אז נכון, גם זו פרספקטיבה, אבל צודקת או לא, מכורי האקטואליה בכלל, ובטטות הכורסה החדשותיים בפרט, אשר ניזונים מהחדשות ישירות לוריד, עומדים בפני אינפלציה חדה, ואפילו חדה מאוד. הנוסחה עצמה והרעיון האקטואלי הכללי פועל כבר אצל מורינו האמריקאים, אבל אין מה להשוות כלל וכלל בגלל פוטנציאל הצופים הכל-כך שונה, כמובן. כדי לקבל את הפרופורציות הנכונות כדאי לציין שלערוץ החדשותי הבינלאומי CNN יש נתוני צפייה של בקושי אחוז בארה"ב. כך שההשוואה המתבקשת נפסלת בו במקום מסיבות רייטינג ומספר הערוצים העצום בגולה.

למדינת ישראל, על כל ענייניה הטלוויזיוניים המהותיים יותר והמהותיים פחות, מתווסף בקרוב (28 בינואר) ערוץ ממלכתי נוסף, שנקרא "ערוץ 10", או אולי בכינויו המבלבל כערוץ המסחרי השני,שישדר מהדורת חדשות יומית פעמיים ביום, בערב, בזמנים שונים מאלה של ערוץ 2. מהדורה מרכזית בשעה 19:00, שתימשך כחצי שעה כשעל כיסא המגיש יישב `סופר הסמכות` יעקב איילון (אקס "המהדורה המרכזית") ועוד מהדורה קצרצרה, בנוסח חדשות חצות בשעה 22:00 שתימשך כ- 15 דקות, גם היא בהגשתו.

עד כאן הכל טוב ויפה. עד שמסתכלים על התמונה כולה שכוללת גם את שני הערוצים המרכזיים האחרים - הממלכתי והמסחרי. כאן מתחילה לה אופנה טלוויזיונית ישראלית חדשה. מעין כמיהה לטרנד חדש שממשמש ובא בצעדי ענק. כך ייראה לוח השידורים היומי ממש בקרוב:

מבזקי ומגזיני הבוקר, חדשות אחר הצהרים ("ערב חדש", "שש עם..."), חדשות 19:00 בערב, חדשות 20:00 בערב וחדשות 21:00 המרכזיות, חדשות החצי, השליש והלילה, מבזקים מיוחדים, סיקורים וסיכומים.

השאלה הנשאלת, אם כך, היא האם באמת אנחנו צריכים כל כך הרבה חדשות?


צריכים את זה, מוכרחים את זה, ומחוייבים לזה. למה? במילה אחת: התעדכנות. בשתי מילים - להיות בעניינים. כי הרי מי לא רוצה להיות בעניינים. תראו לי ישראלי טיפוסי אחד שלא רוצה. כזה הוא הישראלי היפה - סקרן (ראה טור מכוניות גדול שנגרם עקב תאונות דרכים בנתיב הנגדי שהופך ונהיה לפקק תנועה ענקי), נדחף (ראה תורים לקניית כרטיסי כדורגל וקופות בקולנוע) וברברן אינסופי (ראה כל מקום אפשרי על כדור הארץ). כי על עניינים אקטואליים רציניים יותר ו/או פחות כולנו נדבר. נדבר על זה בעבודה, עם החבר`ה בפאב או סתם עם האישה והילדים סביב השולחן.

כואבת ומעצבנת ככל שתהיה, האקטואליות החדשותית היא מהות השיחות והנושאים בכל מצב ועם כל אחד. ומי שיכול להעביר כמויות אינפורמציה אקטואליות אינסופיות באופן הרצוי היא היא המדיה הטלוויזיונית. כמדינה שבכל שניה ורגע נתונים ישנם התרחשויות ביטחוניות, כלכליות, חברתיות, פוליטיות כאלה ואחרות, דווקא אנחנו הישראלים צריכים (שלא נאמר חייבים) מדיה אינטראקטיבית מעדכנת ורציפה, בשידורים חדשותיים נטו, ישירות לוריד, ומספר המהדורות הרבות הפרושות בכל שעת מסך אפשרית מספקת לנו את זה ונותנת לצופה הממוצע את היכולת לצפות בחדשות הכי אקטואליות כל זמן שיחפוץ בהם. המבחר העצום יספק לצופים חדשות טריות בערוצים שונים סביב השעון.

המערכות החדשותיות על כל שלוש המתחרות (הטריה, המסחרית והממלכתית) משוועים לתת לנו את כל המציאות היומיות כי להם אכפת (עאלק) כי לנו באמת אכפת מהכל. איך נדע מה קורה סביבנו? איך נדע אנחנו, האזרחים, מול המדינה והבירוקרטיה הממשלתית, אנחנו, העובדים הצנועים, מול ענקי ההון הממשלתיים ואנחנו, שחייבים לדעת תוך דרישה מתמדת לשוויון, לזכויות ולהגינות הכללית (ולשם שאר עקרונותינו הנעליים) את כל האינפורמציה, ביקורתית ומאסיבית ככל שתהיה, מול החבר`ה הרעים, ראשי השלטון ובעלי הוולוואים. את אותה התמונה הכוללת נוכל לראות רק בעזרת ובזכות אמצעי שידורי חושפני אחד - מהדורות החדשות.



