ג'וס ווידון, אלוהים. צירוף המילים הנ"ל ניתן לו על ידי מעריציו הרבים, ש"סוגדים" ליוצר המוערך שאת תהילתו קנה בזכות "באפי, קוטלת הערפדים". בימים אלו מוקרן בארה"ב סרטו "סרניטי", המשך לסדרת הטלוויזיה "פיירפליי" שעלתה בסתיו 2002 וירדה מהמסך לאחר ששודרה בסדר אקראי בשעת שידור צחיחת צופים. שלושה פרקים מהסדרה מעולם לא שודרו ב-FOX ונראו רק ב-DVD. ביטול הסדרה רק הגביר את האהדה לג'וס ווידון, אהדה שהיתה גבוהה ממילא, ויצר רגשות טינה עזים לרשת FOX שהתעללה בסדרה.

הסרט "סרניטי", יותר משהוא מהווה את נקמתו המתוקה של ווידון, מהווה את נקמתם של המעריצים והסוגדים והוכחה לכך שאנשי הרשת טעו ואילו רק היו מתייחסים אליה בכבוד היא היתה מצליחה ורצה עונות רבות. אלא שההצלחה הקופתית הדלה של הסרט מעלה עננה קטנה מעל התיאוריה הנ"ל. עם הכנסות של כ-22 מיליון דולר בשלושה שבועות, הסרט רחוק מלהיחשב כהצלחה ורק ההכנסות משאר העולם ומה-DVD יקבעו סופית אם מדובר בהצלחה או כשלון.

כמובן שאין קשר בין רמת ההצלחה של הסרט לאיכותו. הסרט ממשיך את הקו של הסדרה ומשלב פעולה, מתח והומור בסגנון עתיר השנינויות הידוע של ווידון.

"סרניטי" מגיע לאחר ציפיות ארוכות וגבוהות שרק התעצמו לאחר תגובות הקהל מהקרנות מוקדמות של הסרט, תגובות חיוביות ביותר מקהל שלאו דווקא נמנה על קהל המעריצים של ג'וס. גם מבקרי הקולנוע בארה"ב אהבו ברובם את הסרט והעניקו לו ציונים גבוהים.

אלא שבתוך כל ההייפ של המעריצים, יש כאלו שמתונים יותר ביחסם אל ג'וס בכלל ואל "פיירפליי"/"סרניטי" בפרט. יש כאלה שלא רואים בה יצירה מיוחדת כל כך או יוצאת דופן אלא "סתם" סדרה טובה. אני לא יודע כמה כאלו יש בין מעריצי ג'וס, רק על עצמי לספר ידעתי, ולכן אני פה, להשמיע את קולי ולומר "'פיירפליי'? כולה סדרה טובה, לא פחות, לא יותר".

בראשית היתה "באפי, קוטלת הערפדים". גרסה טלוויזיונית לסרט כושל מ-1992 שג'וס ווידון כתב את תסריטו ושנא את התוצאה. סדרת הטלוויזיה היא חלקה המשך לעלילותיה של הקוטלת וחלקה רימייק, עיבוד מחודש. כמה פרטים עודכנו (גיל הקוטלת ירד מ-18 ל-16, למשל) ואת המושכות תפס ווידון, דואג שאף אחד לא יקלקל את החזון שלו.

"באפי, קוטלת הערפדים" היתה עבורי אהבה ממבט ראשון. הסדרה, בבסיסה, היא שילוב בין שני ז'אנרים מוכרים ופופולאריים: ז'אנר סדרות בית ספר וז'אנר סרטי האימה והזוועתונים. ג'וס ווידון הצליח לרקוח מערבוב הז'אנרים משהו חדש, שנון, קליל ומורכב בו זמנית, שמתעתע בצופה, שובר את חוקי הז'אנר תוך שימוש בנרטיבים מוכרים. הנערה הבלונדינית שנראית מפוחדת ושברירית, היא בעצם ערפדה רצחנית שמתעתעת בגבר שלכאורה נראה המוביל, השולט. כך נפתחה הסדרה וקבעה את הטון, את החוקים. והחוקים היו: תשכחו מהחוקים. הנערה הבלונדינית היא מגינת העולם, חוליה בשרשרת של נערות שתפקידן להילחם בכוחות האופל. "באפי" היתה סדרה שטיפלה במושג ההתבגרות בצורה שתוצאתה קלילה אך העיסוק בה היה מורכב, עשיר והכי חשוב - אמין. אז אולי בחיי היום יום ערפדים לא תוקפים את בית הספר שלך אבל החבר שלך מתנהג לעיתים כמו שד, כמו מפלצת. הצופים היו יכולים להזדהות עם הדמויות ברמה רגשית גבוהה, ואלו שלא, פשוט נהנו מהמכות. נו, יש כאלו שרואים רק את הרובד השטחי ביותר.

