אז מה קורה מאחורי הקלעים של תחרות "מלך הכוכב 2"? מיהם אותם משתתפים אלמוניים, מה מניע אותם להשתתף בתחרות, ועל פי אלו קריטריונים הם עושים את הבחירות שלהם? על שאלות אלו ואחרות שמעולם לא שאלתם את עצמכם (כי מה זה באמת מעניין אתכם?) ינסה מסמך דוקומנטרי לא חשוב זה לענות, דרך סיפורה של המשתתפת "מוטב מאוחר", והמשתתפת הזו היא אני.

שמונה שבועות של תחרות עברו לפני שהחלטתי שאני רוצה גם, ועשיתי את הדרוש על מנת להצטרף למשתתפי "מלך הכוכב 2". דהיינו, הצטיידתי בכינוי "מוטב מאוחר" (ההולם גם את שעת ההצטרפות המאוחרת שלי, וגם את ההערות של ברק בכל הטפסים הראשונים, שעדיין לא מאוחר מכדי להצטרף), ומילאתי את הטופס.

אז מה היה באותו שבוע ששבר את עמידתי מהצד? מדוע שמונה שבועות אני עוקבת אחרי התחרות בטלוויזיה ובאתר כאילו אין ביני ובין התחרות כלום, ודווקא למראה הטופס התשיעי שינסתי את מותניי ושלחתי את הטופס בפעם הראשונה? התשובה היא פשוטה: באותו שבוע הגיעו ב"כוכב נולד" לתוכנית הראשונה של שלב הראש בראש, התוכנית שבה התחרו יהודה סעדו, מריאור שחר ושירלי נוב, והפעם, להבדיל משבועות קודמים, השאלה העיקרית לגבי סדר הזוכים נראתה לי קלה להפליא.

וכשאני חושבת שאני יודעת את התשובה קשה לי לעמוד בפני הפיתוי, שכן כולנו יודעים עד כמה מתוקות המילים: "ידעתי!", "אמרתי לכם", "מהרגע הראשון היה לי ברור..." וכיוצא באלה משפטים שאולי לא תמיד נעים להיות בצד המקבל שלהם, אבל תמיד גורמים לנו לחוש חכמים יותר. אחרי הכל, הבסיס של הרצון לנצח בכל משחק ניחושים, הוא הרצון להרגיש שאתה יודע יותר. ובמשחק הניחושים "מלך הכוכב" הדברים נכונים שבעתיים, שכן כבר אמרו חז"ל "איזהו חכם? הרואה את ה(כוכב ה)נולד".

ובאמת, לאחר התוכנית התברר שצדקתי לגבי השאלה העיקרית וצברתי בה את מלוא 30 הנקודות (בהתאם לאסטרטגיה אותה גיבשתי שעלי תמיד לשים את כל הנקודות על אופציה אחת בלבד אם אני מעוניינת להתקדם בתחרות, בשלב מאוחר זה), אולם מתוך 46 הנקודות האפשרויות האחרות צברתי רק 10, כי מסתבר שלא מספיק לדעת את השאלה העיקרית, וצריך גם לענות בתשומת לב גם על האחרות - ולא למשל להצביע לאפשרות שיהיו משחקים כשחושבים שלא יהיו, או להשתמש רק בחלק מהנקודות בשאלת חלוקת נקודות. וכשאני טורחת לברר עם ברק מה בדיוק השתבש לי בטופס (בפניות אישיות כמו שהוא תמיד מבקש), הוא אומר לי שמה אני רוצה, ובסך הכל 40 נקודות זה יפה מאוד. ואני חושבת בלבי, כן, בטח, גם צביקה הדר אומר לכולם שהם שרים מאוד יפה.

בטופס הבא (שני שלי, 10 בכללי), בצעד שעוד ילכו בעקבותיו בתוכנית "כוכב נולד" עצמה, ברק משנה את שיטת הניקוד. ועתה, בין היתר, השאלה העיקרית שווה 40 נקודות, שאותן אני מעניקה לאפשרות אריאלה עדוי במקום הראשון (כי אהבתי את הבחירה והביצוע שלה במיונים לשיר "הצרצרים...") ואסף אברבוך במקום השני (כי הבנתי שהוא פופולרי באתר משום מה).

