10. צמד פרקי "אקסודוס" ששודרו אמש, חתמו עונה ראשונה מצוינת של "אבודים". נכון, הסדרה לא היתה חפה מפגמים, וגם הסיום לא היה מושלם, ובכל זאת היו כמה דברים בסיום העונה (ובוודאי במהלכה) שהיו עשויים בצורה נהדרת - הפיצוץ הפתאומי, שובה של ה("אין דבר כזה") מפלצת, פתיחה הפתח המסתורי, המספרים המסתוריים עוד יותר, והחטיפה של וולט. מבלי להתייחס לצמד פרקי הפתיחה של העונה השנייה ששודרו ממש עכשיו בארה"ב, המתח והסקרנות בקשר למה שיקרה בהמשך גדולים מבסדרות רבות אחרות.



9. ביום שישי שודר כנראה אחד הפרקים היותר מרגשים של "סקרבס". כעיקרון, פרקים שנוגעים במה שנמצא מעבר לדמות המתנשאת שד"ר קוקס משדר נורא מרתקים אותי, הוא ללא ספק אחת מהדמויות היותר מעניינות שמופיעות בסדרה ובטלוויזיה בכלל. לראות את כל האינטראקציה האוהבת שלו עם בן והגילוי שבעצם כל הפרק הזה (בדומה לפרק הקודם עם בן) היה רק פנטזיה ושבעצם קוקס כל הזמן התכחש למה שבאמת קרה, כאשר השיא היו הדמעות של קוקס עצמו בלוויה, רק מראות כמה ד"ר קוקס לא מאוהב בעצמו (וכמה אתם, אלו שהצבעתם לאופציה שלו בסקר, טועים!) וכמה קשה לו להיפרד מחבר. אה, ושעון מעורר אנושי של הומלס זו המצאה נהדרת, אני אאמץ אותה בחום (עידו f. כהן).

8. פרק משעשע במיוחד שודר השבוע ב"איש משפחה". היו שם כל כך הרבה בדיחות מוצלחות, אבל פשוט אי אפשר שלא להזכיר את המפתחות מחוץ לרכב, היום הגרוע בחייו של תושב הירושימה, הבדיחה על האפרו-אמריקאים של סטואי והרוח שלעולם אינה משקרת. אבל מעל כולם מתנוסס כל הסיפור עם מכונית כיבוי האש האדומה, שמוכיח שוב כמה הטירוף והכיף בסדרה הזאת הוא גדול.

7. "בטיפול" יוצאת לחופשה קצרה ואחרי חמישה שבועות ראשונים ניתן להגיד בפה מלא שמדובר בדרמה מקורית משובחת, בעלת סיפורים מעניינים, ודמויות מרתקות. המשחק של כל השחקנים משובח, לפעמים מושלם. לציון מיוחד ראויה סצנת התקיפה של ראובן את ידין, אחרי שזה מספר לו שעקב אחרי אשתו. טלוויזיה ישראלית במיטבה.

6. "חברים" הסתיימה השבוע, באיחור ניכר (תודה, קשת) משידורה המקורי באמריקה, ובכל זאת היה מרגש לראות את הסצנות האחרונות בסדרה, כולל הדברים הצפויים - האיחוד של רוס ורייצ'ל, למשל, שהיה עשוי בצורה טובה ("ירדתי מהמטוס"). אחרי כל כך הרבה שנים היה מרגש לראות שישה מפתחות נטושים בדירה הריקה הכל כך מוכרת הזאת. שלום, חברים.

5. סיומה של "ג'ואן מארקדיה" הזכיר מאוד את סיום העונה הראשונה של "מירוץ לאתמול". בדיוק כפי שטרו גילתה שג'ק הוא הנגדי שלה, כך גם גילתה ג'ואן שריאן הוא שליח כמוה שסרח. כפי שטרו הקדישה את העונה השניה (הקצרה מאוד) לשמור על אנשים בחיים מפני ג'ק, נראה שזה הכיוון שאליו צעדו התסריטאים לעונה השלישית (שלא תהיה) - ג'ואן וחבריה נגד ריאן. חבל שהסדרה בוטלה, בפרט כשמצאה כיוון יותר בוגר מאשר "ג'ואן עושה מעשים לא אופיינים לה ולבסוף עוזרת למישהו ולומדת לקח חשוב לחיים". מעניין היה לראות איך היה מתפתח הסיפור בעונה חדשה: האם ג'ואן תגלה לחבריה מה (או יותר נכון מי) הניע אותה בשנתיים שחלפו? האם תצליח לשכנע אותם בשפיותה ולצרף אותם למלחמה? (Mr. Wings)

4. כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה. "אבא אמריקאי" היא אולי לא סדרה גרועה, אבל צפייה ברוב הפרקים ששודרו בארה"ב מוכיחה שהפער בינה לבין "איש משפחה" הוא עצום. בעוד הותיקה מגניבה יותר, מרפרנסת יותר ובאופן כללי פשוט מצחיקה יותר, הרי ש"אבא" משדרת יותר מהכל - שעמום. איך אפשר להשוות בין סטיב סמית' החנון לכריס המגניב? או בין היילי הפרחה למג? בכל קריטריון שלא תנסו להשוות, "אבא אמריקאי" נופלת מ"איש משפחה", מה שלא אומר שאין טעם לצפות בסדרה החדשה.

