אם יש משהו שווסלי זקוק לו בסוף הפרק זוהי נחמה, חיבוק אבהי שיגיד לו שהכול בסדר, שום נזק לא נגרם, ואבא אוהב אותו בדיוק כמו שהוא. אבל אבא של ווסלי נמצא במרחקים, וגם אם היה לידו סביר להניח שהוא לא היה מסוגל לספק לו את הנחמה לה הוא כה זקוק. וכך למרות שלשאר הדמויות יש את הכוונות הטובות ביותר, הנחמה שהן מציעות לו היא כזו שהוא לא באמת יכול להתנחם בה.

לפחות אנו, הצופים, זוכים לאחדים מהרגעים המשעשעים ביותר, למראה אנג'ל וספייק המנסים לגרום לו לחוש טוב יותר לגבי עצמו, על ידי כך שהם מספרים לו כיצד הרגו הם את הוריהם בזמנו. ולמרות שווסלי מפסיק את ספייק באמירת תודה, ושכן - הוא מנוחם, אנו רואים שהאמת לא יכולה להיות רחוקה יותר מכך. איכשהו העובדה שהוא הידרדר לדרגת ערפדים חסרי נשמה לא ממש מנחמת אותו.

פרד מנסה לספק לו מוצא נוח מהסיטואציה הקשה, ובכך מציעה לו אפשרות נחמה ממשית יותר - משהו בו ידע שזה לא באמת אביו. אבל ווסלי לא קונה גם את הנחמה הזו, "לא, אני הייתי בטוח שזה הוא. את היית שם, אני הרגתי את אבא שלי".

העובדה כי ווסלי מעיד על כך שהוא סבר לאורך כל הדרך שהמדובר באביו האמיתי, מבחינה חיצונית והתנהגותית, אולי אינה מועילה לרגשות האשם שלו, אבל לנו היא מספקת רשות להסיק מסקנות לגבי מערכת היחסים של ווסלי עם אביו האמיתי, דרך התמונה שהוצגה לפנינו בפרק.

אחת הפעולות של הרובוט הנ"ל שמחזקת את הרושם שההתנהגות הרובוטית הזו, היא בדיוק ההתנהגות של אביו של ווסלי, ולא של רובוט בעל אג'נדות משלו, היא העובדה שכאשר הוא גונב את החפץ המאפשר לשלוט באנג'ל מהכספת של ווסלי, ואין בסביבתו עדים, הוא רק הולם בווסלי בחוזקה אולם לא הורג אותו אף על פי שזה היה בטוח יותר עבורו לעשות זאת. ייתכן כמובן שזה רק כלי תסריטאי שכל תפקידו הוא לגרום גם לצופים להאמין עד שלא מתברר אחרת כי המדובר באב האמיתי (וחוץ מזה אנחנו לא באמת רוצים שווסלי ימות, נכון?). ייתכן שזו דרכם של הכותבים לומר לנו שקשה בימינו לדעת מי טוב ומי רע, וייתכן מאוד שרובוט האב שייך לצד של הטובים (השערה שנותרת בעינה גם עד סוף הפרק, שבו ווסלי ואנג'ל מבינים שייתכן שעכשיו הם צריכים להיזהר לא רק מהרעים אלא גם מהטובים). והטובים כידוע לא ממהרים להרוג כל עוד יש בידם אפשרויות אחרות. אם כי מסצנת הפתיחה נראה כי הרובוטים הללו לא כל כך בררניים במי שהם פוגעים, כך שההסבר הזה לא יכול לספק לחלוטין. במיוחד בהתחשב בעובדה שהם ממטירים צבא של רובוטים על "וולפראם והארט", זה לא שהם באמת מנסים שלא לפגוע בחפים מפשע, כמו שמוכיח גם האיום על חייה של פרד.



וישנה כמובן אפשרות שלישית (שלא בטוח שכיוונו אליה, אבל חוץ מזה שהיא הגיונית, היא גם עושה את מלאכת הסכפו"ש קלה יותר) - המדובר הוא ברובוט שתוכנת כך שהוא לא יוכל לבצע מעשים שאביו של ווסלי לא היה עושה. מה שאומר שאת כל המעשים שראינו את הרובוט עושה, אביו של ווסלי אכן מסוגל לעשות, ולא רק על פי עדותו של ווסלי שאולי לא מעריך נכונה את אביו.

