10. "זהות בדויה" עשתה זאת שוב, וחשפה בפרק אחד את כל הסודות אותם בנתה במשך חצי עונה. לא רק שזה היה פרק מרתק ומשובח, שהכיל המון אירועים מסעירים (ועליהם נרחיב מייד), אלא גם הצורה בה היה הכל בנוי, כשכל פרט הכי קטן שקיבלנו בפרקים הקודמים של העונה הזאת התאים בול לפיתרון שקיבלנו במהלך הפרק. גם דרך הצגת הסיפור הייחודית תרמה לכל העניין - הרי בשקט היה אפשר להציג לנו את השנתיים הללו בצורה ליניארית, ישרה, ורק אחר כך לגרום לסידני למחוק לעצמה את הזיכרון, כשהיא לא תדע מה קרה ואילו אנחנו כן, אבל עצם הפיכת האירועים הותירה אותנו צופים באירועים כאילו מתוך עיניה של סידני עצמה. בראש האירועים בפרק עצמו עומדת הדרך בה איבד לזרה את ידו - מצמרר ומדהים. אחר כך אפשר להזכיר את סידני ששורפת את המעבדה, את הטוויסט בסיום ואת הדרך שבה קנדל מספר לסידני את מה שסידני סיפרה לו במין היפוך תפקידים מרגש. על רקע כל הדברים הללו מעניין להיזכר שוב בפרק החלומות, שבו סידני נלחמת בעצמה (רמז לכך שהיא היתה זו שרצתה להסתיר מעצמה את האמת), כשלפני כן היא נלחמת בלורן (רמז לסיום הפרק). פרק מעולה.

9.5 עוד פרק מדהים של "הסופרנוס". מעל ולפני הכול - הסוף הצפוי אך כה מענג, בו טוני שאינו מסוגל לראות את אחותו מאושרת מדברים שהוא עצמו לא מסוגל להשיג - האושר שבא לה כתוצאה מטיפול וריסון הכעס התורשתי שלהם - מתסיס אותה בכוונה וגורם לה להתפרצות, ומיד אחר כך יוצא מהבית עם חיוך גדול של אושר על הפנים. לעומת האכזריות הלא משתנה של טוני, קיבלנו את השינוי ההדרגתי באישיותו של כריסטופר. החל מהשנאה / קנאה לטוני בי, שהופכת לידידות כשהם נשלחים למשימה יחד, וחוזרת להיות שנאה כשטוני אס מצטרף אליהם, מה שמעלה בכריס את זכרונות הלעג שחווה מצמד הטונים כילד, את כאב הדחייה, ולבסוף מביא אותו לדמעות - אחד הרגעים היותר מרגשים בסדרה (Bosco).

9. לג'ואן, ההיא מארקדיה, ניתנה המשימה: לכי להשתתף במחזמר. אז נכון, במחזמר ההוא לא ממש היו ארנבים (ואפילו לא סמור), וגם לא גילינו פתאום שג'ואן היתה בגן עדן, אבל היו זומבים! והיה נורא מצחיק, בצורה ההיסטרית של המילה, כשחלק מהתפאורה התחיל פתאום לעלות באש, וחלק מהאנשים שעלו על הבמה לא באמת היו אמורים לעשות את זה. והיה שם משהו קסום כזה באנרכיה המוזרה הזאת שהפכה את המחזמר הזה לאחד מההיי-לייטים בעונה הזאת.

עוד 9. ב"סקרבס" ממשיכים לשמור על עונה אחידה ברמתה הגבוהה, שמצדיקה את היותה הסדרה הכי מצחיקה כרגע בטלוויזיה שלנו. השבוע קיבלנו צמד פרקים משעשעים במיוחד, כשראויים לציון מיוחד הביצוע הנוסף של להקתו של טד (הפעם לפרסומות מוכרות); מה קורה כשנותנים לשרת מסור חשמלי; והחלומות האירוטיים על אליוט. אבל שני הקטעים הטובים ביותר היו אלה בהם מנסה ג'יי די להתגבר על מבוכה ואי הבנה על ידי ריקוד מטורף לצלילי "99 בלונים אדומים" בגרמנית - שיר שעדיין לא יצא לי מהראש. פשוט הילארי (Bosco).

