"גוראם!" אמרו שופטי התחרות לעצמם. "כל הסיפורים - לולבים! אנדרלמוסיה שלמה! איך בכלל אפשר לדרדס פה איזה זוכה?"
"בכל זאת" אמר אחד השופטים, "יש פה כמה שהם שיבוטים של אחרים, לא?"
"נכון, ואנחנו לא רוצים לפשל בבחירה. אפשר קצת מהטייק-אווי? נשארה המנה עם הפקאן?"
"לא, נשארה רק המנה של הקשיו" אמרה שירי, ובאמצעות קרן לייזר מופלאה שילחה לדרכה את המנה. שגיא, שקיבל את המנה, פצח בריקוד הורה סוער.
"ברק, אתה לא באמת מתכוון לעשות גם סיפור משל עצמך, נכון?"
"לא, מה פתאום" היתמם ברק וליטף את החתול השחור שגרגר בהנאה בחיקו.

אז כן, כפי שהבנתם, קיבלנו עשרות סיפורים - כולם מוצלחים, חלקם ממש ממש מוצלחים. צוות מיוחד שמנה שישה שופטים (טוב, נו. חמישה וחצי) חילק ציונים מ-1 עד 10 לכל סיפור וסיפור, וכך דורגו הסיפורים מהטוב ביותר אל זה שהיה הכי פחות טוב, אבל גם הוא בעצמו היה ממש ממש טוב.

הסיפור שהגיע למקום הראשון זיכה את הכותב שלו (כותבת, במקרה שלנו) בשלושה כרטיסים לפסטיבל "אייקון 2005", תשעת הסיפורים שהגיעו למקומות הבאים זיכו את כותביהם בשני כרטיסים ותשעת הסיפורים שהגיעו למקומות 11-17 (היו שלושה סיפורים שהגיעו בצוותא למקום ה-17) זיכו את כותביהם בכרטיס אחד.

הזוכים בכרטיס אחד:
היה היה אחד חתול אבל קצת טמבל
אחד שכבר צבר הרבה שעות גוראם של סבל
עד שיום אחד פגש במזל
שהעיף אותו לתחנת חלל
כן תבכה תשפוך שיבוט של עגל
שרוקד תמיד הורה, כזה מן טמבל
הוא רק ישב לא הספיק להתרווח
המשרתים הביאו טייק אווי לאורח
אכל מהסיר שתה כמו חזיר
והרגיש חזק כמו פר צעיר
אחרי שהמטומטם שתה עוד ספל
לכיסא של הקצין עבר הטמבל
הוא גייס ת'אומה ושידר ת'סיסמא
האידיוט הכריז מלחמה
הצבא שלו דרדס לו את הדרך
לעבור לאכול המון אגוזי מלך
אבל הטמבל איש טוב לב לכן נראה לו
לחלק לעם את כל מה שהיה לו
ואז הכיסא התנדנד כמו ערסל
המפשל התעלף ונפל
הוא התעורר בערמה של לולבים וזבל
בבגדים בהם נולד עירום וטמבל
(בוסקו)





בתחנת חלל "לולב" שוב הייתה אנדרלמוסיה במסדרונות, חתול חלל מזנק במהירות מפה לשם, קופץ על חברי הצוות המופתעים ונעלם לשום מקום. מכולם הכי שנא את החתול מייגן, שהיה מדריך ריקודי הורה לפני שהחל לפשל בצעדים לא נכונים עם תלמידה צעירה במיוחד ונאלץ לברוח.
"אני אהפוך אותך לשיבוט של אינסטנט טייק אווי!" צעק עליו מייגן, יורה עליו באקדח לייזר ומחטיא, מעלה באש משלוח אגוזי מלך. לפתע עצר החתול, אור מבליח מבליט את עיניו. מייגן הסתכל עליו בפליאה ולפתע נזכר בעיניה של גיירה, הרקדנית הצעירה. הוא ירד על ברכיו, דמעה מוצאת דרכה אל קצה עינו. החתול בא והתחכך בו, נותן לו ללטף אותו. מייגן החל בוכה כתינוק ואז אחז בחתול והטיח את גולגולתו בקיר, הולך בכיוון השני ולא מביט לאחור (עמיצי).





