דמותו של גאן הוצגה לראשונה כפראפרזה על דמותו של אנג'ל: הגיבור הבודד העומד מול הרשע האורב בפינות האפלות, מגן על משפחת הלוחמים אותם הוא מנהיג. עם זאת, עד כמה שהדבר אפשרי עבור קוטל ערפדים, עולמו של גאן הוצג כמציאותי יותר. מלחמת הקיום שלו אינה רק בכוחות האופל, אלא המאבק היומיומי של נער שחור ועני, יתום וחסר השכלה, בסמטאות עיר גדולה. חוסר התקווה שבמצבו אולי מודגש על ידי השדים והמפלצות, אך אינו נובע מקיומם.

וכאילו כל זה אינו מספיק, אחותו של גאן, ליבה של הכנופיה שלו, הופכת לערפד, וגאן נאלץ להרוג אותה במו ידיו. נראה כי כל ניצוץ תקווה לעתיד טוב יותר, למשמעות בחייו הקשים, כבה עם מותה. הוא מתאבל עליה בבדידות, מסוגר באובדנו. אנג'ל, שמבין משהו במוות, חוסר תקווה ובדידות, הוא זה שמושיט לו יד. הוא מעניק לגאן את הדבר לו הוא זקוק: הצעה לעתיד בו מישהו יפנה לעזרתו.

גאן מצטרף לחבורתו של אנג'ל על חשבון הכנופיה הישנה שלו, למרות קשייו בקבלת מרות, שתלטנותו, עקשות-העורף שלו והריחוק מן הסובבים אותו, למרות שהוא מתקשה לבטוח בבוס החדש שלו כשהוא מגלה את טיבו, למרות תחושת האשמה על הנטישה והתהיה האם לא "איבד את המשימה". הוא בונה ידידות בין-שווים עם קורדיליה, חברות אמיצה לנשק עם ווסלי ומתאהב בפרד. הצעיר שמכר בצעירותו את נפשו תמורת משאית, שלא ראה לעצמו שום אפשרות של עתיד ולפיכך מכר אותו תמורת ההווה, קיבל מאנג'ל את האפשרות לראות סיכויים לעתיד.



גאן חסר השכלה "מסורתית", של ספרים ולימוד, אך הוא בעל עין חדה ורגישות לאנשים שסביבו (רגשותיה של פרד, תוכניותיה של גוון). עם זאת, דווקא כאשר התחיל לראות לעצמו כיוון, הוא מאבד את הבטחון השופע שהפגין בעבר. מקור רגשי הנחיתות הגדול ביותר שלו לא נוצר כתוצאה מפגם בו עצמו, אלא ממה שנסיבות חייו אפשרו לו, אך הוא שבוי עמוק בפחדיו מכדי שיוכל לראות זאת. תפקידו בצוות מסתכם - בעיניו - בכוחו הפיזי בלבד, והוא אינו רואה עצמו כשווה לא לווסלי ולא לפרד מבחינה שכלית.

גאן הפגין תמיכה בלתי מסוייגת בפרד, אפילו בלימודיה, עולם שמנותק ממנו לחלוטין, שהחריף את ההבדלים ביניהם וקירב אותה יותר אל ווסלי, יריבו על ליבה. כשפרד רצתה לנקום בפרופסור ששלח אותה לפייליאה, הוא הודה שכבר אינו אותו צעיר חמום-מוח מן העבר. הוא מסוגל לראות מעבר להווה, אל העתיד, לראות שהנקמה עלולה לפגוע בפרד יותר מאשר לפתור משהו. הוא הגן על פרד בדרך היחידה שסבר שעומדת לרשותו - כוח פיזי - אך פעולה זו יוצרת מתח וריחוק ביניהם. הוא הפסיד את העתיד שלו לצידה, בדיוק את מה שניסה להציל.

