10. פרק הפתיחה של "כולה שלי" ששודר ב-yes היה אחד הדברים היותר מצחיקים השבוע בטלוויזיה. החל מהקטע הקורע לחלוטין עם חולצת הפשתן, דרך הסיפור ההזוי על הבעלות על העיירה, הדמויות המשעשעות והמורכבות, הצילום והעריכה המבריקים והדיאלוגים המצוינים, וכלה בסיום הפרק עם הסבא הנלהב. איזה כיף לראות סדרות כאלה על המסך.

עוד 10. אסף רזון כבר עשה ניתוח מרתק לפרק של "זהות בדויה" ששודר השבוע, ובכל זאת אני לא יכול שלא להתייחס אל הפרק בכמה מילים נוספות. קודם כל, דיוויד קרוננברג, שהזכיר לי ברגעים מסוימים גירסה מבוגרת יותר של וויל טיפין (לפחות בקול שלו, ובחיתוך הדיבור). כל סצנה על המסך בכיכובו היתה נפלאה. שנית, החלומות עוצרי הנשימה של סידני - חיתוך העוגה, המרדף אחרי עצמה במסדרונות (שכללה את אחת הסצנות המבריקות ביותר שיצא לי לראות בסדרה - הצילום על גרמי המדרגות), הקרבות נגד עצמה. ושלישית, הקליף-האנגר שאי אפשר לעמוד בפני הרצון לראות את הפרק הבא בגללו. העונה השלישית נפתחה בסערה, נחלשה טיפה, ובפרקים האחרונים חוזרת לעצמה ומתעלה לשיאים חדשים.



9.5. העונה הרביעית של "24" עושה את כל מה שעשו שלוש העונות הראשונות של הסדרה, אבל רחוק יותר, חזק יותר, מדהים יותר, ונועז הרבה יותר. אם בעונה הראשונה היה סיפור ניסיון ההתנקשות בחיי נשיא ארה"ב אחד מהסיפורים המרכזיים של העונה, הרי שבפרק האחרון ששודר כאן בינתיים - זה פשוט קרה. מטוס ה"אייר-פורס 1" ספג פגיעה ישירה מטיל שנורה ממטוס אמריקאי שנחטף ע"י אחד מאנשיו של מראוון והשעה הבאה של הסדרה תיפתח במציאות שונה לגמרי. עונה מצוינת.

9. קשה להגיד על "הסיפור שלו" - הפרק של יום שלישי ב"סקרבס" - שהוא טוב במיוחד, פשוט כי כמעט כל פרקי העונה עד כה היו לא פחות ממצוינים. אבל הפרק הזה, שעסק הפעם בעולם מזווית ראייתו של ד"ר קוקס, כולל הצצה למוחו הקודח והנוירוטי, היווה את אחד מרגעי השיא של העונה והסדרה בכלל. הצצה אל תוך נבכי הדמות שהיא ד"ר קוקס היא אחד מהדברים שיותר ציפו לו ב"סקרבס" וכשהיא הגיעה וחשפה את קוקס על כל צדדיו ופגמיו, את הצד הפגוע והמודחק שלו (שלא לדבר על כל הדיאלוגים בינו לבין הפסיכולוג שלו שהיו לא פחות מגאוניים) הפכו את הפרק, שוב, לסימפוניה מתוקה מרירה, מצחיקה ומרגשת, והזכירו לנו למה זו סדרה כל כך ממכרת וטובה. בהצלחה ל"סקרבס" בפרסי האמי השנה, מגיע להם (עידו f. כהן).

8.5. "קרניבל" ממשיכה להביא לנו רגעים עוצרי נשימה לצד אירועים מרגשים. הפעם היו אלה האנשים שחטפו את ג'ונסי ואת אשתו, העינויים המצמררים שהעבירו אותם, והפיתרון המופלא בסיועו של בן, שבאותה הזדמנות ריפא לג'ונסי את רגלו הסוררת. מרגש ומקסים. וחייבים להגיד את זה: מפרק לפרק הופכת דמותו של הכומר ג'סטין ליותר ויותר קריפית ו... שטנית, בהיעדר מילה אחרת. איך, איך ביטלו את הסדרה המדהימה הזאת?