אומרים לך לכתוב סיפור קצר, בן 80 עד 120 מילים. הוא צריך להכיל כמה מילים ספציפיות. איך לעזאזל עושים כזה דבר?! אז ישבתי לי, עם קערה של פיצוחים לידי (לא, לא היו שם אגוזי מלך) והתחלתי לחשוב... (מוזיקה בבקשה)
"איך סיפור נולד? כמו לולב. זה מתחיל מבפנים, ושולחים אותו עם שליח טייק אווי החוצה.
איך סיפור נולד? כמו חתול. בהתחלה זה כואב, אח"כ הוא יוצא החוצה, ופתאום צריך לדרדס לו אוכל. וכולם לחוצים - איזה אנדרלמוסיה! הוא הולך לבד, פתאום רוקד לו הורה... איזה מין חתול זה? תראו מה הוא עושה! הוא שולף אקדח לייזר, ויורה בכולם..."
גוראם. אין לי מושג איך עושים את זה. כנראה שאני שוב אפשל (מיכי).





החתול שמיל החליט לבנות סוכה. כדי להשלים את הסוכה הוא החליט לקנות את ארבעת המינים. אך אבוי כל הלולבים הוזמנו בטייק אווי ע"י השיבוט המרושע שלו. החתול שמיל לא ידע מה לעשות (מה גם שלאחר ביטול תוכניתו המצליחה חייו שרועים באנדרלמוסיה מוחלטת). החתול החליט לדרדס את המצב (לדרדס הוא פועל חסר משמעות שהוא למד מחבריו, נחשו מי הם).
יצא החתול לתחנת החלל שלו שם הוחזק רובה הלייזר המשוכלל שלו (וגם את אגוזי המלך שהוא אהב). לצערנו הוא לא יכל שלא לפשל (כמו כל עובדי הערוץ הראשון) ובמקום רובה הוא לקח את הטייפ שהשמיע צליל הורה מזוויעים. השיבוט שלו לא עמד בצלילים הנוראיים ובזעקת גוראם נוראית השליך את הלולבים וברח.
לשמיל הייתה סוכה והורה ושימחה (הוא לא הצליח לכבות את הטייפ)
(ross)



החלל, הספר האחרון, או ככה חשבתי שהתגייסתי. כל זה היה לפני שהציבו אותי על תחנת החלל "אנדרלמוסיה". החיים שלי על התחנה נורמלים, לפחות לאנשים שמגדירים נורמלים למקום שמנוהל
על ידי צוות של קפטן אנושי, קצין ראשון שהוא שיבוט, חייזר עם גנים של חתול כקצין אבטחה, ואגוז מלך עם שתי רגלים בתור קצין בידור וריקודי הורה.

דונגל, קצין הבידור שלי התעורר בבוקר עם רעב חזק, "למה שלא נזמין טייק אווי, איזה פיצה עם תוספת של זיתים אדומים חתוכים בלייזר ובצל ממאדים" אמר לי.
אנחנו צריכים להתייעץ עם ג'ונסון ולראות אם זה תקין מבחינת האבטחה, נשאל אותו ברגע שהוא יסיים עם ארבעת המינים בסוכה הצפה והלולב השחור שהוא הביא מהירח.

אל תפשל אמר דונגל, אני רעב וזה מסוכן להשאיר אגוזים רעבים
(Shlamko JR).





באותו הבוקר, ג'וס התעורר למראה חתולו האהוב שוב מדרדס את העיתון לשירותים. "גוראם עם זה", הוא אמר. החתול הזה רק מפשל. צריך לשלוח אותו בקרן לייזר כמה שיותר רחוק מכאן, לאיזו תחנת חלל רחוקה מאד. בזמן שמחשבה זאת ריחפה בראשו, ג'וס התחיל לחשוב על משהו אחר. איזה גאון הבחור! סדרה בחלל, בעוד 500 שנים. אה, ורוקדים שם הורה. איזו אנדרלמוסיה בראשו, אך אל דאגה, אצל ג'וס הכל יסתדר. מקסימום הוא יעביר את האחראיות לשיבוטו-וואנבי- טים מייניר. שמנסה ומנסה, להיות כמה שיותר כמו ג'וס, ולפעמים אפילו מצליח קצת. אך זכרו, ילדים, כמו שאין תחליף לאגוזי מלך, אין תחליף לג'וס. עכשיו תזמינו טייק אווי, וצפו באיזה פרק מיצירותיו (ER).