בכל מקרה, השאלה החשובה ביותר בפרק היא לא איזה מין אדם הוא אביו של ווסלי באמת? אלא איזו השפעה היתה ועודנה לאביו של ווסלי על חייו, וכיצד הדבר משפיע גם על יחסיו של ווסלי עם שאר הדמויות? על זה בדיוק הסכפ"ש הזה ינסה לענות, אך לשם ההבנה הזו אנו נלך קצת אחורנית בזמן.

ווסלי ואביו
"כולם יודעים שפוטרת (ממועצת הצופים) כיוון שאינך מסוגל לעשות שום דבר כמו שצריך, שום דבר לא יגרום לו להיות גאה בך" - כך אומר השד לווסלי בפרק "מתחת לעור". מחילופי הדברים בין השד לווסלי ניתן להבין שהמחשבה הזו נמצאה תמיד אי שם במוחו של ווסלי מתחת לפני השטח. הוא לעולם לא יצליח לגרום לאביו להתגאות בו. וזה לא שהוא לא ניסה.

מה קורה למי שגדל בצלו של אדם סמכותי ושיפוטי, שלא משנה כמה שהשתדל לרצות את אביו, אביו תמיד מצא אותו חסר? איזה מין מבוגר הוא יהפוך להיות?

בפרק "ללא פרד" אומר ווסלי על הוריה של פרד ש"הם אהבו אותה, תמכו בה, ולא צימקו אותה לגוש של מודעות עצמית עם הנזיפות האינסופיות, ההשפלות הלעג וה..." לפני שהוא קולט שהוא חושף בעצם את הצורה שבה הוא רואה את עצמו, כתוצאה ממערכת יחסיו עם הוריו. ואם לשפוט על פי התנהגותו של ווסלי הרי שזה באמת כך, הוא הפך לאדם שרואה את עצמו דרך שתי מסננות שיפוטיות - האחת שלו, והשנייה של אביו. כל מעשה טוב, כל הצלחה, היא עוד נדבך בניסיון חסר הסיכוי להוכיח את עצמו ולקבל את האישור המיוחל לכך שהוא בסדר, וכל טעות היא הוכחה לכך שהוא לא.

אין הפרדה רבה בין המעשים לאדם העושה אותם. זה לא "טעיתי, קורה", זה "טעיתי - משמע אני כשלון". לאנשים אחרים אולי מותר לטעות כי אין מהם כל כך הרבה ציפיות אבל מבחינת ווסלי - אם הוא לא הכי טוב, אז הוא לא טוב בכלל (וראינו דוגמאות לכך בפרקים "מתנות פרידה" ו"בילי").

אחד הדברים שמגדירים את ווסלי הוא הצורך שלו שאביו יקבל את מעשיו ולא יראה בו כישלון. הצורך הזה קיים בו ומונע ממנו לחוש טוב עם עצמו על מעשיו הטובים ועל הישגיו. אפילו בשעה שהוא סבור שהוא עושה את הדבר הנכון, כאילו הוא מתבונן בעצמו גם בעיני אביו ומוצא עצמו חסר.

כשהוא פונה לחברי המועצה בפרק "מקלט" ואומר להם שלצדו של אנג'ל הוא היה מועיל יותר במאבק למען הטוב, הוא בעצם מבקש מהם סוג של אישור לכך שבתמונה הגדולה הוא עדיין בצד של הטובים. העובדה שזה מה שהוא חושב מספיקה לו על מנת להמשיך במעשיו, אבל לא מספיקה לו על מנת להרגיש באמת טוב עם עצמו. אך האישור שהוא באמת רוצה, הוא לא של אותם חברי מועצה שמתגלים במלוא עליבותם בהמשך הפרק, אלא את זה של האבא שלו. ואנו רואים בפרק "השתייכות" איך כשמגיע השלב שבו הוא לא מוצא פסול בהישגיו, הוא מעז לנסות להרשים בהם את אביו, ואיך אביו יודע להמעיט בערכו כמעט ללא מאמץ.

