10. שני פרקי פתיחת העונה החמישית של "הסופרנוס" לא היו גרועים במיוחד, אלא שלפחות מבחינתי הם לא הצליחו להתרומם ולהגיע לרמה של פרקי הסיום המשובחים של העונה הרביעית, למשל. ואז הגיע הפרק השלישי בעונה, "איפה ג'וני?", והוכיח שכוחה של הסדרה עודו במותניה, עם שני סיפורים שנעו במקביל, האחד - סיפור הידרדרות מצבו הבריאותי של קוראדו "ג'וניור" סופרנו, שהחל לפתח סימנים מתקדמים של אלצהיימר, והשני - המאבק על השליטה בעסקי הגננות, שהיה אלים, מרתק ומרהיב, כמו שקרב שליטה אצל "הסופרנוס" אמור להיות. שני הסיפורים הללו, שלמעשה לא היו קשורים כלל אחד לשני, הבהירו שוב כמה הסדרה הזאת מצליחה לשלב את סיפורי המאפיה עם הפן האנושי, המרגש יותר. טוני הנעלב מג'וניור שיורד עליו שוב ושוב, ומסרב לדבר איתו או לעזור לחיפושים אחריו, הוא בדיוק מה שעושה את הסדרה למה שהיא. הרגע המשעשע בפרק: ג'וניור סופרנו רואה טלוויזיה, שם משודר פרק של "תרגיע". תגובת הסופרנו המבוגר: "למה אני מופיע בטלוויזיה?". אבל גולת הכותרת היתה סצנת הסיום המקסימה ("למה זה תמיד צריך להיות משהו נבזי? אתה לא אוהב אותי?"), שראויה למקום של כבוד בין הרגעים הטלוויזיוניים הגדולים ביותר אי פעם.

9. סצנת פירוק הפצצה של האל ב"מלקולם באמצע" היא התמצית של הסדרה הזאת בכלל, ושל העונה הזאת בפרט. "מלקולם" שתמיד היתה קומדיה שונה ומבריקה, התעלתה העונה לשיאים חדשים, אפילו שנראה היה שאי אפשר יותר, וצמד פרקי הסיום הוכיח זאת שוב, עם ריס החייל האולטימטיבי שמבצע כל מה שאומרים לו לעשות, עם דיואי שככל שהעונות התקדמו הפך לדמות הגאון האמיתי של הסדרה, ועם האל, בתפקיד נהדר, שנותן לו, לפחות מבחינתי, את תואר "השחקן הקומי המבריק ביותר". אנחנו רוצים עוד עונות, ומהר.



8. פרק משעשע היה השבוע ב"עקרות בית נואשות". זה התחיל עם הילדים של לינט שצבעו בכחול ילדה מסכנה, נמשך עם גבריאל שבחשיבה מהירה הצליחה לתרץ את הימצאות הגרב של ג'ון בחדר השינה שלה, והמריא לסצנת הביקור של ברי במועדון החשפנות. אלו הם הרגעים שהופכים את "עקרות" לסיפור ההצלחה שהיא.

7. ושוב מצליחה "חלום אמריקאי" במחי סצנה אחת להמחיש לנו כמה גדולה היא האבדה שבלכתה בטרם עת. בת' יולדת את התינוק, ובמרחק אלפי קילומטרים משם, מרים ג'יי ג'יי תינוק צווח. סצנה מרגשת ומדהימה, שמדגימה, Once again, את כישרון העריכה והבימוי הנפלאים שיש בסדרה הזאת. גם הסוף המרגש, בו מקריאה מג לאחיין החדש שלה את מה שרצתה לספר על אביו הטרי והנעדר, ראוי לאיזכור.

6. היום מתחילה "השמינייה", סדרה קומית יומית חדשה בערוץ הילדים ב-HOT בלבד, והאמת היא שהפרומו שרץ בשבוע האחרון בערוצי הבית השונים של HOT, נראה מגרה ונפלא, ומשדר מיליון דולר. כולי תקווה שגם הסדרה עצמה תיראה נהדר ושהפרומו הזה לא יהיה הדבר הטוב היחיד בה.

5. פרק מהנה של "השיר שלנו" הוא משהו שכבר מזמן לא קיבלנו. העובדה שמדובר בפרק פספוסים מיוחד רק מעצימה את עובדת הידרדרות הדרמה-הקומית-היומית הזאת. ואפילו הפרק הזה לא התעלה לשיאים מרגשים במיוחד ולא היה מוזכר כאן אלמלא ניסיונות הגמילה הבאמת משעשעים של מיקי מה"מאמי" בו הדביקה נינט את כולם.

