השבוע היתה המון טלוויזיה טובה. אבל נדמה שכמה שלא נהנה מהטלוויזיה שלנו, תמיד יהיה משהו שימנע מההנאה להיות שלמה. על תופעת הכתובית המבשרת על התוכנית הבאה כבר מחינו נמרצות מספר רב של פעמים בעבר, אלא שהשבוע קיבלנו הוכחה ניצחת לכמה שהיא מעצבנת, מיותרת, מפריעה ומסרסת הצלחה של ערוץ שאמור להיות טוב. האירוע הזה כל כך חשוב, כל כך מקומם, כל כך מטופש, שפשוט אין ברירה אלא לכתוב אותו בראש הממיר, בתקווה שמשהו ייכנס לראשם האטום של האנשים שמאחורי ההחלטה הזאת.

ביום שלישי האחרון, החל ערוץ Xtra HOT לשדר את העונות הראשונות של "MI-5" (שידועה בבריטניה כ-"Spooks" ובקשת כ"המרגלים"). מדובר בשידור מבורך לכל הדעות, אלא שמכיוון שפרקי הסדרה הזאת ארוכים יותר, שובצו הפרקים לשעה 21:05, כעשר דקות לפני משבצת השידור הרגילה של הרצועה הזאת. מסיבה לא ברורה כלשהי (כנראה שהמערכת האוטומטית של הערוץ "יודעת" שפרק בסדרה אמור להתחיל בשעה 21:15), עלתה שקופית ה"מה משודר אחר כך" בסביבות השעה 21:12, פגמה ברצף הצפייה של הפרק, והסיחה את הדעת מהאירועים המהירים שקרו על המסך. הדבר קרה גם בשידור הלילי החוזר, וגם במהלך הפרק של "ג'ק ובובי", שם עלתה הכתובת כ-41 דקות לאחר פתיחת הפרק, כשתי דקות לפני סיומו, וכמובן, תוך כדי הסתרת הכתוביות.

ב"ישראל 10", למשל, יש כתובית דומה, שנמצאת בחלק הימני העליון של המסך. גם היא מעצבנת, במיוחד כי היא מופיעה אחת לכמה דקות(!) במהלך כל פרק או תוכנית שמשודרת בערוץ, אבל לפחות היא לא גדולה, מכוערת ומסתירה את התרגום. התרגום, אנשים! התרגום! זה לא אחד הדברים היותר חשובים עבור חלק מצופי הטלוויזיה בארץ?

מדובר בתופעה מיותרת, במיוחד במקרים כגון אלו שקרו השבוע, שפגמו בהנאת הצפייה של הצופים. חבל, באמת חבל.







10. כל צפייה בפרק חדש של "חלום אמריקאי" רק מגדילה את גודל הכאב על ביטולה האכזרי. מדובר בסדרה מקסימה, מבריקה וכובשת, שמכילה דמויות שכל כך קל להתאהב בהן. הפרק ששודר השבוע היה עמוס ברגעים מרגשים - ג'יי ג'יי חולם על חברי היחידה הנעדרים שלו, שעושים מדורה בתוך אזור הקרבות המסוכן, בשילוב סצנת שריפת מרכז הגיוס; ג'ק, אביו, אומר לאחיו ש"הוא לא חוזר הביתה"; הנפילה של ג'יי ג'יי כשהוא רואה את חברו נפטר לפני שהספיק להציל אותו; וכמובן הטלפון שמודיע על חזרתו של הבן האהוב וה"הוא מגיע הביתה" המתבקש והכל כך מרגש של הלן. רק דבר אחד העיב על ההנאה מהפרק הנפלא הזה, אבל על כך בהמשך.

9.5. אחרי כמה פרקים חביבים בא הפרק האחרון של "עקרות בית נואשות" והראה למה בדיוק התכוונו כל מרעיפי הסופרלטיבים. הפרק היה מורכב כולו מרגעי טלוויזיה מעולים, כמו גם התקדמות לא קטנה בתעלומת ההתאבדות הגדולה, שנעשתה תוך היווצרות קשר מוזר ומסקרן בין ברי לזאק. אך מעל כולם כיכבה אימו המטורפת של קרלוס שהטילה את צילה על גבריאל לאורך כל הפרק וקינחה באיום לא מרומז בכלל. ללא ספק דמות מעולה שנקווה שתישאר ליותר מפרק אחד (Munch).