ישר לאחר שלולב ביתנו נולדה, והבאנו אותה הביתה מהבית חולים, נוצרה וואחד אנדרלמוסיה. היינו צריכים לדרדס תוך 10 דקות טייק אווי לכל האורחים שבאו אלינו. כמובן שהמסעדה הסינית שוב הצליחה לפשל לנו בהזמנה, והביאה לנו במקום נודלס עם תוספת אגוזי מלך, נודלס עם פרוסות של ירקות ושל חתול. אחרי האוכל, הבטחנו שנסביר לאורחים שלנו איך בעצם באים ילדים לעולם באמצעות טכנולוגית השיבוט החדשה. הכנו להם מצגת מגניבה והשתמשנו גם עם אפקטים של פוינטר לייזר ומשחקים עם האורות.
זה לא עזר. הם לא הבינו כלום.
קשה, קשה להיות הורה לילדה שנוצרה באמצעות שיבוט (מיכי, פעם שניה).





הזוכים בשני כרטיסים:
בטלויזיה יש כתבה על נאס"א. האסטרונאוטים מסתובבים בתחנת החלל בבגדים כתומים, ונראה שהם מתרכזים בלהיראות עסוקים ובלא לפשל. יופי באמת. עוד משהו? רוצים איזה לייזר או משהו? בואו מכות.
אחותי חוזרת מהגן, בבליל לא ברור של ג'יבריש על אושפיזין, הורה, אתרוג, ומה שהלולב עשה בשבילנו ביציאת מצרים. אותי לא עניינו לולבים, כשהייתי בגן. דרדסים, אולי. רציתי לדרדס הכל. בכל אופן, היא פתאום רוצה לולב, ואין לנו. אין. מחפשים בכל הבית. החתול שלנו הסתובב לכולם בין הרגליים וניסה לגרום להם למעוד. אני חושב שאולי הוא שיבט את עצמו כמה פעמים. אין הסבר אחר לאנדרלמוסיה שהוא יצר. בכל זאת, כולה חתול. ברגע של עצבים ניגשתי לטייק אווי שהתקרר
בינתיים על השולחן. לבבות דקלים, פטריות ואגוזי מלך. איך זה בתור לולב?
הסירנה התחזקה (Staringblankly).





הוא הרגיש חרטה על שנכנס להתערבות הזו בכלל.

מאיפה הוא אמור לדרדס להם לולב, בתחנת חלל מוסלמית כזאת? גוראם, איך שהאדנרלמוסיה פה חוגגת. אולי לחבורת השיבוטים של הרב ליבוביץ', שהמוסלמים בתחנת החלל שלהם כל כך אוהבים יהיה אחד. הם לא יודעים הרבה על היהודים, ככה שאחרי שנמצאה שערה של הרב ושובטו כ-20 יהודים, לא ידעו מה לעשות מעבר ללמד אותם הורה ואת הלכות חג הסוכות. אבל הם פישלו עם חג הסוכות, כי לולבים, מסתבר, כבר אין שם.

הוא יכול לקנות אקדח לייזר ולנסות לברוח מהתחנה, אבל הריברס מסוכנים מדי ואגוזי המלך שלו, פשוט לא מספיק גדולים.

הוא ידע שאם יתן להם את הטלויזיה הגדולה שלו, הם יהיו מרוצים. הוא חשב רגע על הרעיון הזה, אבל החליט שעדיף למות (קפי).





סיפורים מפרפר נחמד, עונה 4, פרק 13:
דודו, דודו, מה זה אנדר.. אנדרלמוסיה?
עזוב אותי בץ, אתה לא רואה שאני עסוק?
דודו למה חוגגים את סוכות?
כדי שבובות מעצבנות ישאלו שאלות מעצבנות.
מה אתה עושה דודו?
מבשל את אוזה.
אבל דודו! למה אתה מבשל את אוזה?
כי עפרה פישלה עם הטייק אווי של השאוורמת חתול וכי מרק צבים זה לא טעים. מה
אתה רוצה?
רציתי לדעת מהם ארבעת המינים.
מינים? זכר, נקבה, אנדרוגינוס והממ.. לולב.
אתה מצחיק דודו. אתה כמו דוד לייזר. דודו, איפה עפרה?
עפרה רוקדת הורה. מה אתה חושב? היא במיטה. עכשיו תדרדס מפה יא גוראם.
מה היא עושה במיטה?
משחקת עם האגוזי מלך של שבי.
חג שמח דודו!
חג שמח בץ, רוצה קצת תבשיל אוזה?
הסוף.
(בוסקו, שוב)





