“ארנבים לא חמודים כמו שחשבתם
עם האפים הרוטטים והרגליים
ומה עם כל הגזר?
בשביל מה הם דואגים לראות כל כך טוב?”

נתחיל בתוכחה. כן, כן, תוכחה. אנחנו חיים בעולם שאולי חושב ומנסה להיות פוליטיקלי קורקט, אבל האפליה בו, הדעות הקדומות והגזענות, עדיין קיימות בכמות לא מועטה. קהילת הבובות, סליחה, האמריקאים-מיוצרים, סובלת מהאפליה הזאת יותר מכל מיעוט נרדף אחר. זה בא לידי ביטוי ביחס היומיומי ברחוב, במרכזי קניות, ובעצם בכל מקום בו בובות מנסות לחיות בשלום עם אנשים בשר ודם.

חשבו על זה לרגע. אין לכם בעיה להגיד שלום לקרפד המפלץ שיושב לידכם במשרד, הוא יכול להיות אפילו עובד מבריק ומצוין, אבל שהוא יצא עם אחותכם? לעולם לא! ולמה? כי הוא מפלץ? אין לו רגשות? וזה לא שהמיוצרים לא הגיעו להשגים. טוב, הם לא ממש הגיעו. אבל זה כי לא נתנו להם הזדמנות. המקום היחיד בו הם איכשהו השפיעו על העולם הוא בתעשיית הבידור, וגם שם לא מעבר לטייפ קאסטינג האפלייתי הקבוע ששם אותם בתעשיית הבידור לילדים.

אבל אפילו עם כל הפרסום, השם והתהילה שקנו לעצמם חלק מהבובות כשחקנים מכובדים וידועים, מישהו מהם הוזמן פעם להתארח ב"סטודיו למשחק"? או אצל ג'יי לנו? למישהו בכלל אכפת מהם? אתם שם, הקוראים, מתי בפעם האחרונה תהיתם לעצמכם לאן נעלם מוישה אופניק, או מה עלה בגורל קישקשתא? או מה שקע ותקע עושים בזמנם הפנוי? אבל אתם כן קוראים כל פיסת רכילות על בריטני וקווין, או על המשפט של מייקל ג'קסון, או מה קורה עם אנתוני סטיוארט הד או כל שחקן / כותב אחר שיצא מהסדרה האהובה עליכם שכבר הסתיימה. גם התקשורת משוחדת. מי צפה במשפט של אלמו? אף אחד. טוב, הבובות, אבל מי מתייחס אליהם בכלל כאל רייטינג קביל.

הגיע הזמן שתקבלו את זה. הם יכולים לשיר ולרקוד, והם לא צריכים מכנסיים. אתם רואים? הם בדיוק כמוכם. יש להם עבודות רגילות, רק עם ידיות נמוכות. בדיוק כמוכם.



בעולם ההוליוודי בו שחקנים בשר ודם מקבלים יותר קרדיט, יותר עבודה, ויותר כסף משותפיהם המיוצרים, זה רק טבעי שתעלה לאוויר סדרה נוקבת משעשעת וסאטירית על מאחורי הקלעים של התעשייה הזו. באותו עולם, זה רק עוד יותר טבעי שסדרה כל כך טובה תיהרס ותבוטל על ידי פוקס אחרי שלושה עשר פרקים.

"יו דודו, איזו רכבת גדולה!” (בץ הראשון, 1981 - 2001)