גאן הוא הראשון שמתחיל לשקול את הכניסה ל-W&H, לבחור בעצמו בנתיב חדש, בלתי-צפוי. אפילו מתוך היצמדות זו לבחירה עצמאית (בניגוד למשחקה של ג'סמין בחברי הצוות במהלך השנים) הוא עדיין מתבונן באירועים מתוך רגשי נחיתותו הישנים, ואינו משער שיש בו יותר משרירים. הוא נתן את אמונו ל"משפחה" של אנג'ל, אך אינו בטוח שהם קיבלו אותו במלואו - על כל יכולותיו - בזרועות פתוחות. הוא איבד את הכנופיה שהנהיג כנער וגם בצוותו החדש הכל משוסע, ולא נותר לו אלא לנסות להגדיר עצמו שוב, לחפש לעצמו עתיד חדש. החיפוש אפילו קשה יותר מבעבר: קימה מהריסות ובניה מחדש יכולות להיות משימה תובענית יותר מבניה על קרקע בתולה. ולכן הוא הולך לבדו לסיור, ופוגש בפנתר בחדר הלבן. האפשרויות המוצעות לו - שוב, עתיד, וכזה שלא יכול היה להרשות לעצמו לדמיין מעולם - קורצות לו. הוא מוכן לשלם את המחיר.

הכישורים המשפטיים החדשים שהשיג מבודדים אותו משאר חברי הקבוצה, שאינם בוטחים בו. הוא מוצא משמעות וחדווה בעשייה הבירוקרטית למען הטוב, שימוש - ומשמעות - במשאבים הרבים שלפתע עומדים לרשותו. אך עם כל מה שנזקף לזכותו, הוא עדיין אינו מוכן להאמין בעצמו וביכולתו. הוא תולה את כל מהותו בשינוי שבוצע בו, בידע המוחי שנוסף לו. לכן כאשר הוא חושש ששינוי זה ייעלם, הוא תובע שדרוג קבוע, מודע לכך שמישהו יסבול כתשלום על כך. כאשר פרד גוועת, הוא רואה את המתווך לשותפים הבכירים בדמותו שלו, רואה את עצמו כבוגד מבפנים, אפילו לפני שידע שפעולה שלו היתה גורם ישיר למותה של פרד.



לאחר שמומחיותו החדשה לא רק שלא הספיקה כדי להציל את פרד, אלא אף היוותה גורם ישיר באובדנה, הוא מוכן לשלם מחיר נוסף, הפעם כדי לנסות לכפר על הנתיב בו הוליכה אותו חולשתו. גם לאחר שאילירייה מצילה אותו, הוא אינו חוזר לחליפות עורך-הדין המחוייטות שלבש במהלך אותה שנה, אלא נותר בבגדי הרחוב שאפיינו אותו לאורך כל העונות הקודמות. גאן ירד אל התהום, וכששב, החל בתהליך הכואב של קבלת עצמו, על יתרונותיו, חולשותיו ושגיאותיו.

גאן הוא הלפני-אחרון להצטרף לתוכניתו של אנג'ל. הוא אפילו מציין שהם אינם מוכרחים לבטוח באנג'ל, רק לקוות שה"קוץ השחור" בוטח בו, לשם ביצוע משימתם. ממש כמו בימיו הראשונים בצוות, הוא חוזר לבעייתיות במתן אמון בערפד, וממש כמו אז, הוא מוכן להתעלם מכך לשם המטרה. הדבר היחיד שיש לו משמעות הוא, כזכור, מה שאנחנו עושים.

גאן בוחר "לחיות את היום כאילו הוא האחרון בחייו" במקלט לנערים עזובים. כאשר הוא פוגש שם את אן, הוא שואל "עדיין נלחמת בצד של הטובים?". מעבר למאבק בשדים (האמיתיים והמטאפוריים) הוא מזהה את המלחמה האפורה, היומיומית, של עזרה לילדי הרחוב, כמו שהוא היה פעם, כפי שאליו הושטה יד. גם כלי הנשק פשוטים יותר: קורת גג, רהיטים, אוזן קשבת.

גאן תוהה "ומה אם אגיד לך שכל זה לא משנה?". הוא ניסה להילחם, הצטרף לצוות של אנג'ל, ניסה לעבור לסוג אחר של טקטיקה, ובכולם נתקל שוב בבעיה, במכשול, במחיר גבוה מידי. הוא זה שתמיד ניסה לבחור לאן הוא הולך, לפעמים אפילו נגד הצפוי או הזרם. "מה אם הכל נשלט על ידי כוחות חזקים מאיתנו, והם לא יתנו למצב להשתפר?". הוא נזרק ממקום למקום, מקבוצה לקבוצה. גם החלטות שלו, לפחות בחלקן, נווטו מלמעלה. מלכתחילה הרגיש שאין לו עתיד, שאין לו כמעט מה להציע, וגם את מה שהצליח להשיג הוא איבד.