הרבה אנשים שואלים אותי, למה לי לנסוע לאמריקה? מה יש שם שאין פה? מה יש לך לחפש שם? וחוץ מזה, הם מוסיפים, בניו יורק נופלים בניינים. קיו?ט. כאילו שפה לא מתפוצצים קניונים ואוטובוסים ובתי קפה ודוכנים בשוק. כאילו הטרור לא מבקר יותר בישראל.

אז זה נכון שעכשיו גם פה וגם שם יש אווירה של לחץ ופחד מטרור והכל, אבל שם, לפחות, ממשיכים לעשות טלוויזיה. אצלנו מה? אצלנו מקימים עוד ערוץ חדשות. כן, כי רק זה באמת חסר לנו פה, חדשות.

כל שעה עגולה, כל חצי שעה אם אתם על התחנה הנכונה.

מבט לחדשות, הקדמה למבט לחדשות, חדשות, עדכון חדשות. די כבר עם החדשות!
זה לא שחדשות זה לא חשוב, כי זה כן. מאוד. אבל לא מספיק לשמוע אותן פעם ביום? בשבילי, אפילו זה יותר מדי.

אני אסתכן בלהיות סופר קיטשית וניו אייג` וונא-בי, ואצטט לכם קטע מבאדולינה, של גבי ניצן: "פוליטיקה אצלכם היא פשוט צורת בילוי, עניין תרבותי... מאז מלחמת המפרץ יש לכם אינפוזיה רצופה של אדולן. תמונות של הליקופטרים, פרשנים צבאיים. כל פעם שאני מבקר בבית של ישראלים, הם מראים לי בגאווה את הממ"ד שלהם, כאילו זה נורמלי לגמרי שלכל בן אדם יהיה בבית מקלט נגד נשק כימי וביולוגי". רבותיי, גבי ניצן צודק! אנחנו בארץ מכורים למלחמה! ואני חלילה לא אומרת שאנחנו לא נמצאים במלחמה אמיתית כבר שנה וחצי, כי אנחנו כן. אבל בשביל זה יש את הצבא, ויש את העורף. ואצלנו אולי כמות המשתמטים עולה וגוברת, אבל מהעורף כולם משחקים אותה גיבורים. ונותנים פרשנות ומתעדכנים כל חצי שעה במה שקורה, ומי נפגש עם מי, וכמה מחבלים עוד נתפסו ומאיזה פיגוע עוד ניצלנו.

חאלס! מה הטעם במדינה משלנו, אם אנחנו לא חיים בה? כי לחיות מחדשות לחדשות, זה לא נקרא חיים. חיים זה תרבות. זה לקרוא ספרים, ללכת לים, לראות הצגות וסרטים ואופרה. והיי, אפילו למנגל תחת כל עץ רענן, זה סוג של תרבות. ואצלנו, במקום להשקיע יותר ביצירה ישראלית, בלעודד ספורטאים, במחשב לכל ילד, בונים מקלטים, וקונים עוד טנקים, ומקימים עוד ערוץ חדשות.

אתם מבינים את זה? זה ההבדל בין פה לשם. כי שם, גם כשנפלו התאומים, אז דחו את טקס האמי, אבל שידרו אותו בסוף. וקונאן אובראיין המשיך לשדר. אומנם הוא סיפר את כל הבדיחות שלו בעצב ובפנים רציניות, וחיכה איזה שבוע עד שהוא חזר למתכונת של תכנית רגילה, אבל הוא חזר. גם דיבר על המצב, אבל גם סיפק לאנשים את מה שאנשים נורמלים באמת צריכים: בידור. כי לחץ ופחד וצרות, זה אנחנו כולנו מספקים לעצמנו לבד, ובשפע.

אצלנו גם ניסו פעם, מזמן, לספק אלטרנטיבה. מול החדשות, ערוץ 3 הציבו טלנובלה של ספלינג, בשמונה בערב. ניסו. קראו לזה "סאסנט ביץ`", וחודש לפני הגעתה של אותה סדרה, כיסו את כל תחנות האוטובוסים בארץ, שלטי פוסטר מדיה ענקיים, שזעקו "יש אלטרנטיבה לחדשות". עאלק אלטרנטיבה. נכון שהרבה עקרות בית העדיפו את זה על פני חדשות, אבל לא מספיק עקרות בית, וגם אם כן, בשאר הטלוויזיות בבית ראו חדשות. בצעד קיצוני ונדיר, הסדרה הזו שרדה בארץ עוד פחות ממה ששרדה בארצות הברית. עד אז, כל מה שלא הצליח לו שם, נחל אצלנו הצלחה היסטרית. ובכן, ספלינג יקר, דוגמניות ותככים ומזימות זה אחלה, אבל לא לפני, אחרי או במקום חדשות. לא בבית ספרנו, לפחות. כי אנחנו באמת מכורים פה למלחמה. זה לא בצחוק. תראו לי עוד מדינה שמתייחסת בכזו רצינות לשירות הצבאי שלך. מילא לעשות צבא כי אנחנו בכל זאת צריכים אחד, אבל לעשות כזה טאררם ממה שעשית שם? ו"טיפקס" הולכים וכותבים שיר "את בתוך הג`יפ שלך, את לא שומעת רדיו", כאילו שזה הדבר הכי נורא שאפשר לעשות.

אז אתם יודעים מה? אני נשארת בגאווה בתוך הג`יפ שלי. ולא שומעת רדיו, אלא אם זה גלגל"צ.



בקיצור, חדשות או לא? תבחרו לבד