ווסלי
הדמות השנייה
מאת: אורלי
פורסם: 03-12-2005
66 תגובות
ווסלי התפרץ לחיי הגיבורים שאהבנו בעונה השלישית של "באפי", כצופה הבריטי היהיר ויודע הכל, אבל דמותו החלה באמת לתפוס עומק ועניין רק בעונה הראשונה של "אנג'ל", שם למדנו להכיר יותר את הדברים שמניעים את מעשיו, ואת יכולותיו שהתפתחו עם השנים. שני דברים הניעו את ווסלי לאורך שנותיו ב"אנג'ל" - הצורך להיות טוב, לעשות את הדבר הנכון, לדאוג לעולם, מה שאפיין אותו אפילו בתקופותיו האפלות; והרצון להיחשב לטוב, לזכות באישור ובקבלה. כאשר הרצון הזה משפיע לא פעם על הדעות שהוא מביע בהתאם לשלבים בחייו.
בפרק "מצפה" בשלב שבו הוא חש דחוי על ידי המועצה ואביו, בהשראת הזהות שהוא אימץ לעצמו של צייד שדים, הוא אומר בתשובה לדבריו של אנג'ל על כך שקורדיליה עדיין מחפשת את דרכה בעולם - "אבל אנחנו איננו בעולם, לציידי שדים שכמונו יש ייעוד חשוב יותר". הוא אומר את הדברים, ואולי מאמין בהם, אבל הוא לא באמת מתכוון לזה. הוא רוצה מאוד למצוא מקום בעולם, לקבל אישור ולמצוא אהבה.
בפרק ".To Shanshu in L.A" ווסלי הוא כבר חלק ממשפחת "אנג'ל חקירות", ועכשיו התיאוריה שלו על העולם קצת אחרת.
Wesley: "Angel's cut off. Death doesn't bother him because there is nothing in life he wants! It's our desires that make us human"a
Cordy: "Angel is kind of human. He's got a soul"a
Wesley: "He's got a soul, but he's not a part of the world. He can never be part of the world"a
Cordy: "Because he doesn't want stuff? That's ridiculous"a
Wesley: "What connects us to life is the simple truth that we are part of it - We live, we grow, we change - But Angel..."a
הוא מודאג מכך שאנג'ל לא מתרגש מהעובדה שהוא עתיד למות, כיוון שזה אומר לו שאנג'ל מנותק. אין דבר בעולם שאנג'ל רוצה - והמאוויים שלנו הם מה שהופך אותנו לאנושיים.
והנה ביום שיתברר שאכן הפך להיות יומו האחרון, בשעה שאנג'ל אומר לכולם לצאת, לחיות, ולעשות כל מה שהם רוצים - ווסלי בוחר להעביר את היום בטיפול באילירייה הפצועה, והוא מסביר את מעשיו בדברים הבאים:
"אין יום מושלם עבורי, אילירייה, אין שקיעה, או תמונה, או וויסקי שסוף סוף השתבח עם הזמן, שעתיד לסכם את חיי, ולהפוך את הלילה הזה ל..., אין שום דבר שאני רוצה".
האם ווסלי עצמו הפך למנותק מהחיים, מהעולם, כשרק הייעוד הגדול יותר הוא בעל משמעות כלשהי מבחינתו?
אם נשווה את התנהגותו הנוכחית לתקופה בה הוא היה "צייד שדים נודד", ולתקופה שאחרי גילוי נבואת "האב יהרוג את הבן", ניתן להבחין שההבדל המשמעותי בתחושותיו בין אז לעכשיו, הוא שאז, קצת כמו השועל במשל "השועל והכרם", הוא היה עסוק בלשכנע את עצמו שהוא לא באמת רוצה את הדברים שהוא חשב שהוא לא יכול להשיג, למרות שהוא דווקא כן רצה אותם. הוא כביכול לא מחפש את האישור של אבא שלו, הוא עזב אותו וחי את חייו, אבל בכל זאת הוא מתקשר אליו לספר לו על הצלחותיו, והעונה ראינו שההגעה של "אביו" אליו, והאופן שבו התעורר שוב הסיכוי לזכות באישורו, מאוד השפיעו עליו.
בעונה השלישית הוא מבטא שלוש פעמים משאלת מוות, בעקבות הגילוי שפרד אוהבת את גאן ולא אותו, ובעקבות גילוי הנבואה השקרית. אבל לאחר שיסוף גרונו הוא מספר לגאן כי הוא נאחז בחיים, מפני שהוא רצה להסביר לחבריו (משפחתו) את מעשיו. הוא רצה לחזור לחיק המשפחה. וכשהוא נדחה על ידי כולם, הוא שוב עוטף את עצמו בחזית שבה הוא לא רוצה להיות איתם או לעזור להם, אבל מעשיו כל אותה תקופה מוכיחים שהוא דווקא מאוד מעוניין. וזה מאוד משמעותי עבורו.