הפעם אני מגלה כיצד המשחק מתחיל לחדור לאט לאט אל חיי היומיום. תוכנית כוכב נולד בעיצומה, בבית כולם גומרים את ההלל על הביצוע של קסניה, והשופטים גם הם חושבים שאריאלה היתה החלשה מכולם. ואני כבר רואה את כל הנקודות שלי יורדות לטמיון. ואז מגיעות תוצאות האמת, ו-"יש!!! 40 נקודות!!!" אני צועקת פתאום והעיניים של בני ביתי מופנות להן מהמסך לעברי, כשחשד קל לשפיותי מתגנב ללבם. אבל מה אכפת לי, אני מאושרת, אני אפילו זוכה לאזכור אישי בטופס הבא של ברק. מה עוד אני יכולה לבקש?

אולי כדאי לפרוש מהתחרות, עכשיו, כשאני עדיין בשיאי? אחרי הכל, מזל של מתחילים לא נמשך לנצח. אבל כמו שאמר פעם יצחק שמעוני: "התחלתי ולכן אסיים". הגיע הזמן למלא את הטופס הבא, וכאן בפעם הראשונה עמדתי בפני דילמה אמיתית, בין הליכה עם מה שאני רוצה שיקרה לבין מה שאני מאמינה שיקרה. ובמילים אחרות האם לבחור במיכה קירקילן במקום הראשון ובשיר ביטון בשני או להיפך. ולהבדיל מהפעמים הקודמות שגם בהן הצבעתי פחות או יותר גם למה שרציתי שיקרה, הפעם ממש רציתי שמיכה יזכה, ואיך אני יודעת? כי השיקול שהכריע לבחירת מיכה, היה שאם שיר תזכה ואני אפסיד 40 נקודות בגללו אני אהיה שלמה עם הבחירה שלי יותר מאשר אם אני אבחר בשיר ביטון והוא ינצח. אני מעדיפה לדעת שאם כבר הפסדתי נקודות בשביל מישהו זה בשביל מישהו שאני חושבת שהגיע לו.

אז למה רציתי שמיכה יזכה כבר אז? האם זהו סיפורו האישי המרגש? אז זהו, שלא בדיוק. כמי שמרגישה את עצמה כאאוטסיידרית תדיר, לא באמת שייכת להרבה מהמקומות שהיא נמצאת בהם, אני רוחשת חיבה מיידית לעולים חדשים. שכן אני מניחה שהם חייבים להרגיש מידה מסוימת של זרות למקום שבו הם נמצאים. נכון, גם קסניה עולה חדשה, וזה לא נתן לה העדפות אצלי, אבל זה גם כי נראה שהיא כבר בשלב שהיא די השתלבה, וגם בגלל שהיא העידה על עצמה שהיא אוהבת לשיר שירים ולרגש אחרים, ואני ניסיתי באמת להתרגש אבל לא הצלחתי (ואולי סתם היא אף פעם לא ידעה לבחור את השירים הנכונים עבורה). לעומתה מיכה, כבר במיונים היה מאוד מודע לכך שיש בו זרות, יש לו מבטא, והוא צריך להתאים את עצמו, ועצם הנכונות שלו וההשתדלות שלו, יחד עם ביצוע מוצלח לאחד השירים שאני הכי אוהבת ("הבלדה לשוטר אזולאי") הפכו אותו באותו שלב למתמודד שאני הכי רוצה שיצליח (למרות שאני מאלה שרוצה שכולם יצליחו, אלא אם כן זה עולה לי בנקודות). ובקיצור, לא הייתי צריכה לשמוע על סבתא שלו, על מנת לחבב אותו. אבל איך אפשר שלא לשמוע על סבתא שלו? בבוקר יום התוכנית אחרי שכבר שלחתי את הטופס שלי, אני קוראת על כך שבתוכנית מתעתדים להסדיר שיחה בינו לבין סבתו, ואני חושבת לעצמי שאולי זו לא כזו טעות להצביע לו. אחרי הכל, סידרו לו גם סיפור אישי מרגש, אני יכולה להרשות לעצמי לא לדאוג. אבל כמובן שהמציאות מוכיחה לי שההפך הוא הנכון, וגם הסבתא של מישניה לא עזרה לו לקבל את המקום הראשון. ואני הפסדתי 40 נקודות, אבל ידעתי כבר שיהיה מה שיהיה עם מיכה בעתיד, הסבתא לא קובעת.

