10. פרק אחד לפני סיום העונה, הוכיחה "הסופרנוס" שוב למה היא הסדרה הטובה ביותר המשודרת כיום בטלוויזיה. על רמת כתיבת הטקסטים, ששומרת על עצמה לאורך כל הסדרה, אין מה לדבר; על רמת המשחק המופלאה של כל אחד משחקני הסדרה - החל מטוני סופרנו עצמו ועד לאחרון השחקנים - אין הרבה יותר מדי מה להוסיף; אבל פשוט אי אפשר שלא לדבר על האירועים המצמררים שעברו על אחת הדמויות היותר מסכנות בסדרה - אדריאנה. כרגיל אצל המשפחה האיטלקית, כל האירועים הגדולים שם מתחילים בקטן: צילום בשחור-לבן של השלכת פסולת לזבל. רק מאוחר יותר מסתבר שמדובר בראיות לרצח שבוצע שם זמן קצר קודם מכן, מה שגורר את הגברת הלחץ על העזר כנגדו של כריס, הוידוי שלה בפניו לגבי פניית ה-FBI אליה כבר לפני שנה והאירועים הקשים שקרו לאחר מכן. הסצנה בה כריס חונק את אדריאנה תוך כדי שהוא צועק שהוא אהב אותה היא מבחינתי אחד מרגעי השיא בעונה המצוינת הזאת, התרגיל הנבזי שעושים לה לאחר מכן כשמספרים לה שכריס בבית חולים נמצא רק מעט נמוך יותר, וגם הרגע בו טוני מוציא את העצבים שלו על כריס הוא עוד רגע מופלא אחד בסדרת רגעים נהדרים שלא מותירים לצופה ולו רגע אחד של שקט. זו פשוט טלוויזיה במיטבה.

9. יממה לאחר מכן, כשעוד ניסינו להירגע מהאירועים הסוערים הללו, קיבלנו פרק מבריק נוסף אצל החבר'ה ה"אבודים" על האי. כל הסיפור על ששת המספרים המוזרים הללו, שגרמו מצד אחד לזכייתו של הרלי בהגרלת הלוטו הענקית, ומצד שני הביאו לו מזל רע במיוחד, והקשר הלא ברור שיש בין המספרים הללו לדניאל והצוות שלה מלפני 16 שנה, הוא סיפור מרתק, ביזארי וקריפי לחלוטין. ולא רק שלא קיבלנו תשובות בסוף הפרק, הרי שקיבלנו שאלות רבות אחרות. למשל: מה הקטע עם הפתח המוזר הזה, ולמה המספרים הללו נמצאים גם עליו? האם נתחיל לקבל תשובות מתישהו?

8. "וונדרפולס" נפתחה השבוע בסטאר וורלד, והצדיקה את רוב השבחים שנכתבו עליה. סצנת ה"מתי הפעם האחרונה שהיתה לך אורגזמה?" נמצאת אצלי גבוה ברשימת הקטעים ההזויים השבוע בטלוויזיה, בדיוק כמו גם המשפט המפורסם "התחת שלך מצלצל" והמשפט הקצת-פחות מפורסם שמגיע אחריו: "ולמה יש לך תחת אם אתה לא עונה לו?". מבריק, קליל, וכיפי. ובפסקול אפילו קיבלנו את Electric Soft Parade, כך שבכלל יש סיבה לחגיגה (חוץ מכל הקטע הזה של הביטול, כמובן).



7.5. דרמה מוזיקלית דרמטית קומית (אל זו היומית עוד נגיע בהמשך) החליפה השבוע את "קרניבל". על פי הפרק הראשון של "בלאקפול" אפשר להגיד כמה דברים: קודם כל - שרה פאריש! ווהו! שנית - דיוויד מוריסי, שמגלם את ריפלי, השחקן הראשי בסדרה, מצליח קצת לעצבן עם המשחק המוגזם שלו. מעבר לזה, חלק מהשירים, למרות ההעמדה הנחמדה שלהם, היו לא מספיק מלהיבים (אם כי "Boots", השיר שהיה בסוף, היה עשוי בצורה משובחת). אבל בשורה התחתונה, ולמרות הדברים שלטעמי קצת פחות עובדים, הרי שמדובר בפרק ראשון חביב פלוס, שבהחלט יכול להפוך בהמשך לסדרה שחייבים לראות.