בפרק הסיום לעומת זאת, ובניגוד לתקופות עברו, הוא אינו מתכחש לרצונותיו, הוא מודה שהוא היה רוצה להיות עם פרד, והוא גם יודע זאת הפעם בלבו, להבדיל מכל הפעמים הקודמות, שבהם הוא הבין זאת רק בשכלו, אבל בלבו המשיכה להבהב התקווה. ההשלמה הזו שלו עם כך שאת מה שהיה הכי חשוב לו הוא כבר לא יוכל לקבל, היא זו שהופכת את האמירה שלו לכל כך אמינה, ומדאיגה.
גם אילירייה נראית מודאגת מדבריו, ונרגעת רק כשהוא מסרב להצעתה להתחזות לפרד, מפני שזה יהיה שקר, והוא לא מוכן לקבל שקר, כשאין לו כוונות למות היום. והאמת היא שלרגע גם אנחנו נרגעים, ומקווים שבהתאם למה שהוא המשיך ואמר בפרק "To Shanshu In L.A" - "מה שמחבר אותנו לחיים היא העובדה הפשוטה שאנו חלק מהם, אנו חיים, גדלים, משתנים". גם ווסלי (שהוא בן אדם, שלא כמו אנג'ל, שלגביו הדברים נאמרו במקור) עוד יגדל ויעבור שינויים, ועם חלוף הזמן ימצא שוב את הדרך להתחבר לעולם. אבל התקווה הזו מתבדה, כי לא ווסלי, ולא הסדרה מקבלים מספיק זמן כדי שנדע מה היה יכול להתפתח אם...
ואנחנו נחזור למציאות הפרק, או ליתר דיוק לשעת התדרוך שכולם מקבלים מאנג'ל לגבי תפקידם בקרב. מה שמעניין באותה סצינת תדרוך הוא כיצד משתקפות מערכות היחסים ארוכות השנים של ווסלי עם גאן ועם אנג'ל בכל כך מעט רגעים.
הבחירה בווסלי לתפקיד "הבוגד", לחיצת היד עם גאן והמבט שהוא מחליף עם אנג'ל מצליחים להעביר לנו יפה את המורכבות של מה שקרה, אך גם לתת לנו תחושה של סגירת מעגל בין השניים.
מערכת היחסים של גאן ו-ווסלי ידעה הרבה עליות ומורדות. זה התחיל בהקנטות הדדיות של השניים בתחילת העונה השנייה, התפתח לחברות אמיצה עם פיטוריו של אנג'ל אותם, והירייה שווסלי חטף. הפך למתיחות ביניהם בעקבות אהבתם לפרד, ולניתוק בעקבות החטיפה של קונור, וכשהיה נדמה לרגע שהיחסים ביניהם סוף סוף נרגעו, והעובדה שפרד ביחד עם ווסלי באמת מקובלת על גאן, הביאו מותה החטוף של פרד, וגילוי חלקו של גאן במותה, את היחסים ביניהם לשיא שלילי חדש כשווסלי תוקע סכין בבטנו של גאן. אולם בפרק הסיום הם לחצו ידיים ביניהם לפני שהם יצאו אלי קרב, ובלחיצת היד הזו, הם נראו כאילו הם חולקים ביניהם קשר של שותפות גורל. שניהם אהבו את פרד ואיבדו אותה, ושניהם נושאים בנטל האשמה על מעשיהם - גאן על הפגיעה בפרד, ווסלי על הפגיעה בגאן. ההבנה הזו ביניהם נראית כמובילה לקבלה אמיתית של האחד את השני, אף אחד מהם הוא לא הגיבור שהוא היה רוצה להיות, ואף אחד מהם לא נקי מאשמה, ולכן הם יכולים לסלוח באמת האחד לשני.
הפרידה של ווסלי מאנג'ל מתבצעת רק במבט, אין מגע ביניהם, אבל המבט הזה אומר כמעט הכל. הוא אומר לאנג'ל, שווסלי יודע שזו משימה שייתכן שהוא לא יחזור ממנה, והוא עושה אותה מתוך נאמנות לאנג'ל, ולמרות שאנג'ל בחר בווסלי לייצג את ה"בוגד" שבחבורה, המבט שאנג'ל נותן בו מבהיר שהוא בחר בו, כי הוא סומך עליו לחלוטין. כל הרע שהיה ביניהם הוא בעבר, וכעת אנחנו לא צריכים יותר מאותו מבט חטוף כדי לדעת עד כמה הקשר ביניהם חזק, ועד כמה הם חשובים האחד לשני.