למזלי, הצלחתי הפעם לצבור 21 נקודות בשאר השאלות, וכך יצא שלמרות הטעות, הצלחתי אפילו לעלות שני מקומות בטבלה, מהמקום ה-80 למקום ה-78.

לגבי שתי התוכניות הבאות אין מה להכביר מילים, אבל מכיוון שזה לא מנע ממני אף פעם להכביר מילים באיזשהו נושא, אני לא מתכוונת לתת לזה להפריע לי גם עכשיו.

אוהד אלישע, עמרי רוטברד ומיכאל עינב, היו שלושת המתמודדים הבאים, שלושה מתמודדים שלא ממש היה אכפת לי מהם לפני התוכנית ובמצבים כאלה, אם מתאפשר לי, אני כמובן מבססת את דעתי על מה שאני חושבת שתהיה דעתם של האנשים ברחוב. הפעם, גונבה לאוזני שיחתם של בני משפחה אחת שאחותי התארחה אצלם בשבת, והם דנו בשאלה האם להצביע לאוהד אלישע כי הוא דתי, או לעמרי רוטברד כי הוא מגן-יבנה, ופסקו כי הם מתכוונים להצביע לאוהד אלישע. סקר מקיף זה הספיק לי כדי לבסס את הניחוש שלי, ולזכות בשאלת 40 הנקודות באותו שבוע. העובדה שלמיכאל עינב היה דווקא ביצוע מוצלח ביותר באותה תוכנית לא באמת הצליחה לגרום לי להצטער שאלו היו התוצאות - 40 נקודות לא הולכות ברגל, והכוח משחית.

בשבוע שאחרי זה, אחותי לא התארחה אצל אף משפחה בשבת, וכך נאלצתי להשקיע במחקר, והלכתי להאזין לכל השלבים המוקדמים של המתמודדים נעמה לוי, כפיר אדרי וניצן קייקוב באתר התחרות הרשמי של כוכב נולד. נעמה לוי בחרה להשמיע במוקדמות את שיר האודישנים של קורדיליה, וזה בלבד היה מספיק כמובן כדי לזכות אותה מבחינתי במקום הראשון, ואילו צביקה פיק היה שמח אם כפיר אדרי היה מלווה אותו בארוחות ערב. לא קשה להבין שמגיע לו גלגל הצלה רק על זה, ואני שוב הצלחתי לסיים עוד שבוע עם ניחוש עיקרי מוצלח ולהתקדם באופן כללי למקום 47.

אחרי שהגעתי למקום הזה, הגיעו שבוע קשה, שבו התגלו זיופי קולות, שונתה שיטת ההצבעה של התוכנית, והיה גם גמר המסלול הרגוע. כמובן שהעובדה המצערת מכולן באותו שבוע מבחינתי היתה שאיבדתי 40 נקודות בהימור על הדר עוזרי (כמו אולי רבים וטובים אחרים). נדלג גם על השבוע שבו ידעתי לזהות שהשופטים מחבבים את קסניה יותר ולכן יחזירו אותה לשלב גלגל ההצלה.