7. באיחור אופנתי של שלוש שנים, נפתחה השבוע העונה הרביעית של "חוק וסדר: מדור מיוחד", סדרת-הדיק-וולף-האהובה-עליי-ביותר. ולמרות התואר הזה, בו היא זוכה ללא כל קושי, הרי שפרק הפתיחה, על אף הטוויסטים שהיו בו, לא הצליח להתעלות לרמה גבוהה במיוחד. אחרי כל כך הרבה סיפורים מרטיטים שהסדרה הזאת הביאה לנו, הסיפור על הרוצחת הסדרתית, שהורגת רק אנשים "רעים", לא הצליח לרגש בצורה יוצאת מגדר הרגיל, ועדיין היה הפרק הזה טוב מפרקים רבים בסדרות אחרות ששודרו השבוע.

6. כל כך קשה להיפרד ממשפחת פריור, שניסתה במשך שלוש שנים להגשים לנו את החלום האמריקאי. העסק קשה שבעתיים כשהפרידה מהמשפחה לוותה בבריחתה מהבית של מג עם כריס, כשאביה מודיע לה חגיגית קודם לכן, שלא תטרח לחזור הביתה אם היא מתכוונת לברוח. סופה של הסדרה לא עושה חסד עם אף אחת מהדמויות שכל כך הצלחנו להתחבר אליהן ולאהוב אותן. ככה לא מסיימים סדרה (לא שאפשר לבוא בטענות אל היוצרים, שבזמן הפקת הפרק לא ממש ידעו שזה עומד להיות פרק סיום הסדרה, ולא פרק סיום העונה).

5. השבוע הגיעה לסיומה העונה השנייה של "השיר שלנו" בשלושה פרקי סיום, שהצליחו להעלות מעט את הרמה הכללית של העונה. מאה הפרקים שהסתיימו השבוע הכילו כל כך הרבה רגעים מטופשים, קווי עלילה לא הגיוניים, ודיאלוגים שפשוט לא עבדו, שנדמה כאילו הסיום גאל את הסדרה (ובעיקר את הצופים) מייסוריה. היו גם רגעים יפים בפינאלה - חילוצו של זוהר מהקבר למשל, או החתונה המתבקשת שלו עם נינט. אבל למרות האלמנטים החיוביים הללו, הצליחו להרוס שם עם כמה אלמנטים שליליים, מתוכם נזכיר אחד: ביקום של "השיר שלנו" אף אחד לא מת. לא לתמיד, בכל אופן. אבל לא נורא. משהו טוב אחד יצא מכל הסיפור הזה: אלבום הבכורה של נינט אמור לצאת סוף סוף לדרך. בהצלחה, ממי.

4. "עמוק באדמה" לא מצליחה להתרומם העונה. למרות סצנת החלום היפה של פדריקו ולמרות סצנות השריפה והופעות האורח (מישל טרכטנברג ככוכבת מטומטמת? איזו הברקה!) של המפתח ושל אלן דג'נרס, הסדרה פשוט משעממת. רוב קווי העלילה לא מעניינים: קלייר הולכת למסיבה, רואה את האקס שלה ונגעלת מהשפם שלו, לנייט יש רומן חדש, שמתברר כסתם סטוץ, גם לברנדה יש אחד עם שכן נלהב מדי, רות' צריכה להתמודד עם השגעונות של ארתור, וקית' צריך להתמודד עם עולם שומרי הראש. לא בשביל זה פתחנו טלוויזיה על הזכיינית הזחוחה ביותר בעולם.



3. "המוח" היא תוכנית שמוקלטת מראש. זה עדיין לא נותן את הלגיטימציה לאירוע כמו שקרה ביום חמישי האחרון. "ארבע פרסומות וחזרנו" הכריז ארז טל ביציאה להפסקת הפרסומות הראשונה. כשחזרה התוכנית משהו כמו עשר פרסומות וחמש דקות לאחר מכן, שמענו את המשפט "לפני שתי דקות...". קשת, אתם לא מבינים שזה מבזה בעיקר את עצמכם? גם המשפט "אחרינו עמוק באדמה" שנאמר על ידי טל בסוף התוכנית היה שגוי מיסודו, מהסיבה הפשוטה שאחרי "המוח" שודר פרק חדש בסדרה "חברים", שרק לאחריו שודר הפרק של "עמוק באדמה". נו, קשת. הזכיינית שחושבת שמותר לה הכל (1)

2. גם אצל טלעד העסקים כרגיל, ופתיחתה של "זהות בדויה", שעל פי העדכון האחרון היתה אמורה להיות ב-22:20 הוקדמה בדקה, והפרק נפתח ב-22:19. כבר דיברנו כאן בעבר על כמה שזה נורא להקדים שעות שידור של תוכניות, נכון?