קצת היסטוריה:
השחקן גרג הארנב נוצר ב-1996 עבור סטודנט מתוסכל בשם דן מילנו שחיפש משהו מענין לעשות עם הזמן שלו. בשיתוף עם דן וכמה סטודנטים לקולנוע, מי שבעתיד יהפכו לאנשים מאחורי הסדרה קצרת-הימים, עולה ב-1997 התוכנית הראשונה של גרג לאוויר בערוץ המקומי של מנהטן. "Junktape" היתה בתחילה שילוב של קטעי וידאו הזויים מכל הסוגים בהנחיתו של גרג, אבל מהר מאוד הפכה להיות פשוט "גרג הארנב נפגש עם אנשים ברחוב". חוויותיו של גרג עם שכניו מהאיסט וילג' הפכו מהר מאוד להיות הדבר החם בערוץ הציבורי ולא עבר זמן רב עד שערוצים קצת יותר גדולים מבחינים בו. ביניהם מפיקים בערוץ הסרטים העצמאיים, ה-IFC. באותו זמן היה ה-IFC ערוץ חדש יחסית וחיפש מישהו שיזוהה עם הערוץ ויהיה הפנים החדשות שלו. גרג שולח להם קלטת בה הוא למעשה מתחנן לתפקיד. הוא אמנם לא זוכה להיות איש ה-IFC אך אנשי הערוץ כל כך מוקסמים ממנו שהם נותנים לו תוכנית קבועה בימי שישי, לפני ואחרי "סרט השבוע" של הערוץ.

“סקאצ'אמגאוזה!!”
בתוכנית "גרג הארנב" המקורית, שהיוותה למעשה פילר לזמן שלפני ואחרי הסרט, וארכה בין שלושים שניות לעשר דקות, תלוי בזמן שצריך היה למלא, ביצע גרג פרודיות משעשעות לסרטים מוכרים. לצורך העניין הורחב הקאסט (שהיה מורכב בתחילה מגרג בלבד) והוא החל לשתף פעולה עם לא מעט שחקנים אמריקאיים-מיוצרים אחרים, ביניהם וורן הקוף דימונטיגיו, ופרידריך "הרוזן" בלה, כמו גם עם שחקנים בשר ודם.

במשך 27 שבועות הצחיקו גרג וחבריו את צופי הערוץ. התוכנית היתה חדשנית מסוגה, צולמה ברובה בספונטניות, באילתור של השחקנים מקווי עלילה כלליים ביותר שנקבעו מראש, וניתן היה להבחין בכיף הגדול של השחקנים על הסט. זה בעצם מה שייחד את "גרג הארנב" כל כך.

עד שבאו פוקס ושינו הכל.

עם ההצלחה ב-IFC, היה זה רק ענין של זמן עד שהוליווד תרים טלפון. פוקס המרושעת קנתה את גרג וחבריו ונתנה להם את ההזדמנות לה ציפו.

“אז מה הקטע, בלה?”
גרג הארנב (בגילומו של גרג הארנב) חי חיי אבטלה חסרי תכלית בהוליווד עם שותפו הזרוק לדירה ג'ימי (סת' גרין, ווהו!) עד שיום אחד הוא מוצא עבודה בטעות ככוכב תוכנית הילדים הפופולרית "צומת סוויטנאקל".

הסדרה, קצת בדומה ל"המופע של לארי סנדרס", עוקבת אחר עלילות גרג מאחורי קלעיה של "סוויטנאקל", כשהדגש הוא על יחסי בובות-אנושיים, והטירוף הרגיל של שחקנים כשהם לא מול המצלמה. הקאסט המופרע איתו גרג נאלץ להשתלב, כולל בתוכו בצד האנושי את מנחה התוכנית ג'ק מארס המיליטנטי והקשוח, והדוגמגישה האינטליגנטית הרגישה דוטי סאנשיין. בתפקידים הבובתיים הראשיים עמדו פרופסור קוף (וורן דימונטיגיו) האלכוהוליסט המסומם; הרוזן בלה (פרידריך בלה), שהוא לגמרי בלה, בלה, וכל קשר בינו לבין מר סופר של רחוב סומסום מקרי בהחלט; והכוכב האמיתי של התוכנית - אם תשאלו אותי - או כל אחד אחר שצפה בסדרה, הוא טארדי הצב (אהההה), איטי המחשבה.