8. "עקרות בית נואשות" סיפקה השבוע - מלבד הסצנה המשעשעת בה נפטרת גבריאל מהרהיטים שלה - רגע קריפי אחד בסיועה של הגברת ברי, שהמתינה ליד מיטתו של רקס בבית החולים עד שיתעורר כדי להגיד לו את המילים הארסיות אותם אמרה לו בלחישה מקפיאה. "אני כל כך שמחה שאתה חי, כי הספקתי להגיד לך את הדברים הללו". זוהי תמצית דמותה המרתקת של ברי, עקרת הבית המושלמת מהגיהינום.

7. סצנת הסיום של "חלום אמריקאי" היתה עצובה ומרגשת. ג'ק פריור שהצביע עבור המועמד השחור גרם להתמרמרות השוטרים שעצרו את ג'יי ג'יי על לא עוול בכפו והיכו אותו מכות נמרצות. ככה עושים לגיבור מלחמה?

6. בסוג של מבצע ספק-נועז ספק-ביזארי, הצלחתי להשלים את כל פרקי "בוסטון ליגל" בדיוק בזמן כדי לראות את פרק סיום העונה בערוץ 3. אז נכון שבפתיחתה של הסדרה יש כמה קווי עלילה קצת דביליים, ונכון שדמותו של אלן שור כפי שהיא מצטיירת רק לצופי "ליגל" שלא ראו את העונה השמינית והאחרונה של "הפרקליטים" היא קיצונית מדי, וחסרה חלק מהמאפיינים שנחשפו רק אל מי שראה הכל בסדר הנכון, אבל בשלב מסוים מתרגלים לקפריזות המוזרות של דני קריין ("דני קריין!"), ומגלים שמתחת לפני השטח מדובר בסדרת דרמה חזקה ובוטה שעוסקת בנושאים חשובים בצורה נועזת (ההקבלה של השוטרים המכים למדיניות בוש למשל, או צנזור משדר החדשות של FOX ע"י מנהל בית הספר), ועושה את זה בצורה מעניינת ומרתקת. מה גם שהסדרה פשוט מאוד מצחיקה. אני מחכה בכיליון עיניים לעונה הבאה.

5. "מכת מדינה", הפקת המקור החדשה של ביפ, היא תוכנית איומה ונוראית שעשויה בטעם רע ("אוי ואבוי! אף אחד עוד לא התאושש ממכת ה"קו 300" הקטלנית) והיתה מקבלת ציון נמוך בהרבה אלמלא היתה עשויה בצורה טובה לסוגה. בתור תוכנית סאטירית ומאג-ניבה שמבססת את עצמה על קרבות היאבקות בסגנון ה-WWE, אני מניח שהיא מצליחה לעבוד. נראה כי הטקסטים של צמד הקריינים, אורי חזקיה ואבי נוסבאום, כתובים היטב, הקרבות מבוימים במיטב המסורת, ואפילו ה"מלווים" של כל הדמויות הנאבקות נראות כאילו הגיעו היישר ממוחו הקודח של איך-שלא-קוראים-להוא שהמציא את ה-WWF. אבל בעצם, אם כך, למה לא להסתפק פשוט במקור?

4. שתי תוכניות שודרו השבוע ב"כוכב נולד 3", ללא ספק העונה המשעממת ביותר של התוכנית שפעם היתה כיפית ומגניבה. שתי התוכניות היו גרועות, כל אחת מסיבה אחרת. גמר "המסלול הרגוע" היה משעמם, צפוי-עד-דמעות וללא רגע מרגש באמת (להוציא את ההכרזה לפיה לכל צופה יש מעתה קול אחד בלבד. החלטה נועזת ויפה, לטעמי), אבל זו עוד היתה הפחות גרועה מבין השתיים. במסווה של תוכנית חדשה, שודרה לה למעשה ביום שני תוכנית לקט(!) שרובה המכריע הכיל קטעים שכבר נראו בעבר, רק כדי להגיד לנו בסוף מי אלו שני המועמדים שזוכים לצ'אנס נוסף בגלגל ההצלה. אם זה לא ניצול ציני של הצופים, אני באמת לא יודע מה כן.