9. השבוע ב"נשות הכדורגלנים" נפל דבר: טניה טרנר עזבה את חיינו. טניה טרנר קברה שני בעלים, הערימה על הבעל השלישי לעתיד שהוא אבי תינוקה, החליפה בין תינוקות כדי שבדיקת האבהות תוכיח שהוא האב, קברה את תינוקה ו... שכחנו משהו? מרבית מהאירועים הנ"ל, קרו, אגב, בשלושת פרקי פתיחת העונה הרביעית של "נשות הכדורגלנים". לא שמעו שם על להאיט דברים. אבל אז הגיע הפרק הרביעי השבוע והכל התפוצץ בפרצוף. האמת על חילופי התינוקות, זהות האבא ועוד שלל שלדים מהארון וטניה טרנר התבקשה לעזוב את הבניין, והסדרה. "נשות הכדורגלנים" היא סבוניה טהורה ולא מתביישת בזה ומה שעומד לצידה היא העובדה שהיא בריטית. אם הסדרה היתה מגיעה למסכינו עם מבטא אמריקאי, היינו דוחים אותה בבוז וזועקים על אנשי הרכש מה הזבל הזה. אבל כשהסדרה באה עם מבטא בריטי ותהפוכות עלילה הזויות כל כך (שלא לדבר על קללות ועירום במינון גבוה) סף ההגנה יורד ואנחנו מתמסרים בקלות. טניה טרנר היתה סיבה עיקרית לצפות בסדרה, המגה-ביץ' מהגיהנום שהצליחה לצאת תמיד כשידה על העליונה, ועל כך הערצנו אותה. נתגעגע אליך טניה, נתגעגע (assafTV).



עוד 9. שוב פרק טוב אצל "הסופרנוס". גם בגלל קו העלילה של אנתוני בהופעה בניו יורק, גם בגלל דיאלוגים כאלה ואחרים, אבל בעיקר בגלל סצנה אחת: טוני קולט את הצחוק המזויף במהלך משחק הפוקר, שמהדהד לו בפרצוף עוד זמן רב. נהדר.

עוד 9. פרק מרתק השבוע ב"אבודים" בזכות דמותה המרתקת של דניאל רוסו (השחקנית מירה פורלן, דלן מ"בבילון 5"), הצרפתייה שחיה על האי כבר 16 שנה. הניסיון של סעיד להבין למה היא חוקרת אותו, ההסברים הלא שלמים שלה בנוגע ל"אחרים" ולשאר האנשים שהיו איתה ונהרגו חודשיים לאחר הגעתה אל האי, והעינויים שלו, על רקע הפלאשבק של סעיד כשהיה בצד השני של העינויים, הפכו את הפרק לאחד הטובים עד כה. בגזרה הקומית קיבלנו את הרלי ואת מגרש הגולף המאולתר שלו.

8.5. העונה הרביעית של "24" ממשיכה לספק לנו הרבה מאוד מתח, אקשן וסיפור חזק, אבל רגע נהדר אחד שווה התייחסות מיוחדת. המפגש המחשמל בין מראוון לבין ג'ק, שמביטים האחד בשני למשך מספר שניות, אומדים זה את זה מבלי לדבר. מרגע זה, לאויב גם יש פנים.

8. "ורוניקה מארס". הרומן בין ורוניקה ללוגאן ממשיך להיות הדבר המרענן ביותר שמשודר בטלוויזיה, ובפרק הנוכחי גילינו שיתכן שללוגאן היה חלק באונס של ורוניקה, מה שרק מגדיל את עוצמתו של הקו העלילתי הזה. ובתחום אחר: אתר האינטרנט שבנתה וויל... סליחה, מק, היה אחד הדברים היותר משעשעים שראינו בתחום ההיי-טק לאחרונה.

עוד 8. "האו-סי". כל כך הרבה שמעתי על הידרדרותה של העונה השנייה, שממש פחדתי לצפות בפרק הכריסמוכה של העונה. אלא שלשמחתי התבדיתי לחלוטין. "הכריסמוכה שכמעט לא היה" הוא אחד הפרקים הכי טובים בסדרה, לטעמי. גם בגלל רגעי הדרמה שלו (הרגע בו סת' וריאן מגלים על הבת של כיילב, הגילוי של כיילב באוזני כל המשפחה המורחבת), אבל בעיקר בזכות הרגעים הקומיים שלו: הימה-קלאוס, הסצנה המשולבת בה מנסים ריאן וסת' לבטל את ההזמנה של לינדזי וסאמר, סצנת הסיום עם השיר של סת' "משה וישו, לשניהם היה זקן". וגם רגע קומי אחד קטן, שעשה לי את הפרק: ריאן עומד במסדרון בית הספר, בניסיון לקלוט משפט שסת' אמר לו, כשסת' מגיח חזרה אל הפריים, במשהו שהוא מעין פארודיה על כל הרגעים הללו ואומר לו "מה אתה עושה? אנחנו מאחרים". נהדר.