כפי שכבר הבנתם, חיבתי למיכה קירקילן לא יכולה לתת לי להעניק נקודות בשלב זה לאחר מלבדו, וכך הענקתי לו אחר כבוד את מלוא 40 הנקודות וישבתי לצפות בתוכנית. כשהוא ביצע את השיר "אם" של שמוליק קראוס, הבנתי דבר נוסף שאני מעריכה בשירתו: הוא מסוגל לקחת שירים עם נושאים "כבדים" ורציניים, ולהצליח לא להישמע כמו מלכת יופי שרוצה שיהיה שלום בעולם. הוא מצליח לצאת אמין מהביצועים האלה, ואני מעריכה את זה, או אולי רק מנסה להצדיק את העובדה שנתתי לו כל כך הרבה נקודות. אחרי שסוגרים את הקווים ולפני שמחלקים את הניקוד, זוכה מישניה לביקור מפתיע של סבתו ולמרות שאני שמחה בשבילו (באמת), אני גם מתעצבנת לי קצת בלבי, כי בסוף, אם הוא יעלה, אנשים עוד יגידו שזה בזכות הסבתא שלו. אבל אז אני שומעת את דעת השופטים, ואף אחד מהם לא סופר אותו, ואני מתחילה לשאול את עצמי אם לא סידרו לו בהפקה את סבתא שלו עכשיו, כי הם כבר חשבו שהוא מפסיד היום, וזה יהיה עבורו מעין פרס ניחומים שכזה. אין לי הרבה זמן להרהר בזה (רק 32 פרסומות או משהו, אבל מי סופר) ומייד מגיע לו שלב הניקוד הבלתי מזויף.

ועמרי רוטברד עולה, והדר עוזרי עולה, ובשלב הזה אני כבר בטוחה שמיכה לא יעלה, כי כשנתתי לו את כל נקודותיי היה לי ברור שהוא לא יעלה מהמקום הראשון, אך מסתבר שגם כשטועים צודקים (או להפך) ומיכה עלה מהמקום הראשון. וגם אני עולה למקום ה-25 בטבלה, וכשאני שומעת דיבורים על כך שהעונה הזו לא טובה, והתוכניות הן לא כיף, אני באמת לא מבינה על מה מדברים.

עד שלב ההדחות כמובן...

בשלב ההדחות מסתבר לי שלנחש מי יעלה קל הרבה יותר מאשר לנחש מי יודח, ואף על פי ששתי התוכניות היו מוצלחות בעיניי (במיוחד המחווה לשנות השמונים עם שוש עטרי), הרי שהקולות הצורמים בסיום - ההתעלפות של שלומי סבן, וההדחה של נעמה לוי ואריאלה עדוי - יחד עם העובדה שלא צברתי נקודות, גורמות לי להבין שהצלילים הצורמים הם אלו של "כולנו בכוכב נולד משפחה אחת מאושרת", ולא כל המשפחות המאושרות מאושרות באותו אופן.

ובכל זאת, אחרי השבועיים האלה בהן לא השגתי אף נקודה מניחוש המשתתפים שהודחו אני מוצאת את עצמי במקום ה-24. התקדמתי שלב אחד. הכיצד? את הכל אני חייבת כמובן למדיניות שאלות הבונוסים שלי בטפסים הראשונים שמילאתי, בהם את כל הזוכים במקומות הראשונים לא העברתי לגמר (כי סטטיסטית, יש רק שלושה בגמר ואני אצא צודקת בלפחות שלושה מקרים, הרי אף אחד לא חושב שבאמת אפשר לדעת משהו כבר אז) ושלב ההדחה הצדיק את המדיניות הזו, כשבשלב זה מקפידים להדיח רק מתמודדים שזכו במקומות הראשונים ולא בשום גלגל הצלה כלשהו.

המתמודד היחידי שהתפלק לחצי הגמר ללא גלגל הצלה היה אוהד אלישע, זה לא באמת הפתיע אתכם שהוא לא עלה לגמר ככה, נכון?

וכך נשארנו עם שני חצאי הגמר - הראשון שתוצאותיו כמו היו ידועות מראש, והשני שהיה שקול הרבה יותר. ולמרות שידעתי את התשובה לשאלה העיקרית בחצי הגמר הראשון ונתתי לאפשרות הזאת את מלוא חמישים הנקודות, הרי שרוב המשתתפים האחרים בתחרות עשו זאת גם הם ואף היטיבו לנחש בשאלות האחרות, וכך יצא שירדתי והגעתי שוב למקום ה-25.

יש לי רק עוד שני טפסים למלא, יש בערך 400 נקודות בונוס שאני לא יכולה לזכות בהן כי לא מילאתי את הטפסים הראשונים, ובעצם איבדתי כל סיכוי ממשי שהיה לי בתחרות הזו אם בכלל, או שלא?
אז אני מחליטה שאם כך, הסיכוי היחידי שלי בעצם הוא ללכת על הניחוש שאני באמת רוצה, שלא סביר להניח שיקרה, אבל אם יקרה מה שצפוי, גם ככה אין לי כבר סיכוי, ואם יקרה דווקא מה שאני רוצה, אז...