3. אני מודה שאני לא אובייקטיבי, ושלא צפיתי מספיק ועל כן חוות הדעת שלי לא יכולה להיות מספיק מלומדת ומנומקת, אבל חמש דקות בדיוק מ"פיק-אפ" הבהירו לי מעל לכל צל של ספק במה מדובר, וגרמו לי להתרחק מ"ישראל 10" בכל לילה בשעה 21:00. זה בסדר, יש מספיק דברים מעניינים בערוצים אחרים בשעה הזאת.

2. עשר דקות ו-18 שניות. 10:18. זה היה אורכה של הפסקת פרסומות+פרומואים+חסויות שדגמתי באופן מקרי אמש במהלך "החיים זה לא הכל". עשר דקות ו-18 שניות. מדובר על פרק שזמן הנטו שלו עומד על 25 דקות, ועל הפסקת פרסומות שלא היתה היחידה במהלך אותו פרק. שימו לב שוב לנתונים (בהילוך איטי) - אחרי שבע דקות של פרק היתה יציאה ראשונה להפסקת פרסומות (שארכה כחמש דקות), ואחרי כעשר דקות נוספות היתה הפסקת פרסומות נוספת של עשר דקות ו-18 שניות. כבר כמעט התקשרתי לגלגל"צ לתזמן את הפקק. רואים שזה טלעד - רק עוד ארבעה חודשים.

1. יותר מעצם שידורה של "חברים" מוקדם מהמפורסם, מקוממת הגישה של קשת, לפיה "הבדלים של מספר דקות בודדות אינם נחשבים חריגה מלוח השידורים וטבעי שיהיו כאשר לוח השידורים מורכב מכל כך הרבה תוכניות, קדימונים, תשדירים, קליפים וכדומה". אם ממילא לוח השידורים מלא בכל כך הרבה קדימונים, תשדירים, קליפים וכדומה - למה לא לקחת החלטה לפיה אם תוכנית מסתיימת מוקדם מהצפוי, תמלאו את הזמן הפנוי הזה בעוד כמה תשדירים, קדימונים וקליפים? אם קבעתם ש"חברים" נפתחת ב-22:30, אין שום סיבה בעולם להודיע על שינוי השעה ל-22:18 מספר שעות לפני השידור המיועד. הגיוני שיהיו אנשים שיפספסו את השידור.


בשולי הממיר
לפני שבועיים ראינו אותו ב"החוף הצפוני", והשבוע הופיע אהרון הימלסטין מ"ג'ואן מארקדיה" ב"האוס", כבנה הרגיש של החולה. התפקיד שלו היה שונה בצורה מהותית מהתפקיד הרגיל שלו ב"ג'ואן", והיה מרגש יותר ואפילו קצת מפתיע ביכולות המשחק שלו.

השחקן ריק שרודר ("NYPD") קפץ השבוע פעמיים ל"סקרבס" כדי להיות מושא האהבה החדש של אליוט.



קווין מלורי הגולש ב"זמן" (ג'רי אוקונל, שגם נמצא ב"ג'ורדן") נעלם אמש "ללא עקבות".

השחקנית הותיקה שלי לונג קפצה להופעת אורח בפרק סיום העונה של "בוסטון ליגל"

קצת על תרגום-רע: ב"הופ ופיית'", סוחר המכוניות (הופעת אורח של ריג'ס פילבין, שותפה להנחייה של קלי ריפה, פיית' בסדרה) מציע לשחקן הבייסבול "if you want to do a cameo" בפרסומת, כלומר "להופיע בתפקיד אורח קצרצר". התרגום היה: "אם תרצה להיות הקמע". למתרגמי "SNL": שם השחקנית הוא ג'ניפר גארנר, לא גרדנר. ולמתרגמי "איש משפחה", שם הסדרה היא "בטלסטאר גלקטיקה", לא "גלקטיקה בלתזר".