קשה אולי לקשר את דמותו היהירה כנער כפי שהתגלתה ב"אמת או חובה" עם חוסר הביטחון שמתגלה אצלו שוב ושוב, אבל זה בדיוק תואם את הפרופיל המתואר בספרה של אליס מילר "הדרמה של הילד המחונן". ילדים הרגישים במיוחד לצרכי ההורה שמגדל אותם ואינם מקבלים מההורה השתקפות שלהם, אלא רק את הצרכים של ההורה עצמו שמושלכים עליהם, יוצרים לעצמם "אני מזויף". "אני" שממלא את צרכי הסביבה, שצריך להיות מושלם, אך בעצם למרות שכלפי חוץ הוא יכול להרגיש דמות ראויה להערצה, בפנים הוא מרגיש קטן מאוד.
בגלל שהתחושה היא של זיוף הרי שכל טעות או כישלון נחווים כ"הנה האמת יוצאת עכשיו לאור". או אז מגיעה נפילה גדולה, והילד תופס את עצמו כנחות ולא ראוי לאהבה.

ווסלי ואנג'ל
אביו של ווסלי אמנם היה הראשון שהוא חיפש את אישורו, הוא הלך לאקדמיה לצופים בעקבותיו ואף תפקד כצופה עד שפוטר. אך למרות שהרצון לאישורו של האב לא נעלם, הרי שהזמן, המרחק והכישלון שלו במועצת הצופים גורמים לכך שווסלי יחפש דמויות אחרות לאשר אותו. אחרי תקופה שבה הוא מנסה לשכנע בעיקר את עצמו שהוא לא צריך אף אחד - הוא צייד שדים נודד - הוא מוצא לו דמות מאשרת חדשה, דמות שבניגוד לאביו גם מצליחה לתת לו חיזוקים ומקבלת אותו - אנג'ל. ווסלי, כמו ביחסיו עם אביו, רואה בו דמות שצריך לרצות ומודל לחיקוי. הוא עובד עבורו והולך בעקבותיו, בין אם בניסיון להיכנס לנעליו על ידי חיקוי ("מסווה הוא מסווה"), ובין אם על ידי לקיחת אחריות וניהול בפועל. אולם גם כאשר הוא הבוס הממונה (בסוף העונה השנייה ובשלישית), ווסלי יודע את המקום של עצמו ויודע גם מי הוא הדבר האמיתי, כמו שהוא אומר לאנג'ל בפרק "זוגות זוגות" - "אנג'ל, אתה היא הסיבה שכולנו התאגדנו, זו השליחות שלך שמניעה את כולנו, נכון שכל אחד מאתנו תורם את חלקו, אבל אתה יחיד במינו".



סיפור החטיפה של קונור הוא גם סיפור כישלונו האישי של ווסלי. הוא "מצליח" לאכזב גם את הדמות המאשרת שמצא לו כתחליף לאישור של אביו. כשהועמד בפני הבחירה בין מה שהוא חושב שאנג'ל היה רוצה שהוא יעשה, לבין מה שהוא חושב שנכון וצריך לעשות. כשהוא מצא את הנבואה השקרית, "the father will kill the son", הוא בוחר לעשות את מה שהוא הדבר הנכון בעיניו (לחטוף את קונור כדי להרחיקו מאנג'ל). הוא יודע שהוא מן הסתם יגרום לאנג'ל אכזבה במעשיו, והוא שונא את עצמו על כך, כיוון שכמו עם אביו הוא עדיין רוצה נואשות את אישורו של אנג'ל. אולם הדחייה של אנג'ל הפעם, אחרי שהעניינים מסתבכים, היא מוחלטת, ושוב ווסלי מנסה לשכנע, את עצמו בעיקר, כי הוא לא זקוק לאיש ולא אכפת לו מכלום. הוא מסתובב בחברת אנשים, ועושה מעשים שהוא יודע שהם לא בסדר, ושחבורתו הקודמת (שלא לדבר על אביו) לא יאשרו, כביכול כדי להוכיח שהוא לא זקוק לקבלה שלהם אותו, הוא כבר גמר את התקופה הזו שלו. אולם אם מסתכלים מתחת לפני השטח רואים שהאנשים שהוא הקיף את עצמו בהם הם אנשים שמביעים לגבי אנג'ל ושות' את אותם הקולות שהוא היה שומע במוחו לגבי אביו - "הוא שונא אותך, הם כולם שונאים אותך, הם לעולם לא יקבלו אותך חזרה" (ג'סטין ב "עמוק בפנים"), או במילים אחרות "אתה לא טוב מספיק בשבילם". דברים דומים גם אומרת לו ליילה לפני הפרידה שלהם ב"צו הבאה". הם אומרים זאת כי הם יודעים שאחרי הכל האישור הזה מאוד חשוב לו וזה הנשק המשמעותי ביותר שלהם נגדו.