1. ביום שני האחרון החליטה קשת לשנות לחלוטין את לוח השידורים של אותו יום. במקום "כוכב נולד", "כוכב נולד - התוצאות", ו"חברים", הוחלט לשדר את "כוכב נולד", "אלביס והאישה המסתורית" ו"כוכב נולד - התוצאות". תגידו, קשת, חשבתם על הצופים הקבועים של "אלביס" שלא מתעניינים ב"כוכב נולד"? אתם מודעים לזה שהם הפסידו פרק? קשת - הזכיינית שחושבת שמותר לה הכל (2)

עוד 1. ביום חמישי האחרון שינתה קשת שוב את לוח השידורים שלה, ובמקום "המוח", "אלביס" ו"עמוק באדמה", שידרה פתאום את "המוח", "חברים", ו"עמוק באדמה". אני כבר לא מדבר על כך שכרגיל היו גם הפעם משהו כמו שלושה או חמישה לוחות שידורים עם זמנים שונים לחלוטין (כשבסופו של דבר נפתחו התוכניות בשעות שלא פורסמו באף לוח), אבל שוב נכנס כאן העניין של "צופים שלא מעניין אותם המוח וכן מעניין אותם חברים, פשוט פספסו את התוכנית". ושוב לקשת לא אכפת, ושוב קשת חושבת שמותר לה הכל - פעם שלישית ואחרונה לשבוע זה. ככה לא עושים טלוויזיה.


בשולי הממיר
בפרק האחרון של "חלום אמריקאי" הופיעה מייגן גלגר בתפקיד האם שנוסעת להביא את גופת בנה. גלגר שיחקה ב"צ'יינה ביץ'", בה שיחקה גם גייל אוגריידי, היא אמא פריור.

ג'ו פוליטו, הבלש קרוסטי ז"ל מ"רצח מאדום לשחור", הופיע בתפקיד אורח ב"עקרות בית נואשות" כבעל חנות המזרנים ששוכר את גבריאל כדוגמנית. באותו פרק, באמת מזמן לא ראינו אותה, התארחה גם מיס לנינגהאם כגב' מקלקסי, שכנתה של לינט.

נואל מ"פליסיטי" חזר להופעות אורח ב"סקרבס" בפתיחת העונה השלישית. בפרק של יום שלישי התארח גם השחקן לי ארנברג בתור ד"ר מויר. ארנברג רשם תפקידים רבים ברזומה שלו, בין היתר ב"אנג'ל" בפרק "גיבור" מהעונה הראשונה, ובפרק "סוזי" ב"סיינפלד", בתור הבחור המסכן שבטוח שג'רי הולך להרוג אותו לאחר שנלכד בתא המטען שלו. בפרק של יום שישי הגיחה לפתע השחקנית מורין מקורמיק (מרשה בריידי, מ"משפחת בריידי") בתפקיד עצמה.

קרי לין פראט, שהיתה מיסי בלנקאפ הדתית ב"ג'ק ובובי", קפצה לבקר ב"ניפ/טאק" כקארה פיצ'גרלד הדתית אף יותר.



בילי קמפבל, הלא הוא ריק מאנר מ"להתחיל מחדש", הופיע פתאום ב"או-סי".

קוונטין טרנטינו התגעגע לסידני בריסטו, אז הוא חזר לתפקידו המרושע כאיש שמאחורי "האיש" ב"זהות בדויה".

וויין בריידי מ"של מי השורה הזאת בכלל?" הופיע ב"סטארגייט" כג'אפה הראשי של ארס.

ברברה עדן, הידועה בתפקיד ג'יני מ"אני אוהב את ג'יני", קפצה לבקר בתור דודתה המגעילה של "סברינה המכשפה הצעירה". מזל שלא ראינו אותה גם ב"מכושפות".

החולה השבועית ב"האוס" היתה לא אחרת מלסלי הופ, טרי באוור מ"24".

ולסיום, ענייני תרגום: כשג'ינה, אחותו של ג'ואי ב"ג'ואי", מדברת על השמלה המיוחדת שלה שדורשת 4 בטריות להפעלה, שזה משהו שהייתי רוצה לראות, התרגום הוא ש"החזה שלה נראה כמו סוללות", שזה משהו שבאמת הייתי רוצה לראות (שלמקו GRAS).