עוד 9. עוד פרק מצוין ב"אבודים" (שנכתב, אגב, ע"י דרו גודארד). במרכז הפרק עמדה דמותו של סויר, שעד כה זכתה לפיתוח מועט יחסית (למעט הגילוי לגבי האירוע שקרה לו בילדותו). בסצנה מצמררת גילינו שלא רק שסויר לא הצליח לנקום באדם שהביא למות הוריו, הוא אפילו הרג את האדם הלא נכון. עוד קודם לכן קיבלנו סצנה מצוינת נוספת בדמות משחק ה-"I never" ששיחק עם קייט, שבו גילינו שגם קייט הרגה מישהו בעברה. וזו, אגב, הסיבה שבגללה הרד-סוקס אף פעם לא יזכו באליפות...

8.5. משני הפרקים הראשונים של "מה בנים רוצים" ניתן בהחלט לומר שאי-הצלחתה מצערת. הפרק השני הכיל לפחות שתי סצנות משובחות, כשבראשן הסצנה בה מספר דינו לשני חבריו על הבגידה של אמו באביו, ונשבר תוך כדי כך. תיאור המחשבות של שני חבריו היה מרגש ונשבר בצורה נהדרת בעקבות הסיפור של ג'ונתן על הסיבה בגללה הלך לבית החולים קודם לכן. כל כך חבל שנותרו רק 11 פרקים.



8. מעטות הסדרות שיכולות להתגאות בעובדה שהגיעו ל-300 פרקים. "חוק וסדר" הגיעה לכך השבוע (בישראל, בארה"ב ישודר הפרק ה-350 בפתיחת עונת הסתיו הקרובה) ולכבוד האירוע, חרגו שם מה"פורמט המנצח" וציינו את האירוע בפרק מוזר, ביזארי וקצת הזוי. תוך כדי החקירה הראשית, נופלים "מהשמיים" שלוש חקירות רצח נוספות. הפרק עסק בצורה מצוינת בשאלות נאמנות בין בני זוג (מעין מחווה לבריסקו, הגרוש הנצחי), אבל השם המשקף לפרק - כפי שציין זאת גרין - הוא "ארבע רציחות ותינוקת". לכבוד האירוע וסיום העונה (בשבוע הבא), פניה נרגשת לערוץ הראשון: עוד עונה, בבקשה! (טיימר)

7. ארז טל גאון. אמרו את זה כבר ועוד יאמרו את זה שוב. רק הוא יכול להמציא מחדש את ז'אנר השעשועונים ועוד באופן שכזה. ב"המוח", שאלות הטריוויה הן חלק זניח במשחק, אפילו קלות בכוונה. ידע כללי הוא לא העניין, אלא אסטרטגיית קבלת ההחלטות. הרבה חשיבה, תכנון, מזל, ושיתוף פעולה. מלבד המשחק מול הבית, שחוקיו הם בדיוק כמו של "מי רוצה להיות מיליונר", שאר המשחקים מקוריים לגמרי ובכל אחד מהם טמון לא מעט תחכום. בקיצור, כיף של שעשועון. חבל רק על ההתעקשות להכניס גם אווירת "מציאות" למשחק. במקום שבכל שבוע משתתף אחד יזכה או יעלה לגמר (כמו שהיה ב"כספת"), בכל שבוע משתתף אחד מודח, מה שגם נעשה תוך כדי דיונים ותככים סטייל ריאליטי, המעודדים על ידי ארז, שלא נראה כאילו הוא ממש יודע מה לעשות ברגעים האלה. עדיף היה להשאיר את המשחק בתחום האסטרטגיה ואת הריאליטי לתוכניות הריאליטי (Bosco).
והנה, גם הרייטינג נראה בהתאם.

