10. כמעט כמו תמיד, מתחיל פרק של "הסופרנוס" על מי-מנוחות: פגישה קצרה, מבט חטוף, שיחה נינוחה, טרמפ הביתה. ואז, רגע קטן של חוסר זהירות מתחיל את מפולת השלגים המהירה: תאונה שגוררת חרושת שמועות על יחסים לא תמימים בין טוני לאדריאנה - וזה מספיק. כדי לחרפן את כריס לחלוטין, כדי להחזיר למרכז הבמה את היחסים הטעונים בין טוני לכרמלה, כשמרגע לרגע עולה הדרמה, משובצת בכמה רגעי מופת: טוני ומגש הפיצה, כריס יורה על המכונית של טוני, ואז נכנס באקדח שלוף למועדון, כריס נלקח לכביש צדדי וטוני צריך להחליט מה לעשות איתו. העוצמה שבכל שורה שנאמרת, והצורה בה נפתר כל הבלאגן הזה בסצנה רגועה, אבל כל כך טעונה במסעדה - אלו הדברים שהופכים את הסדרה הזאת ליצירת מופת מדהימה ומושלמת. נהדר.

עוד 10. העלילה ב"אבודים" תופסת תאוצה של ממש, והפרק של אמש היה לא פחות ממעולה. ראשית בגלל הפלאשבק לעברה של קלייר, עם המיסתורין שאופף את תינוקה שבדרך, והגילוי שהאדם שקרא לה בכף היד כנראה ידע על ההתרסקות עוד לפני שקרתה, ולמעשה שלח אותה אל הטיסה הזאת כדי שלא תהיה לה ברירה, אלא לגדל את התינוק בעצמה. קו העלילה השני, של הרלי שחקר על השורדים, גרם לגילוי המדהים: אית'ן כלל לא היה בטיסה, מה שהפך את סצנת הסיום למצמררת, מפתיעה ומדהימה במיוחד. איך בכלל אפשר לחכות שבוע להמשך?

9.5. את "המתמודד", שאתמול שודרה הפינאלה שלה ב-yes Weekend, לא תמיד ראיתי בזמן אמת, אלא מוקלטת, לעיתים שבוע ואף יותר מזמן השידור המקורי. עקב זאת, נבצר ממני לכתוב עליה, ויש מה לכתוב. הסדרה לקחה אותנו למסע מרתק בין מתאגרפים בתחרות על פרס נכסף בסף מיליון דולר (ו-200,000 דולר למנצח בקרב על מדליית הארד). אני חושב שמעולם לא היתה סדרת ריאליטי בה שם הז'אנר היה נכון כל כך. זו היתה טלוויזיה מציאותית במלוא מובן המילה שחשפה לצופים מציאות מרתקת של אנשים העומדים להגשים את חלומם, וגם כשזה התרסק לרסיסים (מילולית, ככלות הכל מדובר במתאגרפים שהשאירו שלוליות של דם בזירה) הם לא אמרו נואש. החלום האמריקאי במלוא הדרו. האירוניה היא שמפיק הסדרה הוא מארק בורנט הבריטי ואחוז ניכר מהמתאגרפים הם מהגרים או בני מהגרים (אלפונסו גומז המכסקיני למשל שהפטיר לא מעט "ויוה מחיקו!" במהלך העונה). "המתמודד" היתה פשוט טלוויזיה מצוינת, מרתקת, מרגשת. למרבה האירוניה 2: דווקא הגמר, הקתרזיס, היה מעט מאכזב. המסע לשם היה מרתק ומלהיב הרבה יותר. אם כי זה לא מוריד מהישגי הסדרה המצוינת הזו. חפשו את השידורים החוזרים שלה (assafTV).

9. פרק סוף העונה הראשונה של "דדווד" סידר לנו כמה סצנות מצוינות: הרופא שמתפלל למותו של הכומר, שכלל אינו מודע להמתת החסד שמבצע אל במקביל, הג'נטלמן המאוהב שמכה את האבא החמדן של אהובתו, הרצח כדי להעלים עדויות על רצח ישן יותר. והכל מחוספס, גס, ומשובץ בדיאלוגים נהדרים, כמו שרק ב-HBO יודעים לעשות. 12 פרקי העונה הראשונה סיפרו לנו בעצם סיפור אחד ארוך, שהגיע אמש לסיומו.