בקרב עצמו נשלח ווסלי להילחם במכשף וייל. זו אמורה להיות מלחמה של קסמים, אך כמו שדמותו של ווסלי הפכה מדמות שכוחה בפיה לדמות שכוחה באקדחיה ובסכיניה, גם הקרב הופך מקרב קסמים לקרב סכינים, ובשני המקרים התחושה היא שזה "לא כוחות", וה"סכין" שאולי מסמלת יותר מכל את שני חטאיו העיקריים של ווסלי (החטיפה של קונור שהביאה לשיסוף גרונו, ותקיעת הסכין בגאן) ננעצת בבטנו של ווסלי, סכין אכזרית שלא מחמיצה אף חלק פנימי, ושפוצעת אותו פצעים אנושים.
או-אז מגיעה אילירייה...
אפרופו קסמים, אפשר לומר על אילירייה שהיא נראית כאילו ווסלי מהלך עליה קסם. היא בחרה בו להיות המדריך שלה לעולם, והיא רוצה לרצותו. לפעמים מספיק לו רק להזכיר משהו, והיא מייד רואה בזה שליחות עבורה (כמו עניין החזרת גאן מהגיהינום).
בעולם אחר, היא אולי היתה יכולה להיות הקוטלת המושלמת עבורו כצופה. אבל אם המערכת המוצלחת של צופה-קוטלת שהכרנו הזכירה מערכת יחסים של אב ובת, הרי ששלהם נראית כאילו היא מכוונת למערכת אחרת של יחסים, רומנטית יותר, אחרי הכול אילירייה מוכנה להשתנות עבורו, ולהפוך להיות האישה שהוא באמת אוהב. לווסלי מצידו יש צורך גדול בהישארותה בסביבה כי היא מזכירה לו את האישה שאהב, אבל המחשבה שמישהי אחרת תהיה האישה שהוא אוהב מרתיעה אותו, כך שקשה לדעת עד כמה הוא רואה אותה כמו שהיא ועד כמה הוא לא מצליח לראותה בכלל.
יש אומרים שהמספר נמצא בכל אחת מהדמויות שלו, ומה שעובר עליהן הוא חלק ממה שעובר עליו באופן זה או אחר. אם נאמץ את הרעיון לפרק הזה, הרי שבשעה שהדמויות נפרדות מהחיים בדרכים שונות, אנו מקבלים הצצה לתחושותיו של הכותב, לגבי פרידתו מהסדרה ומהעולם שהוא ברא, וכך אפשר להשליך מהדברים שכל אחת מהדמויות אומרת לגבי יומה האחרון, אל מחשבותיו של הכותב לגבי הפרק.
במקרה של ווסלי, אפשר לשער שהכותב ידע שנותר לו זמן קצוב לספר את סיפורו, ושלא ניתן יהיה בזמן קצר להפוך את הפרק הזה למושלם כי אין משהו מסוים שיכול לעשות זאת. אולי יש, אבל זה יהיה שקר, כי זה לא יהיה נכון לעלילה כפי שהיא התפתחה עד עכשיו. אבל היות שמדובר בכל זאת בפרק האחרון וצריך לרצות את הצופים, הוא יספק להם את הסוף המושלם והמרגש שהוא חושב שהם רוצים לראות, את פרד ו-ווסלי מתאחדים לתמיד, אבל הוא גם יבהיר להם שזה שקר, שזו אינה המציאות.
וכך, כשאילירייה מגיעה, בשעה שמותו של ווסלי בלתי נמנע, ווסלי מרשה לה "לשקר" עבורו. אנו מקבלים את השקר של המספר, שכתב את אילירייה משקרת את פרד שמשקרת לווסלי שהכול יהיה בסדר והם יהיו ביחד, אבל אומרת גם את האמת של פרד שלא ברור אם היא לא גם האמת של אילירייה - שהיא אוהבת אותו. ומוציאה ממנו חיוך אחרון של אושר.
ווס סיים את חייו תוך שילוב של שני הדברים שהיו תמיד משמעותיים לו ביותר, המאבק ברוע של העולם והאהבה.
סוף מושלם? סוף נוגע ללב? סוף חסר משמעות? לא משנה איזו משמעות אנשים מנסים ליצוק למוות, המשמעות היא תמיד אחת למי שאהב את ההולך - האיש יחסר.
ומכיוון שזהו הפרק האחרון והיינו נפרדים מווסלי גם אם הוא נותר בחיים, ומכיוון שכמו שראינו, האשליות אכן מרככות את כאב האובדן, גם בעולם שכולו בעצם אשליות, אף אני מוכנה לקבל עכשיו את השקר, ולסיים באשליה המועדפת עליי שהפרקים האחרונים היו רק חלום רע של מישהו. הסוף האמיתי של סיפורו של ווסלי הוא זה של הפרק "שעת חיוך". כל דבר אחר הוא פשוט עצוב מדי.
חזרה אל הספיישל
אל הדמות השלישית: ספייק
חזרה אל הדמות הראשונה: אנג'ל