7.5. אז תאמרו שלא ראיתי אף פעם CSI וזה חדש בשבילי, אבל התמונות המפורטות של מה שהתרחש בתוך החולה ב"האוס" היו פשוט מגניבות, בדיוק כמו יו לורי או התעלומה הרפואית (שאפילו שספוילרתי, עדיין היתה מעניינת). יופי של פיילוט, שיכול להפוך ליופי של סדרה (שלמקו GRAS)

7. השבוע עלתה ב-HOT הפקת מקור חדשה לערוץ הילדים, "השמיניה". מבחינתי, מדובר בהפתעה הגדולה של השבוע. זו סדרה על חבורה של שמונה ילדים גאונים שקובצו מרחבי הארץ כדי להשתתף בפרויקט סודי. יש גם מדען מטורף שיש לו מזימות השתלטות על העולם, ככל הנראה, דמות טראגית של ממציא שאחת ההמצאות שלו כנראה הרגה אותו, וקמצוץ של מדע בידיוני שמהווים יחד סיפור מסגרת מעניין. גם הכתיבה, למרות כמה מעידות, שומרת בדרך כלל על רמה גבוהה. הדיאלוגים לא מביכים (בדרך כלל), והמשחק... טוב, עם המשחק יש כמה בעיות. מלבד השחקנים המבוגרים כדליה שימקו המצוינת ודן תורג'מן, רוב השחקנים הצעירים לא ממש יודעים לשחק (כשאצל חלק מהם זה בולט במיוחד), ושחקן אחד, משה פרסטר, שכנראה אי אפשר להסתדר בלעדיו כשמדובר בהפקה לערוץ הילדים, ממש מצליח לעצבן בתור העוזר של המדען המרושע, שבעצמו עושה תפקיד בנאלי ועמוס בסטיגמות. אבל הסך הכל בהחלט חיובי, שיר הפתיחה בביצועו של לירון לב ("כוכב נולד 2") הוא לא פחות מנהדר, והלוק ההיי-טקי המגניב מצליח להשכיח את הדברים הבעייתיים בסדרה.

6.5. אף פעם לא התלהבתי במיוחד מ"מגרש ביתי". סתם עוד סדרת "דוסון קריק מודל 2003" שכזאת. אבל אני מוכרח להודות שחלק מקווי העלילה בפרק האחרון היו מעניינים. הבדיקה של לוקאס, הבגידה של היילי בנייט, הסיפור עם אחותה של היילי, החברה של קית' - אלו סיפורים שעל הנייר נשמעים בנאליים, אך הצורה בה הם בנויים בסדרה, מעניקה להם סוג של ערך מוסף. עדיין לא סדרה גאונית במיוחד, אבל לפחות לא הסדרה המשעממת הזאת שהיא הפכה להיות בחלק מהפרקים העונה.

6. סצנת הקרב הטובה של השבוע שייכת ללא ספק לקרב הקיק-בוקסינג בין לאנה לקלואי ב"סמולוויל", במסגרת שטיפת המוח הקצרה בניסיון לחסל את הכתבת החטטנית. כנראה שכבר מזמן לא קיבלתי איזה קרב מכות הגון של סידני בריסטו.



5. השבוע קיבלנו ב"לאס וגאס" את פרק הקרוס-אובר עם "ג'ורדן". חבל רק שנאלצנו לצפות בחלק השני של העלילה מבלי לראות כלל את סימניו של הפרק הראשון. האם אחרי שערוץ "ישראל 10" ויתר על העונה השלישית, יהיה גוף שידור שיסכים להרים את הכפפה? חבל שסדרה מצליחה כמו "ג'ורדן" לא זכתה לכבוד הראוי לה, כאשר סדרות מצליחות פחות ממנה משודרות פה ללא הפרעה.