הערת אגב - לדעתי אחת הסיבות לכך שווסלי לא מתרצה בקלות אחרי שאנג'ל אומר לו שהוא סלח לו בפרק "מצב בסיסי", היא העובדה שווסלי זקוק לכך שיקבלו אותו כמות שהוא, ולא יקרבו וירחיקו אותו לפי כל מעשה (הוא עושה את זה מספיק לעצמו) עוד לפני שהוא זקוק לסליחה על המעשה הנקודתי. ועובדה היא שהקבלה של אנג'ל אותו חזרה, משמעותית לווסלי יותר מאשר הסליחה שלו. אפשר לראות למשל בפרק "קליע הקסם", איך הרבה אחרי שאנג'ל כבר סלח לו לכאורה על חטא החטיפה, הוא עדיין מרגיש בצורך לפצות את אנג'ל על מעשיו, הוא מתנדב להביא את קונור כי לדבריו הוא כבר חטף אותו בעבר. ווסלי לא סולח לעצמו כל כך מהר.

בפרקי העונה החמישית היחסים של ווסלי ואנג'ל נראים לא כל כך ברורים, מצד אחד נראה כי אנג'ל משתף את ווסלי יותר מאשר את השאר (ווסלי הוא היחידי שאנג'ל סיפר לו על ספייק), אבל מצד שני ברור כי אין ביניהם את אותם יחסים טובים שלפני החטיפה. מה שעוד לא ברור, הוא איך ווסלי מסביר לעצמו כל מיני דברים שקרו כתוצאה מאירועים שנמחקו מזיכרונו (כמו מערכת יחסיו עם ליילה, או את יחסו הנוכחי של אנג'ל אליו), וכמה מהם הוא באמת זוכר.

ווסלי ופרד
אם אביו של ווסלי ואנג'ל הן דמויות שווסלי מחפש את אישורן אף על פי שהוא מודע לכך שיש להן גם צדדים לא סימפטיים, הרי שפרד היא דמות אידיאלית עבור ווסלי, היא לא יכולה לעשות רע גם כשהיא עושה רע ("סופרסימטריה"). הוא מעריך את חכמתה, את תמימותה, את כולה. סביר להניח שהעובדה שהיא העדיפה את גאן על פניו, תרמה את חלקה להלך הרוח בו הוא היה שרוי בעת שמצא את הנבואה לגבי האב שיהרוג את הבן, ולתחושות שלו - שהוא אינו ראוי כמו האחרים.



אם היא תחזיר לו אהבה, זה יכול להיות האישור האולטימטיבי עבורו, זה שהוא אף פעם לא יכול היה לקבל מליילה - לא משנה כמה רגשות הוא יפתח כלפיה, כי הוא יודע היטב שהיא לא בצד של הטובים. וגם לא מווירג'יניה שמערכת יחסיו עמה התחילה מהתחזות שלו למישהו אחר. וכך, למרות שפרד נוטה להתלהב מכל מי שבסביבתה שהוא לא ווסלי (אנג'ל, גאן, נוקס), ווסלי עדיין נושא אליה עיניים. אם אביו הוא האדם שהוא חיפש את אישורו בעבר, ואנג'ל הוא מי שהוא חושב שהוא מקבל את אישורו בהווה (כיוון שקונור לא קיים בזכרונו), הרי שפרד היא סוג של תקווה לעתיד.