8. גם "אברווד" סיימה אמש עונה וסיפקה תשובה ניצחת לכל אותם צופים (אני, למשל) שנמאס להם מהרומן הלא ממומש בין איימי לאפרם. הנשיקה והטיסה המשותפת במטוס היו אחד הדברים היותר מתוקים בעונה החולפת, והסיבוך החדש בדמותו של ההריון הבלתי צפוי או רצוי של מדיסון, אמור לסבך את העניין, למרות דרישתו של אבא-אנדי ממדיסון לא לגלות כלום לבנו. אבל לצד זה ולצד ההפוגה הקומית בצורת הפרויקט החדש של הרולד, הסצנות שעטפו את הפרק היו הדבר ששידרג אותו בכמה דרגות. אנדי בראון, מינוס הזקן, חולם על הווה אחר, כזה בו אשתו עדיין בחיים. ובפנטזיה הזאת, שלרגעים נראתה כמו המציאות האמיתית, הוא עדיין הרופא הקרייריסט הזה, שלא זוכר את האירועים החשובים של הילדים שלו, שעדיין נוטרים לו טינה על כך. והמשפט הכל כך מצמרר של אשתו, שמסכם הכל: "לפעמים אני תוהה מה דרוש כדי שתתעורר". וואו.

עוד 8. ערוץ יס דוקו עלה השבוע עם לוח שידורים מצוין שסיפק לנו הרבה שעות של צפייה. בין השאר עלתה הסדרה החדשה של ציפי ברנד, שהרומן בינה ובין יס נמשך כבר שנים, בעיקר בזכות "ירוקות" ו"מישהו לאהוב". הסדרה החדשה שלה, "8 סיבות לקום בבוקר" נראית המבטיחה מכולן. בפרק הראשון ראינו אנשים שקמים בבוקר ורוצים להיות חופשיים כלכלית, ומה הם מוכנים לעשות בשביל זה. הסיפור של אלון דשוט והמירוץ שלו אחר הפסגה שכוללת משכורת חודשית בת שש ספרות. היכולת של ברנד ליצור הזדהות מלאה עם דשוט ועם שאר המתחרים במרוץ, האמונה המלאה והשלמה בכך שזה באמת עומד לקרות להם והתזמון המעולה שלה להציב בפניהם את המציאות ולהוכיח לנו הצופים שזו רק אשליה, היא מה שמקנה לה את הכבוד והתהילה לה היא זוכה מקרב המבקרים. וכדי להבין את זה, מספיק לראות את הפנים של דשוט כשהוא לאט לאט מגלה שאף אחד לא יבוא למצגות שלו ושחוץ מציפי ומהמצלמה אין לו קונים. התזמון המעולה הזה, בו מצליחה ברנד לתעד את הכוכבים שלה, יוצר אצלנו הצופים הזדהות מלאה עם המתרחש על המסך. וזו כבר סיבה אחת לקום בבוקר בשבילה (עידו f. כהן).

7. "הפרקליטים" פתחה השבוע את העונה האחרונה שלה בסטאר. הפרק עצמו אולי לא היה טוב באופן מיוחד, אבל העונה הנוכחית, שמסמלת את צירופו של אלן שור לשורות הפרקליטים, מצליחה בדיוק במקום בו נכשלה העונה הקודמת - היא מצליחה לרגש, לחדש, ולהביא סיפורים באמת מעניינים לאורכה של כל העונה. מעבר לזה, היא בונה נכון יותר את דמותו של אלן (ג'יימס ספיידר המצוין), שמתפתחת בצורה מעוררת הערכה במשך כל העונה, לפני שהיא מגיעה ל"בוסטון ליגל", שרוב עונתה הראשונה כבר שודרה אצלנו, למרבה הצער. בהחלט מומלץ לראות.

6. הפרק הלפני-אחרון לעונה הראשונה של "ורוניקה מארס", בו חוקרת ורוניקה סוף סוף את מקרה האונס שלה, ומקבלת שלל גרסאות שונות לאירועי אותו לילה אומלל, הכיל רגע אחד משובח: דנקן שנשבר ואומר סוף סוף בצורה מפורשת שהוא אחיה, שהוא היה זה ששכב איתה באותו לילה, ושזה בכלל לא היה אונס. זה היה בהחלט פרק טוב, אבל לטעמי ראינו כבר פרקים טובים יותר בסדרה הזאת. ברביעי הקרוב - פרק סיום העונה.