על כל אלה מנצח תוך כדי כאב ראש לא קטן במאי / מפיק התוכנית גיל בנדר (יוג'ין לוי המצוין), שהוא במקרה גם אביו של ג'ימי. כשחושבים על זה, ליוג'ין לוי יש טייפ קאסטינג לשחק דמויות שהם אבא של ג'ים.

לעולם המטורף הזה נזרקת גם אליסון (שום קשר להאניגן), מנהלת של הרשת, הבאה להשגיח על הקורה בתוכנית, תוך כדי כפיית שינויים חסרי הגיון ויחד עם האיום התמידי של ביטול. טלוויזיה המחקה את המציאות המחקה את הטלוויזיה וחוזר חלילה.

בסך הכול רעיון נהדר לסדרה, עם קאסט מוצלח, כתיבה שנונה והסגנון הגרגי האלתורי שנוצר עוד מימי הIFC היינו מצפים שהסדרה תגיע רחוק. אבל כשמדובר בפוקס...

"אתם לא יכולים לקחת לי את הבלה, בלה”.
אין מה להרחיב שוב יותר מדי על התעללות פוקס בסדרות ובקהל שלהן (למעוניינים, ראו הכתבה על "וונדרפולס" ואנלוגיית הגלידה). במקרה של "גרג הארנב", המצב לא היה שונה במיוחד. כל הטעויות שנעשו עם "פיירפליי" ודומיה נעשו גם כאן. בנוסף, ההתערבות של הרשת בהחלטות ובאופי הסדרה הפכו את "גרג הארנב" המוכר והאהוב של IFC לסיטקום שלא שומר על אחידות ונע בין מבריק לבינוני. הם כפו על היוצרים להכניס מסרים של אחדות, משפחה, יחסי אב ובן ועוד. השיא היה כשבמהלך הפקת העונה הוכרח גרג לעבור ניתוח מקיף בעיניים, והכפתורים החמודים שלו הוחלפו בעיני זכוכית חדשניות.

למרות כל אלה, הסדרה היתה ועודנה מקורית ומרעננת, שלא לדבר על מצחיקה בטירוף, ואולי היתה מגיעה למקומות רחוקים יותר אם היתה ניתנת לה ההזדמנות. יש שיאמרו שהבכירים בפוקס פשוט לא אהבו את העקיצות כלפיהם בסדרה, שהכניסה לתוכה לא מעט ממה שקורה בהפקת התוכנית במציאות, יש שיאמרו שזה רק ענין של מזל. אבל שיבוץ קשה (מול "הבית הלבן") ולאחריו הזזות מרובות בלוח השידורים כדי שמעריצי הסדרה לא יוכלו למצוא מתי היא משודרת, שלא לדבר על שידור הפרקים שלא לפי הסדר הנכון, חרצו את גורל הסדרה.

סוף קוף הכול טוב
כיום, כשלוש שנים לאחר הביטול, אחרי שוורן עבר כמה מוסדות גמילה וגרג החזיר לעצמו את עיניו המקוריות, חזרו השניים לשתף פעולה במתכונת הישנה והטובה של פרודיות על סרטים ב-IFC. נכון, לא מדובר בפריים-טיים עליו חלמו, אבל כנראה שהעולם שלנו לא מוכן עדיין לקבל את השונה והמיוחד. לא מוכן עדיין לגרג הארנב.



אם חשוב לכם לתמוך במטרות המיוצרים, חשוב לכם למען כל אלה שהיו ואינם, שבי, אוזה, אריק, כרובי, עוגי, קרמיט, מיס פיגי ואחרים, צפו ב"גרג הארנב". אם סתם בא לכם לצחוק וליהנות בלי קשר, צפו ב"גרג הארנב". אתם יודעים מה, בכל מקרה שלא יהיה, צפו ב"גרג הארנב", זו בלה של תוכנית, בלה.





"גרג הארנב" (של פוקס), ימי חמישי ב-22:30 ב-Xtra HOT.


תודה לעינת על השימוש בתרגום למחזמר