השינוי הכי גדול שחל בערוץ 2 שבשליטת שתי זכייניות, מעבר לריבוי תוכניות ריקודים, הוא ששתי בעלות הבית, הן קשת והן רשת, מחויבות להשקיע יותר בתוכן מסוגה עליונה. מה שאומר פחות טראש (תוכניות ריקודים? מישהו?) ויותר איכות, מה שמוביל לריבוי של תוכניות דוקומנטריות כביכול בעונת השידורים החדשה. למה "כביכול"? אני אסביר למה אני מתכוון.

אחת מתוצאותיו של המכרז היא היווצרותו של אחד הטריקים המקובלים ביותר בטלוויזיה בארץ. הטריק הוא לקחת תוכנית מסוימת, להקנות לה מראה ודיבור של תוכנית דוקומנטרית, לשווק אותה ככזו, ולקוות שמועצת השידורים לא תשים לב שזו לא יותר מעוד תוכנית ריאליטי. כך לדוגמא הופכת "מכל הבנות בעולם" משעשועון דלוח עם קרין מגריזו והכפיל השמן של אנג'ל, למסמך דוקומנטרי קורע לב על תרבות הרווקות בארץ.

בהתאם לחוק זה, קל להבין מדוע חששותיי מתוכניתו החדשה של גורי אלפי "ככה לא מתנהגים" היו כה גדולות. הפרומואים, הדיבורים סביב הסדרה והצורה בה רשת התייחסה אליה הותירו את הרושם שזו הולכת להיות תוכנית מערכונים בתחפושת של תוכנית תיעודית רצינית.



ב"ככה לא מתנהגים" מביא אלפי שאלות כגון מה גורם לנו לקנא באנשים, למה אנשים יכולים להיות אובססיביים לסדר או מה מוביל אדם להתמוטטות עצבים. במהלך כל פרק נעשה ניסיון למצוא את התשובה המסתתרת מאחורי הסוגיה התורנית. התוכנית מתחקה אחר מודל של התנהגות טיפוסית אצל בן-אדם. האדם הוא יצור ששופט את עצמו אל מול הסביבה שלו. מה שהוא עושה מושפע ישירות מתגובות ומתובנות אותם למד מהאנשים הסובבים אותו. סגנונות לבוש, הומור ואפילו שפה נוצרים כתוצאה של הסביבה המגיבה לאינדיבידואל אחד. כך מתוכנת המוח שלנו להקניית שיטות התנהגות, גורי אלפי יצא לחקור את הדברים הללו ויצא עם תוכנית חדשה, כשכל פרק אמור לעסוק בפן כזה או אחר של תופעות התנהגות, מציצנות, עצבים, אובססיה לניקיון ושאר ירקות.

התוצאה היא תוכנית מערכונים. אלפי עובר כאן ממערכון למערכון, מסיטואציה לסיטואציה ולא מפחד להשתמש בקומיקאים נוספים כעזר בכל התהליך, אבל זה לא אומר ש"ככה לא מתנהגים" היא לא גם סדרה תיעודית. על פניו נראה כי לגורי קשה לצאת מפאזת הבחור המצחיק והוא חייב להכניס סיטואציות קומיות לתוכן הסדרה. ובכל זאת, הסיקור שהתוכנית מציגה נשאר רלוונטי. אלפי למעשה עושה דבר חכם ומכניס את ההומור אל תוך הסיקור התיעודי ובכך בעצם שומר על איזון בין השניים, כשההומור מקדם את הנושא והנושא מפעיל את ההומור.

כך למשל, בפרק הראשון של התוכנית העוסק במציצנות, נחטף אלפי אל תוך ואן מסתורי רק כדי לגלות שהחוטף הוא לא אחר מגל נדיבי ("אה, אתה זה מאקזיט?", "זומביט") ובאמצעות הסיטואציה נדיבי בעצם מסביר כיצד הטכנולוגיה של ימינו מסוגלת לגרום למכשיר סלולרי להוות מכשיר מעקב ואיך ניתן לעקוב אחרי כל אדם שמחובר לאינטרנט. בין לבין שולף נדיבי את קלסר המעקב שלו על אלפי, שיושב בחינניות לצידו של קלסר המעקב של מורן אייזנשטיין, ומסביר לגורי את השיטות המקובלות לעקוב אחרי אנשים. הסיטואציה עצמה מצחיקה, בייחוד הדיאלוגים בין אלפי ונדיבי, מה שגורם לכל הקטע / מערכון להיות הרבה יותר אפקטיבי.

בדרכו המשעשעת מצליח גורי להאפיל על כל אחד משני העולמות, מה שאפשר להגדיר כסוג של הצלחה. בכלל, בזמן האחרון הופך אלפי לאיש אשכולות של ממש. מעבר ל"ככה לא מתנהגים" ולהופעתו הקבועה ב"משחק מכור", ממשיך אלפי גם להגיש בגלגל"צ את תוכניתו "עסק שחור" ובעתיד הוא צפוי להופיע לצד יהודה לוי בדרמה החדשה "בסימן ונוס" ב-HOT3. בין כל הדברים הללו הוא גם יודע להיות אבא לאמה בת השנתיים.



את מה שאלפי עושה ב"ככה לא מתנהגים" קשה להגדיר במילה אחת. יש פה גם קומדיה, אבל גם תעודה; גם מערכונים שטותיים אבל גם מידע חיוני. במובן מסוים אפשר להכניס את הסדרה תחת הז'אנר החדש "דוקו-דאחקה". תעודה הומוריסטית.

עוד תעודה על התנהגות אנושית תוכלו למצוא בקרוב גם בקשת עם חזרתה של "עשרת הדיברות" בהנחיית עו"ד רונאל פישר, הסדרה הבוחנת את עשרת הדיברות במבחן המציאות של ימינו. חמישה פרקים מהסדרה שודרו לפני החלטת המכרז, וכעת הם יובאו בשידור חוזר, כשלאחריהם ישודרו חמשת הפרקים הנותרים. תוכנית נוספת שתחקור את התנהגות אנושית, הפעם מזווית פועלו של הגבר הישראלי תעלה בקרוב ב-yes דוקו בהנחיית הקומיקאי והיוצר המוכשר רשף לוי.

"ככה לא מתנהגים" על ששת פרקיה, היא מסוג התוכניות שתראו בערוץ 2 בזמן הקרוב - תוכניות לטווח הקצר שמנסות לקלוע לטעמם של הצופים בתקווה לעוד נקודות רייטינג. כרגע ערוץ 2 הוא מאוד ניסיוני - כל תוכנית חדשה תישפט תחת זכוכית מגדלת וספק אם תראו את רובן בעונה הבאה של הערוץ.