6. "עמוק באדמה" חזרה לעונה רביעית על רקע המוות הטראגי של ליסה. מלבד סצנת הסיום, רוב הפרק עבר על מי-מנוחות, עם דיאלוגים לא מספיק מעניינים, עם אירועים שלא מספיק זרמו ועם אווירה כללית של "קווי העלילה האחרים קיימים, אבל הם לא ממש חשובים, כי נייט צריך להתאבל עכשיו על ליסה". וכשההרגשה הכללית היא כזאת, הפרק לא זרם בצורה טובה מספיק. ובכל זאת, שתי סצנות העלו את סף הרגש מהצפייה בפרק הזה. האחת - הפלאשבק משיחותיו של נייט עם ליסה והשנייה - זו בה הוא קובר אותה וצורח בכאב אמיתי.



5. טקס פרסי האקדמיה בטלוויזיה נערך השבוע, ומטבע הדברים לא יצא לי לצפות בכולו, אבל ממה שכן ראיתי בלטו לטובה שני קטעים במיוחד: קטע הפתיחה של אסי כהן, עליו תמיד אפשר לסמוך שיצליח להעלות חיוך על הפנים, אם לא ממש לשעשע, ואחד מהקטעים במהלך הערב, בו הוכרזו ארבעת המקומות הראשונים בקטגוריית הסצנה הדרמטית ביותר בטלנובלות, כשבכולם כיכב המשפט "תקשיב לי ותקשיב לי טוב" בארבע הטלנובלות המקוריות שרצו על מסך הטלוויזיה שלנו בשנה החולפת. שאר הטקס (לפחות ממה שראיתי) עבר בשיממון הרגיל בו עוברים טקסים מסוג זה (למעט הפריצה לאולפן "כוכב נולד" בשידור חי, כמובן, כדי לדווח על מצבו של שלומי המתעלף, מה שחשף את העובדה שצביקה הדר ידע שהוא עומד לזכות עוד לפני השידור החי של התוכנית, ושמה שהוצג בטקס כשידור חי היה בעצם מוקלט. העליבות, העליבות).

4. במהלך העונה יצא לי לשמוע לא אחת טרוניות על מה שעומדים לעשות לדמותו של סת' מ"האו-סי", והאמת היא שעד שלא ראיתי את זה קורה באמת, לא האמנתי שאפשר לעשות את זה. בפרק הקודם זה היה מופע-אימים-במצגת-הזוועה-בהשפעת-הקפה, והפעם קיבלנו את סת'-שלא-מתקלח-ומנסה-לגלות-אם-סאמר-עשתה-סקס-עם-זאק-
ותוך-כדי-כך-מבריח-אפילו-אנשים-שלא-מכירים-אותו. למה? למה לקחת דמות כל כך סימפטית וחמודה ו... בסדר, שולתתת!!!1 ולהרוס אותה ככה?

3. להוציא שני קטעים משעשעים, היה הפרק הראשון של "הפמליה" די משעמם, לא מהנה ולא מצחיק, ואפילו הפסקול הצליח להיות מעצבן (חוץ מהשיר של אאוטקאסט). דמותו של טרטל (למה לתרגם ל"צב", yes?) מצליחה להיות מעצבנת ולא במובן הקומי של המילה, ולפחות בינתיים הגרסה הגברית ל"סקס והעיר" נראית חיוורת ועלובה, אפילו אם לא משווים אותה לסדרת הבנות. אבל זה רק הפרק הראשון וכולי תקווה שהפרקים הבאים יהיו טובים יותר.