3. "בנות גילמור" לא מספקת את הסחורה, לפחות בינתיים. טיילור של אתמול הצליח לעצבן ברמות שלא זכורות לי בעבר, במיוחד כי לא טרח אפילו לשאול את לוק אם הוא יכול להעמיד את מכונית הגלידה שלו. קו עלילה שלם שהיה מיותר לחלוטין. שני דברים חביבים בפרק: המשפט "דייב נסע לקליפורניה" שהתייחס לחבר הקודם של ליין, אדם ברודי, כיום סת' ב... קליפורניה, וכל ההתנהגות של לוק בפרק, ובמיוחד היחס שלו לדין. סיומו של הפרק הציג בכל זאת משהו יפה ועצוב, כשרורי מביטה מרחוק בחתונה של החבר שלה לשעבר, שקודם לכן תהה באוזני לוק ברגע מקסים אחד: "למה היא לא היתה יכולה לאהוב אותי?"



2. באותו שבוע שודרו שני פרומואים - האחד ב-HOT לרגל סיום עונת הפתיחה של "אבודים" והשני ב-yes לרגל סיום העונה הראשונה של "עקרות בית נואשות". בעוד זה של הנואשות עשוי בצורה פשוט נהדרת, מבלי לגלות כמעט שבריר מאירועי פרק הסיום, ובכל זאת בצורה שתגרה את בלוטות ההמתנה של הצופים, היה זה של "אבודים" גס, צעקני, ומספיילר בצורה מיוחדת. השידור במקביל ובאותו שבוע רק חשף את עליבותם של האחראים להכנת הפרומו. חבל, בפרט כשמדובר בסדרה באמת מוצלחת.

1. לעומת הפרומו המעולה ל"עקרות בית נואשות", אנשי הפרומו של "האו-סי" החזירו אותנו לימים הרעים של הפרומואים המספיילרים של ערוץ 3 והראו לנו בפרומו את השנייה האחרונה והדרמטית מהפרק. איך זה עובד אצלכם ענין הפרומואים? באחד משקיעים בצופים ובשני מזלזלים?


בשולי הממיר
כמה דברים שצריך להגיד: זאת לא פעם ראשונה, ובכל זאת אני מוכרח לציין שכל צפייה בפרק חדש של "מה בנים רוצים" גורמת לי להרגשה טובה ולהודות ביני לבין עצמי שפשוט מדובר בסדרה חמודה. חבל, כי אין עוד הרבה כאלה; השיר "סנובול" על כדור השלג ב"גרג הארנב" היה פשוט מקסים; גם סיום הפרק של יום שלישי ב"סקרבס" היה מצוין, עם המרדף אחר נייר הטואלט והסצנה עם המסוק; הרעיון להחליף גופות שבוצע השבוע ב"סמולוויל" הוא רעיון כל כך שחוק, שלא ציפיתי לפרק מבריק במיוחד, אבל בכל זאת אי אפשר שלא להתרשם ממשחקם של טום וולינג שניסה להיות ליונל לות'ר ושל ג'ון גלובר שניסה להיות קלארק; שתי סצנות מרגשות בפרק השני בעונה הרביעית של "קצוות מפוצלים": אלי מגלה שהשיער שלה נושר ונאלצת לעשות תספורת חדשה, והשיחה שלה עם גאווין בנוגע לסיכויי ההישרדות שלה.

דני מסטרסון, הייד מ"מופע שנות השבעים" קפץ להתארח ב"גם בנות רוצות" כמכור מין בקבוצת תמיכה. ומי היה המנחה של קבוצת התמיכה? סויר, ה"אבוד".

לינווד מ"אנג'ל" - השחקן ג'ון רובינשטיין - קפץ לביקור כמיילד של צ'נדלר ומוניקה בפרק הסיום של "חברים".

בוב השקט והאלטר-אגו שלו, קווין סמית', נתנו הופעת אורח ב"כן, מותק" של השבוע.

ג'יימי פרסלי התארחה בתפקיד עצמה ב"הפמליה".

ב"סקרבס" התארח שוב מייקל ג'יי פוקס (בפרק של יום שלישי) והשחקן ברנדן פרייזר, ששיחזר את תפקיד האורח שלו מהעונה הראשונה.



בפרק סיום העונה של "לאס וגאס" התארחו דין קיין (קלארק מ"לויס וקלארק") וג'ון בון ג'ובי.

ארני הדסון, מנהל בית הכלא "אוז" ליאו גלין, נצפה השבוע ב"אברווד".

הסנטור המועמד לנשיאות השחור החולה ב"האוס" היה ג'ו מורטון ששיחק בין היתר ב"ספיד" וב"שליחות קטלנית 2".

זוכרים את ריצ'רד מ"סקס והעיר הגדולה"? שאחר כך גם התגלגל אל "החוף הצפוני"? אז בין לבין הוא הספיק להשתחל לכמה פרקים של "משמרת שלישית", הראשון שבהם היה אתמול.