“It comes down to trust”
זהו המשפט הפותח את הפרק, ואכן, הרבה מהנושאים המועלים בפרק קשורים באמת בנושא האמון. ל"וולפראם והארט" יש הנהלה חדשה והדבר יוצר בעיות אמון בין הלקוחות הישנים לבינה, כמו גם בין ההנהלה החדשה לעובדים הותיקים יותר.

גם בין איב לספייק לא בדיוק שורר אמון, וספייק מעלה תהיות לגבי העובדה שאיב עוקבת אחרי מעשיו ואחרי העובדה שהוא מתחיל לשלוט בגופו, מה שמביא אותנו לתהייה למי באמת היה מיועד אותו תליון שהציל את סאנידייל, ומהם בדיוק האינטרסים של איב.

אבל זוהי בעצם עלילת משנה - בעיות האמון העיקריות שעולות לדיון בפרק הן בין ווסלי לאביו, ובין ווסלי לאנג'ל. הסצנה שבה אנו מגלים שעדיין יש בעיות אמון בין אנג'ל לווסלי בעקבות אירועי העבר עם קונור, היא זו בה אנג'ל מדבר עם איב אחרי שהוא מסיים לנזוף בווסלי על חוסר זהירותו בפעולה עם פרד. מתוך דבריו של אנג'ל באותה שיחה עולה כי אחד הדברים באופיו המקשים עליו ביותר לתת אמון בווסלי הוא הצורך שלו בשליטה.

נכון שכולם זקוקים למידה של שליטה זו או אחרת בחייהם, וכולם מודעים לכך שאין שליטה מוחלטת, אולם אנג'ל, שבתוכו מתמודדים דרך קבע הצרכים הערפדיים והנשמה, מרגיש לא פעם כי ערעור תחושת השליטה שלו על הנעשה סביבו מערערת את השליטה העצמית שלו. כך קרה עת "וולפראם והארט" שיגעו אותו עם דרלה, והוא הרגיש שהוא הולך ומאבד שליטה עד כדי כך שחש צורך להרחיק את כולם מעליו לפני שיגרום להם נזק, וכך היה עת נודע לו על כך שווסלי חטף את קונור ממנו. מראה פרד הפצועה בתחילת הפרק שב ומעמת אותו עם התחושות הללו, איב מעלה את האפשרות שהוא התייחס בחומרה יתרה לווסלי כיוון שהוא עדיין לא סלח לו על חטיפת קונור, אולם מתשובתו של אנג'ל לאיב ברור כי הוא מודע לכך שכוונותיו של ווסלי אז היו טובות. הוא גם לא ממש מתווכח עם איב כשהיא מעלה את האפשרות שאולי ווסלי ידע אז מה הוא עושה כי עובדה שקונור מאושר עכשיו, והכול הסתיים בטוב. מה שהוא אומר לה הוא "אני פשוט רוצה להיות מיודע" - הוא צריך להרגיש חלק מהתהליך.



אבל האם באמת אפשר לתת אמון במישהו כשיודעים שלא תמיד יכולים ליטול חלק בכל החלטה שלו, ולא כל החלטה שלו תהיה מוסכמת עלייך ותסתיים בטוב?