2. רבות קיטרנו כבר על עונתה השנייה של "השיר שלנו" ורמת הציפיות שלי כבר מזמן נמצאת מתחת לקו האדום (הקו שבו מפסיקים לראות את הסדרה), אבל הפעם דומה שהגיעו שם, לפחות מבחינתי, לשפל חדש. הפרומואים הודיעו בהתלהבות על פרק שמתרחש בזמן אמיתי, במעין מחווה ל"24". אז כן, מחוות ל"24" היו שם, והן אפילו היו חביבות, אבל אם אתם אומרים "פרק בזמן אמיתי" תנו לנו פרק בזמן אמיתי. לא יכול להיות מצב בעולם שהאירועים שם היו בזמן אמיתי, לא כשגידי מקליט מכתבי התאבדות במצלמת הוידאו שלו עם קאטים, ולא כששאלה מקבלת תשובה אחרי ארבע דקות. זה שלכל הטלפונים יש פתאום את הצלצול של "24" - מילא. זה שם בשביל המחווה. אבל זה לחלוטין לא הגיוני שנינט מקבלת אולטימטום מאריאל ("את צריכה לתת לי תשובה תוך 40 דקות") ולא רוצה הסבר על כך, ואפילו מקבלת את זה בשלוות נפש. אם כבר זמן אמיתי, הפרק ששודר למחרת, זה בו גילו מיקי ודנה שיגאל שילון עבד עליהם, התרחש הרבה יותר בזמן אמיתי. וכן, אני מבין שזה מחווה. אבל אם זה מחווה, אז שלא יקראו לזה "פרק בזמן אמיתי". כי זה לא. ממש לא. זה פרסום שהוא הטעיה פחות-או-יותר מכוונת.

1. ולסיום, כמה טעויות תרגום משעשעות, באדיבות אסף רזון: בשידור החוזר של "ג'ואן מארקדיה" ג'ואן ואדם מתנשקים במסדרון בית הספר והפקיד/אלוהים אומר להם: "!Watching the PDA" שתורגם ל"מסתכל ביומן האלקטרוני". הכוונה כמובן לא ל"פאלם" אלא
ל-Public Display of Affection. אצל ג'יי לנו מספרת השחקנית מרישקה הרטינגיי על טיול שהיא ובעלה עשו, ובמהלכו הם טיפסו על שביל ופתאום גילו שהם עומדים על צוק שמשקיף אלפי מטרים למטה. ואז היא אומרת "Suddenly I realized I have vertigo". המתרגם שמע כנראה משהו דומה ותרגם "פתאום הבנתי שאין לי לאן ללכת".


בשולי הממיר
בפרק "התרגום שלי" ב"סקרבס", הרמן דה ג'רמן הוא לא אחר מדריל איפס, עבורו אחיו האוהב ניסה ליצור את האישה המושלמת אי אז בעונה 2 של באפי, ב"דרוש הרכבה" (תודה, רותי).

בפרק של "חוק וסדר" התארח השחקן אוטו סנצ'ז כריינלדו סליאה, הבחור שניסה להשתמש ב"סיכון הכפול" כדי להתחמק מהעונש על הריגת אשתו של אחיו. מדובר באסיר צ'יקו גררה מ"אוז".

ג'ונתן טיילור תומאס קפץ לבקר ב"שמונה כללים פשוטים".

ג'יי מור ונועה תשבי קפצו לבקר, כל אחד מסיבותיו הוא, ב"לאס וגאס".

איוון הנדלר, הארי מ"סקס והעיר הגדולה", הופיע אמש ב"24".

הבחור ששולח את סויר למשימתו השקרית היה לא אחר מרוברט פטריק, T-1000 ב-T-2 וספיישל אייג'נט דוגט בתיקי ה-X.

בסרט הספיישל של"קולומבו" ששודר השבת בישראל 10 הופיע בתפקיד מפקד אקדמיה צבאית, ובהופעה נדירה למדי, פטריק מק'גוהן, הידוע לכולנו בתור "האסיר" מס' 6. היה מרגש. כמו-כן הצוער הצעיר שם הוא ברונו קירבי, ששיחק כעבור שנים את החבר בעל הקול הצפצפני של בילי קריסטל בסרטים "כשהארי פגש את סאלי" ו"תעצרו את העיר", והופיע גם ב"משתגעים מאהבה", "פרייז'ר", "לארי סנדרס", ו"המושבעים" (אסף רזון).