לנו הוא לשמוע את אילירייה קוראת ברכות לווסלי, ודואגת לו ברגעיו האחרונים, ממש כמו שווסלי דאג לפרד. ווסלי שמח בנוכחותה, מדגיש את סוג היחסים החדש ביניהם, זה שיגמר עוד מספר רגעים עם מותו.

ברגע זה, שניה לפני שאילירייה נהפכת לפרד למספר רגעים, ומעט לפני תום הסדרה, שווה להיזכר בשיחה בין ג'יילס לבאפי בפרק "שקר לי" שגם אותו כתב ג'וס, אי שם בעונה השנייה.

באפי: "האם זה אי פעם נהיה קל?"
ג'יילס: "את מתכוונת לחיים?"
באפי: "כן. האם זה אי פעם נהיה קל?"
ג'יילס: "מה את רוצה שאני אגיד?"
באפי: "שקר לי."
ג'יילס: "כן, זה נורא פשוט, הטובים תמיד חזקים ונכונים וקל לזהות את הרשעים לפי הקרניים המחודדות שלהם או כובעיהם השחורים, ו... אה... אנחנו תמיד ננצח אותם ונציל את היום. אף אחד לעולם לא מת, וכולם חיים באושר לנצח נצחים."
באפי: "שקרן."



כמו שאנחנו רואים, זה באמת לא נהיה קל, והטובים והרעים לא נחלקים בצורה ברורה בפרק, אבל לרגע קל אילירייה מנסה להקל על הכאב של ווסלי כשהיא משקרת לו. לרגעים ספורים היא שוב פרד - רגשית, סנטימנטלית, דומעת דמעות של אהבה, וכשהיא עומדת, דמות עצובה בודדה בטראגיות שלה, כבר לא ברור יותר איפה השקר ואיפה האמת, איזה חלק מאילירייה הוא פרד ולהיפך. במחווה לבאפי ולשאר הדמויות הנשיות החזקות שוודון יצר, וייל קורא לה "ילדה קטנה" והיא מנפצת לו את הגולגולת ואיתה את האשליות שנשים הן חלשות ואינן מסוגלות לדאוג לעצמן.


חזרה אל הספיישל
אל הדמות השישית: קונור
חזרה אל הדמות הרביעית: גאן