גאן מחפש משמעות, דרך להישיר מבט לעתיד, להכיר בחולשותיו אך גם בכוחו. כשתשובתה של אן היא "רוצה לעזור כאן?" הוא פשוט עונה "כן", ומהדהד את ההתגלות של אנג'ל, את המוטו שמלווה את הסדרה כולה. הוא עוזר לפרוק את מטענה של המשאית. הרי גם אם לשום דבר שאנחנו עושים אין משמעות, הדבר היחיד שיש לו משמעות הוא מה שאנחנו עושים.



בקרב המכריע, גאן נשלח להילחם בסנאטורית, בשדה ה"אנושית" ביותר, שמציגה עצמה באופן המרוחק ביותר ממהותה האמיתית (בניגוד אליו, שחזר ללבוש את בגדיו הישנים, נושא את הגרזן שאלתר בעצמו). היא פועלת בדרכים פוליטיות, נראית כעוסקת בענייני היום-יום, יותר מכל שאר חברי "הקוץ השחור". גאן יכול לה בשכלו, ויכול לערפדים בהם היא מקיפה את עצמה בכוחו. הוא יוצא נגד הממסד, ממש כמו בביקורו הראשון במשרדי W&H, ומסתער ישירות אל הערפדים, כמו בתחילת דרכו.

גאן לא רק גילם את הצהרת הכוונות של ההתגלות של אנג'ל, הוא גם נושא סממן פיזי לכך שה"משימה" של חברי הצוות לאורך השנים, אותה משימה שחשש שאיבד, מגולמת בו: המתקן הנשלף של יתדות-העץ מפרקי הידים, שאנג'ל עטה בפרק הראשון של הסדרה. גאן נראה שוב כלוחם הרחוב הבודד, אך הנשק בו הוא משתמש נלקח מאנג'ל, שאל קבוצתו הצטרף. הוא התחיל למצוא בהווה שלו את עצמו, על כל פניו, סדק את סגירותו, והעז לנסות להביט קדימה, ולו רק לצעד קטן אחד, הן בחיי היום-יום, הן בקרב הגדול.

בסימטה הרטובה, פצוע, כנראה אנושות, גאן שואל ישירות על ווס, רעו לנשק איתו הצליח להתפייס. אילירייה טוענת שהוא לא ישרוד את עשר הדקות הבאות, ובהתאם להתגלות שלו עצמו, הוא מכריז "אז שיהיה שווה לזכור אותן!". כפי שעשה כל חייו, בדרכים שונות, גאן מוכן להסתער, כנגד כל הסיכויים. הוא גווע, הוא יודע כבר שככל הנראה לא תהיה למעשיו בדקות הספורות שנותרו לו כל משמעות. האויב רב מדי, הוא פצוע מדי, ועדיין, הוא מזנק קדימה. עונה בעצמו, במעשיו, על השאלה שהציג לאן קודם לכן, שהיא ענתה לה במעשיה שלה. גאן, שוב, מייצג את הבחירה של כל אחד מחברי הצוות, הן בשאלה הן בתשובה.

הערה אחרונה, לגבי נוכחותה של אן בפרק. כזכור, היא בחרה את שמה בעקבות באפי, שהשפיעה עליה במידה בלתי-מבוטלת. מה שהפך את באפי לגיבורה בעיני אן לא היה רק כוחה, זריזותה או מיומנותה בכלי נשק. היתה זו נכונותה לחוש לקרב לשם הגנה על אחרים, למרות הכל. כזכור, ליבה הרחב היה מה שמשך אליה את אנג'ל מלכתחילה, עוד לפני שהוענקו לה כוחות כלשהם, והוציא אותו מהבידוד שכפה על עצמו. זו אינה הסדרה של באפי, והיא אינה מצויה שם בפועל ממש, אך היא נגלית דרך נוכחותה של אן, שלא היתה שם בלעדיה. הטוב שעושה דמות זוכה להותיר חותמו בעולם גם בהיעדרה, והוא משפיע הרבה מעבר למה שהדמות המחוללת אותו יכולה לקוות או להתכוון. הגבורה, החמלה, האומץ או האצילות שמפגינים אנשים יכולים להעניק הרבה כל-כך לאנשים אחרים, אפילו מבלי ידיעתם: הלא גאן מעולם לא פגש בבאפי.


חזרה אל הספיישל
אל הדמות החמישית: אילירייה
חזרה אל הדמות השלישית: ספייק