בערב אני אצל חברה מול המסך. "היום אני מפסידה 50 נקודות", אני אומרת לה, "הצבעתי עבור מיכה במקום הראשון ושיר במקום השני". אבל לה דווקא יש אמון בי: "להפך, היום את זוכה", היא אומרת, "את רוצה ואת תזכי". אז אנחנו יושבות מול המסך, ומיכה שר שיר של "היהודים" - "סימן טוב או רע", אני שואלת את עצמי, "האם זה אומר שהוא הולך בדרכה של נינט, או שאולי זה אומר שהסיכויים שלו קטנים? כי האנשים שהצביעו לו קודם אוהבים אותו אחרת". ואז הוא מבצע את השיר "Smells Like Teen Spirit" של נירוונה, שמעולם לא הבנתי את מילותיו עת שמעתי את הביצוע המקורי, והופתעתי לגלות שגם בביצוע שלו, אני לא מצליחה להבין את המילים משום מה, אבל זה לא משנה, כי מה שבאמת חשוב הוא שלב ההצבעה, וכששיר ביטון (שעשתה ביצוע טוב לשיר של רבקה זוהר) מוכרזת במקום השני, למרות מה שאמרתי קודם על גלגלי הצלה, אני חושדת בכך שאוהד אלישע הולך לגמר והנקודות שלי הולכות לפח. אך לא פח, כי אם מהפך, וצעקת "יש!!! 50 נקודות!!!" שהיתה מביישת את צעקת ה"יש!!! 40 נקודות!!!" מהתוכנית השנייה, היתה אמורה לצאת מפי, אלמלא הייתי מתפדחת במקצת מהחברה אצלה הייתי, וכך הסתפקתי בקריאת שמחה רגילה או משהו.

וכשאני זוכה לאזכור נוסף בכתבה "מלך הכוכב 2 - הגמר" (ברק כותב עליי, יי!), על כך שלא הופתעתי מהזכייה של מיכה, אני תוהה האם באמת ניתן להגיד זאת כך.

וכך, ממרומי המקום ה-13, כל מה שנותר לי לעשות הוא רק למלא את הטופס האחרון ולחכות לגמר, אבל הבחירה הפעם קשה לי מתמיד. אם אמרתי שאני מחבבת את מיכה קירקילן בגלל תחושת האאוטסיידריות שבו, הרי שגם יהודה סעדו לא חסר אותה. נכון שיהודה משדר מן אאוטסיידריות האומרת "אני לא מבין מה אני עושה פה בכלל ואני לא בטוח שאני רוצה להיות פה בכלל כי יש דברים חשובים יותר בעולם מהתוכנית הזו", ומיכה משדר "אני לא מאמין שהגעתי לכאן אבל אני נורא רוצה ונורא משתדל להיות כאן". אבל את שניהם אני מחבבת, והאמת שגם את שיר למדתי לחבב, אפילו שהיא עצבנה אותי בשלבים המוקדמים (היא עלתה לי ביותר מדי נקודות).

אז מה לעשות? אלמלא תחרות "מלך הכוכב" הייתי אומרת לעצמי שמבחינתי מי שיהיה הכי טוב בגמר (לדעתי) מגיעה לו הזכייה, אבל התחרות מכריחה אותי לבחור עכשיו, ואני אפילו מוצאת את עצמי צופה בכל מיני תוכניות פרומו ("ארבעה ימים לפני הגמר", "יומיים ועשר שעות לפני הגמר" וכד') שאני בכלל מתעצבנת על עצם קיומן, רק כדי לגבש דעה. וכן, גם אני לא ממש בטוחה ויודעת איך הגעתי לכאן. אבל מכיוון שאני כבר כאן אני אמלא את הטופס כמיטב יכולתי, ומה שיהיה, יהיה.

אתם יודעים איך זה, זה לא נגמר עד ש...