אז אנג'ל נוזף בווסלי על כך שביצע פעולה שלא ברור אם היתה בסמכותו או לא, מבלי ליידע אותו, ו-ווסלי שרוצה את אישורו של אנג'ל מנסה להצדיק את עצמו לפניו ולהתקומם, אולם כשפרד מגיעה אליו אנו רואים שבעצם הביקורת של אנג'ל מקובלת עליו לחלוטין, הוא מודע לכך שהוא היה לא זהיר. דבריו גורמים לו למצוא עצמו שוב נזוף, הפעם על ידי פרד שטוענת בעצם את מה שהוא טען קודם כלפי אנג'ל - זה אינו תפקידו להגן עליה, היא אחראית על מעשיה, והיא בחרה להגיע לפעולה, נכון שהיא מרגישה רע שכל מה שהיתה צריכה לעשות זה רק להתחבא ושגם את זה היא לא עשתה טוב, אבל זה בגללה ולא בגללו. האמת היא שאם נשים לב, אז דמותה של פרד מתאפיינת לא פעם בכך שהיא מוצאת את עצמה במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון, דבר הנובע מן הסתם מתערובת של סקרנות (מעניין מה יקרה אם אני אדקלם את המילים כשאפתח את הספר...) ומזל רע.

ובדיוק בזה הרגע, כשווסלי נזוף פעמיים על ידי אנשים שהוא חפץ באישורם, את מי רואות עיניו בתזמון מופלא כל כך? את אבא שלו.

אם דיברנו על כך שלא ברור מה בדיוק טיב היחסים בעונה החמישית בין ווסלי לבין אנג'ל, הרי שבין ווסלי לאביו העניינים ברורים לנו הצופים עוד פחות. לכאורה הם שמרו על קשר מסוים, כיוון שווסלי לא ממש מתפלא שאביו יודע היכן למצוא אותו, אולם הוא כן מתפלא שהוא טורח לעשות זאת. הסיבה היחידה שהוא מעלה על דעתו היא שאמו חשה ברע, או משהו דומה, אולם "אביו" בא לכאורה כדי לבדוק את האפשרות של צירופו מחדש לשורת מועצת הצופים.

אנשים לפעמים יוותרו על הניסיון להרשים מישהו כשהדבר נראה חסר סיכוי, אולם הם יתקשו יותר לעשות זאת כאשר מציגים בפניהם את האפשרות הזאת כקרובה מתמיד. זה בדיוק המצב אליו "אביו" של ווסלי ממהר להכניס אותו - מצב של בחינה.

ולמרות שווסלי בכלל לא רוצה לחזור עכשיו למועצת הצופים, ולמרות שהוא אומר לאביו שהוא מבזבז את זמנו, הרי שהתנהגותו חסרת הביטחון בנוכחות אביו (היתקלויות בחפצים למשל), משדרת לנו בעצם עד כמה הוא רוצה שאביו ימצא אותו ראוי, ועד כמה המשימה הזו יכולה להיות קשה עבורו בהתחשב בעובדה שעכשיו הוא לא רק עובד עבור ערפד, הוא גם עושה זאת בחברה שבמשך שנים רבות ייצגה (תרתי משמע) את כל הרוע שבעולם.

מייד כשחבריו של ווסלי קולטים שאביו בא לביקור, הם מתאחדים כדי להעלות את קרנו של ווסלי בעיני אביו. פרד שרק לפני רגע נזפה בווסלי שהוא מתנהג כמו ילד שמרחם על עצמו, מנסה מייד לחפות על הרושם שעשוי להיווצר, ואף מנסה לשווק אחר כך את ווסלי כ"גאון שלהם" לאביו. כמוה, גם גאן לורן אנג'ל ואפילו ספייק מנסים להנעים עליו את הביקור, אולם למרות המאמצים של כולם, נראה כי כל ניסיון להרשים את האב, הופך לעוד אירוע מביך עבור ווסלי. כשהמביך מכול הוא כמובן הרגע שבו ווסלי מפעיל בטעות את הפצצה שהיתה מותקנת ברובוט האנושי שהם לכדו בפעולה הראשונה. בהתנהגותו של ווסלי באותה סיטואציה יש גם רמז מטרים לסצנה על הגג, שכן כשכולם נמצאים בסכנת חיים, חייה של פרד נמצאים אצלו בעדיפות ראשונה.