"אנג'ל", אף היא אהבה ממבט ראשון עבורי, לקחה את העולם שנוצר ב"באפי" והרחיבה אותו, הביטה עליו בצורה אחרת, בוגרת ומהורהרת יותר. אם "באפי" היא סדרה על התבגרות, "אנג'ל" היא על החטא ועונשו, כפרות, חרטות והגאולה שתגיע, אולי, יום אחד.

ואז הגיעה "פיירפליי". אוהבי ג'וס ווידון, אני ביניהם, ציפו לה ברמת ציפיות מרקיעת שחקים. אלא שלאנשי הרשע של "וולפראם והארט", סליחה, מנהלי רשת FOX, היו כמה הסתייגויות בנוגע לסדרה. ראשית, הם לא אהבו את הפיילוט בן השעה וחצי של הסדרה. הם תבעו מג'וס פיילוט חדש. ג'וס נענה לתביעתם וכתב פיילוט חדש באתרעה קצרה (הפיילוט החדש נכתב במהלך סוף שבוע אחד). הבלגן לא נגמר שם. הרשת שידרה את הפרקים בסדר הלא נכון, ואף קטעה את השידור הקבוע של הסדרה בגלל משחקי הבייסבול, שידור שגם כך היה קבור ביום שישי, יום צחיח רייטינג באופן כללי, בו לא נמצא הקהל האטרקטיבי של בני 18-49 מול המרקע.



האמנם? מבט קצרצר במדריך השידורים מגלה שהמיתוס על קטיעת שידור הסדרה, ובכך אי-מתן אפשרות לצופים להסתגל ולהתמכר אליה, מוגזם קמעה. הסדרה עלתה בארה"ב ב-20/9/2002. שמונה הפרקים הראשונים של הסדרה שודרו עם הפסקה אחת בלבד בת שבוע בין הפרק השלישי לרביעי. הפסקה נוספת היתה בין הפרק השמיני לתשיעי, וזו נוצרה עקב רייטינג נמוך של הסדרה שבעטיו הוסרה זמנית מהלוח, כדי לא להזיק לממוצע ה"סוויפס", חודש מדידת הרייטינג הגורלי. הסדרה חזרה לאחר הפסקה של שבועיים למסך, אלא שאז כבר היה ברור שימי הסדרה ספורים. הנהלת הרשת אמרה שהסדרה חוזרת למסך ואם הרייטינג לא ישתפר היא תרד סופית. הרייטינג לא השתפר והסדרה ירדה, וכמה אירוני, הפרק האחרון ששודר היה הפיילוט המקורי, זה שהרשת סירבה לשדר והסכימה לשדרו רק כאשר היה כבר ידוע שממילא הסדרה לא תשוב, והפרקים האחרונים שובצו בחודש דצמבר, חודש שבו רוב הסדרות בחופש והרייטינג הכללי נמוך.

המעריצים מן הסתם היו מאוכזבים ואבלים. מבחינתם יש אחראי אחד ויחיד לכשלון הסדרה - רשת FOX. היא שיבצה אותה בשעה גרועה, שידרה את הפרקים שלא לפי הסדר, הפיילוט ששודר לא היה הפיילוט ה"אמיתי", שלא לדבר על כך שעקב קיצוצי תקציב הפרקים שודרו ללא אפקטים קוליים והחלליות שייטו להן בשקט בחלל...

בקיצור, אנשי FOX הם השטן. הם חיבלו בסדרה שלהם, סדרה בה השקיעו מיליוני דולרים, גיבו אותה בקמפיין גדול והעובדה שהקהל לא בא? גם בזה FOX אשמה, בטוח.

והקהל לא בא. אם היו אלו סדרות אחרות ששודרו במקביל וזכו לרייטינג גבוה על חשבון "פיירפליי", אם הקהל של הסדרה לא היה פנוי אליה בימי שישי, או שפשוט, קרה לסדרה מה שקרה להרבה סדרות טובות אחרות, הקהל לא מגיע. אתם מכירים את הביטוי "אפשר להביא סוס למים אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות אותם". הקהל לא היה צמא לג'וס, לא בהמוניו, לא ברמה שתצדיק את המשך הסדרה בכורח נסיבות עגומות אלו. "פיירפליי" היא לא הראשונה ולא האחרונה שבוטלה למרות איכותה.