מי שמכיר חתולים באמת, יודע שהם לא סתם שיבוט לא-יוצלח של הכלב. בתוך האנדרלמוסיה היומיומית, הם מסוגלים להבחין באגוזי מלך ממרחק, תודות לראייתם החדה מלייזר, ולשמוע את קול הזמנת הטייק אווי בתחנת החלל הרחוקה, בעזרת אוזניהם הרגישות. החתול ההורה מקפיד על חינוך ראוי וקפדני, ואף מעניק לצאצאו הזעיר את הכישורים הדרושים על מנת לצוד ציפור היושבת בנחת על צמרת עץ גבוה. ובכל זאת, חתחתול מצליח לפשל בציד הדרדסים בכל פעם מחדש. מדובר ביצורים כחולים שמתרוצצים לכל עבר, ואתה גדול מהם פי חמש! כמה קשה זה כבר יכול להיות?
זה כי גרגמל יהודי, נכון? (Saffron)





הכול אשמת גוראם, החתול של השכן שלי דני, שלאחרונה מיילל בלילות. אתמול בלילה התעוררתי. הייתי מתקשר וצועק על אבא של דני, אבל לפני שבוע יצא לי לפשל ובזמן שחתכתי את הלולב מהדקל נפל לי הסכין לייזר על המכונית שלו. עכשיו אני צריך להתחנף אליו כי אם הוא יספר לאבא שלי אני אשלח לתחנת חלל לנוער בעייתי.
ברגע שאני מתעורר אני לא יכול לחזור לישון. הזמנתי טייק אווי והתכוננתי ללילה משעמם. שאלות רבות התרוצצו לי בראש באותו לילה: האם גוראם המקורי היה כזה מעצבן? איזה מין הורה נותן לבן שלו שיבוט של החתול שהיה לו בתור ילד? מה מוזר בפיצה הזאת?
מאוחר מידי הבנתי שלא ביקשתי פיצה בלי אגוזי מלך. אני אלרגי. מתתי תוך כמה דקות.
הכול אשמת גוראם (willkins).





אי שם, בגלקסית "אנדרלמוסיה" הרחוקה, לא הרחק מתחנת החלל "לולב8", חיו להם על כוכב קטן בשלווה שלושה גמדים. טעמי, ביסלי, ואגוזי. אגוזי מלך על הכוכב, והאחרים היו שיבוטים שלו, שהוא יצר כדי שיהיה לו עם מי לשוחח ולרקוד הורה.
ביסלי העביר את רוב זמנו בנסיון לדרדס להם לייזר - פון, בעזרתו יוכלו סוף סוף להזמין טייק אווי מלולב8 במקום להסתפק בבישולים חסרי הטעם של טעמי. יום אחד קרא המלך אגוזי לשיבוטיו ואמר: שיבוטיי, האויב הגדול שלנו מהצפון, החתול המרושע במבה השיג פיצה. בוא נלך לקחת לו את הפיצה ולא נצטרך לסבול יותר את הטעם של בישולי טעמי! הגמדים שמחו מאוד, ארזו את צידתם ויצאו לדרך. אך שוד ושבר, טרם הגיעו אל במבה נגמרו להם 120 המילים, הסוף (גיני).



תחושה קרה ומנוכרת אחזה בי בלילה שבו יצאתי לתחנת החלל אנדרלמוסיה. או אולי
הייתה זאת ארוחת הערב שלי שהחליטה לרקוד לי הורה בבטן. טיסה של שש שעות חיכתה
לי. הייתי חייב איזה טייק-אווי לדרך.

"תן לי מק-חתול." זרקתי לדרדס שעבד משמרת לילה בדלפק של מקדונלדס.
"אמיתי או שיבוט?"

הייתי צריך ללכת על האמיתי.

"אתה לא הולך לפשל הפעם, נכון לייזר?" שאל אותי ניסקה באותו בוקר.
"לא, בוס." עניתי ברעד. אני חייב להצליח הפעם, ידעתי, או שהלך עליי. וזה לא יהיה קל. למצוא בחורה אחת באנדרלמוסיה יהיה כמו למצוא נמלה בערמה של אגוזי מלך.

הדממה שחיכתה לי מעבר לדלת ההרמטית של המעבורת הייתה הדבר האחרון שלו ציפיתי.
הגדולה שבערי-הלווין הייתה נטושה לחלוטין.