מעניין לציין עוד כי ספייק שאין לו קשר ממשי בעברו לווסלי, מפגין גם הוא רצון להגן עליו, כיוון שכאשר אנג'ל שהיה שוב חסר שליטה בנעשה במעבדה רוצה לדעת מה בדיוק קרה שם, ספייק מתנדב לדווח לו, אולם כל מה שהוא מוצא לנכון להגיד זה שווסלי היה נציג מועצת התלמידים בצעירותו. גם פרד מנסה להגן על ווסלי, הוא עשה טעות שכל אחד יכול לעשות, אבל ווסלי שכבר ננזף פעם אחת היום על חוסר זהירותו, וששוב "הצליח" להכניס את פרד למצב של סכנת חיים מבחינתו (למרות שכמו שכבר אמרנו היא די מוכשרת בתחום הזה גם בלעדיו) שופט עצמו בחומרה, ונותן את כל הקרדיט על הסוף הטוב לאביו.

הפעם אנג'ל שגם לו היו בעברו בעיות עם אביו מגלה קצת יותר הבנה לטעויות של ווסלי.



בשיאו של העימות מגיעים ווסלי, "אביו", אנג'ל ופרד אל הגג, כאשר אצל כל אחד מהם בולט אותו אפיון של דמותם שדיברנו עליו, אנג'ל שתמיד צריך שליטה נמצא על הגג נטול יכולת השליטה שלו על עצמו לחלוטין, ותלוי לחלוטין במעשיהם של השאר. פרד מובלת על ידי הסקרנות ומגיעה למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. שוב צריך ווסלי לבחור מבין כל האנשים שהוא חפץ באישורם, ולמצוא בקרבו את היכולת לא לתת לזה למנוע ממנו לעשות את המעשה הנכון, אם יש כזה בכלל.

אם חושבים על זה, אז ווסלי הרגע גילה שאביו בגד בו, סיפר לו שקרים לגבי סיבת בואו וניצל את ההזדמנות הראשונה כדי להשיג את מטרת בואו האמיתית - את אנג'ל, או יותר נכון הגרסה חסרת כוח הרצון של אנג'ל. אולם איזה מין ויכוח מנהל ווסלי עם אביו? לא "איך יכולת לשקר לי?" לא "איזה מן אב מוכן לאיים על חיי בנו רק כדי לשרת איזו מטרה לא מובנת?" אלא דווקא - "אני הבנתי את התוכנית שלך (תראה איזה בן נבון אני למרות מה שאתה חושב)" וניסיון לשכנע את אביו שהוא טועה, לא במעשיו, אלא בשיפוט שלו אותו ואת אנג'ל, וניסיון נוסף להבין מדוע אביו לא בטח בו מספיק כדי להתייעץ איתו לפני שהוא עושה משהו.

"אולי אני יודע מה אני עושה, מדוע אינך בוטח בי?" אומר ווסלי. שכן בעיני ווסלי ייתכן אמנם שלאביו יש סיבות טובות למעשיו גם אם אינו מבין אותם, אולם הדבר שהוא באמת לא מצליח להבין הוא מדוע אביו שתמיד היה גורם מכובד במאבק הטוב ברע, לא מוכן לקבל אותו כחלק מהמאבק הזה? מדוע הוא רואה בו כישלון, כאשר כל חייו הוא רק משתדל לעשות את הדבר הנכון, ולרצות את אביו? וכשאביו אומר לו "אתה חושב שזה מה שרציתי, להיות מושפל על ידך?" ווסלי מודה כי מעולם לא ממש הבין מה אביו רוצה ממנו באמת, לא כילד ולא כמבוגר. הוא לא יודע אם היתה זו העובדה שהוא לא הצליח במשימות טוב כמו אביו, או שאביו פחד שהוא יצליח יותר ממנו. האמת היא כמובן שככל שווסלי רוצה יותר את אישור האב כך תחושת הכוח של האב על הבן מתחזקת, וזה בדיוק מה שהגוף הביוני המתחזה לאביו מנצל במאבק נגדו - הוא יודע שווסלי צריך את אישורו והוא יכול להרשות לעצמו לאיים על חייו, ולנסות לתת לו את התחושה שהוא לא מבין דבר, ושלא יתערב. ווסלי לא באמת מאיים על אביו, ומעדיף ללכת בדרך של ויתור על חייו מאשר פגיעה באב. התוכנית כמעט עובדת, אולם אז לוקח "אביו" את הביטחון שלו בצורך של ווסלי באישורו, צעד אחד רחוק מדי, ומאיים על חייה של פרד.