אבל ג'וס הוא אלוהים. ומאמיניו, כמו שקורה לא מעט אצל מאמינים, הולכים אחריו בעיניים עצומות. מבחינתם ביטול הסדרה הוא אסון ואם ג'וס אומר שב-FOX עשו הכל כדי להכשילו, ובכן, מי יתכחש לדברי האל?

"באפי" ו"אנג'ל" היו אצלי אהבה ממבט ראשון. "פיירפליי"? אנחנו אומרים זה לזו שלום במסיבות. לא היה קליק. זו לא את, זה אני. ושאר התירוצים מבית מדרשו של ג'ורג' קוסטנזה. אהבה לסדרות היא עניין סובייקטיבי כמובן. שני אנשים יכולים לאהוב את אותה הסדרה, מסיבות שונות לחלוטין, ואותם שני אנשים יכולים להחזיק בדיעות מנוגדות על סדרה אחרת. סדרה של ג'וס ווידון, היא לא סתם עוד סדרה. היא סדרה של ג'וס ווידון לכל הרוחות!



אין ספק שהציפיות היו גבוהות אבל הן לא התממשו, לא אצלי. בסדרה צפיתי בצורה שתגרום גם לאנשי FOX לפלוט "וואלה, צריך לנסות את זה פעם": צפיתי בפרקי הסדרה לפי סדר השידור של FOX, "בזמן אמת", כלומר בתקופה בה שודרו בארה"ב. רק שנה לאחר מכן צפיתי בפיילוט המקורי ב-DVD, כמה פעמים (הפעם הראשונה מרצון. הפעמים הבאות היו כי, אהמ, מישהי רצתה לצפות בפיילוט שוב. ושוב). עוד פרק-שניים נצפו על ידי, לא בחשק רב והסדרה נזנחה אצלי עד לתקופה האחרונה ממש. רק שישה פרקים נותרו לי לסיום הסדרה שנגמעו במהלך סוף שבוע משמים אחד. דווקא צפייה זו, נטולת הייפ, נטולת הרגשה של "חייבים לראות", הסבה לי את ההנאה הרבה ביותר מהצפייה. אך צפייה זו עזרה לי לסדר בראשי מדוע לא התחברתי אליה. "פיירפליי" לא חידשה לי שום דבר. הדמויות שלה לא דיברו אלי בצורה מיוחדת והיחסים ביניהן לא גרמו לי להביע עניין בהן מעבר לזמן הצפייה.

כן, היא שנונה. כן, יש בה סיפור מעניין למדי, אבל את הכל כבר ראינו, שמענו. סיפור הקונספירציה של הברית, מערכות יחסים אסורות. Been there, Watched that. מערבון בחלל? "קאובוי ביפ-בופ" כבר היתה שם קודם. למעשה - ג'ין רודנברי כבר היה שם קודם. "מסע בין כוכבים" המקורית הוגדרה בזמנו כמערבון בחלל, ולו מבחינת הנרטיב של הסדרה. החליפו את ה"אנטרפרייז" והחלליות בכרכרות, וקבלו את השריף ג'יימס טי. קירק שמסייר במערב הפרוע.

אז נכון, זה עשוי היטב, זה מעניין לפרקים ובכל זאת, זה ג'וס, אין פרק רע בסדרה, הסדרה עצמה בנויה ומפותחת כבר מהפרק הראשון, אבל כאמור אני, מה לעשות, לא הולך עם העדר, לא בפעם הזו, ומסרב להתאהב, למרות שניסיתי, באמת ניסיתי.

ועכשיו, איך אפשר לומר להמוני המעריצים של ג'וס שאעפס, הסדרה "פיירפליי" היא בעצם "סתם" סדרה טובה, וגם הסרט, אחלה סרט, באמת, אבל לא הרבה מעבר לזה. לך תשאל אותם למה הם מעניקים לסדרה יחס כאילו זו יצירת המופת הבאה, כשהיא, לדעתך, לא? אז זהו, שאי אפשר. המעריצים ימשיכו להעריץ ואם הם נהנים ואוהבים, אני שמח בשמחתם. אבל יש גם כאלו שחושבים אחרת. אז הנה, השמעתי את קולי. אני לא מת על "פיירפליי". אני לא הולך בעיניים עצומות אחר ג'וס. גוראם איתי, הא?


Can`t Stop the Signal
Just Keep Flying
"סרניטי" - הביקורת ב"עין הדג"