4. אין לי שום תלונות על קווי העלילה של העונה השנייה של "אברווד" (שעומדת בפני סיום), ובכל זאת, דבר אחד שכבר נמאס ממנו: כמה קשיים עוד אפשר להעמיס על הרומן-שלא-קורה-לעולם בין אפרם לאיימי? העילה לאי ההתפתחות הפעם היתה כל כך תמוהה, שזה כבר מתחיל לעצבן. תהיי איתו, אל תהיי איתו, אבל תפסיקי לשגע אותנו, בסדר?

3. לפעמים נראה שהסטיקר "איפה הבושה" מדבר למעשה על הטלוויזיה שלנו. הפרומו של הוט ל"מירוץ לאתמול" (ששת הפרקים שהופקו לעונה השניה של הסדרה המקרטעת, שבוטלה באמצע) אומר בשיא החוצפה: "הלהיט שהטריף את האמריקאים! רק נגמרה באמריקה וכבר היא אצלנו!" אמת בפרסום? לא אצלנו (Which WItch).

2. הנה מחדל בו אי אפשר להאשים אף גורם ישראלי, כנראה. מהפרק ששודר השבוע ב"חלום אמריקאי" הושמטו כעשר דקות. אורכו של הפרק ששודר בארה"ב עמד על כ-53 דקות, והכיל מספר דקות של סצנות נוספות שארעו לאחר סיומו של הפרק ששודר כאן. חבל שהחברה המפיצה את פרקי הסדרה העדיפה לקצץ את הדקות הללו, בניגוד למפיצי "חברים", למשל, שדווקא לא מקצצים פרקים ארוכים בסדרה (דוגמת הפרק עם כריסטינה אפלגייט ששודר כאן לפני כשבוע).

1. הציון הגרוע של השבוע הולך, כאמור, לערוץ Xtra HOT, כמו גם לכל אותם ערוצים שממשיכים להתעקש לספר לנו מה יהיה אחרי מה שאנחנו רואים, תוך כדי החשש שהצופה מטומטם מדי מכדי לבדוק זאת בלוח המשדרים בעצמו.


בשולי הממיר
"גב' שמידט זאת אימא שלי. את יכולה לקרוא לי שמידט". במשפט זה בבוסטון ליגל של השבוע הזכיר לי דיוויד אי קלי (אחרי שהעונות האחרונות של אלי מקביל השכיחו את זה) שאין הרבה שיכולים לכתוב דמויות מטורפות כמוהו. "בוסטון ליגל" היא היורשת הראויה ל"אלי מקביל" (שלמקו GRAS).

הבן של בובי ב"ג'ק ובובי" הוא לא אחר מג'סטין קירק, שכיכב בסדרת "ג'ק ו..." אחרת, "ג'יל", ואחר כך ב"מלאכים באמריקה". בנוגע לעלילה עצמה, די הופתעתי ממה שנראה כמו מותה של מיסי. נועז.




הזמרת ג'וג'ו הגיעה ל"חלום אמריקאי" כדי להיות לינדה רונסטאט הצעירה. הפרק של "חלום", שהתרחש בחג המולד, התכתב, בצירוף מקרים משעשע עם פרק חג המולד של "האו-סי", כשסת' הציע להביא את ג'וג'ו, שתשיר עבורם.

קייט מרה התארחה השבוע ב"ניפ/טאק". ראינו אותה גם כקייטי ב"ג'ק ובובי" וגם כקייט ב"אברווד". מזל שב"ניפ/טאק" היא היתה ונסה ולא קייטי או קייט.

טום קאוונה הגיע השבוע אל "סקרבס" כדי להיות אחיו של ג'יי די. מתבקש.

סם מ"להתחיל מחדש" (סטיבן וובר) הגיע ל"אני איתה" כדי להיות כוכב האקשן ההומו של אלקס.

זה כבר הפך להרגל, אבל לויס מ"מלקולם" שוב היתה השופטת הקשוחה אצל ה"סימפסונז". עוד התארחו בפרק של אמש: סטיב בושמי וג'קסון בראון.

השחקנית ליסה אדלשטיין, מי שהיתה בין היתר לורן מ"פליסטי", והגיעה אתמול יחד עם "האוס" לערוץ 3, הגיחה גם בפרק של אמש ב"ללא עקבות" בתור ליאנה.

ולסיום, אסף רזון מבקש להדגיש שהגברת אידה גרינברג מויסטריה ליין היא לא אחרת מ"אשת הפאה" של "דאבלמיט פאלאס". תודה, אסף.