ווסלי כבר לא מתווכח, וכבר לא מנהל משא מתן, הוא רואה איום נשקף על חייה של פרד ויורה. האם זו העובדה שלמרות שהוא יכול להבין איך יטעו בו, ואיך יטעו באנג'ל, אך מי שמאיים על חייה של פרד, לא יכול להיות בצד של הטובים? האם זו הבחירה בעתיד על פני העבר? האם זו אהבתו לפרד שגורמת לו לפעול על פי הרגש כשאין מקום לשיקולים אחרים? או שאולי זו הצטברות של כעסים שהוא צבר על אביו כל ימי חייו, ושמרגע שהוא נתן להם דרור הוא לא יכול היה לעצור בעצמו?




במבחן התוצאה, ווסלי עשה את הדבר הנכון ומכול האנשים על הגג היחיד שנפגע היה בעצם הרובוט המתחזה לאביו, ולא נראה כי היתה דרך אחרת לגלות את מהותו חוץ מאשר להרוג אותו.

עבור אנג'ל דברים מתבהרים והוא אף אומר לווסלי אחר כך "אתה עושה את מה שאתה צריך על מנת להגן על האנשים סביבך, אתה עושה את מה שאתה יודע שהוא הדבר הנכון, לא משנה המחיר. אתה יודע, אף פעם לא הבנתי זאת, אתה האדם שלוקח את כל ההחלטות הקשות, אפילו אם הוא חייב להחליט לבדו". גם ההחלטות של ווסלי זוכות סוף סוף לאישורו של אנג'ל. ייתכן שהסיבה לכך היא שהפעם אנג'ל מצא עצמו בצד הנכון של ההחלטה הזו, והוא מרגיש שהוא יכול לבטוח בווסלי כיוון שהוא ראה רק לפני זמן קצר את הדברים שעליהם מוכן לוותר ווסלי על מנת להגן עליו, וייתכן כי אנג'ל הבין פתאום באמת את המצבים הקשים שמחייבים החלטות קשות, ואת הבדידות של מי שצריך לקחת את ההחלטות האלה, כשהוא יודע שבסופו של דבר תמיד יהיה מישהו שייפגע כתוצאה מכך.

אולם עכשיו גם האישור של אנג'ל אינו מספיק לווסלי, כיוון שווסלי רואה את הדברים אחרת. הוא הבין מדוע אביו לא יכול לאהוב אותו, הוא ראה את מעשיו ומצא את עצמו לא ראוי, הוא החוליה החלשה שלהם, הוא האדם שמסוגל להרוג את אבא שלו. דברים דומים הוא גם אומר לפרד, שגם היא מצאה לו את האישור משלה, "זה לא כאילו שהרגת את אבא שלך, חלק בך ידע שזה לא היה הוא". אבל גם את דבריה אלה הוא לא מקבל, הוא חשב שזה אביו.



אם בסוף הפרק "מסווה הוא מסווה" שקר ההתחזות של ווסלי לאנג'ל הופך לאמת והוא מציל את הנערה וזוכה בה, הרי שבסוף הפרק הזה, התחושה של ווסלי היא שהאני האמיתי והלא ראוי שלו נחשף. למרות שהוא מודה בפני פרד, כי היה זה האיום על חייה שגרם לו ליד הקלה על ההדק - דבר השקול להצהרת אהבה מפיו, הרי שבעיניו התגובה הראויה שלה לכך היא להתרחק ממנו כמה שיותר. המעשים שלו מוכיחים שהוא לא ראוי לה, והוא משלח אותה לזרועות נוקס, למרות שנראה שהיא מעוניינת להישאר ולנחם אותו מעט.

ולאחר שפרד ונוקס עוזבים, אוחז ווסלי בשפופרת ומתקשר לאביו. שמיעת נזיפותיו של אביו על השעות שבהן הוא מתקשר היא הנחמה היחידה שהוא יכול להרשות לעצמו בינתיים.