5. הפרק ששודר ביום שישי ב"סקרבס" הכיל רגע אחד שחייבים להזכיר: המאבק ההזוי בין החברה הנוכחית של דוקטור קוקס (הת'ר לוקליר בתפקיד אורח) לבין אשתו לשעבר שנכנסה להריון, במטרה לזכות בו. ללא ספק אחד הרגעים היותר משעשעים של השבוע.

4. ספיישל שבועות של "כוכב נולד 3" הבהיר בדיוק מדוע העונה הזאת לא מצליחה להמריא. המשחקים. כמה שהם אולי נראו מיותרים בעונות הקודמות, מדובר במשהו שתורם להווי של התוכנית, במשהו שעוזר לגבש את המתמודדים, ובמקביל לגרום לצופים להתחבר אל הזמרים לעתיד שעל המסך. החיסרון שלהם במהלך העונה הסדירה הוא בדיוק הגורם שפוגע בהצלחה של העונה הנוכחית. וכל זה לא אומר, חלילה, שגם אסף אשתר חסר. ההיפך הוא הנכון. גם אם אשתר לא יחזור להופיע בתוכנית הזאת לעולם, זה יהיה מוקדם מדי מבחינתו.

3. אז ב"או-סי" החליטו שסת' צריך לשנות את התדמית שלו לרעה יותר. כולי תקווה שמדובר פשוט בסוג של גימיק לפרק אחד, כי אם ימשיכו עם הקו הזה, זה עומד להיות חבל מאוד. כי אם תוציאו מסת' את המגניבות ואת התמימות, ו... כן, את הנבעכיות (ככה כותבים את זה?) הזאת - קיבלתם סוג של אוליבר. ואנחנו יודעים כמה זה לא טוב, נכון?

2. "השיר שלנו" ממשיכה לשבור שיאים של עליבות, והפעם בגלל כל הסיפור הזה עם מדונה, שבאה לשיר עם נחי, אבל בעצם לא רואים אותה שם, נחי בכלל שר לבד, וכולם מתעסקים רק בכמה שהוא גדול ומוצלח ומגניב, ומתעלמים לחלוטין ממדונה שאמורה בעצם להיות שם. מאוד אמין, מאוד הגיוני, ובכלל לא פתטי.

1. ואם הזכרנו עד כמה הפרק ב"אבודים" היה טוב, וכמה שהסיום שלו היה חזק ומדהים, למה התעקשו ב-Xtra HOT להראות לנו בדיוק את הסיום הזה בפרומו לפרק? כל כך קשה להפנים את זה שספוילרים בפרומואים זה רע?



בשולי הממיר
מסתבר שוורן, החבר של בובי מ"ג'ק ובובי", גדל להיות ראש עיריית סאנידייל, השחקן הארי גרונר.

דן סקוט מ"מגרש ביתי" (פול ג'והנסון) התארח השבוע ב"המחוז".

איבן הנדלר, מי שהיה שראג בסדרה קצרת הימים "כזה, כאילו", ואחר כך הארי מ"סקס והעיר הגדולה", התארח השבוע ב"ג'ואן מארקדיה".

בריאן אוסטין גרין קפץ השבוע לביקור ב"הופ ופיית'" וקצת הצטער שעשה זאת.

השחקן ביל סמיטרוביץ', שמתפקד כעוזר התובע המחוזי הקצת-לא-שפוי קנת' וולש ב"הפרקליטים", קפץ אמש ל"24", שם היה ג'ין מקלין, אחד ממנהלי החברה שהעסיקה את מרוואן.

מייזי גיבונס מ"עקרות בית נואשות" היא שרון לורנס הנפלאה, שהיתה התובעת סילביה קוסטס, אשתו של אנדי סיפוביץ' ב-NYPD.



כריסטינה הנדריקס (ספרון הבלתי-נשכחת מ"פיירפלי" וקלי קריימר מ"הקרב על הרייטינג") הופיעה השבוע ב"קווין היל" בתור עורכת-דין מהוגנת ומחויטת עם סקס-אפיל חבוי היטב.