4. זאת סדרת מקום עבודה! זאת דרמה משפחתית קורעת לב! זאת סדרת אקשן ומתח שבה אפילו הגיבור יוצא בשן ועין! זאת סדרת ריאליטי ובה מראים ניתוחים מדממים בפירוט מחליא! יותר מהכל, הפרק הראשון של "ניפ/טאק" (וחוסר התרגום של השם הזה הוא באמת רק עצלות) היה כל אלו, ובדיוק כמו פני מנותח מיד עם התפוגגות ההרדמה - הוא היה מישמש חסר טעם. לו הייתי רואה את הפרק בלי להכיר את השבחים והקבלות של הסדרה, לא הייתי ממשיך לפרק השני (שלמקו GRAS).

3. "הפסדת משחק נהדר! היה פסק זמן כפול!" - כך נכתב בתרגום אחד המשפטים שנאמרו ב"קווין היל". אני לא מצפה ממתרגם שלא מבין שום דבר בספורט להבין מושגים מסובכים בכדורסל, אבל במקרה דנן, למשפט המתורגם פשוט אין שום משמעות. "אחי, היה מה זה כיף. המאמן לקח שני פסקי זמן. איזה יופי של משחק". נו, באמת. המשפט המקורי דיבר כמובן על "דאבל אובר-טיים", כלומר הארכה כפולה, מה שהאריך את משחק הכדורסל בעשר דקות נוספות, והעיד על משחק צמוד במיוחד. וזה עוד מבלי להזכיר את העובדה שלמילה Overtime אין שום קשר למילים "פסק זמן".

2. ערוץ Xtra HOT נוהג כמנהג AXN, ומקדים את כתובית ה"מיד אצל לטרמן" המעצבנת לרגע בו כתובית התרגום האחרונה בפרק נעלמת מהמסך. אנשי HOT היקרים - האם יש אפשרות כלשהי, שאי פעם תפנימו שמדובר באקט מקומם? בכתובית מעצבנת? האם יש שבריר של סיכוי שתבינו את מה שב-yes בכלל לא היו צריכים ללמוד? זה מ-ע-צ-ב-ן. זה פוגם בשלמות ההנאה מהצפייה. זה מרגיז. זה מקומם. זו לא טלוויזיה שמשדרת בנעימות. זה רע. זה רע. זה רע. זה רע. הבנתם? רע! אה, ושלא תחשבו ששכחנו את ערוץ 3, עם השקופיות המעוצבות בכיעור והורסות אף הן את כתוביות הסיום. נמאס כבר להגיד שנמאס כבר להגיד שנמאס (וכן, זה אפילו יותר מקומם מהטעות שבשידור "ג'ק ובובי" במקום "CSI: ניו יורק". כאן מדובר בטעות אנוש שתוקנה. במקרה עליו אנו מלינים שוב ושוב, מדובר במחשבה מכוונת, אבל שגויה).

1. "כוכב נולד 3" ששודרה השבוע בשידור חי מתחילתה ועד סופה, הסתיימה מוקדם מהצפוי, מה שגרר את הקדמת המשך תוכניות הערב. אני לחלוטין מבין את השיקול הכלכלי שבצעד הזה, ובאותה נשימה, אני פשוט מסרב לקבל אותו. כי עם כל הכבוד, הצופה נפגע מהתנהגות כזאת. חד וחלק. כי כש"חברים" מתחילה שש דקות(!) מוקדם מהמפורסם, הרי שצופה שרוצה לראות "חברים" ולא מעוניין ב"כוכב נולד", עלול לפספס קרוב לשליש מהפרק.



בשולי הממיר
אדם ברודי, סת' בשבילכם, הפציע השבוע בתפקידון ב"ככה זה בחיים".

כריסטינה אפלגייט, קלי באנדי בשבילכם, ביקרה השבוע ב"חברים" כאיימי, אחותה של רייצ'ל.

ושוב היא כאן, מיס לאנינגהאם, הפעם ב"אברווד" כבייביסיטר מהגיהינום. התגעגענו, מיס.

זוכרים את מנהל הפנימייה הצבאית ספנגלר, מהעונות הראשונות של "מלקולם באמצע" (ועוד לפני כן, הוא היה קרוגר ב"סיינפלד")? אתמול הוא הופיע ב"ללא עקבות" כמפקד תחנת כבאות, או משהו בדומה. פעם מפקד, תמיד מפקד?

השחקן טיטוס ווליבר, מי שהיה בין השאר אריק ב"יש לה את זה", הגיע אתמול ל"דדווד" כסיילס אדאמס.