עשיתי את הדבר היחיד שיכולתי לעשות.
הקאתי את נשמתי.
(Foamy Latte)





מקום שלישי, סיפור ראשון:
פישלתי. באמת שלא התכוונתי, אבל גוראם דרדסתי את כל העסק לאנדרלמוסיה אחת גדולה.
נכון, לא הייתי צריך להיכנס לתחנת החלל, זה היה שטותי מצדי, אבל איך יכולתי לדעת שמחכה לי שם שיבוט של חתול עם רובה לייזר? ולא הייתי נכנס לשם בכלל אם לא הייתי רואה את התחנה מהחלון של הקורס הורה שלקחתי. ולא הייתי לוקח את הקורס אם לא הייתי פוגש את המדריך שלו במסעדה בה הזמנתי טייק-אווי של אגוזי מלך. ולא הייתי הולך למסעדה הזאת אם לא הייתי רעב. ולא הייתי רעב אם היה אפשר לאכול את הלולב שהיה לי בבית. והיה אפשר לאכול אותו אם היה לו גם טעם וגם ריח.

למה? למה היה חייב להיות לו רק טעם ולא ריח? (Oaf)





מקום שלישי, סיפור שני:
חג סוכות ראשון על פרימו אלפא 17, והרב לייזר מסניף חב"ד המקומי הואיל בטובו לנפק לי אתרוג, לולב, ערבה והדס.
הגעתי לכאן מתחנת החלל "גוראם" (ע"ש האסטרונאוט הפקיסטני הראשון). המפקד שלי הורה לי להשתלט על האנדרלמוסיה במפעל השיבוט המקומי. מישהו החליט לפשל ויצר הכלאה מזעזעת בין חתולים לאגוזי מלך. זה מה שקורה כשהמחלקה החקלאית והמחלקה הביולוגית לא שומרות על מידור.
העניינים רגועים יותר עכשיו, והחג עומד להיכנס. אני מחכה לחברים שלי, ומזמין בינתיים טייק אוויי, כי אני רעב ובא לי לדרדס איזה פיצה. (וואו, איזה ביטוי נשכח).

אני מביט לשמים וחושב על בני ישראל שנדדו במדבר. הם בטח היו גאים שהגענו כל כך רחוק.
ואז שקית הפיצוחים שלי מתחילה ליילל (Lynos).





מקום שני:
לכבוד שמחת תורה, סיפור בראשית עם פירושי רש"י:
בראשית ברא (דירדס) אלוהים (ג'וס) את השמיים (פיירפליי) ואת הארץ (הבאפיוורס): והארץ היתה תוהו ובוהו (אנדרלמוסיה) וחושך על-פני תהום, ורוח אלוהים מרחפת על-פני המים: ויאמר אלוהים יהי אור (לייזר) ויהי-אור(פשש... כשרוני הבחור): ויהי-ערב ויהי-בוקר יום אחד: ויאמר אלוהים, תדשא הארץ דשא (לולב בין השאר), עץ פרי עושה פרי למינו (מממ... אגוזי מלך), אשר זרעו-בו על
הארץ, יאדה יאדה יאדה ויעש אלוהים את חית הארץ למינה (כן, גם חתולים), ואת הבהמה למינה (עוד חתולים), ואת כל-רמש האדמה למינהו (לא חתולים): וירא אלוהים כי-טוב (וירקוד הורה). ויברא אלוהים את האדם בצלמו (שיבוט של עצמו!), זכר ונקבה (פה הוא פישל) ברא אותם: וירא אלוהים את כל אשר עשה ויאמר: גוראם! מה עישנתי כשעשיתי את זה? (בוסקו, פעם אחרונה)





מקום ראשון, זכייה בשלושה כרטיסים:
כמעט מכתב פרידה
תמיד ידעתי שאנחנו מעולמות שונים מדי, אם אתה מתחנת חלל, אני מהים, אתה מעדיף לרקוד טראנס, אני הורה. אבל תמיד חשבתי שכמו שאם מאגדים את הלולב וההדס, כשהאחד חסר טעם והשני חסר ריח, מקבלים את הכול, גם אנחנו נהיה אחד מהזוגות האלה שיש להם הכול, אתה יודע, ניגודים משלימים.
אבל אחרי מה שקרה אתמול אני כבר לא כל כך בטוחה, להביא לי חיה כמתנת יום הולדת זה לפשל, להביא לי חתול כשאתה יודע שאני אלרגית זה פשוט להגדיש את הסאה. האנדרלמוסיה שהחתול השאיר בבית גרמה לי לרצות לדרדס אותך. ואני אפילו לא בטוחה מה זה אומר.
אם לא תפצה אותי באיזה סרט טוב וטייק אווי, שכולל עוף באגוזי מלך, אז גוראם עליך! (אורלי)





זהו, תמה התחרות, מקווים שנהניתם. נתראה ב"תחנת החלל אייקון", נדרדס איזה טייק-אווי, ונאמץ חתול אנדרלמוסי בשם לייזר.

חג שמח!